ירושלמי כלאים ח א
<< | ירושלמי · מסכת כלאים · פרק ח · הלכה א | >>
הקטע המקביל ב:
משנה · ירושלמי · בבלי
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הלכה א משנה
עריכהכלאי הכרם אסורין מלזרוע ומלקיים ואסורין בהנאה כלאי זרעים אסורין מלזרוע ומלקיים ומותרין באכילה וכל שכן בהנאה כלאי בגדים מותרין בכל דבר ואינן אסורין אלא מללבוש כלאי בהמה מותרין לגדל ולקיים ואינן אסורין אלא מלהרביע כלאי בהמה אסורין זה עם זה
הלכה א גמרא
עריכהכלאי הכרם אסורין כו'
כתיב (דברים כב): "לא תזרע כרמך כלאים" - אין לי אלא הזורע, מקיים מניין? ת"ל וכרם ולא. כלאים מה כרבי עקיבה, ד"ע אומר המקיים עובר בלא תעשה. אמר רבי יוסה דברי הכל היא, הכל מודים באסור שהוא אסור בשלא קיים ע"י מעשה, אבל אם קיים ע"י מעשה לוקה, כהדא דתני המחפה בכלאים לוקה. מניין שהוא אסור בהנייה? - נאמר כאן "פן תקדש" ונאמר להלן "פן תוקדש בו", מה פן האמור להלן אסור בהנייה, אף פן שנאמר כאן אסור בהנייה. ואית דבעי מימר: נאמר כאן "פן תקדש" ונאמר להלן (דברים כג) "ולא יהיה קדש מבני ישראל", מה קדש שנאמר להלן אסור בהנייה, אף כאן אסור בהנייה. אמר רבי חונא: ביאתו אסורה בהנייה. אית דבעי נישמעינה מן הדא דאמר רבי חנינא "פן תקדש" = פן תוקד באש.
כתיב (דברים כב): "לא תזרע כרמך כלאים" - מלמד שאינו חייב עד שיזרע שני מינים בכרם, דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אמר: אפילו מין אחד.
- על דעתיה דרבי יונתן כתיב (ויקרא יט): "שדך לא תזרע כלאים" - לאיזה דבר נאמר לא תזרע כרמך כלאים? חברייא אמרין: להחמיר עליו אפילו מין אחד.
- על דעתיה דרבי יאשיה (ויקרא יט): "שדך לא תזרע כלאים" - לאיזה דבר נאמר לא תזרע כרמך כלאים? חברייא אמרין להתרייה שאם התרו בו משום שדך לוקה משום כרמך לוקה. אמר ר' בון בר חייא: ליתן לו שיעור אחרת מן ששה טפחים וכן ארבע אמות. מה נן קיימין: אם בשעשה גדר מבפנים בטל הכרם, אם בשעשה גדר מבחוץ זהו המחול אינן [אלא] כי נן קיימין בשדה שהיה שם שדה תבואה והקריח לתוכה ארבע אמות ואתיא, כדאמר רבי חנינה אין האוסר נעשה מחיצה להציל. סברין מימר אוסר נעשה מחיצה ליאסר.
- על דעתיה דרבי יונתן כתיב (ויקרא יט): "שדך לא תזרע כלאים" - לאיזה דבר נאמר לא תזרע כרמך כלאים? כהיא [כי הא] דאמר רבי הילא הן דאת אמר לא אמר' למה את אמר או כהיא [כהא] דאמר רבי זעירא לא תזרע כרמך כלאים עיקר כרמך כלאים לא תזרע.
