ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פסחים/פרק ראשון

פרק ראשון - אור לארבעה עשר

כולל שיעורי שמע

ירושלמי פסחים, פרק א, הלכה א

[דף א עמוד א]

מתני’: ^א_אאור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר, כל מקום שאין מכניסין בו חמץ אינו צריך בדיקה, ובמה אמרו שתי שורות במרתף? מקום שמכניסין בו חמץ. °בית שמאי בית שמאי אומרים שתי שורות על פני כל המרתף, ו°בית הלל בית הלל אומרים ^א_בשתי שורות החיצונות שהן העליונות:

גמ’: כתיב פרשת בא (שמות יב יז) ושמרתם את המצות כי בעצם היום הזה הוצאתי את צבאותיכם מארץ מצרים. בראשון בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצות וגומר. מה אנן קיימין ומה בא הפסוק לצוות אותנו? אם לאכילת מצה, כבר כתיב קדם (שמות בא יב טו) שבעת ימים מצות תאכלו. ואם לומר שמתחיל בארבעה עשר, והכתיב (שמות בא יב יח) עד יום האחד ועשרים לחודש ואם נחסיר שבעה ימים נמצא שמתחילים בט"ו לחודש ולא בי"ד. אלא אם אינו ענין לאכילת מצה שמתחילה בט"ו, תניהו ענין לביעור חמץ. למה לאור הנר? אמר רבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק° ^א_גמפני שהנר בודק כל שהוא, לפי שניתן להכניסו לחורים והסדקים. למה בלילה? אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° _אסי שאין בדיקת הנר יפה אלא בלילה. רבי מנא רבי מנא° _{בן יונה} לא אמר כן, אלא מדכתיב (שמות בא יב יז) ושמרתם את היום הזה לדרתיכם חקת עולם בראשון בארבע עשר יום לחודש בערב תאכלו מצות. כתיב ושמרתם את היום הזה, עשה שיהו היום והלילה של ארבע עשר משומרין. ואף שבודק בליל י"ד עצמו, מקצת ליל י"ד ככולו. ויתחיל בי"ג ויהא היום והלילה של י"ד כולם משומרין ? אף רב מנא רב מנא° _{בן יונה} אית ליה כיי דאמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° _{בר זבידא} שאור הנר יפה בלילה. ויתחיל אור לי"ג? אין כיני, שכבר מרחיקים את זמן הבדיקה מזמן האיסור, ליבדוק אפי' מראש חדש. אלא וודאי צריך לבדוק סמוך לזמן איסור אכילת חמץ. שאם הבדיקה לא תעשה סמוך ממש לזמן איסור אכילת חמץ, שמא יכניס חמץ למקומות שכבר בדק. רבי ירמיה רבי ירמיה° אמר, רבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק° בעי, מהו לבדוק לאור האבוקות? מה צריכא ליה _{למה הוא הסתפק} הרי אור אבוקה גדול יותר ^א_דמפני שאורן מבליח _{מרצד ולא יציב} וגם שמא יחשוש לשרפה ולא יבדוק טוב. רבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק°

[דף א עמוד ב]

כדעתיה, דרבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק° אמר, מפני שהנר בודק כל שהוא, לפי שניתן להכניסו לחורים והסדקים. נמצא שאור הנר טוב יותר לבדיקה. ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר. דכתיב (צפניה א', י"ב) והיה ביום ההוא אחפש את ירושלם בנרות. ואית דבעי מימר נישמעינה מן הדא _{ויש שרצו לאמר שאפשר ללמוד את זה מכאן} דכתיב (משלי כ', כ"ז) נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° _אסי, מתני' אמרה, שבדיקת היום בדיקה. דתנינן, °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי _{בר עילאי} אומר, בודקין אור לארבעה עשר, ובארבעה עשר בשחרית, ובשעת הביעור. לא סוף דבר °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי _{בר עילאי}, אלא אפילו דרבנין. דתנינן, וחכמים אומרים ^א_האם לא בדק אור לי"ד יבדוק בי"ד. כשבודק ביום, האם גם אז צריך לבדוק לאור הנר? נישמעינה מן הדא דתנן. ^א_ואין בודקין לא לאור החמה, ולא לאור הלבנה, ולא לאור הככבים, אלא לאור הנר. ניחא לא לאור הלבנה ולא לאור הככבים. אלא לאור חמה? אם מדובר שבודק בליל י"ד, וכי יש חמה בלילה? אלא ודאי הכונה שאם לא בדק בליל י"ד, יבדוק ביום י"ד לאור הנר . הדא אמרה ^א_זאפי' ביום צריך לבדוק לאור הנר. ולא סוף דבר בית שאין בו אורה, אלא אפילו בית שיש בו אורה, אפילו ביום צריך לבדוק לאור הנר. מבואות האפלין, מהו לבודקן לכתחילה ביום לאור הנר? מיליהון דרבנין אמרין, שהנר אפילו במקום חשוך לא כמה דהוא מנהר _מאיר בליליא, הוא מנהר ביממא. דאמר רב הונא רב הונא° , כד הוינן ערקין _{כשהיינו בורחים ומתחבאים} מפני הרומאים באילין בוטיתא דסדרא רבה _{בכוכים נהסתרים שבבית המדרש הגדול}, היו מדליקין עלינו נרות. בשעה שהיו כיהים היינו יודעין שהוא יום, ובשעה שהיו מבהיקין היינו יודעין שהוא לילה. ותייא כיי, דאמר רבי אחייא בר זעירא רבי אחייא בר זעירא° , נח בכניסתו לתיבה הכניס עמו אבנים טובות ומרגליות. בשעה שהיו כיהות, היה יודע שהוא יום. ובשעה שהיו מבהיקות, היה יודע שהוא לילה. למה נצרך לכך? שכן יש חיה אוכלת ביום ויש חיה אוכלת בלילה. והא כתיב (בראשית נח ו טז) צוהר תעשה לתיבה ויכל היה לראות אם יום או לילה? כמאן דאמר לא שימשו המזלות _{חמה ולבנה וכוכבים} בשנת המבול. רבי ירמיה רבי ירמיה° בעי, ^א_חבתי כניסיות ובתי מדרשות מהו שיהו צריכין בדיקה? מה צריכא ליה, שכן מכניסין לשם מאכלים בשבתות ובראשי חדשים. ותהא פשיטא ליה שחייב שהרי מכניסין לתוכן חמץ ומה מקום להסתפק? הכן הוא צריכה ליה, הואיל ואורן מרובה, מהו לבודקן בתחילה ביום ולא לאור הנר? רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° _אסי בעי, חצירות שבירושלים שאוכלין שם חלות תודה ורקיקי נזיר. מהו שיהו צריכין בדיקה? בלא כך אינן בדוקות מן הנותר? ייבא כהדא תנא, דתני רבי זכריה חתניה דרבי לוי רבי זכריה חתניה דרבי לוי° . נידה חופפת וסורקת שלא ימצא חציצה בשערה. כהנת שטובלת כל יום לאכול בתרומה אינה _{חייבת להיות} חופפת וסורקת. נידה

[דף ב עמוד א]

כהנת חופפת וסורקת, שלא תחלוק בין נידה לנידה. אוף הכא יבדוק לאור הנר שלא לחלוק בין ביעור לביעור. תני רבן גמליאל ברבי איניונא רבן גמליאל ברבי איניונא° , קומי רבי מנא רבי מנא° _{בן יונה}, נידה חופפת וסורקת שלא ימצא חציצה בשערה. כהנת שטובלת כל יום לאכול בתרומה אינה _{חייבת להיות} חופפת וסורקת. נידה כהנת חופפת וסורקת, שלא תחלוק בין נידה לנידה. למה אמרה הבריתא שנידה כהנת חופפת וסורקת כדי לא לחלקה משאר נידות? הרי גם בלי הטעם הזה היא היתה חייבת לחפוף ולסרוק מפני שהיא מפסקת כל שבעה? אמר לו לשמרת יום כנגד יום נצרכה. _{שמדאוריתא אשה שראתה פעם ראשונה הרי היא נידה ואפילו ראתה כל שבעה ופסקה קדם בין השמשות של יום השביעי עושה הפסק טהרה וטובלת בלילה והיא טהורה לבעלה מיד ולמחרת אחר צאת הכוכבים היא טהורה גם לטהרות. ראתה בתוך אחד עשר ימים שאחר שבעת ימי הנידה, הם הנקראים ימי זיבה והם לא עת נידתה לפי שלא אמורה לראות בהם. ומטמא בימים ולא בראיות ואפילו ראתה כל היום אינו נחשב אלא כראיה אחת. וכך דינה. ראתה יום אחד הרי היא שומרת יום כנגד יום. שאותו יום שראתה היא טמאה למחרת אחר הזריחה היא טובלת ואסורה לשמש שמא תראה ותסתור. ראתה שתי ימים הרי היא שומרת יום כנגד יום ויום ולמחרת אחר הנץ החמה טובלת ואסורה לשמש שמא תראה ותסתור. ראתה שלושה ימים הרי היא זבה גדולה וצריכה לספור שבעה נקיים. וטובלת ביום השבעי ובערב היא טהורה. ומביאה קרבן ביום השמיני. שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת. להתיר לה כניסה למקדש אכילת קדשים. ואינה צריכה לטבול במעיין} ^א_טחורי הבית העליונים והתחתונים, והיציע והדות _{בור בנוי בקרקע הבית} והעלייה וגג הבד וגג המגדל בית התבן ובית הבקר, ובית העצים ובית האוצרות, אוצרות היין ואוצרות השמן ואוצרות הפירות, אינן צריכן בדיקה. קא סלקא דעתין שחורי הבית העליונים הכוונה חורים בתקרה. וחורי הבית התחתונים הכוונה חורים בריצפה. ניחא חורי הבית העליונים אינם צריכים בדיקה, אבל למה חורי הבית התחתונים אינן צריכן בדיקה? הרי יתכן שיפול שם חמץ. הדא אמרה _{זה אומר} לא חשו לנפילה _{לא חששו שמא נפל חמץ בלא כוונה לבור.} אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° _אסי, תיפתר שהיו שניהן בכותל, אחד למעלה מעשרה וא' למטה מי'. והא תנינן הדות _{בור חפור ברצפת הבית,} הדא אמרה שלא חשו לנפילה. שהרי אין חשש שמא תינוק ישים שם חמץ, דמתיירא הוא התינוק לילך לשם. ולמה לא חש לומר שמא נתגלגל חמץ שם _{כגון שבעטו בו בלא כוונה?} מכאן שלא חששו לנפילה. תיפתר בדות שיש לה ליזבוז _{שולים גבוהים סביב.} וגג הבד וגג המגדל. הדא דתימר בגבוהין ג' טפחים. אבל אם אינן גבוהין ג' טפחים כארץ הם. ובאותו שלא נשתמש בו חמץ. אבל באותו שנשתמש בו חמץ, אפילו גבוה כמה צריך בדיקה. אמר רבי מנא רבי מנא° _{בן יונה} ויאות, וכי כן אנן אמרין הדא פיפייארות _{סככה לצל שהיו מניחים על הגג אוכלים שישמרו מפני הרטיבות.} אפילו גבוה כמה לא תהא צריכה בדיקה? אלא ודאי מקום שמשתמש אפילו גבוה הרבה צריך בדיקה. תני °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר, ^א_ימיטה שהיא חוצצת בתוך הבית ועצים ואבנים מונחין תחתיה, בודק צד החיצון ואינו בודק צד הפנימי. מפני שעצים ואבנים מונחין תחתיה, הא אם אין עצים ואבנים מונחין תחתיה, צריך לבדוק צד הפנימי. הדא אמרה שחשו לנפילה _{שמא בעטו בחמץ ונכנס פנימה בלא כוונה.} שאני התם שאני אומר תינוק נגע והכניס שם חמץ.

