יבמות צב א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
אכל קלא דבתר נשואין לא חיישינן מהו דתימא הואיל ואתאי לבי דינא ושרינן כקלא דקמי נשואין דמי ותיתסר קמ"ל:
ניסת ע"פ ב"ד תצא וכו':
אמר זעירי בליתא למתני' מדתני בי מדרשא דתני בי מדרשא גהורו בית דין ששקעה חמה ולבסוף זרחה אין זו הוראה אלא טעות ורב נחמן אמר הוראה היא א"ר נחמן תדע דהוראה היא דבכל התורה כולה עד אחד לא מהימן והכא מהימן מ"ט לאו משום דהוראה היא אמר רבא תדע דטעות הוא דאילו הורו ב'ד בחלב ובדם להיתירא והדר חזו טעמא לאיסורא כי הדרי ואמרי להיתירא לא משגחינן להו ואילו היכא דאתא עד אחד שרינא אתו תרי אסרנא כי הדר אתא עד אחרינא שרינן לה מ"ט לאו משום דטעות הוא ואף ר' אליעזר סבר דטעות הוא דתניא ר' אליעזר אומר דיקוב הדין את ההר ותביא חטאת שמינה אי אמרת בשלמא דטעות הוא משום הכי מתיא קרבן אלא אי אמרת דהוראה היא אמאי מתיא קרבן ודלמא קסבר ר' אליעזר יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב א"כ מה יקוב הדין את ההר:
הורוה ב"ד להנשא כו':
מאי קלקלה ר' אליעזר אומר הזינתה ר' יוחנן אמר אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט מאן דאמר זינתה כל שכן אלמנה לכהן גדול מאן דאמר אלמנה לכהן גדול אבל זינתה לא מ"ט [דאמרה] אתון הוא דשויתין פנויה תניא כוותיה דר' יוחנן הורוה ב"ד להנשא והלכה וקלקלה כגון אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט חייבת בקרבן על כל ביאה וביאה דברי ר' אלעזר וחכ"א וקרבן אחד על הכל ומודים חכמים לר' אלעזר זשאם נשאת לחמשה בני אדם שחייבת בקרבן על כל אחד ואחד הואיל וגופין מוחלקין:
מתני' חהאשה שהלך בעלה ובנה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך ואח"כ מת בנך ונשאת ואחר כך אמרו לה חילוף היו הדברים תצא והולד ראשון ואחרון ממזר טאמרו לה מת בנך ואח"כ מת בעליך ונתייבמה ואח"כ אמרו לה חילוף היו הדברים תצא והולד ראשון ואחרון ממזר:
יאמרו לה מת בעליך וניסת ואח"כ אמרו לה קיים היה ומת תצא והולד ראשון ממזר והאחרון אינו ממזר:
כאמרו לה מת בעליך ונתקדשה ואחר כך בא בעלה מותרת לחזור לו אע"פ שנתן לה אחרון גט לא פסלה מן הכהונה את זו דרש רבי אלעזר בן מתיא (ויקרא כא, ז) ואשה גרושה מאישה ולא מאיש שאינו אישה:
גמ' מאי ראשון ומאי אחרון אילימא לראשון לפני שמועה ואחרון לאחר שמועה ליתני הולד ממזר משום דקבעי למיתני סיפא אמרו לה מת בעליך ונשאת ואח"כ א"ל קיים היה ומת הראשון ממזר והאחרון אינו ממזר תנא נמי רישא ראשון ואחרון ממזר ת"ר זו דברי ר"ע שהיה אומר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין אבל חכמים אומרים מאין ממזר מיבמה ולימא אין ממזר מחייבי לאוין האי תנא הך תנא דר"ע הוא דאמר מחייבי לאוין דשאר הוי ממזר מחייבי לאוין גרידי לא הוי ממזר אמר רב יהודה
רש"י
עריכה
כל קלא דבתר נשואין - כגון כהן שנשא אשה ואח"כ יצא עליה קול גרושה או זונה:
