קטגוריה:אסתר ט יא

<< · מ"ג אסתר · ט · יא · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ביום ההוא בא מספר ההרוגים בשושן הבירה לפני המלך

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בַּיּוֹם הַהוּא בָּא מִסְפַּר הַהֲרוּגִים בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא בָּ֣א מִסְפַּ֧ר הַֽהֲרוּגִ֛ים בְּשׁוּשַׁ֥ן הַבִּירָ֖ה לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃

ביומא ההוא על מיניינא דקטיליא בשושן בירתא קדם מלכא.

מלבי"ם

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

ביום ההוא, אחר שלא היה להם רשות להרוג רק את אויביהם אשר היתה איבתם גלויה להרע עמהם, כנ"ל, ממילא לפי רוב ההרוגים שהרגו נודע כי רבו צורריהם הקמים עליהם, ועל כן הביאו תיכף מספר ההרוגים לפני המלך, להראות איך רבו הצוררים הקמים נגדם עד שגם שאחר פקודת המלך, מ"מ נמצא עדיין חמש מאות איש שהרימו ראש נגד ישראל ונהרגו :

אסתר רבה ט יא 

אור חדש

פרק ט/פסוק יא

ביום ההוא (אסתר ט, יא) וגומר הוצרך לכתוב ביום ההוא מפני שבא לומר אף שאין הדעת נותן לבא באותו יום מספר הרוגים לפני המלך שיהיו נמנים ההרוגים מיד באותו יום של הריגה ולבא לפני המלך עם כל זה בא מספר ההרוגים לפניו באותו יום ובודאי היה זה מפני שהוא חדוש להרוג חמש מאות איש בעיר אחת ועם כל זה אמר המלך מה שאלתך ומה בקשתך עוד ותעש ולא אמר עד חצי המלכות ותעש מפני שבא לומר אף בענין הריגה יהיה נעשה עוד וזהו בודאי יותר כאשר הרגו חמש מאות ונתן לה עוד יותר ולכך בקשה מן המלך שינתן להם עוד יום י"ד, ויש לשאול למה לא הספיקה אסתר במה שהיה לה יום י"ג בשושן ואין סברא לומר כי האויבים עדיין רבים ורצו לעמוד על נפשם אם כן בשאר מדינות המלך שלא נעשה ביום י"ד אם כן לא סלקו עדיין האויבים שהם אויבי ישראל, ועוד הרי קורין המגילה בכרכים ביום ט"ו וכי בשביל שהרגו בשושן עוד יום אחד מאי ענין שאר כרכים לזה, והר"ן ז"ל (ברי"ף מגילה א, א) האריך לתת טעם בדבר זה שהביא הירושלמי (מגילה הלכה א) כמו שמבואר בדבריו, אבל לי יראה לומר על פי הפשט כי אסתר ידעה כי נשארו שונאים ואויבים ליהודים בשושן אשר לא היו יכולין לכלות כל האויבים ביום אחד וטעם דבר זה מפני כי בשושן היו הרבה צוררים מן משפחות המן ואצלו היו דרים בשושן וזה תדע כי בשושן הרגו ביום י"ד חמש מאות ואלו בכל מדינות המלך הרגו ע"ה אלפים ובודאי לפי הסברא היה ראוי שיהיו יותר בשושן לפי ערך זה רק כי בשושן היו אויבי המן ובני משפחתו ולכך היו שם הרבה וכאשר אסתר ראתה כי לא היו מכלין כל צוררי היהודים בקשה מן המלך לתת להם (ספר אור חדש עמוד רט) עוד יום אחד ולקמן נפרש כי רמז דבר זה הכתוב במה שאמר (אסתר ט, טז) ושאר היהודים אשר במדינות המלך כי למה אמר ושאר היהודים אלא לומר כי שאר המדינות הם טפלים לשושן כי עיקר השונאים הם בשושן ולכך היה המספר הרבה אבל בשאר המדינות לפי ערך שושן היו מעט ולכך בקשה אסתר עוד יום אחד בשושן ומה שכל הכרכים אשר להם חומה עושים גם כן ביום ט"ו אף שזה לא היה רק בשושן הכל הוא זכר לנס כי אם היה רק בשושן אפשר שתהיה שושן חרב מאין יושב כמו שמצאנו כמה כרכים שנחרבו ואם כן יהיה בטל דבר אחד מן המגילה וכתיב (שם ט, כח) שלא יסוף מזרעם ולכך הוצרכו לעשות שכל כרך שהיא מוקפת חומה מימות יהושע בן נון יהיה גם כן כמו שושן שהיא כרך מוקפת כך יראה