[דף ב עמוד ב]

מרתף של יין צריך בדיקה. מרתף של שמן אינו צריך בדיקה. מה בין יין ומה בין שמן? יין אין לו קבע _{לא ידוע כמה יצטרכו לסעודה} ופעמים שיורד למרתף באמצע סעודה להביא יין ופיתו בידו. שמן יש לו קבע. ^א_יאאוצר בין של יין בין של שמן אינו צריך בדיקה. אי זהו מרתף _{שחייב בדיקה}? כל שיש אפשרות שיהיה נתון עם הלחם אפילו הוא בחצר כגון חצר שאינו בוש לאכול שם. שכיוון שלא בוש לאכול שם, שמא יצא באמצע סעודה להביא יין ופיתו בידו. יש מרתף שהוא כאוצר ואוצר שהוא כמרתף. מרתף שהוא בוש לאכול בתוכו, כגון שהוא בחצר פתוחה, הרי הוא כאוצר. ואוצר שאינו בוש לאכול בתוכו כגון בחצר מוקפת גדר , הרי הוא כמרתף. תנן התם, אילו יוצאות שלא בכתובה. היוצאה וראשה פרוע. אמר רבי חייה רבי חייא רבה° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן° _{בר נפחא}. היוצאה בקפלטין _{קשת שער ויש אומרים כובע רשת} שלה אין בה משום ראשה פרוע הדא דתימא לחצר. אבל למבוי יש בה משום יוצאה וראשה פרוע. _{לענין זה,} יש חצר שהוא כמבוי, ומבוי שהוא כחצר. חצר שהרבים בוקעין בתוכה הרי הוא כמבוי. ומבוי שאין הרבים בוקעין בתוכו הרי הוא כחצר. וחש לומר שמא הבהמים הסוחרים שהביאו את החביות לאוצר הכניסו לתוכו חמץ? אין דרך הבהמים להיות מכניסין לשם חמץ אלא מיני מתיקה. שהן _{מיני מתיקה} בודקין את היין היפה _{שהאוכל מיני מתיקה מרגיש בטיב היין.} ^א_יב היוצא לפרש קודם שלשים יום אינו צריך לבדוק. בתוך שלשים צריך לבדוק דכבר חלה עליו חובת בדיקה. הדא דתימר בשיש בדעתו לחזור קדם פסח. אבל אין בדעתו לחזור קדם פסח אלא בפסח עצמו, אפילו קודם לשלשים יום צריך לבדוק. ובספק אם כוונתו לחזור בפסח. אבל אם בודאי יחזור בפסח, אפילו מראש השנה צריך לבדוק. אמר רבי אבא רבי אבא° . ואפילו אין בדעתו לחזור לפסח, צריך לבדוק שמא ימלך ויחזור. ^א_יג הכל נאמנין על ביעור חמץ אפילו נשים אפילו עבדים. אמר רבי ירמיה רבי ירמיה° בשם רבי זעירה רבי זעירא° , לית כאן אפילו נשים. דנשים אינן נאמנות, מפני שהן עצילות והן בודקות כל שהוא כל שהוא. כותים, כל זמן שעושין מצתן _{חוגגים פסח} עם ישראל _{שקידשו את החדש באותו יום} נאמנין הן על ביעור חמץ. _{כגון ששכר ממנו בית ביום י"ד ואמר לו הכותי אני בדקתי.} אם אינן עושין מצתן עם ישראל אלא קידשו יום אחר לראש חדש אינן נאמנין על ביעור חמץ. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° _אסי הדא דתימר בבתים, אבל בחצירות חשודין הן. דאינון דרשין (שמות בא יב יט) שאור לא ימצא בבתיכם. לא בחצרותיכם. תני °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר, כל מצוה שהכותים נוהגין בה הם מדקדקין בה יתיר מישראל. אמר °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי _{בן יוחאי}, הדא דתימר בראשונה שהיו משוקעין בכפרים שלהם. אבל עכשיו שהם התערבו בגוים, אין להן לא מצוה ולא שירי מצוה, חשודין הן ומקולקלין הן. ^א_יד שואלין בהלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, הלכות חג בחג. ^א_טו בבית וועד _בישיבה שואלין קודם לשלשים יום. °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר שתי שבתות. אתייא דרבי יוחנן רבי יוחנן° _{בר נפחא} כרבנין, ודחברייא כ°רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל . אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° _{בר נפחא} טעמון דרבנן, שכן משה עומד בפסח ראשון ואומר להן הלכות הפסח השני. ודחברייא כ°רבי שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל , שכן משה עומד בראש חודש ואומר להם הלכות הפסח: תנן, במה אמרו שתי שורות במרתף וכו' °בית שמאי בית שמאי אומרים שתי שורות על פני כל המרתף. אמר רב חונה רב הונא° בשם רב רב (אמורא)°

[דף ג עמוד א]

קולפו _{בודק את החביות שבקליפה= מעטפת} כמין גם _{צורת האות ’ר’} תני בר קפרא בר קפרא° קולפו כמין שני גמין _{כמו ר בתוך ר.} היה נתון באמצע הבית. על דעתיה דרב חונא רב הונא° , מפשיטו חלוק אחד _{שיכבה אחת מכל הכיוונים.} על דעתיה דבר קפרא בר קפרא° מפשיטו שני חלוקות. היה עשוי מדריגות קולפו גמים גמים. תנן, ו°בית הלל בית הלל אומרים שתי שורות החיצונות שהן העליונות. אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° בשם חזקיה חזקיה בן רבי חייא° , ושמעון בר אבא רבי שמעון בר אבא° אמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן° _{בר נפחא}, שורה החיצונה שהיא העליונה הרואה את הפתח ואת הקורה ושלפנים ממנה, ואית ^א_טזתני ושלמטה ממנה. הוון בעיי מימר _{רצו לאמר}, מאן דאמר שלפנים הימנה, כל שכן שלמטה הימנה. מאן דאמר שלמטה הימנה, הא לפנים הימנה לא. נשתמש בחצי שורה. פשיטא אותה שנשתמש יש לה _{צריך לבדוק} שלפנים ממנה ושלמטה ממנה. אותה שלא נשתמש בה, יש לה _{צריך לבדוק} שלפנים ממנה? הדא דתימר במחוללות _{שיש חלל בין חבית לחבית.} אבל באפוצות _{מהודקות} שאין מקום להניח חמץ מעביר עליהן את הנר ודיו. מזה שצריך לבדוק שורה שלמטה ממנה, הדא אמרה שחשו לנפילה. אמר רבי פנחס דיפו רבי פנחס דיפו° . אני אומר בשעה שסידרן כשבא לקחת יין אולי כשהגביה את החבית הכניס שם חמץ

ירושלמי פסחים, פרק א, הלכה ב

מתני’: ^א_יזאין חוששין שמא גררה חולדה מבית לבית וממקום למקום, דאם כן מחצר לחצר ומעיר לעיר אין לדבר סוף:

גמ’: תנן, אין חוששין שמא גררה חולדה מבית לבית וממקום למקום. אמר רבי יונה רבי יונה° . אם חוששים מבית לבית שהם קרובים מי אומר שחוששים ממקום למקום? אלה הכין צורכה מתני _{כך היה צריך לשנות}. מעיר לעיר, ומחצר לחצר, ממקום למקום, ומבית לבית. שאם חושש את מעיר לעיר, כל שכן שאת חושש מחצר לחצר, אם חושש את מחצר לחצר כל שכן שחושש את ממקום למקום. אם חושש את ממקום למקום, כל שכן שאת חושש מבית לבית. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° _אסי אפילו כמתניתין אתיא היא. אין חוששין שמא גררה חולדה מבית לבית וממקום למקום. וכל שכן שאין חוששים מחצר לחצר ומעיר לעיר שאם אתה חושש אין לדבר סוף. וכך כוונת המשנה. אם מבית לבית אי אתה חושש, לא כל שכן ממקום למקום? אם ממקום למקום אי את חושש, לא כל שכן מחצר לחצר? אם מחצר לחצר אי את חושש, לא כל שכן מעיר לעיר?