כיון דאתאי לב"ד ושרינן לה - הואיל והוצרכה לבא לב"ד להתירה אלמא בחי הוה מספקינן ליה קודם נשואין והלכך כמי שיצא הקול מאותה שעה דמי קמ"ל:
הורו בית דין ששקעה חמה - בשבת והתירו לעשות מלאכה:
אין זו הוראה - לסמוך עליה ולפטור יחיד שעשה על פיהם או אם עשו צבור על פיהם אין מביאין פר כשאר העלם דבר אלא כל אחד כשבה או שעירה שאין זה העלם דבר אלא טעות כסבורים שבא בעולם דבר שלא בא דהא לכ"ע גליא השתא דטעות הואי והכא נמי דמתני' טעות היא כסבורים שמת והנה בא בעלה והכל רואים אלא אעד סמוך:
תדע דהוראה היא - ע"י הוראת ב"ד היא ניסת ועלייהו תליא ולא אעד דהא בכל התורה עד אחד לא מהימן והכא מהימן דתורה לא האמינתו והם האמינוהו ועבדינן אפומייהו:
מאי טעמא לאו משום דהוראה היא - וכשהורו שחלב הקיבה מותר דאיעלם מינייהו וסמוך אדעתייהו והכא נמי אדעתייהו הוא דסמוך דאמרי כל אשה דייקא ומינסבא ונמצא דטעו בהוראתן דהא לא דייקא ואינסבא:
חזו טעמא - טעם מובהק:
וכי הדר אמרי להיתירא - בטעם שאינו מובהק מי משגיחין בהו:
אתו תרי ואסרוה - הרי טעם ברור:
כי הדר אתא עד - אחד ואמר עכשיו מת שרינן לה:
מ"ט לאו משום - דאמרינן עד קמא אטעיין והאי בתראה מהימן דאי קמייתא הוראה היא דאדעתין סמכי מכי חזינן טעמא על ידי השנים הללו דלא אורינן שפיר היכי מצינן למיהדר לדעתין קמייתא:
יקוב הדין את ההר - בניסת ע"פ ב"ד לא אמרינן ע"פ ב"ד הוא ומפטרא אלא הולכין אחר עומק הדברים ואמרינן טעותא הוא דאעד סמוך ותביא חטאת שמינה:
א"כ מאי יקוב כו' - מדתני הכי משמע דאי לא מעיינין בה שפיר לפום ריהטא הוה פטר לה:
כל שכן אלמנה לכהן - דלהכי לא שריוה:
על כל ביאה וביאה - קסבר רבי אלעזר ביאות מחלקות וטעמא במס' כריתות (דף טו.):
קרבן אחד על הכל - הואיל ולא נודע לה בינתיים והויא לה כאוכל שני זיתי חלב בהעלם אחד:
מתני' ואחר כך מת בנך - ולא הוזקקה לייבום ונשאת לשוק:
ראשון ואחרון - מפרש בגמ':
ממזר - וכר"ע מיתוקמא דאמר (לעיל דף מט.) יש ממזר מחייבי לאוין:
קיים היה - כשניסת:
הולד הראשון - שהיה לה בעודנו חי:
גמ' אין ממזר מיבמה - שנשאת לשוק בלא חליצה הואיל וליתה עליה אלא בלאו:
האי תנא - וחכ"א אין ממזר מיבמה אלמא סבירא להו דיש חייבי לאוין שהולד ממזר מהן תנא דבי ר"ע היא דאיכא תנא בפר' החולץ (לעיל מט.) אליבא דר"ע דאמר יש ממזר מחייבי לאוין דשאר דמחמת קורבה כגון אנוסת אביו לר' יהודה דאמר קאי עלה בלאו בפ' נושאין (לקמן צז.) וכגון נושא את חלוצתו דקאי עלה בלא יבנה (דברים כה) ולאו דקורבא הוא הוי ממזר:
מחייבי לאוין גרידי - כגון יבמה לשוק ודומה לה:
תוספות
עריכה
כל קלא דבתר נשואין לא חיישינן. י"מ דוקא דיצא הקול שתחלת הנשואין היו באיסור דלקלא כי האי לא חיישינן דמדעבד נשואין מסתמא דיקו בה במלתא ושקר הוה אבל במאי דהוה אחר נשואין אסרינן שפיר בקלא ולפי זה אתי שפיר ההיא דרוכל דלעיל (דף כד:) ואר"י דאי איפשר לומר כן דבהדיא אמרינן בגיטין (דף פא. ושם) דבכל ענין לא חיישינן גבי כתב גט לאשתו והיא יושבת ומשמשתו תצא והדבר צריך בדיקה ופריך עלה והאמר רב אשי כל קלא דבתר נשואין לא חיישינן וההיא דרוכל דלעיל כדפי' לעיל (דף כד: ד"ה אמר):
