ביאור:אסתר ט ב
אסתר ט ב: "נִקְהֲלוּ הַיְּהוּדִים בְּעָרֵיהֶם בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֳחַשְׁוֵרוֹשׁ לִשְׁלֹחַ יָד בִּמְבַקְשֵׁי רָעָתָם וְאִישׁ לֹא עָמַד לִפְנֵיהֶם כִּי נָפַל פַּחְדָּם עַל כָּל הָעַמִּים."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ט ב.
נִקְהֲלוּ הַיְּהוּדִים בְּעָרֵיהֶם עריכה
היהודים נסוגו מהכפרים והתרכזו בערים, עם או בלי חומה, כקהל גדול, כדי "לִשְׁלֹחַ יָד בִּמְבַקְשֵׁי רָעָתָם", שכנראה גם הם גרו בערים ולא היו מפוזרים באוהלי נוודים או בסוכות זמניות.
הכתוב מדגיש "וְאִישׁ לֹא עָמַד לִפְנֵיהֶם" ביחיד ולא כעם או קבוצה, לכן סביר ש"מְבַקְשֵׁי רָעָתָם" היו לא מאורגנים כצבא או אספסוף גדול אלא היו אנשים רבים אבל כל אחד כבודד, מחפש לעשות רעה ליהודים. התמונה המצתירת היא שהיהודים עברו בעיר והענישו את האנשים שהיו ידועים כשונאי יהודים עושי צרות.
סיפור זה מראה את הסיבה שהיהודים נשארו לגור בערים, בקהילות גדולות, כדי לתמוך ולהגן אחד על השני לקיום עמנו. אולם היהודים לא פחדו להעניש את שונאיהם ומבקשי רעתם. הם הרגישו חזקים ובטוחים בצדקתם. למרות שמהכתוב רואים ששאר העמים לא פעלו נגד היהודים מפחד, ולא מאהבה, פן כעס היהודים יופנה גם נגדם.