[דף ג עמוד ב]

שאם תבא לחשוש אין לדבר סוף שצריך הכל לחשוש שהרי לא יכולין הן כל ישראל לבדוק חמצן כאחת:

ירושלמי פסחים, פרק א, הלכה ג

מתני’: °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי _{בר עילאי} אומר בודקין אור ארבעה עשר וארבעה עשר בשחרית ובשעת הביעור, וחכמים אומרים ^א_יחאם לא בדק אור לי"ד יבדוק בי"ד, אם לא בדק בי"ד יבדוק בתוך המועד. לא בדק בתוך המועד יבדוק לאחר המועד, ^א_יטומה שהוא משייר יניחנו בצינעה כדי שלא יהא צריך בדיקה אחריו:

גמ’: תנן, °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי _{בר עילאי} אומר בודקין אור ארבעה עשר וארבעה עשר בשחרית ובשעת הביעור . אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° _{בר נפחא}. טעמא ד°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי _{בר עילאי}, כנגד ג' פעמים שכתוב בתורה שצריך לבער את החמץ. דכתיב (שמות בא יג ז) ולא יראה לך חמץ, ולא יראה לך שאור בכל גבולך וכתיב (דברים ראה טז ד) ולא יראה לך שאור בכל גבולך שבעת ימים. והכתיב (שמות בא יב טו) תשביתו שאור מבתיכם? אז למה לא בודקים ארבע פעמים. בעשה הוא. והא כתיב (שמות בא יב יט) שבעת ימים שאור לא לא ימצא בבתיכם? אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° _אסי מכיון שלא יראה לך שאור ושאור לא ימצא בבתיכם, זה צריך לזה וזה צריך לזה, כמי שכולן אחד. דאי כתיב רק לא יראה לך שאור, הייתי אומר הפקיד נכרי אצלו יהא מותר. תלמוד לומר שאור לא ימצא בבתיכם. ואי כתב רק שאור לא ימצא בבתיכם, הייתי אומר אפילו ייחד לו בית יהא אסור. תלמוד לומר לא יראה לך שאור. הא כיצד? ^א_כהפקיד אצלו אסור. ייחד לו בית מותר דשלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה. מחלפה שיטתיה ד°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי _{האם רבי יהודה חזר בו}? דתני °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי _{בר עילאי} אומר, בודקין אור לארבעה עשר ובארבעה עשר בשחרית ובשעת הביעור. וחכמים אומרים אם לא בדק אור לארבעה עשר יבדוק בי"ד. אם לא בדק בי"ד יבדוק בתוך המועד, לא בדק בתוך המועד יבדוק לאחר המועד. אם אומר אתה של°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי _{בר עילאי} צריך לבדוק ג' פעמים מהתורה. מה אם קדם חג הפסח בשעה שלא הגיע זמן ביעורו, את אמר צריך לבדוק ג' פעמים. בשעה שהגיע זמן ביעורו _{במועד עצמו,} לא כל שכן שחייב לבדוק? לא צורכה דא _{לא בזה יש מקום להסתפק כי זה פשוט שגם ל°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי בר עילאי אם לא בדק קדם המועד בודק במועד.} אלא בזה יש מקום להסתפק _{מה הדין ל°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי בר עילאי אם} לא בדק בתוך המועד האם יבדוק לאחר המועד _{האם גם מה שנאמר במשנה לא בדק בתוך המועד יבדוק לאחר המועד זה דברי הכל, או שבזה °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי בר עילאי חולק וסובר שכיוון שהאיסור בחמץ שעבר עליו הפסח רק מדרבן, אחר החג שוב אינו צריך לבדוק.} תנן, ומה שהוא משייר יניחנו בצנעה כדי שלא יהא צריך בדיקה אחריו. ^א_כאכיצד הוא עושה? כופה עליו כלי, כפה עליו כלי ולא מצאו, אני אומר יד נטלתו. ^א_כבלא כפה עליו כלי ולא מצאו, האם רק אותו הבית צריך בדיקה? או אף שאר כל הבתים יהו צריכין בדיקה? נישמעינה מן הדא, דתני, אבד כזית מן המת בבית. בקשו ולא מצאו, הבית טהור. לכשימצא, הבית טמא למפרע. הדא ילפה מן ההיא וההיא ילפה מן הדא. הדא ילפא מן ההיא, דהיא איבד היא היניח שגם בהניח כזית מת אותו דין. וההיא ילפא מן הדא. אין לך צריך בדיקה אלא אותו הבית בלבד כמו שאמרה המשנה שרק הבית הזה טמא. וכ°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי _{בר עילאי} שסובר שתולים שמא שחולדה אכלה אותו, אפילו אותו הבית לא יהא צריך בדיקה. דאמר °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי _{בר עילאי}. מעשה בשפחתו של מסיק אחד ברימון שהשליכה נפל אחד לבור. ובא כהן אחד והציץ לידע מה שהשליכה. ובא מעשה לפני חכמים ^א_כגוטיהרו

[דף ד עמוד א]

שדרך חולדה וברדליס להיות גוררין אותו. מי דמי? רצה היא החולדה אחר הבשר. ואינה רצה אחר הפת. ואפילו תימר רצה היא אחר הבשר ואחר הפת. בשר גוררת ואוכלת. פת גוררת ומנחת. רבנין דקיסרין אמרי בשם רבי אבהו רבי אבהו° , אין חוששין שמא גררה חולדה. וכ°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי _{בר עילאי} חוששין. דאם אמר ודאי גררה גבי נפל _וולד לקולא, קל וחומר שיאמר לחומרה

ירושלמי פסחים, פרק א, הלכה ד

מתני’: °רבי מאיר רבי מאיר אומר אוכלין כל חמש ושורפין בתחלת שש. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי _{בר עילאי} אומר, ^א_כדאוכלין כל ארבע ותולין כל חמש ושורפין בתחילת שש:

גמ’: °רבי מאיר רבי מאיר אומר, משש שעות ולמעלן מדבריהן. °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי _{בר עילאי} אומר, משש שעות ולמעלן מדברי תורה. מה טעמא ד°רבי מאיר רבי מאיר ? דכתיב (שמות בא יב טו) אך ביום הראשון תשביתו שעור מבתיכם. ביום הראשון זה חמשה עשר. יכול משתחשך? תלמוד לומר אך, לרבות יום י"ד. הא כיצד? תן לו לפני שקיעת החמה שעה אחת. מה טעמא ד°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי _{בר עילאי}? דכתיב אך ביום הראשון וכ"ו. ביום הראשון זה י"ד _{דראשון מעיקרא משמע דכתיב הראשון אדם תוולד.} יכול כל היום כולו? תלמוד לומר אך. הא כיצד? חלוק את היום, חציו לחמץ וחציו למצה. תנן התם, (שמות בא יב טז) אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם. ג' מיעוטים נאמרו בפסוק, אך, הוא, לבדו. שלא יקצור ולא יטחן ולא ירקד ביום טוב. מחלפה שיטתיה ד°רבי מאיר רבי מאיר ? הכא הוא אמר אך לרבות, והכא הוא אמר אך למעט? אמר רבי שמואל בר אבידומא רבי שמואל בר אבידומא° , לעולם אך בא למעט. והכא מיעטו ליום י"ד שאינו בחמץ. °רבי מאיר רבי מאיר אומר כתיב (דברים ראה טז ג) לא תאכל עליו חמץ, אין איסור מהתורה אלא משעת אכילתו של קרבן פסח בליל ט"ו. ו°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי _{בר עילאי} אומר, לא תאכל עליו חמץ, משעת עשייתו. נמצא ל°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי _{בר עילאי} אית ליה עשה ולא תעשה ^א_כהעל אכילתו, עשה ולא תעשה על ביעורו. עשה על אכילתו דכתיב (דברים ראה טז ג) שבעת ימים תאכל עליו מצות מכלל הן אתה שומע לאו כאילו נאמר תאכל מצות ולא חמץ. כל לא תעשה שהוא בא מכח עשה עשה. לא תעשה על אכילתו דכתיב, לא תאכל עליו חמץ. עשה על ביעורו דכתיב (שמות בא יב טו) אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם. לא תעשה על ביעורו דכתיב (שמות בא יב יט) שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם.

