רש"י מנוקד על המקרא/ספר בראשית/ד

(א-ב) וְהָאָדָם יָדַע – כְּבָר קוֹדֶם הָעִנְיָן שֶׁל מַעְלָה, קוֹדֶם שֶׁחָטָא וְנִטְרַד מִגַּן עֵדֶן, וְכֵן הַהֵרָיוֹן וְהַלֵּידָה. שֶׁאִם כָּתַב: "וַיֵּדַע אָדָם" – נִשְׁמָע שֶׁלְּאַחַר שֶׁנִּטְרַד הָיוּ לוֹ בָּנִים.
קַיִן – עַל שֵׁם "קָנִיתִי".
אֶת ה' – כְּמוֹ: עִם ה'. כְּשֶׁבָּרָא אוֹתִי וְאֶת אִישִׁי, הוּא לְבַדּוֹ בְּרָאָנוּ, אֲבָל בָּזֶה שֻׁתָּפִים אָנוּ עִמּוֹ (נידה ל"א ע"א).
אֶת קַיִן... אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל – שָׁלֹשׁ "אֶתִים" רִבּוּיִים הֵם, מְלַמֵּד שֶׁתְּאוֹמָה נוֹלְדָה עִם קַיִן, וְעִם הֶבֶל נוֹלְדוּ שְׁתַּיִם. לְכָךְ נֶאֱמַר "וַתֹּסֶף" (בראשית רבה כב,ג).

(ב) רֹעֵה צֹאן – לְפִי שֶׁנִּתְקַלְּלָה הָאֲדָמָה, פֵּרַשׁ לוֹ מֵעֲבוֹדָתָהּ.

(ג) מִפְּרִי הָאֲדָמָה – מִן הַגָּרוּעַ. וְיֵשׁ אַגָּדָה שֶׁאוֹמֶרֶת: זֶרַע פִּשְׁתָּן הָיָה (תנחומא בראשית ט). [דָּבָר אַחֵר: "מִפְּרִי" – מֵאֵיזֶה שֶׁבָּא לְיָדוֹ, לֹא טוֹב וְלֹא מֻבְחָר.]

(ד) וַיִּשַׁע – וַיִּפֶן. וְכֵן (פסוק הבא): "וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה" – לֹא פָנָה. וְכֵן (שמות ה,ט): "וְאַל יִשְׁעוּ" – אַל יִפְנוּ. וְכֵן (איוב יד,ו): "שְׁעֵה מֵעָלָיו" – פְּנֵה מֵעָלָיו.
וַיִּשַׁע – יָרְדָה אֵשׁ וְלִחֲכָה מִנְחָתוֹ.

(ז) הֲלֹא אִם תֵּיטִיב – כְּתַרְגּוּמוֹ פֵּרוּשׁוֹ ("הֲלָא אִם תּוֹטֵיב עוּבָדָךְ יִשְׁתְּבֵיק לָךְ").
לַפֶּתַח חַטָּאת רוֹבֵץ – לְפֶתַח קִבְרְךָ חֶטְאֲךָ שָׁמוּר.
וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ – שֶׁל חַטָּאת, הוּא יֵצֶר הָרָע, תָּמִיד שׁוֹקֵק וּמִתְאַוֶּה לְהַכְשִׁילְךָ.
וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ – אִם תִּרְצֶה תִּתְגַּבֵּר עָלָיו.

(ח) וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל – נִכְנַס עִמּוֹ בְּדִבְרֵי רִיב וּמַצָּה לְהִתְעוֹלֵל עָלָיו לְהָרְגוֹ. וְיֵשׁ בָּזֶה מִדְרְשֵׁי אַגָּדָה, אַךְ זֶה יִשּׁוּבוֹ שֶׁל מִקְרָא.

(ט) אֵי הֶבֶל אָחִיךָ – לְהִכָּנֵס עִמּוֹ בְּדִבְרֵי נַחַת, אוּלַי יָשׁוּב וְיֹאמַר: אֲנִי הֲרַגְתִּיו וְחָטָאתִי לְךָ.
לֹא יָדַעְתִּי – נַעֲשָׂה כְגוֹנֵב דַּעַת הָעֶלְיוֹנָה.
הֲשׁוֹמֵר אָחִי – לְשׁוֹן תֵּימַהּ הוּא. וְכֵן כָּל הֵ"א הַנְּקוּדָה בַּחֲטָף פַּתָּח.

(י) דְּמֵי אָחִיךָ – דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו. דָּבָר אַחֵר: שֶׁעָשָׂה בוֹ פְּצָעִים הַרְבֵּה, שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ מֵהֵיכָן נַפְשׁוֹ יוֹצְאָה (סנהדרין ל"ז ע"ב).

