ביאור:אסתר ט ז
אסתר ט ז: "וְאֵת פַּרְשַׁנְדָּתָא וְאֵת דַּלְפוֹן וְאֵת אַסְפָּתָא."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ט ז.
בני המן
עריכהפַּרְשַׁנְדָּתָא
דַּלְפוֹן
אַסְפָּתָא
פּוֹרָתָא
אֲדַלְיָא
אֲרִידָתָא
פַּרְמַשְׁתָּא
אֲרִיסַי
אֲרִידַי
וַיְזָתָא
כולם בנים.
מה להמן לא היו בנות? לבטח שכן, אבל הן לא הומתו.
כולם מאם אחת? במידה והמן היה בגיל סביר, וזרש הולידה רק בנים, עדיין ויזתא לא היה יכול להיות בוגר מדי. אולם במקרה של המן גם ילדיו הצעירים הומתו.
לבטח יש רמז או סתר בקבוצת השמות הללו.
למה עשר בנים?
עריכהכל סיפור מגילת אסתר בנוי על סיפור בני ישראל במצרים.
במצרים בני ישראל הצליחו, אחר כך סבלו, יצאו אחרי עשרת המכות, קיבלו את התורה וחגגו את חג הפסח.
במגילה, היהודים הצליחו בפרס, אחר כך סבלו מהמן, נלחמו ונצחו, הענישו עשר מכות להמן ובניו, קיבלו את התורה שכתבו להם, וחגגו חג חדש - פורים.
כל בן של המן מסמל מכה.
מכת בכורות
עריכהאנחנו מקבלים שהמילה בכור, פונה לבן (זכר) הראשון, ראשית אונו, ככתוב: "כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ, לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה" (דברים כא יז).
- אולם לפי זה, אם נולדה בת ראשונה למשפחה, המשפחה יוצאת ללא מכה.
- גם אלוהים וגם משה הדגישו שבכורה זה מושג משפטי - כאשר הם הוסיפו את המילים "הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ", "מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה".
- לפי משפט הירושה, כל אח שנולד הוא בכור לאחים שאחריו. בחוקי חמורבי האח הגדול מקבל חלק שווה עם אחיו, אלא אם אביו נתן לו מתנות בחייו.
ניתן להבין שהבכור הוא זה שיורש את כיסא אביו לפי החוק והמשפט. ולאחר שבנו הבכור של פרעה מת, הבן השני עלה לגדולה וזכה להיות 'היושב על כסאו', ולכן הבן השני היה בסכנת מוות, וכל אחיו אחריו לפי התור. לכן פרעה מיהר בלילה, למרות שבכורו כבר מת ואין צורך למהר, וקרא למשה ואהרון והודיע להם שהם מרשה להם לצאת כדבריהם ולזבוח לאלוהיהם, ולברך גם אותו.
לפי זה לאחר שהבן הבכור, פרשנדתא מת, הבן השני הפך ליורש, ולכן הוא הומת, עד האחרון, וויזתא.
וְאֵת
עריכההמילה "וְאֵת" מופיעה לפני השם הראשון, ולפני כל שם נוסף.
לרוב המילה לא מופיעה כדי להפריד רשימת שמות, "רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן לֵוִי וִיהוּדָה ..." (שמות א ב), ולאומת זאת, "וַיּוֹלֶד נֹחַ אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת" (בראשית ה לב), וגם "וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב" (שמות ב כד). המילה "ואת" מופיעה רק לפני השם האחרון.
ניתן להבין שהמילה 'ואת' מפרידה כל אח מאחיו בסדר בכורתם, כדי להדגיש שכל אח הומת כראשון לאחר מות אחיו הבכור ממנו. ברגע שהבכור מת, אחיו נעשה הבכור לאחיו ואז הוא הומת, לפי הסדר עד האחרון. וכך המן גם הוא, כפרעה, קיבל עשר מכות.