תולדות תנאים ואמוראים/י/ר' יוחנן

תולדות תנאים ואמוראים
אהרן הימן
אות י
→ר' יוחנן (תנא)	‫ר' יוחנן אחוה דמר בריה דרבינא←

ר' יוחנן עריכה

הוא ר' יוחנן אשר זכה עוד לראות את רבינו הקדוש וכל חבריו התנאים‬ ‫בימי עלומיו, הוא ר' יוחנן שקבל מכל גדולי תלמידי דרבינו הקדוש, הוא ר' יוחנן שראה אחרי פטירת ר"י נשיאה איך שירדה כבוד הנשיאות מכמו שהיה הוא ר' יוחנן שיסד ישיבתו הגדולה בטבריא, ואשר היא היתה כמעט הישיבה היחידה בכל א"י, הוא ר' יוחנן שזכה לאריבת ימים עד שגם גדולי דור הרביעי לאמוראים שמשו עוד בישיבתו הגדולה והוא ר' יוחנן אשר התלמוד ירושלמי כאשר בידינו היום הוא כאשר למד בישיבתו הגדולה, ולא בא לסידור כללי כהבבלי, ולכן קבלה נאמנה בידי רבותינו הראשונים שר' יוחנן סידר הירושלמי, וכמו שולח ממרום כאותה שעה שרבנו הקדוש זכה את ישראל במשנתו הסדורה אז נולד הגאוני הזה אשר מסר לנו פירושי המשנה, וכמו רבינו הקדוש שהיה ראש הדור כולו, כן היה ד' יוחנן בימי פעולתו ראש הדור ‬כולו, וכל הלכות דאמוראים בתלמוד ירושלמי המה כמעט‬ כולם מה שקבלו מפי רבם הגדול. ‬ולא‬ לבד הירושלמי אבל גם הבבלי מלא על‬ כל גדותיו מתורתו של רביגו הגדול. ואחרי פטירת רב ושמואל היה הוא ראש‬ הדוד כולו ודבריו היו נחשבו בעיני חכמי‬ בבל כדברי האורים.

והאיש הדגול מרבבה הלזה לא נודע‬ לנו מי היו אבותיו או משפחתו. ומה שמציגו שנקרא בשם "בר נפחא" כב"מ פה:, וכן סנהדרין צו. שר"ל קראו בר נפחא (ופירש"י נראה למורי דאביו של ר' יוחנן הוי נפחא ולהכי מיקרי בר נפחא ואית דמפרשי בר נפחא ע"ש יופיו), ובירושלמי ר"ה פ"ב ה"ה א"ר יונתן ראה לשון שלימדנו בן הנפח. וכן כתובות כה: כשכעס ר"ל על ר"א, א"ל שמעית מילי דבר נפחא. ובחולין נד: א"ר חנינא פתוראה עילא מינאי הוה קאי בר נפחא. ומכל המקומות האלו עדיין לא יאירו לנו אם שם אביו היה נפחא או שאביו היה נפחא, או שנקרא כן ע"ש יופיו.

ואך זאת ידוע לנו שנולד בציפורי בזמן שרבינו הקדוש היה דר שם, וכאשר אמרנו שר"י היה עול ימים בפטירת רבי וכאשר נבאר באריכות. וידוע שרבי היה בציפורי יז שנים א"כ בל"ס נולד ר' יוחנן בציפורי. וזה שמצינו ביומא פב: ההיא עוברא דארחה (אשה מעוברת הריחה ריח מאכל ביום הבפורים) אתו לקמיה דרבי א"ל זילו לחושו לה דיומא דכיפורי הוא, לחושו לה ואילחישא. קרי עליה בטרם אצרך בבטן ידעתיך ונפיק מינה ר' יוחנן.

ובירושלמי שם פ"ח ה"ד מובא המעשה ע"ש ר' טרפון ע"ש.

ולדעת התוס' עירובין צא. ד"ה מי, שמפני זה, קראוהו "ד' יוחנן מלחשך".

אבל ר' יוחנן לא זכה לראות אה הוריו היקרים כמפורש קידושין לא: כשעברתו אמו מת אביו וכשילדתו מתה אמו, והוא ניחם אך בזה שהוא פטור ממצוה החמורה מצות כבוד אב ואם שאי אפשר לקימה כראוי ואמר אשרי מי שלא חמאן, ואך היה מכיר את הנשים שהיו בשעת לידתו בירושלמי כתובות פ"ה ה"ו.