ואמרו לה מת בעליך והדר מת בנך כו' הולד הראשון והאחרון ממזר. אמר ר"י דראשון היינו לפני שמועה והאחרון אחר שמועה כי ההיא דסיפא כדמפרש בגמ' דאין לפרש דלמסקנא דגמ' הוי דהכא מבעל ראשון ומבעל אחרון דהיינו מיבם דקנסו נמי לאוסרה איבם דהא ע"כ האי ממזר דהכא מדאורייתא קאמר כמו שאפרש ומיבם לא הוי ממזר מדאורייתא אפילו לר"ע דמשוי זנות יבמה כזנות דאשת איש לאוסרה איבם דאפילו אשת איש לא מיתסרא מדאורייתא ע"י טעות ואפילו מדרבנן לא מיתסרא איבם הכא למאי דמוקי לה לקמן (דף צד.) בתרי ותרי ובעידי הזמה וגט נמי לא בעי' מאותו מן השוק אם מתחלה נשאת בשני עדים כמו שהיתה מותרת לבעל אם היה קיים:
אבל חכמים אומרים אין ממזר מיבמה. וא"ת הא משמע בגיטין דאפי' לרבנן הוי ממזר מיבמה לשוק דבפרק הזורק (גיטין דף פ: ושם) בעי הש"ס אמשנה דכל עריות שאמרו צרותיהן מותרות נישאו אין זינו לא לימא תיהוי תיובתא לרב המנונא ובנישואין דוקא משום
עין משפט ונר מצוה
עריכהמתוך: עין משפט ונר מצוה/יבמות/פרק י (עריכה)
מא א מיי' פ"י מהל' גירושין הלכה כ"ג, ומיי' פי"ז מהל' איסורי ביאה הלכה כ', טור ושו"ע אה"ע סי' מ"ו סעיף ח', וטור ושו"ע אה"ע סי' קנ"ו סעיף ה':
מב ב מיי' פ"ה מהל' שגגות הלכה ה', ומיי' פי"ד מהל' שגגות הלכה ג':
מג ג ד מיי' פי"ד מהל' שגגות הלכה ג':
מד ה ו ז מיי' פ"ה מהל' שגגות הלכה ג':
מה ח מיי' פ"ג מהל' יבום הלכה י"ט, סמג לאוין פג, טור ושו"ע אה"ע סי' קנ"ט סעיף ב':
מו ט מיי' פ"ג מהל' יבום הלכה י"ט, סמג שם:
מז י טור ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעיף נ"ז:
מח כ מיי' פ"י מהל' גירושין הלכה ו', סמ"ג עשין נ, טור ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעיף נ"ח, וטור ושו"ע אה"ע סי' ק"נ סעיף א':
מט ל מיי' פ"ג מהל' יבום הלכה י"ט:
נ מ מיי' פ"ג מהל' יבום הלכה י"ט, סמג לאוין פג, טור ושו"ע אה"ע סי' קנ"ט סעיף ב':
ראשונים נוספים
דאילו הורו ב"ד בחלב ודם להיתרא שמעי' להו. נראה מדברי רש"י ז"ל שהוא מפרש אע"פ שלא נברר אצלנו טעמם או שלא פירשו אותו והדר חזו טעמא לאיסורא ופירשו לנו טעם ברור שמעי' להו וכי הדרי ואמרי להיתרא לא משגחינן בהו אם לא נתברר אצלנו טעם גמור בהוראה זו האחרונה הכא אתא עד א' ושרינא והדר אתו בי תרי ואיכחש ודאי הדר אתא אחרינא ואמר עכשיו מת מהימן ואע"ג דלא בריר לן טעמא דבתרא מקמא שרינן לה ע"פ העד הזה ולא אמרינן הוראה היא וכשם שטעו בסמיכתן על הראשון כך טועין בזה אלא אמרינן לא הוראה היא ולא באומדן ב"ד תלוי אלא לעד ראשון שמענו ואע"פ שהוכחש אם הוא הוחזק כל ישראל מי הוחזקו הוא משקר וזה מעיד אמת וזה פירוש נכון ולישנא דגמרא דיקא דלא קאמרי' חזו טעמא אלא בהוראה אמצעית של איסור.