(יא) אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה – יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁנִּתְקַלְּלָה הִיא כְּבָר בַּעֲוֹנָהּ (ראה רש"י לעיל א,יא), וְגַם בָּזוֹ הוֹסִיפָה לַחֲטוֹא: "אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ לָקַחַת אֶת דְּמֵי אָחִיךָ...". וְהִנְנִי מוֹסִיף לָהּ קְלָלָה אֶצְלְךָ: "לֹא תּוֹסֶף תֵּת כֹּחָהּ" (פסוק הבא).

(יב) נָע וָנָד – אֵין לְךָ רְשׁוּת לָדוּר בְּמָקוֹם אֶחָד.

(יג) גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשׂוֹא – בִּתְמִיָּה: אַתָּה טוֹעֵן עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וַעֲוֹנִי אִי אֶפְשָׁר לִטְעוֹן? (בראשית רבה כב).

(טו) לָכֵן כָּל הוֹרֵג קַיִן – זֶה אֶחָד מִן הַמִּקְרָאוֹת שֶׁקִּצְּרוּ דִּבְרֵיהֶם וְרָמְזוּ וְלֹא פֵרְשׁוּ. "לָכֵן כָּל הוֹרֵג קַיִן" לְשׁוֹן גְּעָרָה: כֹּה יֵעָשֶׂה לוֹ, כָּךְ וְכָךְ עָנְשׁוֹ, וְלֹא פֵרַשׁ עָנְשׁוֹ.
שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם – אֵינִי רוֹצֶה לְהִנָּקֵם מִקַּיִן עַכְשָׁו, לְסוֹף שִׁבְעָה דוֹרוֹת אֲנִי נוֹקֵם נִקְמָתִי מִמֶּנּוּ, שֶׁיַּעֲמוֹד לֶמֶךְ מִבְּנֵי בָּנָיו וְיַהַרְגֵהוּ. וְסוֹף הַמִּקְרָא שֶׁאָמַר "שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם", וְהִיא נִקְמַת הֶבֶל מִקַּיִן, לִמְּדָנוּ שֶׁתְּחִלַּת מִקְרָא לְשׁוֹן גְּעָרָה הִיא, שֶׁלֹּא תְּהֵא בְרִיָּה מַזִּיקָתּוּ. וְכַיּוֹצֵא בוֹ (שמ"ב ה,ח): "וַיֹּאמֶר דָּוִד כָּל מַכֵּה יְבוּסִי וְיִגַּע בַּצִּנּוֹר" – וְלֹא פֵרַשׁ מַה יֵעָשֶׂה לוֹ. אֲבָל דִּבֶּר הַכָּתוּב בְּרֶמֶז: "כָּל מַכֵּה יְבוּסִי וְיִגַּע בַּצִּנּוֹר", וְיִקְרַב אֶל הַשַּׁעַר וְיִכְבְּשֶׁנּוּ, "וְאֶת הָעִוְרִים...", וְגַם אוֹתָם יַכֶּה עַל אֲשֶׁר אָמְרוּ "הָעִוֵּר וְהַפִּסֵּחַ לֹא יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַבַּיִת" – הַמַּכֶּה אֶת אֵלּוּ אֲנִי אֶעֱשֶׂנּוּ רֹאשׁ וְשָׂר. כַּאן קִצֵּר דְּבָרָיו, וּבְדִבְרֵי הַיָּמִים (דה"א יא,ו) פֵּרַשׁ: "יִהְיֶה לְרֹאשׁ וּלְשָׂר".
וַיָּשֶׂם ה' לְקַיִן אוֹת – חָקַק לוֹ אוֹת מִשְּׁמוֹ בְּמִצְחוֹ. [סְפָרִים אֲחֵרִים, דָּבָר אָחֵר: "כָּל מוֹצְאִי יַהַרְגֵנִי" – הַבְּהֵמוֹת וְהַחַיּוֹת. אֲבָל בְּנֵי אָדָם עֲדַיִין לֹא הָיוּ שֶׁיִּירָא מֵהֶם, רַק אָבִיו וְאִמּוֹ, וּמֵהֶם לֹא הָיָה יָרֵא שֶׁיַּהַרְגוּהוּ. אֶלָּא אָמַר: עַד עַכְשָׁיו הָיָה פַּחְדָּתִי עַל כָּל הַחַיּוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (להלן ט,ב): "וּמוֹרַאֲכֶם...". וְעַכְשָׁיו בִּשְׁבִיל עָוֹן זֶה לֹא יִירְאוּ מִמֶּנִּי הַחַיּוֹת וְיַהַרְגוּנִי. מִיָּד: "וַיָּשֶׂם ה' לְקַיִן אוֹת" – הֶחֱזִיר אֶת מוֹרָאוֹ עַל הַחַיּוֹת.]