ואבי אביו או אבי אמו לקחו כבן לו וגתגדל אצלו כמפורש בירושלמי מעשרות פ"א רה"ב שאר"י רכיב הוינא על כתפי "דסבי" ושמעית קליה דר' שמעון בן אלעזר יתיב מתני.

וכפי הנראה, יען שדרכו של רבינו הקדוש היה להשתדל עבור יתומים כדמצינו ב"מ פה. בבן ר"א בר' שמעון ולבן בתו דר' טרפון, לכן כששמע רבי שההיא איתתא דארחה שניבא עליה ואמר בטרם אצרך בבטן ידעתיך נשאר אחריה בן יתום מאב ואם, לכן כשנתגדל ר' יוחנן ורבי ראה כי ברכה בו נתן לו מהלכים בין תלמידיו בישיבתו הנדולה. ואירע פ"א שזכה לישב קמי רבי בפסחים ג: הנהו תרי תלמידי דהות יתבי קמי רבי וחד מינייהו ר' יוחנן חד אמר מפני מה בוצרים בטהרה — אמר (רבי) מובטח אני בזה שמורה הוראה בישראל, אבל יען שהיה עוד עול ימים לא זכה להיות נמנה בין תלמידיו, וכמו שאמר ר' יוחנן בעצמו חולין קלז: דכירנא כד הוי יתיבנא אחר יז שורן אחורי דרבי ונפקי זיקוקין דנורי מפומיה דרב לפומיה דרבי — ולית אנא ידע מה הן אמרין. ושם נד. אמר לר"ל כל אותן שנים ששימש אותו תלמיד (רב לרבי) בישיבה אני שמשתי בעמידה (הוא היה יושב ואני עומר שהוא חשוב ממני, רש"י. ועוד אפשר לפרש יען שקשות מיושב ורכות מעומד כמגילה כא.), ובירושלמי ביצה פ"ה ה"ב ר' יוחנן ור"ל תרוייהן אמרין אנן לא זכינן לאורייתא אלא בנין דחמינן אצבעתיה דרבי מן גולגיקין דידיה. ובל"ס הוא בדרך מליצה ששימש אותו אך מעט, ולכן לא מצינו את ר' יוחנן שיאמר הלכה בשם רבי אך במנחות פח: ובסוטה ל: לגרסת ע"י. ובירושלמי ע"ז פ"ד ס"הא אר"י יפה למדני רבי. וזה יען שלא הגיע עדיין למעלה כזו שיכול לקבל תורת רבינו הקדוש מפיו, וקבלן אח"כ ע"י תלמידיו ר' חנינא ור' אושעיא ור' ינאי. ומה מאוד צדקו דברי רבינו הרמב"ם בהקדמתו ליד החזקה שמונה את ר' יוחנן בין תלמידי דרבי, ובפירוש אמר שר"י היה קטן שבתלמידיו ואח"כ היה תלמיד ר' ינאי. ואין כונת הרמב"ם כאשר חשב עליו הראב"ד שהיה מב"ר, ולכן השיג עליו, וכונתו היה אך לומר שהיה בישיבתו, וזה אמת וכמפורש לעיל.

וכאשר זכינו לבאר כל זה א"כ בלי ספק נולד בציפורי (כי רבי היה יז שנים האחרונים בימי חייו בציפורי) והיה בפטירת רבינו הקדוש כבן טו שנה, וכבר בארנו שרבי נפטר תק"ה לשטרות א"ב זכינו לידע שר' יוחנן נולד לערך ת"צ לשטרות.

וכפי הנראה היה מקום זקנו בעיר טבריא כאשר יספר ר' יוחנן ב"ב צא: ואמר נהירנא בר הוו קייטין ד' סאין בסלע והיה נפישי נפיחי כפן "בטבריא" מדלית איסר, ומכל מאמריו שם משמע שיספר מה שהיה בילדותו, וכדמצינו ב"ב ז: שרבי פתח אוצרות בשני בצורת.