לומר על פי הפשט ועוד יש לפרש והוא עיקר כי בא לומר כי נס שעשה הש"י לישראל במגילה הזאת היה נס בשלימות הגמור ולא תאמר כי היה כאן נס אבל לא היה בשלימות הגמור ולכך יש לקבוע יום שבו ההנחה ליהודים ועשיות משתה וי"ט כאשר הירח מלא אורה והיא בשלימותה וכדכתיב (שם ח, טז) ליהודים היתה אורה וגומר על הטוב הגמור שעשה הש"י עמהם והרי פסח וסוכות שהם י"ט לישראל והם זמני שמחה הם בט"ו חוץ מן השבועות מפני שהוא תלה בספירה של חמשים יום ממחרת השבת אבל זמני שמחה הם בט"ו לחודש שאז הירח מלא אורה ומפני כי יותר ראוי שהימים שהם הנחה ביום ט"ו לכך קבעו בכרכים שהם דומים לשושן מוקפת חומה מיהושע בן נון שיהיה להם יום י"ד ויום ט"ו שזה מורה על הנחה גמורה ולא היה די שיהיה זה בשושן לבד כי מה נחשב עיר אחד בכל העולם ולכך קבעו שכל הכרכים שהם דומים לשושן יהיו כמו שושן ואפשר לומר כי בשביל כך בקשה אסתר מן המלך שיתן לה עוד י"ד כדי שתהיה ההנחה ביום ט"ו שהוא ראוי לזה מצד עצמו ועוד יש לך לדעת כי מן הראוי ג"כ שתהיה ההנחה וי"ט ליהודים ביום ט"ו שאז הירח מלא אורה רק שאין כרכים שיש להם חומה וכפרים שאין להם חומה שוים כי הכפרים הם דומים לירח כאשר הוא ביום י"ד כי יום י"ד עדיין אין גבול לירח שהרי עדיין מוסיף והולך עד ט"ו רק הכפרים שאין להם גדר וגבול והם דומים לירח כאשר הוא ביום י"ד שאין לו גדר עדיין וגבול ולכך הנחת הכפרים ביום י"ד אבל יושבי כרכים שיש להם גדר וגבול הוא החומה שהוא גדר וגבול לכרך כי עד כאן הוא הכרך ולכך הם דומים ליום ט"ו שביום ט"ו יש גדר וגבול לאור הירח ולכך יושבי כרכים הנחה ושמחה שלהם ביום ט"ו שבו יש גבול וגדר לאורה כי עד כאן הוא בא ולא יותר ועל כל פנים ראוי שיהיה השמחה וי"ט כאשר הירח הוא מלא אור וראוי היה שיהיה בט"ו אל הכל שבו הוא מלא אור רק שאין דומה יום ט"ו שבו יש לאור הירח גבול וגדר וזה דומה ליושבי כרכים שיש להם גדר עד כאן הוא העיר ולפיכך בקשה אסתר לתת לה בשושן שהוא כרך שיש לו חומה יום י"ד ג"כ ויהיה הנחה להם ביום ט"ו הראוי ויש לך לדעת כי בשביל זה היה בוחר המן הרשע יום י"ג בחודש אדר מפני שאמר כי ישראל אשר הם אויבים וצוררים ממעטים את אורה של המן כמו שהוא יום י"ג בחודש שאין האור במלואו ובשלימותו וכך ישראל ממעטין את אור של המן שאין אור שלו בשלימות ולכך נפל הגורל בי"ג כי ביום י"ג יהרגו אותם שהם ממעטים אור של המן ואז יהיה לו האור בשלימות מיד ביום י"ד כי יום י"ד מלא אורה ואף כי לפני יום י"ד האור יותר מעט אמר כי אין דומה לזה כי על כל פנים אין יכולים למעט אורה שלו לגמרי רק הם ממעטים מן אורו והוא כמו יום י"ג שהירח ממועט מן אורו בשלימות ומ"מ אור י"ד גדול וכך אמר המן אף כי ישראל ממעטין את אורו עד שאינו בשלימות אורו מ"מ עם זה אורו גדול ונהפך הדבר כי המן הוא ממעט את אור ישראל שאין אור שלהם במלואו וכאשר היו מאבדין אויביהם ביום י"ג שהם ממעטים את אורם אז היה האור (ספר אור חדש עמוד רי) בשלימות כמו שהוא הירח ביום י"ד שאז מלא אורה אף כי בט"ו יותר אורה הרי ביום ט"ו כבר התחיל האור להתמעט שאין עומד כל יום ט"ו מלא אורה רק מתחיל להתמעט מיום ט"ו ויום י"ד הוא מלא אורה ואין בו מעוט אורה כלל ומ"מ יושבי כרכים שיש להם חומה גדר וגבול יום הנחה שלהם הוא יום ט"ו מפני כי ביום ט"ו יש גבול לאורה ויש ללכת אחר הגבול והגדר שהוא ביום ט"ו וזה ליושבי כרכים אבל כפרים שהם