[דף ד עמוד ב]

גופא °רבי מאיר רבי מאיר אומר שורפים בתחילת שש, שמשש שעות ולמעלה מדבריהן. והא ל°רבי מאיר רבי מאיר אפילו שביעית אינו אסור אלא משום גדר, שהרי מדאוריתא רק שעה קדם שקיעת החמה אסור, וחכמים אסרו מחצות היום. ששית למה? משום גדר. ויש גדר לגדר? אלא שעה ששית מתחלפת בשביעית והכל גזרה אחת. הא °רבי יהודא רבי יהודה בר אלעאי אומר תולין כל חמש, מחמש ולמעלה מדבריהן. והא ל°רבי יהודא רבי יהודה בר אלעאי ששית אינה אסורה אלא משום גדר. חמישית למה? משום גדר. ויש גדר לגדר? אלא שחמישית מתחלפת בשביעית. גבי עדות תנן, אחד אומר בחמש ואחד אומר בשבע עדותן בטלה, שבחמש חמה במזרח ובשבע חמה במערב. מחלפא שיטתיה ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי _{האם רבי יהודה חזר בו}? ^א_כותמן הוא אמר אין חמישית מתחלפת בשביעית. והכא אמר הכן? אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° _{בר זבידא} תמן הדבר מסור לבית דין, ובית דין זריזין הן. ברם הכא הדבר מסור לנשים, והנשים עצילות הן. רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° אמר. תמן בעדות תחילת חמישית סוף שביעית ואין אדם טועה שלוש שעות. ברם הכא סוף חמישית ותחילת שביעית ואדם טועה שעה אחת. ותני כן _{גבי עדות} שבתחילת חמש חמה במזרח וסוף שעה שביעית חמה במערב. רב רב (אמורא)° אמר, אפילו לדברי °רבי מאיר רבי מאיר , המקדש בחמץ משש שעות ולמעלן ^כזלא עשה כלום. דכיוון שנאסר בהנאה מדרבנן, אין בו שווה פרוטה. אמר רבי הונה רבי הונה° ויאות. אלו חטים קורטבניות _קשות שגדלות במדבר שהחמיצו, שהם חמץ נוקשה ואינן אסורות בהנאה אלא מדרבנן. דילמא טבן אינון במועדא כלום? אף חמץ משש שעות למרות שאיסורו רק מדרבנן, אין הקידושין תופסים. חד בר נש אפקיד דיסיקייא דפיסתא _{שק לחם} גבי רבי חייה רובה רבי חייא רבה° . רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° אמר, יוחנן חיקוקיא יוחנן חיקוקיא° הוה. אתא שאל ל °רבי רבי יהודה הנשיא , אמר לו ^א_כחתימכר על פי בית דין בשעת הביעור. חד בר נש אפקיד גרבא דכותחה _{חבית כותח}גבי °רב חייה בר אשי רב חייה בר אשי . אתא שאל ל רב רב (אמורא)° , אמר ליה, ימכר על פי בית דין בשעת הביעור. היידנו _איזה שעת הביעור? רבי ירמיה רבי ירמיה° אמר בשחרית. רבי אבא רבי אבא° אמר חמישית כ°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי _{בר עילאי}. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° _אסי, יאות אמר רבי ירמיה רבי ירמיה° שימכור בשחרית, כלום אמרו בפיקדון ליגע בהן למוכרן לא מפני השב אבידה לבעלים?

[דף ה עמוד א]

לכן ימכור בשחרית כדי שיוכל למכור אותם בדמי שווים. אבל בחמישית ל°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי _{בר עילאי} לא טובה כלום שהרי נאסר באכילה וצריך למוכרו לגוי או למאכל בהמה במחיר זול. חברייא אמרין, חמישית כ°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי _{בר עילאי} הקדישו מוקדש. עשאו תרומה אינה תרומה. הקדישו מוקדש הקדש דמים, דעדין הוא שווה כסף. עשאו תרומה, אינה תרומה. שלא ניתנה תרומה אלא לאכילה בלבד. אמר לון רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° _{בר זבידא},לא מסתברא אלא חילופין. הקדישו אינו מוקדש, עשאו תרומה הרי זו תרומה. הקדישו אינו מוקדש ^א_כטשאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים. עשאו תרומה הרי זו תרומה, טהורה היא דבר תורה, את הוא שגזרת עליה שריפה.

ירושלמי פסחים, פרק א, הלכה ה

מתני’: ועוד אמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי _{בר עילאי}, שתי חלות של תודה פסולות ומונחות על גג האצטבא. כל זמן שהן מונחות כל העם אוכלין. ניטלה אחת מהן תולין לא אוכלין ולא שורפין. ניטלו שתיהן התחילו כל העם שורפין. °רבן גמליאל רבן גמליאל _דיבנה אומר חולין נאכלין כל ארבע, ותרומה כל חמש, ושורפין בתחילת שש:

גמ’: תנן, שתי חלות של תודה פסולות ומונחות על גג האצטבא. אמר רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° בשם רבי ינאי רבי ינאי° _הכהן, כשירות היו, אם כך משום מאי הוא פוסלן _{למה הוא קורא להם פסולות?} שלא נשחט עליהן הזבח _שאבד.

[דף ה עמוד ב]

ולא בשחיטה הן קדושות קדושת הגוף? ואם לא נשחט הזבח אין בהם אלא קדשת דמים, ויפדו ויאכלו? אמר רבי חנניה רבי חנניה דציפורין° , הרבה חלות חולין בערב פסח קומי _לפניו ולא אוכל, ואת אמרת יפדה חלות קדשים ויאכל? °רבי רבי יהודה הנשיא אמר, באמת פסולות היו. ואיך יתכן שתמיד בערב פסח יהו חלות פסולות? מפני שהן ממהרין להביא תודותיהן קדם פסח, לפי שאין מביאים קרבן תודה בפסח מפני חמץ שבתודה, ואי איפשר שלא ישפך דמה של אחד מהן והיא נפסלת. תני שתי פרות חורשות בירושלם היו לסימן. כל זמן ששתיהן חורשות כל העם אוכלין ניטלה אחת מהן תולין לא אוכלין ולא שורפין ניטלו שתיהן התחילו כל העם שורפים. וירושלים לא במקום שנהגו שלא לעשות מלאכה בארבעה עשר הוא _{אז איך הניחו להם לחרוש?} נראות כחורשות. אית תנויי תני, שתי נרות דולקין, אית תנויי תני שני סדינין. אמר רבי פינחס רבי פינחס° ולא פליגון. מאן דאמר שתי פרות או שתי נרות, כשחל י"ד ביום חול. מאן דאמר שני סדינין, כשחל בשבת. רבי חנניה רבי חנניה דציפורין° בעא קומי _{שאל את} רבי מנא רבי מנא° _{בן יונה}, ויקבעו לה תקיעה. אמר לו אם אומר את כן, נמצאתה אומר שמא יטעו לחשוב שלצורך הקרבת התמיד הן תוקעין והן מתקלקלין. אמר לו והא תנינן, _{שביום שישי היו תוקעים שש תקיעות} ^א_לשלש להבטיל את העם מן המלאכה, ושלש להבדיל בין קודש לחול. אמר לו, תמן כל ערב שבת ושבת הן תוקעין ואינן טועין _{וגם סמוך לשקיעה הוא ולא קרוב לזמן הקרבת התמיד.} ברם הכא, אחת לקיצין הן. אם אומר את כן, אף הן סבירין שמא לתמיד הן תוקעין והן מתקלקלין. °רבן גמליאל רבן גמליאל _דיבנה אומר חולין כל ארבע ותרומה כל חמש, למה הוסיפו שעה לאכילת תרומה? מפני קדושתה, או משום שאין אוכליה מצויין? _{שהרי מותרת רק לכהנים.} מה נפיק מביניהון? חלות תודה. אין תימר שאין אוכליה מצויין. אלו אוכליהן מצויין, ויהיה אסור לאכלן בחמישית. אין תימר מפני קדושתה, אלו יש להן קדושה, ואף הם יאכלו בחמישית.

[דף ו עמוד א]

°רבי נתן רבי נתן אומר, כשירות היו החלות. ניטלו, שוהין להן שעה אחת לאכילתן, וחולין תולין אבל לא שורפין. אית לך מימר משום שאין אוכליה מצויין? הרי אם ההיתר לאכל תרומה בחמישית היה רק מפני שאין אכליה מצויין, היה אסור לאכול את חלות התודה שהרי יש להם אוכלין. אלא נראה שאכילת החלות בשעה חמישית הותרה מפני קדושתה. אוף הכא תרומה נאכלת בשעה חמישית מפני קדושתן. אמר רבי יודה בן פזי רבי יהודה בן פזי° . נראין הדברים שתהא הלכה כ°רבן גמליאל רבן גמליאל _דיבנה, שהוא אומר מעין שניהן, שהוא מכריעה. אתא רבי אבון רבי אבין° ורבי יוחנן רבי יוחנן° _{בר נפחא} ואמרו בשם °רבי שמעון בן יוצדק רבי שמעון בן יהוצדק , הלכה כ°רבן גמליאל רבן גמליאל _דיבנה שהוא אומר מעין שניהן

ירושלמי פסחים, פרק א, הלכה ו

מתני’: °רבי חנניה סגן הכהנים רבי חנניה סגן הכהנים אומר, ^א_לאמימיהן של כהנים לא נמנעו מלשרוף את הבשר שניטמא בוולד הטומאה, עם בשר שניטמא באב הטומאה, אף על פי שמוסיפין לו טומאה על טומאתו:

גמ’: אמר בר קפרא בר קפרא°, במשנה מדובר בבשר שנטמא באב הטומאה דבר תורה. ובבשר שנטמא בוולד טומאה מדבריהן, שהוא טהור מהתורה. רבי יוחנן רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר בין זה בין זה דבר תורה. על דעתיה דבר קפרא בר קפרא°, ניחא מה שאמרה המשנה שהתירו אף על פי שמוסיפין לו טומאה על טומאתו. שהרי זה טמא וזה טהור . על דעתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן° _{בר נפחא}, איזה תוספת טומאה יש? הרי אב הטומאה עושה ראשון, ולד טומאה עושה שני, שני שנגע בראשון הרי הוא במקומו שני

[דף ו עמוד ב]