ואבותיו הניחו לו נחלאות רבות שדות וכרמים בין טבריא לציפורי אך הוא מכר הכל כדי שיכול ללמוד תורה כמפורש שהש"ר פ"חז ר' יוחנן הוה מטייל וסליק מטבריא לציפורין והוה רחב"א סמך ליה מטון חד בית חקלא אר"י הדין בית חקלא הוה דידי וזבינתיה בגין מלעי באורייתא, מטון חד בית זיתא ואמר כמו כן מטון חד בית כרם, והתחיל רחב"א לבכות וא"ל בכי אנא דלא שבקית לסבותיך כלום, א"ל חייא בני ונקלה זו בעיניך מה שעשיתי שמכרתי דבר שניתן לששה ימים — אבל התורה ניתנה לארבעים יום.

ועמלו בתורה גדלה כ"כ עד שאמרו ברכות פ"ה ה"א שר' יוחנן הוה יתיב קרי קומי כנישתא דבבל בציפורין עבר ארכוגא (שר) ולא קם מקמיה ובעי (עבדי השר) להכותו, אמר להם הרפו ממנו בנימוסיא דבוראו הוא עסיק.

וכשהיה בישיבת רבי זכה להכיר את ר' חייא כחולין נד, .ובירושלמי סנהדרין פ"א ה"א ר' יוחנן אזל מיתן קומי ר' חייא רבה אייתיכ גבי חד תלמיד. וב"ט מ. אר"י א"ר חייא.

וכן קבל מרב כברכות מה: דקאמר הגמרא דשמיע להו מרב מקמי דגחית לבבל. ובסנהדרין פ"ג ה"ו רב נפק למיתרי משכין לר' חייא רבה עבי בחד אתר ואשכח ר' יוחנן יתיב ומקשת וכו', ולכן היה כותב ר' יותנן לרב גם בהיותו כבר גדול הדור, "לקדם רבינו שבבבל" כחולין צה:.

וכן ראה את אבוה דשמואל בפסחים פ"ה סה"ב שאר"י על דא אמר לי אבא בר אבא.

אבל רבותיו המובהקין אשר קבל רובו תורתו מהם המה ר' אושעיא תלמידו הגדול דר' חייא כעירובין גג. אר"י יח ימים גידלתי אצל ר' אושעיא בריבי — כשהיינו למדין תורה אצל ר' אושעיא. היינו יושבין ד' ד' באמה. ור' יוחנן אמר עליו שהוא כר"מ בדורו שלא יכלו חבריו לעמיד על סוף דעתו, ולבו כפתחו של היכל. ובחגיגה ז. אר"י עד שבא ר' אושעיא בריבי ולימד. ובן פסחים פא. שאל לר' אושעיא. וביבמות נז. בעי מרי אושעיא — אישתיק ואח"ב בא ר"ל ובעי מיגיה והשיב לו, א"ל ר' יהודה גשיאה לר' אושעיא אטו ר' יוחנן לאו גברא רבה הוא וכן מובא ביבמות פ"ח סה"ב ובזה אנו רואין שגם בהיות ר"י ור"ל כבר גדולי הדור גם אז למד אצלו. ובנזיר טו: הקשה לר' אושעיא.

וגם כשיסד ר' יוחנן ישיבתו בטבדיא, והיה מנדולי הדור אעפ"כ היה הולך לר' אושעיא להתיר לו ספיקותיו כירושלמי עירובין רפ"ה ר' יוחנן בשם ר' הושעיא מוסיפין — תלת עשר שנין עביר עליל "קומי, רביה, דלא צריך ליה". וכן חלה פ"א סה"ד אמר ר' אימי בשם רב יוחנן על דבר זה הלכתי אצל ר' הושעיא רבה לקיסרין וא"ל וכו'. ובתרומות פ"י רה"ב אר"י כשהיינו הולכים אצל ר' הושעיא רבה לקיפרין ללמוד תורה. ובתענית ט. שא"ל ינוקא דר"ל לר' יוחנן לא הוה צריכנא לך ולר' הושעיא רבך.

מחלוקתם חגיגה ט. בזבחים קיג.