(טז) וַיֵּצֵא קַיִן – יָצָא בְּהַכְנָעָה כְּגוֹנֵב דַּעַת הָעֶלְיוֹנָה.
בְּאֶרֶץ נוֹד – בָּאָרֶץ שֶׁכָּל הַגּוֹלִים נָדִים שָׁם.
קִדְמַת עֵדֶן – שָׁם גָּלָה אָבִיו כְּשֶׁגּוֹרַשׁ מִגַּן עֵדֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (לעיל ג,כד): "וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן" אֶת שְׁמִירַת דֶּרֶךְ מְבוֹא הַגָּן, שֶׁיֵּשׁ לִלְמוֹד שֶׁהָיָה אָדָם שָׁם. וּמָצִינוּ רוּחַ מִזְרָחִית קוֹלֶטֶת בְּכָל מָקוֹם אֶת הָרוֹצְחִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד,מא): "אָז יַבְדִּיל מֹשֶׁה... מִזְרְחָה שָׁמֶשׁ". דָּבָר אַחֵר: "בְּאֶרֶץ נוֹד" – כָּל מָקוֹם שֶׁהוֹלֵךְ הָיְתָה הָאָרֶץ מִזְדַּעְזְעָה תַּחְתָּיו, וְהַבְּרִיּוֹת אוֹמְרִים: "סוּרוּ מֵעָלָיו, זֶהוּ שֶׁהָרַג אֶת אָחִיו".

(יז) וַיְהִי קַיִן בּוֹנֶה עִיר, וַיִּקְרָא שֵׁם הָעִיר לְזֵכֶר בְּנוֹ חֲנוֹךְ.

(יח) וְעִירָד יָלַד – יֵשׁ מָקוֹם שֶׁהוּא אוֹמֵר בְּזָכָר "הוֹלִיד", וְיֵשׁ מָקוֹם שֶׁהוּא אוֹמֵר "יָלַד". שֶׁהַלֵּדָה מְשַׁמֶּשֶׁת שְׁתֵּי לְשׁוֹנוֹת: לֵידַת הָאִשָּׁה ניישטר"א [neistre = להיוולד (גם ללדת)] בְּלַעַ"ז, וּזְרִיעַת תּוֹלְדוֹת הָאִישׁ איניינדרי"ר [enjendrer = להוליד‏[1]] בְּלַעַ"ז. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "הוֹלִיד" בִּלְשׁוֹן הִפְעִיל, מְדַבֵּר בְּלֵידַת הָאִשָּׁה: "פְּלוֹנִי הוֹלִיד אֶת אִשְׁתּוֹ בֵּן אוֹ בַּת". כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "יָלַד" מְדַבֵּר בִּזְרִיעַת הָאִישׁ.

(יט) וַיִּקַּח לוֹ לֶמֶךְ – לֹא הָיָה לוֹ לְפָרֵשׁ כָּל זֶה, אֶלָּא לְלַמְּדֵנוּ מִסּוֹף הָעִנְיָן, שֶׁקִּיֵּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַבְטָחָתוֹ שֶׁאָמַר: "שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם קַיִן". עָמַד לֶמֶךְ לְאַחַר שֶׁהוֹלִיד בָּנִים וְעָשָׂה דּוֹר שְׁבִיעִי, וְהָרַג אֶת קַיִן, זֶהוּ שֶׁאָמַר: "כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי..." (להלן פסוק כג).
שְׁתֵּי נָשִׁים – כָּךְ הָיָה דַּרְכָּן שֶׁל דּוֹר הַמַּבּוּל: אַחַת לִפְרִיָּה וּרְבִיָּה וְאַחַת לְתַשְׁמִישׁ. זוֹ שֶׁהִיא לְתַשְׁמִישׁ מַשְׁקָהּ כּוֹס שֶׁל עִקָּרִין כְּדֵי שֶׁתֵּעָקֵר, וּמְקֻשֶּׁטֶת כְּכַלָּה וּמַאֲכִילָהּ מַעֲדַנִּים, וַחֲבֶרְתָּהּ נְזוּפָה וַאֲבֵלָה כְאַלְמָנָה. וְזֶהוּ שֶׁפֵּרַשׁ אִיּוֹב (כד,כא): "רוֹעֶה עֲקָרָה לֹא תֵלֵד, וְאַלְמָנָה לֹא יְיֵטִיב", כְּמוֹ שֶׁמְּפוֹרָשׁ בְּאַגָּדַת "חֵלֶק" (ראה גם בראשית רבה כג).
עָדָה – הִיא שֶׁל פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, וְעַל שֵׁם שֶׁמְּגֻנָּה עָלָיו וּמוּסֶרֶת מֵאֶצְלוֹ: "עָדָה" תַּרְגּוּם שֶׁל "סוּרָה".
צִלָּה – הִיא שֶׁל תַּשְׁמִישׁ, עַל שֵׁם שֶׁיּוֹשֶׁבֶת תָּמִיד בְּצִלּוֹ. דִּבְרֵי אַגָּדָה הֵם בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (כג,ב).