לרבי יוחנן רבי יוחנן° _{בר נפחא} מאי וולד? ולד ולד. _{שנטמא בבשר שנגע בולד,} דהוי ליה האי בשר שלישי. וכששורפו עם הראשון מוסיף לו טומאה, שהשלישי שנגע בראשון נעשה שני. תני °בית שמאי בית שמאי אומרים. אין שורפין בשר טהור פסול, _{כגון פיגול ונותר שטמאתם מדרבנן אבל מדאוריתא הם טהורים} עם בשר טמא. ו°בית הלל בית הלל ^א_לבמתירין לשרוף פסול עם טמא. על דעתיה דבר קפרא בר קפרא° ניחא, שיש חידוש במשנה שלנו, שהבריתא לימדה ששורפין פסול תורה כגון פיגול ונותר , עם טומאת תורה. וצריכין את המשנה שלנו לחדש שמותר לשרוף טומאת דבריהן, שהיא טהורה מהתורה עם טומאת תורה. על דעתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן° _{בר נפחא} מה באה המשנה לחדש? הרי אם פסול תורה כמו פיגול ונותר עם טומאת תורה שורפין, כל שכן טומאת תורה עם טומאת תורה. °רבי חנניה סגן הכהנים רבי חנניה סגן הכהנים שנאה משום °בית שמאי בית שמאי . לומר שבזה אין מחלוקת, ואף °בית שמאי בית שמאי שאסרו לשרוף יחד פסול וטמא, פסול טומאה וטמא התירו. אמר רבי מנא רבי מנא° _{בן יונה} קומי רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° _אסי, על דעתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן° _{בר נפחא} ניחא, על דעתיה דבר קפרא בר קפרא° קשיא. דאמר רבי יוחנן רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ששה ספיקות היו תולין עליהן ובאין, ובאושא ^א_לגגזרו עליהן שריפה. ו°רבי חנניה סגן הכהנים רבי חנניה סגן הכהנים לא לקודם לאושא היה? וקודם לאושא לא היתה שריפה לטומאה מדבריהן. לכן רבי יוחנן רבי יוחנן° _{בר נפחא} חייב היה להעמיד בטומאה מהתורה, וקשה על בר קפרא בר קפרא°. אמר לו, תיפתר שניטמא בכלי זכוכית שגזרו קדם. אמר לו, אפי' תימר ניטמא בכלי זכוכית, הרי מה שגזרו קדם על כלי זכוכית, זה רק לתלות ולא לשרוף. לא כן אמר רבי זעירא רבי זעירא° , ורבי אבונה רבי אבונה° אמר בשם רבי ירמיה רבי ירמיה° , °יוסי בן יועזר איש צרידה יוסי בן יועזר ו°יוסי בן יוחנן איש ירושלם יוסי בן יוחנן איש ירושלם ^א_לדגזרו טומאה על ארץ העמים ^א_להועל כלי זכוכית. ורבי יונה רבי יונה° אמר, °יהודא בן טבאי יהודא בן טבאי ו°שמעון בן שטח שמעון בן שטח ^א_לוגזרו על כלי מתכות, °הלל הלל הזקן ו°שמאי שמאי הזקן ^א_לזגזרו על טהרת ידים. מה אתה מקשה מרבי ירמיה רבי ירמיה° לרבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° _{בר זבידא}? רבי ירמיה רבי ירמיה° סבר מימר ארץ העמים וכלי זכוכית גזרו רק לתלות אבל לא לשרוף. אבל רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° _{בר זבידא} סבר מימר על טמאת ארץ העמים גזרו שתהיה תלויה, ועל טמאת כלי זכוכית גזרו שריפה. ולכן לשיטתו אין קושיה. תנן התם, על ששה ספיקות שורפין את התרומה, ואלו הן ששה ספקות, ^א_לחעל ספק בית הפרס, על ספק ארץ העמים, על ספק בגדי עם הארץ, על ספק רוקין, על ספק מי רגלי אדם שהוא כנגד מי רגלי בהמה. על ודאי מגען שהוא ספק טומאתן, על אלו שורפין תרומה

ירושלמי פסחים, פרק א, הלכה ז

מתני’: הוסיף °רבי עקיבא רבי עקיבא _{בן יוסף}, ^א_לטמימיהן של כהנים לא נמנעו מלהדליק את השמן שנפסל בטבול יום, בנר שניטמא בטמא מת, אף על פי שמוסיפין לו טומאה על טומאתו

[דף ז עמוד א]

גמ’: על דעתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן° _{בר נפחא}, תמן °רבי חנניה סגן הכהנים רבי חנניה סגן הכהנים העיד ששורפין טומאת תורה, _{ולד ולד שבקדשים אף שלישי טמא ועושה רביעי} עם טומאת תורה. ובא °רבי עקיבא רבי עקיבא _{בן יוסף} להוסיף ששורפים שלישי בתרומה שהוא פסול תורה _{שהרי אין רביעי בתרומה} עם טומאת תורה. על דעתיה דבר קפרא בר קפרא°, תמן °רבי חנניה סגן הכהנים רבי חנניה סגן הכהנים העיד ששורפין טומאת דבריהן _{שטהור מהתורה} עם טומאת תורה, והכא פסול תורה עם טומאת תורה, ולמה אמרה המשנה הוסיף °רבי עקיבא רבי עקיבא _{בן יוסף}? הרי לא בא אלא לפחות. תיפתר בטבול יום מבית פרס שהוא מדבריהן. וכמו שאמרנו ש°רבי חנניה סגן הכהנים רבי חנניה סגן הכהנים שנאה משום °בית שמאי בית שמאי . לומר שאף °בית שמאי בית שמאי שאסרו לשרוף יחד פסול וטמא, פסול טומאה וטמא התירו. גם °רבי עקיבא רבי עקיבא _{בן יוסף} שנאה משום °בית שמאי בית שמאי . אבל לשיטת °בית הלל בית הלל אין כל חידוש. אמר רבי מנא רבי מנא° _{בן יונה} קומי רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° _{בר זבידא}, °רבי עקיבא רבי עקיבא _{בן יוסף} שאמרה המשנה שהוא הוסיף על מה שהעיד °רבי חנינה סגן הכהנים רבי חנינה סגן הכהנים , כדעתיה. ד°רבי עקיבא רבי עקיבא _{בן יוסף} אמר כתיב כל אשר בתוכו יטמא. לא נאמר טמא אלא יטמא. יטמא אחרים דבר תורה. לימד על שני שעושה שלשי. נמצא שלשיטת °רבי עקיבא רבי עקיבא _{בן יוסף} יש תוספת על העדות של °רבי חנינה סגן הכהנים רבי חנינה סגן הכהנים . שאילו הוא העיד על טמא וטמא. ואילו °רבי עקיבא רבי עקיבא _{בן יוסף} הוסיף שאף שמן שהיה פסול, מותר לשרוף אותו בכלי ראשון, אף שהכלי יהפוך אותו מפסול לטמא שיכול לטמא אחרים. אבל ל°רבי ישמעאל רבי ישמעאל _{בן אלישע} שלא דורש יטמא יטמא והשמן שבתוך הנר שהוא ראשון נפסל ואינו מטמא אין שום חידוש. אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° . אף על גב דלית ליה ל°רבי ישמעאל רבי ישמעאל _{בן אלישע} יטמא יטמא באוכלין ו°רבי ישמעאל רבי ישמעאל _{בן אלישע} סובר שאין משקה שנטמא מאוכל מטמא מהתורה _{כיוון שאוכל לא יכול להיות אב הטומאה.} אבל אית ליה יטמא יטמא בכלים. _{שאף שרבי ישמעאל לא דרש את מה שנאמר מכל האוכל אשר יאכל יטמא כמו שדרש רבי עקיבא שהאוכל מטמא אוכל אחר כיוון שלדעת רבי ישמעאל המילה יטמא שנאמרה באוכל נדרשת לגופה אבל מה שנאמר לגבי כלי חרס כל אשר בתוכו יטמא הוא כן דורש כיוון שזה מיותר כיוון שנאמר אחר כך מכל האוכל אשר יאכל יטמא יש מסבירים שלרבי ישמעאל אוכל לא נטמא לטמא כיוון שהוא לא דורש כל אשר בתוכו יטמא מכל האוכל אשר יאכל יטמא כיוון שהמלה יטמא שנאמר באוכל נדרש לגופו אבל מה שנאמר לגבי משקים וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא הוא כן דורש כיוון שזה מיותר שהרי יכל לכתוב מכל האוכל אשר יאכל ומכל משקה אשר ישתה יטמא} ויש שתרצו שכאן לא מדובר בכלי חרס שהוא ראשון לטומאה אלא בכלי שהוא אב הטומאה דתנן בנר שניטמא בטמא מת _{והמיוחד בטומאת מת שהוא עושה כלי לאב הטומאה} אית תניי תני, שנגע בטמא מת. מאן דאמר שנגע במת, בכלי שטף _{כלים העשויים עץ עור או עצם} שנגעו במת ונעשו אב. מאן דאמר שנגע בטמא מת, בכלי מתכות. שכלי מתכת שנגע באב של טמא מת, נעשה אב הטומאה, שחרב הרי הוא כחלל. אבל כלי חרס לעולם אינו נעשה אב הטמאה. מה טעמא? דכתיב (במדבר חקת יט טו) וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא. הוא טמא ואינו נעשה אב הטומאה לטמא

ירושלמי פסחים, פרק א, הלכה ח

מתני’: אמר °רבי מאיר רבי מאיר , מדבריהן למדנו ששורפין תרומה טהורה עם הטמאה בפסח. אמר לו °רבי יוסה רבי יוסי בן חלפתא , ^א_מאינה היא המידה. מודין °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס _{בן הורקנוס} ו°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה _{בן חנניה} ששורפין זו לעצמה וזו לעצמה. ועל מה נחלקו? על התלויה ועל הטמאה. ש°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס _{בן הורקנוס} אומר ^א_מאתישרף זו לעצמה וזו לעצמה. ו°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה _{בן חנניה} אומר שתיהן כאחת.

