פתיחת התפריט הראשי

אסתר ט יא: "בַּיּוֹם הַהוּא בָּא מִסְפַּר הַהֲרוּגִים בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ט יא.


מדוע נתלו בני המן המתים?עריכה

דבר שטנה נגד אסתרעריכה

דבר השטנה אודות המתת בני המן, הובא באותו היום לידיעת המלך מאחורי גבם של אסתר ומרדכי, על ידי מלשינים אוהדי המן (אסתר ט יא-אסתר ט יב) וזאת למרות שבעבר תככי המן לא הועברו למלך (ביאור:אסתר ג ג,ביאור:אסתר ג ד; ביאור:אסתר ג טו). סביר להניח שהמלשינים הללו היו ידידיו של המן מקבוצת שרי פרס ומדי היושבים לפני המלך (ביאור:אסתר א יד). המלשינים חשפו את עצמם כאויבים "הצרים" על אסתר ומרדכי ביום הפור, כשרצו להכפישם ולהראות שהם פועלים ללא אישור המלך.

דרגות כבוד בהמתה ובקבורהעריכה

כשם שבחיים קיימות דרגות של כיבוד כך גם בקבורה ובהמתה. לדוגמא, קללה נפוצה היא לאדם שכלבים ועוף השמים יאכלו את משפחתו המונחת מתה וחשופה על האדמה (מלכים א יד יא; מלכים א טז ד; מלכים א כא כד). לעומת זאת, תלייה רשמית בעיר, לזמן מוגבל לפי הנוהג המקובל, מגינה על כבוד המת. כידוע, המן לא היה יכול לתלות את מרדכי ללא רשות המלך (ביאור:אסתר ה יד), לכן כנראה אסור היה להרוג את בני המן אלא ברשות המלך, שכן היה מגיע להם כבוד של תלייה רשמית כשם שפקד המלך (ביאור:אסתר ט יג-ביאור:אסתר ט יד).

אסתר מכבדת את בני המן בתליה?עריכה

המלך הבין שנוצרה בעיה כאשר בני המן הומתו בחוסר כבוד ללא רשותו המפורשת (ביאור:אסתר ט יב), אך היה כבול למילותיו שהאשימו את המן בשליחת יד ביהודים (ביאור:אסתר ח ז), וכבוד פקודת אסתר ומרדכי החתומה בטבעתו (ביאור:אסתר ח ח). לכן, כדי להרגיע את נכבדיו ולשמור על כבודו, הראה המלך לאסתר שהוא מודע למה שקרה לבני המן בשושן, ושאל אותה האם יש לה עוד בקשה (ביאור:אסתר ט יב), ובצורה זו הוא רמז לה שהוא אינו כועס אבל עליה לטפל בבעיה.[1] אסתר הבינה שהמלך הפריד בין בני המן, שדרגתם הייתה הגבוה ביותר בהשוואה לשאר המומתים, ושברצונו לכבדם. אסתר ביקשה יום הרג נוסף בשושן בלבד כדי לתלות בכבוד ובאופן רשמי את גופות הבנים המתים ובצורה זו להסוות את העובדה שבני המן הומתו ללא אישור המלך. פקודת ההרג של המן לא הוארכה ואויבי היהודים לא היו רשאים להתקיף ביום הנוסף. יום ההענשה השני איפשר לאסתר לחסל שלוש מאות אוהדים נוספים של המן: המלשינים למלך אשר פעלו ועשו לה צרות ביום הפור, והמתחבאים בעיר ובארמון אשר חשבו שהסכנה עברה אחרי יום הפור (ביאור:אסתר ט טו).

המתת המלשיניםעריכה

אפשרי שהמלשינים שמעו את דברי המלך, ושמחו שהמלך קובע שאין להרוג בחוסר כבוד את נכבדיו וילדיהם ללא אישורו, אבל הם לא הבינו שמדובר בהענשתם. המלך מצא את הצעת אסתר הנסתרת כפתרון ראוי למלשינים ואף סביר ומכובד לבני המן (ביאור:אסתר ט יד). אולם בעבור היהודים, התלייה לאחר המוות נועדה לביזוי המתים (דוד תלה את רכב ובענה (שמואל ב ד יב)) וחגיגת ניצחון על המן הרע ובניו (פלישתים הוקיעו את גופת שאול המלך חסרת הראש (שמואל א לא י)).


[1] המלך ביקש פרטים נוספים על שאר מדינות-המלך, למרות שאין אפשרות לדווח באותו היום על שאר המדינות (ביאור:אסתר ט יב). אסתר אינה עונה למלך לשאלתו מה עשו היהודים בשאר המדינות (ביאור:אסתר ט יג), והמלך לא הגיב להתעלמותה משאלתו (ביאור:אסתר ט יד) כי כנראה זו לא היתה בעיתו.

מקורותעריכה

נלקח מ- "פורים: מדוע נתלו בני המן המתים?". אילן סנדובסקי,[גרסה אלקטרונית], אתר מאמרים 22/01/2011 )