(כ-כא) אֲבִי יֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה – הוּא הָיָה הָרִאשׁוֹן לְרוֹעֵי בְּהֵמוֹת בַּמִּדְבָּרוֹת, יוֹשֵׁב אֹהָלִים חֹדֶשׁ כַּאן וְחֹדֶשׁ כַּאן בִּשְׁבִיל מִרְעֵה צֹאנוֹ. וּכְשֶׁכָּלֶה הַמִּרְעֶה בְּמָקוֹם זֶה, הוֹלֵךְ וְתוֹקֵעַ אָהֳלוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה (בראשית רבה כג,ג): בּוֹנֶה בָתִּים לַעֲבוֹדָה זָרָה, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (יחזקאל ח,ג): "סֵמֶל הַקִּנְאָה הַמִּקְנֶה". וְכֵן אָחִיו תּוֹפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב – לְזַמֵּר לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים.

(כב) תּוּבַל קַיִן – תּוֹבֵל אֻמָּנוּתוֹ שֶׁל קַיִן, "תּוּבָל" לְשׁוֹן "תַּבְלִין": תִּבֵּל וְהִתְקִין אֻמָּנוּתוֹ שֶׁל קַיִן לַעֲשׂוֹת כְּלֵי זַיִין לָרוֹצְחִים.
לֹטֵשׁ כָּל חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל – מְחַדֵּד אֻמָּנוּת נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל, כְּמוֹ (איוב טז,ט): "יִלְטוֹשׁ עֵינָיו לִי". "חוֹרֵשׁ" אֵינוֹ לְשׁוֹן פֹּעֶל, אֶלָּא לְשׁוֹן פּוֹעֵל, שֶׁהֲרֵי נָקוּד קָמַץ קָטָן וְטַעֲמוֹ לְמַטָּה, כְּלוֹמַר: מְחַדֵּד וּמְצַחְצֵחַ כָּל כְּלֵי אֻמָּנוּת נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל.
נַעֲמָה – הִיא אִשְׁתּוֹ שֶׁל נֹחַ.

(כג) שְׁמַעַן קוֹלִי – שֶׁהָיוּ נָשָׁיו פּוֹרְשׁוֹת מִמֶּנּוּ מִתַּשְׁמִישׁ, לְפִי שֶׁהָרַג אֶת קַיִן וְאֶת תּוּבַל קַיִן בְּנוֹ. שֶׁהָיָה לֶמֶךְ סוּמָא וְתוּבַל קַיִן מוֹשְׁכוֹ, וְרָאָה אֶת קַיִן וְנִדְמָה לוֹ כְּחַיָּה, וְאָמַר לְאָבִיו לִמְשׁוֹךְ בַּקֶּשֶׁת, וַהֲרָגוֹ. וְכֵיוָן שֶׁיָּדַע שֶׁהוּא קַיִן זְקֵנוֹ, הִכָּה כַּף אֶל כַּף וְסָפַק אֶת בְּנוֹ בֵּינֵיהֶם וַהֲרָגוֹ. וְהָיוּ נָשָׁיו פּוֹרְשׁוֹת מִמֶּנּוּ, וְהוּא מְפַיְּסָן: "שְׁמַעַן קוֹלִי" – לְהִשָּׁמַע לִי לְתַשְׁמִישׁ. וְכִי "אִישׁ" אֲשֶׁר "הָרַגְתִּי", "לְפִצְעִי" הוּא נֶהֱרַג? וְכִי אֲנִי פְצַעְתִּיו מֵזִיד, שֶׁיְּהֵא הַפֶּצַע קָרוּי עַל שְׁמִי? "וְיֶלֶד" אֲשֶׁר הָרַגְתִּי, "לְחַבֻּרָתִי" נֶהֱרַג? כְּלוֹמַר: עַל יְדֵי חַבּוּרָתִי? בִּתְמִיָּה, וַהֲלֹא שׁוֹגֵג אֲנִי וְלֹא מֵזִיד! לֹא זֶהוּ פִּצְעִי וְלֹא זֶהוּ חַבּוּרָתִי. "פֶּצַע" – מַכַּת חֶרֶב אוֹ חֵץ, נברידור"א [navredure = פצע‏[2]] בְּלַעַ"ז.