[דף ז עמוד ב]

גמ’: תנן, אמר °רבי מאיר רבי מאיר , מדבריהן למדנו ששורפין תרומה טהורה עם הטמאה בפסח. מהו בפסח? בארבעה עשר אף שהאיסור רק מדרבנן. מדבריהן של מי למדנו? אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מדברי °רבי עקיבא רבי עקיבא _{בן יוסף} ומדברי °רבי חנינה סגן הכהנים רבי חנינה סגן הכהנים שאמרו שמותר לשרוף טומאה קלה עם טומאה חמורה כיוון שממילא שניהם הולכים לאיבוד. מדבריהן למדנו שאף תרומה טהורה שהולכת לאיבוד בערב פסח, מותר לשרוף עם הטמאה. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר, מדברי °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס _{בן הורקנוס} ומדברי °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה _{בן חנניה} שאמרו בחבית תרומה שנשברה בגת העליונה והגת התחתונה טמאה. שכיוון שממילא היא הולכת לאיבוד, התירו לקבל את היין בכלי טמא ולטמא את התרומה, כדי שלא תגיעה לגת התחתונה ותאסור את הכל. אמר רבי זעירא רבי זעירא° קומי רבי יסי רבי יסי° . על דעתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן° _{בר נפחא} ניחא. על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° , מה בא °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס _{בן הורקנוס} ו°רבי יושוע רבי יהושע בן חנניה לכאן? הרי שם התירו בגלל שיש הפסד חולין, שהרי אם לא יטמא את התרומה בידים, כל הגת התחתונה תאסר. אבל כאן מה יפסיד אם ישרוף זו לעצמה וזו לעצמה? אמר ליה זה תלוי במחלוקת האם חוששים להפסד מועט של מחיר העצים או לא. מי שאומר חוששים, יכול ללמוד מ°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס _{בן הורקנוס} ו°רבי יהושוע רבי יהושע בן חנניה . מי שסובר שלא חוששים להפסד מועט, לומד מ°רבי עקיבה רבי עקיבא ו°רבי חנינה סגן הכהנים רבי חנינה סגן הכהנים . אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° _{בר זבידא} בשם רבי יוחנן רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ^א_מבהכל מודין בששה עשר ששורפין תרומה חמץ טהורה וטמאה, שבתוך המועד שניהם איסור תורה. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° _{בר זבידא} מקשי, למה °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא _{בן חלפתא} אמר אינה המידה? _{מסבירה הגמרא} ולמה רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° _{בר זבידא} הקשה? דו שמע דאמר רבי יוחנן רבי יוחנן° _{בר נפחא} ד°רבי מאיר רבי מאיר למד מדברי °רבי עקיבא רבי עקיבא _{בן יוסף} ומדברי רבי חנינא סגן הכהנים רבי חנינא סגן הכהנים° . והוא שמע דבר קפרא בר קפרא° אמר שמדובר באב הטומאה דבר תורה וולד הטומאה מדבריהן, שמדאוריתא הוא טהור . ולא שמע דאמר רבי יוחנן רבי יוחנן° _{בר נפחא} בין זה ובין זה דבר תורה. וסבר שרבי יוחנן רבי יוחנן° _{בר נפחא} כבר קפרא בר קפרא°. לכן והוא מקשי, למה °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא _{בן חלפתא} אמר אינה המידה? הרי זה בדיוק אותה מידה. שכשם שמותר לשרוף איסור תורה עם טומאת תורה _{דאמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בר זבידא בשם רבי יוחנן רבי יוחנן° בר נפחא הכל מודים שמותר לשרוף תרומת חמץ בשישה עשר עם הטמאה,} שכן שורפין טומאת תורה עם טומאת תורה. כך יהא מותר לשרוף איסור דבריהן _{תרומת חמץ בארבע עשר} עם טומאת תורה, שכן שורפין טומאת דבריהן עם טומאת תורה. אלא ודאי מזה ש°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא _{בן חלפתא} אמר אינה מידה, כנראה שנייא היא איסור שנייא היא טומאה. אז איך אמר _{רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בר זבידא בשם} רבי יוחנן רבי יוחנן° _{בר נפחא}, שהכל מודין בששה עשר ששורפין תרומה טהורה וטמאה, שכשם שלא חלקת לנו בין איסור תורה לטומאת תורה, שכן שורפין טומאת תורה עם טומאת תורה, הרי אם כך לא תחלוק לנו בין איסור דבריהן לטומאת תורה, שכן שורפין טומאת דבריהן עם טומאת תורה והרי זה כן המידה? אלא חייבין לאמר שרבי יוחנן רבי יוחנן° _{בר נפחא} סובר, שבין זה ובין זה דבר תורה. ולכן אמר °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא _{בן חלפתא} אינה היא המידה. כי אתא רבי חייה בר אבא מן צור רבי חייה בר אבא מן צור° , אמר מן שמיה דרבי יוחנן רבי יוחנן° _{בר נפחא}, בין זה ובין זה דבר תורה. ואמרית יאות. שלפי העמדה הזו של רבי יוחנן רבי יוחנן° _{בר נפחא} הכל מסתדר. תמן בעדות של °רבי חנינה סגן הכהנים רבי חנינה סגן הכהנים , טומאת תורה עם טומאת תורה כפי שהעמיד רבי יוחנן רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ברם הכא, חמץ בי"ד ותרומה טמאה, זה פסול דרבנן עם טומאת תורה. בגין כך °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא _{בן חלפתא} אמר אינה היא המידה. לפי העמדה של רבי יוחנן רבי יוחנן° _{בר נפחא} ש°רבי מאיר רבי מאיר למד מדבריהם של °רבי חנינה סגן הכהנים רבי חנינה סגן הכהנים ו°רבי עקיבה רבי עקיבא , ממה נפשך יהיה קשה. אם נעמיד שזה וזה בטמאה דאוריתא קשה על ד°רבי מאיר רבי מאיר שהרי אין זה אותה מידה. ואם נעמיד בטמאה דרבנן קשה על הדא ד°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא _{בן חלפתא} דאמר

[דף ח עמוד א]

אינה היא המידה שהרי זו אותה מידה. בר קפרא בר קפרא° סבר כרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° . דרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר ש°רבי מאיר רבי מאיר למד מדברי °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס _{בן הורקנוס} ו°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה _{בן חנניה}. ושוב ממה נפשך קשיא אם חוששים להפסד מועט של העצים קשה על ד°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא _{בן חלפתא} שהרי זו אותה מידה, ואם לא חוששים להפסד מועט קשה על הדא ד°רבי מאיר רבי מאיר דאמר מדבריהם למדנו שהרי אין זה אותה מידה. אמר רבי אבין רבי אבין° , לא קשה על °רבי מאיר רבי מאיר , ד°רבי מאיר רבי מאיר כדעתיה, ד°רבי מאיר רבי מאיר מחמיר מדבריהם כדברי תורה. היכן אשכחן _מצאנו ד°רבי מאיר רבי מאיר מחמיר מדבריהן כדברי תורה? אמר רבי חיננה רבי חיננה° כיי דתנינן תמן. הרואה כתם _{ראיה בלא הרגשה}, הרי זו מקולקלת _{שטמאה למפרע} וחוששת משום זוב _{אם היה כתם גדול שיש בו כדי שלוש ראיות וצריכה לישב שבעה נקיים אף שמדאוריתא אין ראיה בלא הרגשה} דברי °רבי מאיר רבי מאיר . וחכמים אומרים, ^א_מגאין בכתמים משום זוב. תמן תנינן, חבית של תרומה שנולד בה ספק טומאה, °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס _{בן הורקנוס} אומר, אם היתה מונחת במקום תורפה יניחנה במקום מוצנע. ואם היתה מגולה יכסנה. °רבי יושע רבי יושע אומר. אם היתה מונחת במקום המוצנע, יניחנה במקום תורפה. ואם היתה מכוסה, יגלנה. °רבן גמליאל רבן גמליאל _דיבנה אומר, ^א_מדאל יחדש בה דבר. אמר רבי יוסה ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° . מדברי שלשתן, ^א_מהתלויה אסור לשורפה. שהרי לא התירו לעשות מעשה בידים אלא רק בגרמא. חברייא אמרי בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° _{בן פדת}. חבית, הראשונה _{המשנה הראשונה שדנה על} חבית שנולד בה ספק, כ°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא _{בן חלפתא} שאמר שלא התירו אלא גרמא אבל בידים אסור. חבית השנייה, _{המשנה שאמרה ש}חבית תרומה שנשברה בגת העליונה ובגת התחתונה חולין טמאים. מודים °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס _{בן הורקנוס} ו°רבי יהושוע רבי יהושע בן חנניה שאם יכול להציל רביעית בטהרה יציל. ואם לאו, °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס _{בן הורקנוס} אמר תרד ותטמא ואל יטמאנה בידיו. ו°רבי יהושוע רבי יהושע בן חנניה אומר אף יטמאנה. שם הלכה כ°רבי מאיר רבי מאיר שמתיר כיוון שסופה לאיבוד. חברייא אמרין, חבית הראשונה כ°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא _{בן חלפתא}, ולית °רבי מאיר רבי מאיר מודה בה. כיוון שלשיטת °רבי מאיר רבי מאיר , כיוון שסופה לאיבוד, מותר אף לטמאה בידים. חבית השנייה כ°רבי מאיר רבי מאיר , ולית °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא _{בן חלפתא} מודה בה. כיוון שלשיטת °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא _{בן חלפתא}, אפילו שסופה לאיבוד אסור לטמאה בידים. אמר לון רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° _{בר זבידא}. חמון מה אתון אמרין _{ראו מה אתם אומרים} חבית הראשונה כ°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא _{בן חלפתא}, ברם כ°רבי מאיר רבי מאיר שורפין, וכ°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי _{בן יוחאי} שורפין. וירבו °רבי מאיר רבי מאיר ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי _{בן יוחאי} על °רבי יוסה רבי יוסי בן חלפתא וישרוף? ולמה פסק °רבי רבי יהודה הנשיא כ°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא _{בן חלפתא} שאסור לשרוף שהרי כתב דבריו בסתם. ועוד ראיה שנפסק שלא שורפים שמעינן מן הדא