רבי יודן קפודקיא בעא קומי רבי יוסי תמן את אמר אין זרעי אילן קרויין זרעים והכא את אמר זרעי אילן קרויין זרעים? אמר ליה תמן מיעט הכתוב את שאין דרך בני אדם להיות קורין זרעים, ברם הכא ריבה הכתוב (ויקרא יא): "על כל זרע זרוע אשר יזרע". אמר רבי יוחנן בשם רבי ינאי: המחפה בכלאים לוקה. אמר לו רבי יוחנן: ולאו מתניתא היא? כלאים בכרם איך אפשר כלאים על ידי חרישה לא במחפה? והוה רבי יניי מקלס ליה (ישעיהו מו ו): "הזלים זהב מכיס וגו'", (משלי ד) (משלי ד) (משלי ד): "בני אל ילוזו מעיניך", (משלי): "תן לחכם ויחכם עוד", (משלי): "ישמע חכם ויוסף לקח". אמר ליה רבי שמעון בן לקיש: בתר כל אילין קילוסיא, יכיל אנא פתר לה כרבי עקיבה, דרבי עקיבה אמר: המקיים [כלאים] עובר בלא תעשה. כלום אמר רבי עקיבה אלא לעבור, שמא ללקות? והכא ללקות אנן קיימין. ועוד, מן הדא דתנינן שביעית אית לך מימר שביעית דרבי עקיבה פתר לה שביעית דרבי לעזר. דרבי לעזר אמר: לוקין על החרישה בשביעית, רבי יוחנן אמר: אין לוקין על החרישה בשביעית.
- מה טעם דרבי לעזר? (ויקרא כה ב): "ושבתה הארץ שבת לה'" - כלל, (ויקרא כה ד): "שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור" - פרט. הזרע והזמר בכלל היו, ולמה יצאו? - להקיש אליהן ולומר לך: מה זרע וזמר מיוחד, שהן עבודה בארץ ובאילן - אף כל דבר שהוא עבודה בארץ ובאילן.
- מה עבד לה רבי יוחנן? - שני דברים הן, ושני דברים יצאו מן הכלל [אינן] חולקין.
- ולית ליה לרבי אלעזר חולקין? - אית ליה לחלוק אינן חולקין, הא ללמד מלמדין.
- ולית ליה לרבי יוחנן מלמדין? - שנייא היא, שהכלל בעשה ופרט בלא תעשה, אין עשה מלמד על לא תעשה ואין לא תעשה מלמד על עשה.
- על דעתיה דרבי יוחנן ניחא מותר לחפור בה בורות שיחין ומערות; על דעתיה דרבי לעזר מהו לחפור בה בורות שיחין ומערות? - כשם שאין מלמדין לענין איסור כך לענין היתר לא ילמדו.
- אמר ר' בא קרתיגנייא: טעם דרבי יוחנן (ויקרא כה ג): "שש שנים תזרע שדך" - לא בשביעית, "ושש שנים תזמור כרמך" - לא בשביעית; כל לא תעשה שהוא בא מכח עשה, עשה הוא, ועובר בעשה. רבי ירמיה אמר: עובר בעשה, ורבי יוסה אמר: אפילו עשה אין בו; ליידא מילה כתיב (ויקרא כה ב): "ושבתה הארץ שבת לה'" - לענין לא תעשה שבו.
יכול יהו לוקין על התוספות שבו?
- רבי יוחנן פתר מתניתא יכול יהו לוקין על חרישה בשביעית?
- ר' לעזר פתר מתניתא יכול יהו לוקין על איסור שני פרקים הראשונים?
אית תניי תני: שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמר כרמך, אית תניי תני: שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור. מסייעא לר' לעזר, מתניתא פליגא על רבי לעזר. השמר לא תעשה, וכתיב (דברים יב): "שם תעלה שם תעשה", בגין דכתיב, הא אילו לא כתיב עשה הוא, שלא תאמר כמה דתימא גבי שבת חפץ חרץ נעץ אינו חייב אלא אחת, ודכוותה שחט זרק והעלה לא יהא חייב אלא אחת, לפום כן צריך מימר חייב על כל אחת ואחת.
רבי זעירא רבי חייה בר אשי בשם כהנא: הנוטע בשבת חייב משום זורע. רבי זעירא אמר: הזומר כנוטע. נטע וזמר בשבת - על דעתיה דכהנא חייב שתים, על דעתיה דרבי זעירא אינו חייב אלא אחת. כלום אמר רבי זעירא אלא הזומר כנוטע, שמא הנוטע כזומר? הכל היה בכלל זריעה, יצאת זמירה להחמיר על עצמה מפני שיצאת זמירה להחמיר על עצמה, את פוטרו משום זורע, הוי לא שנייא בין על דעתיה דכהנא בין על דעתיה דרבי זעירא חייב שתים.