פרוצים ואין גדר וגבול לעיר אין ללכת רק אחר היום והיום שהוא מלא אורה הוא בי"ד כי יום ט"ו אין כולו מלא אורה שכבר התחיל האור להתמעט ולכך יום ההנחה שלהם היה ביום י"ד והכל הוא בסדר נכון ומפני כך בקשה אסתר בשושן שהוא כרך מוקף עוד יום אחד שהוא י"ד ותהיה הנחה שלהם כמו שראוי להם ועוד יש לפרש מה שעשה הכתוב חלוק בין יושבי כרכים ויושבי כפרים כי דבר זה שהיה ליהודים מאותו זמן שכבשו את האויב ובפרט אויבים כמו אלו שהם זרע עמלק מתנגדים וצוררים להם במה שאפשר להם והש"י עזרם שכבשו האויב לגמרי וידוע כי ישוב הארץ נקרא כבישה שכובש את הארץ ומתיישב בה וכדכתיב (בראשית א, כח) פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה שנאמר זה על שיהיו מיישבין את הארץ שכבשו וכאשר יש דרך שהולכים בה רבים נקרא זה דרך כבושה וכל זה כי כאשר יש ישוב גמור מן בני אדם על הארץ נקרא זה כבישת הארץ כי הארץ נתן הש"י לאדם וכאשר יושבים עליה נקרא זה כבוש הארץ ולכך יושבי כרכים שהם יושבים בחוזק שיש להם חומה ונקרא זה כבישה גמורה ביותר לכך ראוי להם כבישת האויב שיהיו כובשין את האויב כבישה גמורה וצריכים לכבוש את האויב בכבישה גמורה ולתת להם עוד יום אחד יותר על יושבי כפרים שאין כבישה גמורה כ"כ מפני שהם יושבי כפרים ואין להם כבישה גמור ודי להם ביום אחד ובשביל כך הדבר תלוי בכרך שהיא מוקפת מימות יהושע שכבש את ארץ ישראל ולכך הכרך שהיתה בכבישה של יהושע והיתה עיר מוקפת וזה היה כבישה גמורה אף כי אינו כרך כי בטלו חומתיה מ"מ כבר היתה בכלל כבוש הארץ ושם כרך עליה והפך זה גם כן כי כאשר לא היה כרך בעת שכבש יהושע בן נון את הארץ שלא היה לו חומה אין זה כלום כי לא היה בכלל כבישת הארץ ומפני כך יום ט"ו הוא ראוי ליושבי כרכים רק מפני כי לא היה אפשר שיהיה נודע שנתן המלך יום ט"ו גם כן רק בשושן ששם היה המלך לכך לא היה יום ט"ו רק בשושן בלבד מכל מקום כיון שהיה בשושן שהוא כרך כן ראוי שיהיה בכל שהם מוקפין חומה ופירש זה כאשר תבין אותו הוא נכון מאוד, ומה שבקשה ואת עשרת בני המן יתלו על העץ ודבר זה למה הוא לה אחר שנהרגו כבר אבל דבר זה כי אסתר בקשה שיהיה נעשה לכל אחד כפי מה שראוי וכבר בארנו למעלה כי ראוי להמן דוקא התליה ולא מיתה אחרת וכך לבניו ראוי התליה דוקא כמו שהתבאר למעלה באריכות ולפי פשוטו בקשה אסתר שיהיה הדבר נראה ונגלה וכל שאר אומות ישמעו ויראו ולכך בקשה לתלות אותם ובזה יהיו נמחו לגמרי כאשר מקבל הצלם הזה מחוי ודבר זה בארנו בכמה מקומות (עיין נתיבות עולם נתיב אהבת ריע פרק א) מענין מחוי הצלם הזה שזהו אבדון גמור כמו שהתבאר למעלה רק מפני כי אסתר אמרה באולי אחשורוש אינו רוצה שיהיה גלוי כל כך לכל לכך היתה מבקשת זה מן המלך.

ויקהלו היהודים אשר בשושן (אסתר ט, טו) אבל למעלה ביום י"ג שהרגו ג"כ היהודים לא כתיב נקהלו שאם כתב נקהלו למעלה היה משמע שאם לא נקהלו ביחד לא היו יכולים לגמור המעשה להרוג בהם וזה אינו כי כבר נפל פחד היהודים עליהם שאף אם לא היו נקהלים היו יכולים להרוג בהם ולאבד אותם שכ"כ פחד היהודים וזה מן הש"י ולכך לא כתיב נקהלו ומ"מ מפני שאין סומכין על הנס היו נקהלים ביחד וכיון שכבר כתוב שהיו יכולים לגמור המעשה אף אם לא היו נקהלים כתב אחר כן (ספר אור חדש עמוד ריא) המעשה כאשר היה המעשה שהיו נקהלים ועשו מה שראוי להם לעשות.

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ט יא.