[דף ח עמוד ב]

מן מה דאנן חמיין רבנין כד עובדא אתא קומיהן, ואינון אמרון איזיל תלי _{ממה שאנו רואים שכאשר מגיע מקרה של ספק טמאה הם פוסקים לתלות} ולא מורים לשרוף בידים. היכן אשכחנן _מצאנו ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי _{בן יוחאי} אומר שורפין? הדא דתנינן, אמר לו °רבי יוסה רבי יוסי בן חלפתא אינה היא המידה. מודה °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס _{בן הורקנוס} ל°רבי יהושוע רבי יהושע בן חנניה ששורפין זו לעצמה וזו לעצמה. ואמר רבי יוחנן רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מה שאמרה המשנה שמודה °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס _{בן הורקנוס} ל°רבי יהושוע רבי יהושע בן חנניה ששורפין זו לעצמה וזו לעצמה, °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי _{בן יוחאי} שנייא ולא °רבי יוסה רבי יוסי בן חלפתא . דל°רבי יוסה רבי יוסי בן חלפתא תלויה אסור לשרוף אפילו לעצמה. אין תימר לית ל°רבי מאיר רבי מאיר דין תרומה תלויה, שדין תלויה כדין טמאה ומותר לשרוף כמו טמאה. והא תני, תרומה _חמץ תלויה טהורה, שורפין אותה _{כשי"ד חל בשבת} ערב שבת עם חשיכה דברי °רבי מאיר רבי מאיר . וחכמים אומרים, בזמנה _{בשבת מפורר וזורה לרוח.} ואם ל°רבי מאיר רבי מאיר היה מותר לשרוף תרומה תלויה, למה מחכים עד ערב שבת עם חשכה ולא שורפים בבקר אמר רבי עזריה רבי עזריה° קומי רבי מנא רבי מנא° _{בן יונה}. תיפתר בתלויה שדעתו להשאיל עליה. אמר ליה, כן אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° _{בר זבידא}. כל מה דאנן קיימין הכא שמותר לשרוף בידים, בתלויה שאין דעתו להשאיל עליה. אבל בתלויה שדעתו להשאיל עליה, הרי זו כטהורה לדעת הכל. ותני כן. דתני, תרומה תלויה שאמרו _{שהסתפקו} טהורה או טמאה היא, הרי היא טמאה, ואם אמר הרי אני מניחה על מנת להשאיל עליה, הרי זו טהורה. מיי כדון? אם בשאין דעתו להשאיל עליה, למה שורפים רק עם חשכה? אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° , תיפתר שנולד לה ספק טומאה בערב פסח עם דימדומי חמה, ולית שמע מינה כלום. _{המשך קושית רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בר זבידא} אתון אמרין חבית הראשונה _{חבית שנולד בה ספק טומאה} כ°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא _{בן חלפתא}, ולית °רבי מאיר רבי מאיר מודה בה. ואתון אמרין חבית השניה _{חבית תרומה שנשברה בגת העליונה ובגת התחתונה חולין טמאים} כ°רבי מאיר רבי מאיר _{שמותר לטמאת בידים כיוון שהתרומה ממילא הולכת לאיבוד,} ולית °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא _{בן חלפתא} מודה בה _{שלפי דעתו אסור לטמאת בידים.} והתני במה דברים אמורים? בבור שאין בו כדי להעלות באחד ומאה, אבל בבור שיש בו כדי להעלות, ^א_מואפילו כל שהוא אסור לטמאות. ואין חבית השניה כ°רבי מאיר רבי מאיר , היא בור שיש בו כדי להעלות והיא בור שאין בו כדי להעלות, למה אסור לטמאות? הרי °רבי מאיר רבי מאיר למד מ°רבי יהושוע רבי יהושע בן חנניה שמותר לאבד בידים תרומה שממילא הולכת לאיבוד? ועוד אתם אומרים דלית °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא _{בן חלפתא} מודה בה. והרי יש ראיה ש°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא _{בן חלפתא} מודה ל°רבי מאיר רבי מאיר בחבית שניה מן הדא שאחרי ש°רבי מאיר רבי מאיר ניסה ללמוד מ°רבי יהושוע רבי יהושע בן חנניה שהתיר לטמא בידים חבית תרומה שנשברה בגת העליונה ובגת התחתונה חולין טמאים לענין שרפת תרומה חמץ בע"פ עם תרומה טמאה תנינן, אמר לו °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא _{בן חלפתא}, אינה היא המידה. ולית בר נש אמר אינה היא, אלא מכלל דו מודה על קדמייתא, מכאן ש°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא _{בן חלפתא} מודה ל°רבי מאיר רבי מאיר ש°רבי יהושוע רבי יהושע בן חנניה מתיר לטמא בידים חבית תרומה שנשברה בגת העליונה ובגת התחתונה חולין טמאים. אז איך אמרנו ש°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא _{בן חלפתא} לא מודה לדברי °רבי מאיר רבי מאיר בחבית שניה? מיי כדון? למה בחבית שניה מודה °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא _{בן חלפתא} של°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה _{בן חנניה} יכול לטמא בידים? אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון°

[דף ט עמוד א]

תמן התיר לטמא בידים כדי לחוס על נכסיהן של ישראל שלא יהפך הגת התחתונה למדומע טמא ויאסר הכל. והכא מאי אית לך? למה °רבי מאיר רבי מאיר סובר ש°רבי יהושוע רבי יהושע בן חנניה יתיר לשרוף תרומה טהורה עם הטמאה בערב פסח הרי אין הפסד? אפילו הכא אינו מפסיד לישראל ממון שהוא צריך לשרוף עצים בפני עצמן וזו בפני עצמה? ו°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא _{בן חלפתא} סובר , להפסיד מרובה חששו, להפסיד מועט לא חששו. אמר רבי חנניה רבי חנניה דציפורין° קומי רבי מנא רבי מנא° _{בן יונה}, אין ראיה שגם רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° _אסי סובר של°רבי יהושוע רבי יהושע בן חנניה מותר לטמא בידים במקרה של חבית תרומה שנשברה בגת העליונה ובגת התחתונה חולין טמאים, ממה שאמר °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא _{בן חלפתא} ל°רבי מאיר רבי מאיר אינה היא המידה _{וכפי שאמרנו אין אדם אמר אינה היא המידה, אלא אם כן הוא מודה על הדברים הקדמים.} כיוון ש°רבי מאיר רבי מאיר שאמר מדבריהם למדנו, לא התכוון למחלוקת °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס _{בן הורקנוס} ו°רבי יהושוע רבי יהושע בן חנניה , אלא תיפתר כמאן דאמר, מדברי °רבי עקיבא רבי עקיבא _{בן יוסף} ומדברי °רבי חנינה סגן הכהנים רבי חנינה סגן הכהנים , ולית שמע מינה כלום. רבי זעירא רבי זעירא° ורבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° _אילעא תריהון אמרו בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° _{בן פדת}, חבית הראשונה כרבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° _אסי. והשנייה _{חבית שנשברה בגת העליונה ובגת התחתונה חולין טמאים,} בין כ°רבי מאיר רבי מאיר בין כ°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא _{בן חלפתא}, דכיוון שיש הפסד חולין אף °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא _{בן חלפתא} מודה. אמר רבי זעירא רבי זעירא° קומי רבי מנא רבי מנא° _{בן יונה}, לית הדא פליגא _{האין זה חולק} על °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא _{בן חלפתא}? שהרי °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא _{בן חלפתא} לא התיר אלא גרמא, אז איך אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° _{בר נפחא} שגם °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא _{בן חלפתא} מסכים? אמר לו אין חובה להסביר שחבית ראשונה כ°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא _{בן חלפתא}, וגם אין חובה להסביר שחבית שניה כ°רבי מאיר רבי מאיר . ואם נרצה נאמר שהברייתות דלא כ°רבי מאיר רבי מאיר ונאמר דלא כ°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא _{בן חלפתא}. שאפשר ש°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה _{בן חנניה} מתיר אפילו לטמא בידים. ומה שחלק ברישא בגרמא, זה לא בגלל שהוא סובר כדעת °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא _{בן חלפתא} שמותר רק בגרמא. אלא להראות כוחו של °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס _{בן הורקנוס} שאפילו בגרמא אסר. ואפשר ש°רבי יהושוע רבי יהושע בן חנניה אוסר לטמא בידים. ומה שהתיר בסיפא, זה לא בגלל שהוא סובר כ°רבי מאיר רבי מאיר שתרומה שהולכת לאיבוד מותר לטמא בידים, אלא בגלל שחשש להפסד ממון. תני אמר °רבי מאיר רבי מאיר , שורפין את התלויה עם הטמאה. לפי שמצינו °רבי מאיר רבי מאיר שורף תלויה בכל מקום. אמר רבי מנא רבי מנא° _{בן יונה}. אזלית _הלכתי לקיסרין שמעית דאמר חזקיה חזקיה בן רבי חייא° בשם רבי ירמיה רבי ירמיה° . °רבי מאיר רבי מאיר שורף תלויה בכל מקום. ואמרית ליה. האם רק במקרה שהיא תלויה דבר תורה? אמר לו אין. אמרתי לו, אנא פתר לה _{אני סובר בדעת רבי מאיר} אפילו בספק אם נטמאת במדור של גוים. מה אית לך? הרי אפילו ודאי טומאת מדור גוים לא שורפים. דתני, ^א_מזמדור של גוים תולין. אמרית ליה אני סובר כ°רבי יוסי ברבי יהודה רבי יוסי בר יהודה דתני, °רבי יוסי ברבי יהודה רבי יוסי בר יהודה אומר שורפין. רק שאני סובר בדעת °רבי מאיר רבי מאיר שאף על ספק מדור גויים שורפים. אמר רבי חונא רב הונא° בשם רבי ירמיה רבי ירמיה° . °רבי מאיר רבי מאיר שורף תלויה בשאר ימות השנה. והא תני, תרומה תלויה וטמאה שורפין אותה ערב שבת עם חשיכה דברי °רבי מאיר רבי מאיר וחכמים אומרים, בזמנה _{מבערים בשבת על ידי שמפרר וזורה לרוח.} ואם ל°רבי מאיר רבי מאיר שורפים תלויה, וישרוף בשחרית? תיפתר שנתעצל ולא שרף. תדע לך שהוא כן. דתנינן _{ערב שבת עם חשכה שורפים} תלויה וטמאה. והרי טמאה כולם מודים שיכול לשרוף, ולא תנינן שישרוף בשחרית. ולא בשנתעצל ולא שרף? אמר רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי° . תיפתר שנולד לה טומאה באותה שעה, ולית את שמע מינא _{אי אפשר להוכיח מכאן} כלום. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° _{בר נפחא}. °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה _{בן חנניה} שאמר תרומה שהולכת לאיבוד מותר לטמאותה בידים, ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי _{בן יוחאי} שאמר בכור שאחזו דם יקיז אף על פי שעושה מום, _והטעם כיון שאם לא יקיז ממנו דם הבכור ימות. שניהן אמרו דבר אחד. רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° _אילעא אמר. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי _{בן יוחאי} דבכורות, ו°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה _{בן חנניה} דתרומות. לא הדין מודה לדין ולא הדין מודה לדין _{לא זה מודה לזה ולא זה מודה לזה}. דמה שאמר °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה _{בן חנניה} בתרומות שיכול לטמאה בידים, זה משום שיש כאן ודאי הפסד _חולין מרובה. אבל בבכורות שאין שם אלא ספק שמא ימות הבכור, לא היה °רבי יהושוע רבי יהושע בן חנניה מתיר לעשות בו מום. ומה שאמר °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי _{בן יוחאי} להתיר הקזה, דסובר בכור שאחזוו דם זה עצמו מום, ושוב אינו תם, ואין איסור להטיל מום בבעל מום. אמר רבי זעירא רבי זעירא°