וכן רבו הגדול ר' ינאי כמפורש חולין קלז: שהיה רבו. וביבמות צב. א"ל ר' יוחנן רבי! לא משנתינו היא זו. וכן ב"ב קנד: אר"ז אם יכפור ר' יוחנן בר"א תלמידו יכפור בר' ינאי רבו ? ובירושלמי כתובות פ"ט סה"ב ו[[ירושלמי קידושין א ד|קידושין פ"א ה"ד איתא בפירוש שהיה תלמידו. ובכלאים פ"ח ה"א וסוטה פ"ב ה"ה ויבמות פ"א ה"ב קרא ר' ינאי על ר"י בני אל ילוזו מעיניך.

בעי מר' ינאי בשבת קמ. (ור' ינאי הושיבו א"כ מה בין לי ולך) ר"ה טו., ב"ב יא. ע"ז נב. ‫ שאל מר' ינאי ברכות פ"ג סה"א, וברכות ל: אר"י אני ראיתי את ר' ינאי דצלי וכו'.

ר"י א"ר ינאי בשבת לט:, ב"ב קיג., לד בחולין לד:.

ר"י משום ר' ינאי בקידושין סז:, ובב"ק קטו.

ואמרו ב"מ פה. שר' יוחנן יושב (בישיבה של מעלה) אצל ר' ינאי. ובע"ז לו. אר"ז צער גדול היה לי אצל ר' אסי, ור' אסי אצל ר"י, ור' יוחנן אצל ר' ינאי.

וכן חזקיה בנו של ר' חייא היה רבו בשבת קב: ועירובין כד. שא"ל ר' יוחנן לחזקיה, רבי! שנית לנו סנדל - ואמרינן לך מ"ש - ואמרת לן עליה, וחזקיה אמר עליו לית דין בר אינש או כגון דין בר אינש. ודעת התוס' בגיטין פד: וב"ק קיז: ומנחות כג: שכ"ז שחזקיה רבו היה קיים, לא היה ר"י ראש ישיבה.

מחלקותן מצינו בעירובין ג., מו"ק י. יג: חגיגה ח. ט., גיטין נג. פד: סנהדרין פו., ע"ז לח:, זבחים נו., מנחות קד: חולין קל. נדה ד.

וכן קבל מר' חנינא בר חמא בהוריות פ"ג ה"ד שר' יוחנן דרש פ"א בבית המדרש דר' בנאי בציפורי, ור' חנינא הוה מיסמך בר' חייא ב"א וראה שכולם רצין לשמוע דרשות ר' יוחנן, א"ר חנינא, בריך רחמנא דחמא לי פירין עד דאנא בחייים. וכל אגדה פשטית לי חוץ ממשלי וקהלת, ובירושלמי ב"מ סופ"ב מספקא להו אי ר' חנינא היה רבו המובהק אי לא. ובר"ה פ"ב ה"ה ר' חנינא פתח (הדרשה), ור' יוחנן ורשב"ל חתמין. ובנדה כו: א"ר יוחנן חוכמתיה דר' חנינא גרמא לי, דלא אחזי דמא מטמינא מטהר, מטהרנא מטמא. ובשבת מז. אמר ר"י א"ר חנינא.

אמרי תרוייהו כתובות מח. הקשה לר' חגיגא גטין נא.

מחלוקתן מצינו שבת קנו., יומא ד:, גטין ג,, סוטה ו., מנחות כו: צד:.

וברכות ה: יסופר שפ"א חלש ר"י על לגביה ר' חניגא, א"ל חביבין עליך יסורין? א"ל לא הן ולא שכרן - יהיב ליה ידיה ואוקמיה.

ובירושלמי ביצה פ"א ה"א יסופר, שמפני שני דברים נחת ר' יוחנן מן ציפורי לטבריה כי ר' חנינה (ובשביעית רפ"ט גרס ר' חוניא דמן חוורין) הורי לציפוראי בספחי חרדל ובביצה כר' יהודה, שאל ר' יוחנן ודרש לון כרבנן - אמר מה אתיתון לי ההן סבא דאנא שרי והוא אסר, והמפרשים שם פירשו שר' יוחנן אמר כן על ר' חנינא, ואם כי הלשון משמע כפירושם, אבל איך אפשר לומר כן שר' יוחנן יאמר על רבו דברים כאלו, ובפרט שהיה אז ר' חנינא זקן גדול. ובדו"הר ח"ג פ"טז יאמר שר' חנינא אמר כן על ר' יוחנן וגם זה אי אפשר לומר יען שר' יוחנן לא היה אז עדיין אניש סבא, כי זה היה קידם שיסד ר"י ישיבתו בטבריא. ובארנו לעיל שרי יוחנן נולד לערך ת"ץ לשטרות ור' אושעיא רבו נפטר לערך עוד מעט קודם ד' אלפים, שהוא תקנ"ב לשטרות ור' יוחגן יסד ישיבתו יג שנה קודם פטירת רבי כדמובא לעיל, א"כ היה אז ר' יוחנן לערך אך מ"ט שנה, וא"כ איך יקראהו ר' חנינא "ההן סבא"?

