פתיחת התפריט הראשי

אסתר ט לא: "לְקַיֵּם אֵת יְמֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם כַּאֲשֶׁר קִיַּם עֲלֵיהֶם מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי וְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וְכַאֲשֶׁר קִיְּמוּ עַל נַפְשָׁם וְעַל זַרְעָם דִּבְרֵי הַצֹּמוֹת וְזַעֲקָתָם."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ט לא.


תוכן עניינים

התקנות של אסתרעריכה

כדי לקבוע נורמות התנהגות חדשות בעם ישראל דרושה סבלנות רבה - כך ניתן ללמוד מחג הפורים, שהתפתח בשלבים שנמשכו לאורך שנים (ראו קביעת חג פורים - ארבעה שלבים). השלב האחרון נקבע במכתב של אסתר המלכה, שפנה אל היהודים ב:

(אסתר ט ל): "...דברי שלום ואמת: לקים את ימי הפרים האלה בזמניהם, כאשר קים עליהם מרדכי היהודי ואסתר המלכה, וכאשר קימו על נפשם ועל זרעם; דברי הצומות וזעקתם."

מטרת המכתב של אסתר היא לשכנע את כל עם ישראל לקבל על עצמם את חג הפורים, ולשם כך היא השתמשה בשני אמצעים:

  • דברי שלום - "לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם"
  • דברי אמת - "כאשר קיים עליהם... דברי הצומות וזעקתם"

נסביר:

א. דברי שלום - תקנת הכפריםעריכה

בתחילה נקבע חג הפורים ליומיים - היהודים הגרים בערים פרוזות (ללא חומה) חגגו ב-14 והיהודים הגרים בערים המוקפות חגגו ב-15 באדר; אסתר המלכה הוסיפה עוד זמנים, דבר הנרמז במילה "בזמניהם". ע"פ חז"ל(מגילה ב א)הזמנים הנרמזים שם הם 11, 12, 13 באדר, שבהם רשאים בני הכפרים לקרוא את מגילת אסתר כדי לשלב אותה עם אחד מימי ההתכנסות המקובלים בכפר - ימי שני וחמישי.

מטרת התקנה היתה לאפשר לכל קבוצה בעם ישראל לחגוג את חג הפורים בתאריך הנוח ביותר עבורה, דבר שהקל על כלל עם ישראל לקבל עליהם את החג החדש.

זו המשמעות העיקרית של שלום בעם ישראל - לא שלום שנובע מזהות ואחידות, אלא דווקא שלום שנובע מתוך שוני, מתוך הכרה והתחשבות בצרכים של כל קבוצה וקבוצה בעם ישראל.

תקנת הכפרים - פירושים נוספיםעריכה

יש אומרים(בתלמוד בבלי, מגילה ב.)שתקנת הכפרים נרמזת כבר בדברי מרדכי (אסתר ט כב): "כימים אשר נחו בהם היהודים מאיביהם, והחדש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב, לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלח מנות איש לרעהו ומתנות לאבינים": את המילה "כימים" אפשר להבין כרמז לכך שישנם ימים נוספים הכשרים לחגיגת פורים.

  • אולם, תקנת הכפרים מתייחסת בעיקר לקריאת המגילה, בעוד שהפסוק מתייחס דווקא למנהגים האחרים של החג - משתה, שמחה, משלוח מנות ומתנות לאביונים.

ע"פ ההלכה(ראו רמב"ם, הלכות מגילה), תקנת הכפרים נוהגת רק כשיש מלכות לישראל, והם יכולים להתכנס ולחגוג בחופשיות בלי לפחד מהגויים; סיוע להלכה זו הוא, שהתקנה מלכתחילה נקבעה ע"י אסתרהמלכה. כאשר אין מלכות לישראל, נוהגים בני ישראל על-פי התקנה המקורית, שנקבעה ע"י מרדכי, וחוגגים רק ב-14 וב-15; וכך אנו נוהגים היום.