[דף ט עמוד ב]

מסתברא °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי _{בן יוחאי} מודה ל°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה _{בן חנניה}. שאם על הפסד מועט התיר, כל שכן בהפסד מרובה. ו°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה _{בן חנניה} לא מודה ל°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי _{בן יוחאי}. רבי בון בר חייא רבי בון בר חייא° בעי קומי _{שאל את} רבי זעירא רבי זעירא° . על דעתך דאת אמר °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי _{בן יוחאי} יודי ל°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה _{בן חנניה}. והתנינן, מודין °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס _{בן הורקנוס} ו°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה _{בן חנניה} בתרומת חמץ בערב פסח ששורפין זו _{תרומה טהורה} לעצמה וזו _טמאה לעצמה _{כדי שהטהורה לא תטמא.} ואמר רבי יוחנן רבי יוחנן° _{בר נפחא}, °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי _{בן יוחאי} שנאה. ואם °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי _{בן יוחאי} סובר של°רבי יהושוע רבי יהושע בן חנניה תרומה שהולכת לאיבוד מותר לטמאה ביד, אז למה לא שורפים את שניהם כאחד? אמר לו, תמן תרומה חמץ בשש שעות טהורה היא דבר תורה, ותרומה בעינה היא. אתה הוא שגזרת לשורפה בכל מקום. אבל בחבית שנשברה, הרי התרומה הולכת לאיבוד, לכן מתיר °רבי יהושוע רבי יהושע בן חנניה לטמאה בידים. לדעת °רבי יוסה רבי יוסי בן חלפתא שסובר של°רבי יהושוע רבי יהושע בן חנניה אסור לשרוף תרומה תלויה בידים, ומותר רק גרמא. ולא נפסלה בהיסח הדעת? לא כן אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° _{בר נפחא}, היסח הדעת דבר תורה. _{הגמרא מביאה כמה מימרות של רבי יוחנן רבי יוחנן° בר נפחא אף שאינם קשורות אלינו.} ואמר רבי יוחנן רבי יוחנן° _{בר נפחא} חבית שנייה כ°רבי מאיר רבי מאיר , דבר תורה, _{היינו שמה שלומד °רבי מאיר רבי מאיר מדברי °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה בן חנניה שהתיר לטמא אותה ביד זה} מדכתיב (במדבר קרח יח, ח) ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי. תרומתי כתיב בלשון יחיד, בתרומה אחת הכתוב מדבר. אבל בתלויה אי אתה מצווה בשמירתה. ואמר רבי יוחנן רבי יוחנן° _{בר נפחא}, אחיזת דם כ°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי _{בן יוחאי שהתיר להקיז ממנה דם,} דבר תורה. אם כך למה תלויה לא נשרפת הרי נפסלת בהסח הדעת? אמר לו אין כאן הסח הדעת שהוא משמרה שלא תגע בטהרות אחרות. התיב רבי יצחק בריה דרבי חייא רובה רבי יצחק בריה דרבי חייא רובה° . הגע עצמך שהיא _{תרומת החמץ} נתונה על גבי גחלים לשורפה, שאין חשש שיגע בטהרות אחרות וודאי הסיח דעתו, האם יהיה מותר לשרוף איתה גם תרומה טמאה? אמר לו לכשיתננה _{יהיה מותר.} אמר רבי מנא רבי מנא° _{בן יונה} לרבי שימי רבי שימי° . אתון אמרין דיודה °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי _{בן יוחאי} ל°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה _{בן חנניה} שכיוון שהולכת לאיבוד יהיה מותר לטמאה ביד. והרי אפילו °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה _{בן חנניה} לא סובר את מה שאמרנו בשמו שיכול לשרוף את התלויה. דתני אמר °רבי יהושוע רבי יהושע בן חנניה איך נשרוף תלויה עם הטמאה, שמא יבוא אליהו ויטהרם. משמע שסובר שאפילו אם אירע לתרומה ספק טומאה דאורייתא שהולכת לאיבוד, לא יטמאנה בידים. אמר ליה, תניין _{מחלוקת תנאים} אינון. תמן _{שאמרו שאפילו תלויה לעצמה אין שורפים} °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא _{בן חלפתא} בשם °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה _{בן חנניה}. ברם הכא _{שאמרו ששורפים,} °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי _{בן יוחאי} בשם °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה _{בן חנניה}. תנן, חבית של תרומה שנולד בה ספק טומאה. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס _{בן הורקנוס} אומר. אם היתה מונחת במקום תורפה, יניחנה במקום המוצנע. ואם היתה מגולה, יכסנה. ו°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה _{בן חנניה} אומר. אם היתה מונחת במקום המוצנע, יניחנה במקום תורפה. ואם היתה מכוסה, יגלנה. °רבן גמליאל רבן גמליאל _דיבנה אומר. אל יחדש בה דבר . תמן תנינן. בכור שאחזו דם, אפילו מת אין מקיזין לו את הדם דברי °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי _{בר עילאי}. וחכמים אומרים, ^א_מחיקיז ובלבד שלא יעשה בו מום. ואם עשה בו מום, הרי זה לא ישחוט עליו. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי _{בן יוחאי} אומר. יקיז _{כדי שלא ימות} ואף על פי שעשה בו מום. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° _{בן פדת}. אתיא ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי _{בר עילאי} שאמר שאפילו מת אין מקיזין לו דם. כ°רבן גמליאל רבן גמליאל _דיבנה דאמר במשנתנו, לא יחדש בה דבר. ורבנן שאומרים, יקיז ובלבד שלא יעשה בו מום. ואם עשה בו מום, הרי זה לא ישחוט עליו. כ°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס _{בן הורקנוס} דאמר במשנתנו שיניחנה במקום מוצנע. וד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי _{בן יוחאי} כ°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה _{בן חנניה} שאמר במשנתנו אם היתה מכוסה יגלנה. ומה שמצאנו בבריתא דתני °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי _{בן יוחאי}, יקיז ואף על פי שהוא מתכווין לעשות בו מום. אתייא כ°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה _{בן חנניה} אחרייא _שבסיפא שאמר אף יטמאנה ביד. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° . טעמא ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי _{בר עילאי} שאסר להקיז דם לבכור, לא מפני שהוא סובר כ°רבן גמליאל רבן גמליאל _דיבנה. אלא דגזרת הכתוב הוא. דכתיב, לא תאכלנו, על הארץ תשפכנו כמים. (דברים ראה יב טז) לא התרתי לך דמו, אלא לשופכם, אבל הקזה אסור .

[דף י עמוד א]

מתיב רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי° . והרי אף בפסולי המוקדשים כתיב, לא תאכלנו על הארץ תשפכנו כמים (דברים י"ב, כ"ד) ושם ודאי שמותר להקיז מהם דם שהרי כבר נפדו, אז מה נדרוש מהפסוק? אמר רבי חייא בר אבא רבי חייא בר אבא° . להכשר אתאמרת. ^א_מטמה מים מכשירים, אף דם מכשיר. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן° _{בר נפחא}. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי _{בן יוחאי} וחכמים שחלקו אם מותר להקיז דם לבכור שאחזו דם, שניהם מקרא אחד דרשו דכתיב, תמים יהיה לרצון, כל מום לא יהיה בו. (ויקרא אמור כב כא) °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי _{בן יוחאי} דרש. בשעה שהוא לרצון _תמים, אין את רשאי ליתן בו מום. בשעה שאינו לרצון _{בעל מום,} את רשאי ליתן בו מום. וחכמים אומרים. אפילו כולו מומין, אין את רשאי ליתן בו מום.

הדרן עלך פרק אור לארבעה עשר