אבל הרב ר' משה בר' יוסף ז"ל פירשה הכי, דאלו אורו ב"ד בחלב ודם להיתרא כלומר שחזרו בדבר שהיו מוחזקין עד היום באיסור והם טעו והורו בו בהיתר הדר חזו טעמא אחרינא לאיסורא לאוקימה אחזקה קמייתא דאיסורא כי הדר אמרי להיתרא לא משגחי' בהו דאמרי' כיון דהוה מוחזק באיסורא לא הוה עדיף האי טעמא דהיתרא בתרא מדקמא וקיימה אחזקה קמייתא הכי נמי אתא עד אחד ושרינא אע"פ שהיתה מוחזקת באשת איש ואתו בתרי ואסרנא ואוקמוה אחזקה הדר אתא עד אחד ושרינו' דמצרפי' סהדא בתרא עם קמא והיכי דנשאת לאחד מעידי ואמרה ברי לי לא מפקי' לה מיני' ולא בריר לן האי פירושא אמאי לא משגחי' בטעמא בתרא דהוראה.
דאלו הורו ב"ד בחלב ודם להיתרא והדר חזו טעמא לאיסורא וכו': מדברי רבינו שלמה ז"ל נראה שהוא מפרש אף על פי שלא בררו לנו טעם ההיתר הראשון והדר חזו טעמא לאסורא ונתברר אצלנו טעמם, משום הכי אף על גב דהדור ואמרי להתירא לא שמעינן להו, אלא אם כן בררו לנו טעם ההיתר בהוראה זו האחרונה. ואלו הכא כי אתא עד אחד ושרינן אף על פי שלא נתברר אצלנו ההיתר, שאין עד אחד נאמן אלא שהאמינוהו, והדר אתו תרי ואיתכחשו ונתברר האיסור דכל תרי מהימני וחד לגבי תרי לאו כלום הוא, ואפילו הכי כי אתא השתא אחרינא ואמר עכשיו מת מהימן, ואף על גב דלא איתברר לן טעמא דבתרא מאי קאמר, ולא אמרינן הוראה היא וכשם שטעו בסמיכתן על הראשון כך טועין בזה, אלא אמרינן לאו הוראה היא וסהדא קמא אטעיין והאי בתרא מהימן, דאם ראשון הוחזק בשקרן כל ישראל מי הוחזקו.
אבל הר"ם בר יוסף (מובא ברמב"ן) פירש דאלו הורו ב"ד בדבר שהיו מוחזקין עד היום באסור כחלב ודם, והם טעו והורו להתירא משום דאשכחו ביה טעמא, והדר חזו טעמא אחרינא לאיסורא ולאוקמא אחזקת איסור קמא, כי הדר אמרי להתירא לא משגחינן בהו, דאמרינן כיון דאתחזק איסורא ואינהו נמי בתר דשרו חזו בה טעמא לאיסורא, לא עדיף האי טעמא בתרא מטעמא קמא וקיימי' אחזקה קמייתא. הכא נמי אתא עד אחד ושרינא אף על פי שהיתה בחזקת איסורא אשת איש, ואתו בי תרי ואוקמוה אחזקתה ואסרנא, ואפילו הכי כי אתא עד אחד ואסהיד כקמא מצטרפין סהדא בתרא עם קמא. והיכא דנשאת לאחד מעדיה ואמרה ברי לי, לא מפקינן לה מיניה, והראשון עיקר, חדא דהא משמע מלישנא דגמרא דלא איתברר טעמייהו אלא בהוראה אמצעית, ולפי דברי הרב ז"ל כיון דאתא סהדא בתרא ואסהיד כקמא אפילו בהוראה אחרונה נתברר אצלנו טעמם, וכיון שנתברר טעם הוראתן אחרונה להיתרא, מפני מה אין משגיחין בהן.