ב. דברי אמת - דוגמה אישית ותקדים הסטוריעריכה

היו בעם ישראל אנשים שחששו לקבל על עצמם חג חדש, בין מתוך התנגדות עקרונית להוספת חידושים, ובין מתוך חשש מתגובת הגויים; אסתר המלכה התייחסה לחששות אלו בנימוקים והסברים שהוסיפה למכתבה:

  • "כאשר קים עליהם מרדכי היהודי ואסתר המלכה" - אנחנו, מרדכי ואסתר, קיימנו על עצמנו להילחם בגויים למרות הסכנה הגדולה; קחו דוגמה מאיתנו ואל תחששו מהגויים כאשר אתם חוגגים את חג הפורים. או: אנחנו, מרדכי היהודי ואסתר המלכה, קיבלנו על עצמנו לקיים את החג בכל שנה ושנה, ואם המלכה חוגגת את חג הפורים, גם אתם יכולים לחגוג אותו ואין לכם סיבה לחשוש.
  • "וכאשר קימו על נפשם ועל זרעם דברי הצומות וזעקתם" - כמו שהיהודים קיבלו עליהם לצום בארבעה תאריכים בכל שנה, זכר לחורבן המקדש (ראו (זכריה ח יט): "כה אמר ה' צ': צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמעדים טובים, והאמת והשלום אהבו") כך אפשר לקבל על עצמנו גם לחגוג חג חדש לזכר ההצלה(אבן עזרא).

אסתר לא רצתה לקבוע את החג החדש בכפיה, היא רצתה שהיהודים יקבלו על עצמם את החג מתוך הזדהות והסכמה, ולכן השתמשה בנימוקים - דברי אמת .

דברי הצומות וזעקתם - פירושים נוספיםעריכה

1. פירשנו שהמילים "כאשר קיימו על נפשם ועל זרעם" מצטרפות למילים " דברי הצומות וזעקתם", ומטרתן להביא תקדים הסטורי להוספת מועדים חדשים; כך פירש ראב"ע. פירוש זה מנוגד לטעמי המקרא, שהרי הטעם המפסיק העיקרי - האתנחתא - מפריד בין "כאשר קיימו על נפשם ועל זרעם" לבין " דברי הצומות וזעקתם"; וייתכן שבעלי הטעמים התכוונו לאחד מהפירושים הבאים.

2. יש אומרים שהמילים "דברי הצומות וזעקתם" רומזות לתענית שנקבעה לתאריך 13 באדר, יום לפני פורים, בו נוהגים לצום גם בימינו - "תענית אסתר". יש מפרשים כך את דברי הרמב"ם: "ונוהגים כל ישראל בזמנים אלו להתענות... בי"ג באדר זכר לתענית שהתענו בימי המן, שנאמר ' דברי הצומות וזעקתם '..."(הלכות תענית ה ה). לפי זה, הדרישה העיקרית של הפסוק היא: "לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם... ואת דברי הצומות וזעקתם", ושאר הפסוק הוא מאמר מוסגר שבא לנמק את החשיבות ההסטורית של חג הפורים.

  • אמנם, המקורות ההלכתיים מלמדים ש תענית אסתר היא מנהג מאוחר ; גם הרמב"ם עצמו לא כתב שתענית אסתר היא חובה, אלא רק מנהג שנהגו כל ישראל "בזמנים אלו".
  • אך ייתכן שהתענית נתקנה כבר בימי אסתר, רק שהיא לא התקבלה מייד באותו דור אלא דורות רבים מאוחר יותר.
  • וייתכן שהמילים " דברי הצומות וזעקתם" הם רק רמז שמצאו בתקופה מאוחרת יותר למנהג זה.

3. ויש אומרים שהמילים " דברי הצומות וזעקתם" רומזים לצומות שצמו כל בני ישראל כאשר שמעו על גזירת ההשמדה: (אסתר ד ג): "ובכל מדינה ומדינה, מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע, אבל גדול ליהודים, וצום ובכי ומספד, שק ואפר יצע לרבים"; ומשמעות הפסוק היא "כמו שקיבלתם על עצמכם לצום ולזעוק בשעת הצרה, כך קבלו עליכם לחגוג ולשמוח לאחר ההצלה - ' "מברכים על הטובה כשם שמברכים על הרעה" '". הזכרת הצומות מדגישה את גודל הנס - הצרה היתה כל-כך גדולה שכל בני ישראל קיבלו על עצמם לצום ולזעוק, ולפיכך לאחר שניצלנו מהצרה יש לחגוג ולשמוח(ע"פ רש"י, מחזור ויטרי, רמ"ה).

מקורותעריכה

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-03-06.


הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:התקנות של אסתר

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mgilot/es-09-31