אך כבר בארנו בערך ר' חנינא שהוא ר' חנינא בר סיסי שהיה אז דיין בציפורי ועליו אמר ר"י "מה איתיתון לי ההן סבא", ומפניו הלך לו ר"י לטבריא ויסד שם ישיבתו הגדולה. וכן שגג בזה הרה"ח ר"ז באכאר בחלק אמוראים צד 6.

והראה"ו בח"נ צד 67 מצא מקום להתנפל על ר' יוחגן שהיה בו מדת יהירות מזה המעשה, וטעה טעות גדול. ואדרבא בזה אנו רואין את גודל ענוותנותו שהניח את ר' חנינא (בר סיסי) במקומו והוא הלך למק"א.

ובמו"ק כד. יסופר א"ל לר"י נח גפשיה דר' חנינא קרע עליה יג אצטלי דמלתא ואמר אזל גברא דהוה מסתפינא מיניה. ובירושלמי שם פ"ג ה"ח שר"י שמע דר"ח חלש סלק למבקריה, בדרך שמע דמת וקרע עליו בגדיו הטובים.

וכן קבל מרי בנאה. בעי מיניה בב"ב נז:.

אמר משמו יבמות עא:, גטין ס., ב"ב נז:, ע"ז ה:, פאה ר"פא-ב, שבת פ"י ה"ו, פסחים רפ"י.

וכן קבל מריב"ל בירושלמי בכורים פ"ב ה"ב שא"ל ר"י לא כן אלפן רבי.

וע"ז פ"ב ה"ז ה"ח אר"י (שלא בפניו) על ריב"ל יפה למדני רבי.

ר"י אמר ריב"ל סוכה לב.

מחלקותם סוכה מד., יומא ס:, מגילה כז., יבמות לט., סה:, גטין ה:, ב"ב צו., קטז., מנחות כו:, צה.

וכן אמר משום ר' אלעזר דמן רומה בגיטין סו.

וכן מציגו שבת קיג. שר"י בעי מר' יהודה בר ליואי.

וכן אמר ר' יוחגן בעי ר' יהושע בן עוזאה ביומא מז:.

וכן אותיב לר' יהודה בר' שמעון בב"ב קטו., ור"י שלת אליו שאלות הריאה עם בועות בחולין מח. ואמר משמו ב"ב קיד: (ופי' הרשב"ם משום שלא היה רבו מובהק לכן אמר משום).

וכן מצינו ששאל לר"ג בגו של רבי כחולין קו.

וכן אר"י הני בדדלא כמכות יד:, כלאים פ"א ה"ו.

תני זבדי בן לוי בזבחים כה:.

ואמר לבני ר' חלפתא דמן הונא (או חיפא) הכי אמר אבוכון גטין פו:.

ואמר משום ר' יוסי בן זמרא כברכות ז. (לגרסת הב"ח) י:, שבת קה., עירובין פז:, כתובות צו., סנהדרין פט:, ערכין טו:. ובשבת קיח. אמר משום ר' יוסי וגרסת הרי"ף ר"י בן זמרא.

משום אבא יוסי בן אבאי או אבא בזבחים כה:, צז., ובתענית פ"ד ה"ה משום ר' יוסי בר אביי וצ"ל אבא יוסי.

משום ר' יוסי בן יהושע כחולין נו:, נדה כד., וירושלמי שם פ"ג סה"ב.

משום ר' יוסי בן קצרתה כשבת קנא:, וסנהדרין קג:, לגרסת השאלתות.

משום ר' יוסי בן נהוראי כב"מ מא., ואמר בעי רב יוסף איש הוצל יומא נב.

בשם ר' מנחם דמן גליא כברכות פ"ד ה"ד ועיין ערכו.

בשם ר' מנחם יודפאה בזבחים קי:.