(כד) כִּי שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם קָיִן – קַיִן שֶׁהָרַג מֵזִיד נִתְלָה לוֹ עַד שִׁבְעָה דוֹרוֹת, אֲנִי שֶׁהָרַגְתִּי שׁוֹגֵג לֹא כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיִּתָּלֶה לִי שְׁבִיעִיּוֹת הַרְבֵּה?
שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה – לְשׁוֹן רִבּוּי שְׁבִיעִיּוֹת אָחַז לוֹ, כָּךְ דָּרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא (בראשית יא). וּמִדְרַשׁ בְּרֵאשִׁית רַבָּה (כג): לֹא הָרַג לֶמֶךְ כְּלוּם, וְנָשָׁיו פּוֹרְשׁוֹת מִמֶּנּוּ מִשֶּׁקִיְּמוּ פְּרִיָה וּרְבִיָּה, לְפִי שֶׁנִּגְזְרָה גְּזֵרָה לְכַלּוֹת זַרְעוֹ שֶׁל קַיִן לְאַחַר שִׁבְעָה דוֹרוֹת. אָמְרוּ: מָה אָנוּ יוֹלְדוֹת לַבֶּהָלָה? לְמָחָר הַמַּבּוּל בָּא וְשׁוֹטֵף אֶת הַכֹּל! וְהוּא אוֹמֵר לָהֶן: "וְכִי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי"? וְכִי אֲנִי הָרַגְתִּי אֶת הֶבֶל, שֶׁהָיָה אִישׁ בְּקוֹמָה וְיֶלֶד בַּשָּׁנִים, שֶׁיְּהֵא זַרְעִי כָּלֶה בְּאוֹתוֹ עָוֹן? וּמַה קַּיִן שֶׁהָרַג נִתְלָה לוֹ שִׁבְעָה דוֹרוֹת, אֲנִי שֶׁלֹּא הָרַגְתִּי לֹא כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיִּתְלוּ לִי שְׁבִיעִיּוֹת הַרְבֵּה? וְזֶה קַל וָחֹמֶר שֶׁל שְׁטוּת, אִם כֵּן אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹבֶה אֶת חוֹבוֹ וּמְקַיֵּם אֶת דְּבָרוֹ.

(כה) וַיֵּדַע אָדָם... – בָּא לוֹ לֶמֶךְ אֵצֶל אָדָם הָרִאשׁוֹן וְקָבַל עַל נָשָׁיו, אָמַר לָהֶם: וְכִי עֲלֵיכֶם לְדַקְדֵּק עַל גְּזֵירָתוֹ שֶׁל מָקוֹם? אַתֶּם עֲשׂוּ מִצְוַתְכֶם וְהוּא יַעֲשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ! אָמְרוּ לוֹ: קְשׁוֹט עַצְמְךָ תְּחִלָּה, וַהֲלֹא פָּרַשְׁתָּ מֵאִשְׁתְּךָ זֶה מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה מִשֶּׁנִּקְנְסָה מִיתָה עַל יָדְךָ. מִיָּד "וַיֵּדַע אָדָם...". וּמַהוּ "עוֹד"? לִלְמוֹד שֶׁנִּתּוֹסְפָה לוֹ תַּאֲוָה עַל תַּאֲוָתוֹ (בראשית רבה כג,ד-ה).

(כו) אָז הוּחַל – לְשׁוֹן חֻלִּין: לִקְרֹא אֶת שְׁמוֹת הָאָדָם וְאֶת שְׁמוֹת הָעֲצַבִּים בִּשְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לַעֲשׂוֹתָן אֱלִילִים וְלִקְרוֹתָן אֶלֹהוּת.

הערותעריכה

  1. ^ הלע"ז מופיע פעמיים בפסקה.
  2. ^ בדפוסים "מקאדורה", שהוא ודאי שיבוש. ואולי יש ליישב מציידור"א maciedure (מעיכה) וראה גם להלן (בראשית מ"ט, ה') שם רש"י מביא את המלה היוונית מכייר"א ("סיף").