תניא כותיה דר' יוחנן הורוה ב"ד להנשא והלכה וקלקלה כגון אלמנה לכהן גדול כו': ירושלמי (ה"ב) הקלקול דומה לאכילת חלב ודם כשהורו התר לאכול חלב (ודם) ואכל דם[2].
מ"ד הואיל ואתיא לב"ד ושרי לה כלו' שלא התירוה אלא ע"י הוראת ב"ד בקלא במקום נשואי' הוה ותתסר קמ"ל וא"ת ולימא האי ולא בעי תליא דהתם וי"ל דאי מהא ה"א דהכא דאלמוה רבנן לתקנתם ולהוראתם דלא תפקע משום קלא ואע"ג דאתחזק בב"ד דא"כ מה כח ב"ד יפה אבל בעלמא חיישי' ליה קמ"ל:
ליתא למתני' מדתנא בי מדרשא וכו' פי' דמתני' דהתם בי מדרשא תנן לה וקים לן דהלכתא היא ולהכי אית לן למדחי מתני' דהכא מקמי מתני' דהתם אמר רבא תדע דטעות היא דאלו הורו ב"ד בחלב ודם להתירא שמעי' להו פרש"י ז"ל אלו הורו ב"ד בחלב ודם להתירא ושמעי' להו אעפ"י שלא נתנו לנו בהתר זה טעם ברור לגמרי והדר חזו טעותא לאיסורא כלומ' חזרו בהם ונתנו לנו באיסורא טעם ברור ושמעי' להו כי הדרי וחזו טעמא להתירא לא משגיחינן בהו פי' כי הדר וחזו טעמא להתירא כעין הטעם הראשון ממש שלא הוסיפו לנו בירור יותר מן הראשון והיינו דלא משגחינן בהו וכן אתה לומד מאידך דנקטינן דכוותה במתני' דמעיקרא שריא ליה בעד א' שאיך הדבר ברור לגמרי והדר אסרנוה בב' עדים שהוא דבר ברור והדר שרנוה בעד א' ואעפ"י שאין בהיתר זה שום בירור יותר מן ההיתר הראשון והיינו שמעי' מינה דלאו הוראה היא דא"כ כיון שנמצא שטעו בהוראה ראשונה לא היינו שומעי' להם באחרונה שהיא כבראשונה ממש אלא ודאי הראשונה טעותא היא כסבורין כי אותו העד לא משקר ואיהי נמי דייק' ומנסיבא ונמצא שסמכנו באמונתו בטעות ומשום שטעינו בו אין לנו לומר שלא נאמין בזה האחרון ששיקר כי אם הראשון הוחזק של ישראל לא הוחזקו ואם היא לא דקדקה בפעם הראשון ונתקלקלה בו מסתמא מדקדקת עכשיו ובודאי סהדא בתרא אינו מעיד על המיתה שהעיד הראשון שא"כ לא שרינן לה דתרי ותרי נינהו ואפי' כשאומרת ברי לי ולאחר מעידיה לכתחלה לא תנשא ולישנא דקא שרי לה משמע דשרי לה לכתחלה אלא שזה העד האחרון מעיד שהוא מת עכשיו ואינו מכחיש את הראשוני' כלל ולהכי שרי לה על פומא מטעמ' דכתיבנ' לעיל זהו פי' שיטת רש"י ז"ל והיא הנכונה והר"ם ז"ל פי' בע"א ואינו נכון כנ"ל:
א"כ מאי יקוב הדין את ההר פי' דלא מיתמ' האי לישנא אלא בדבר שהיה אפשר לעוות בו דרך אחרת ואם איתא דלר' אלעזר יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב א"כ הכא ע"כ ממ"נ חייבת קרבן בין דתהוי הורא' בין דתהוי ריעות':
אבל זינת' לא דאמרן אתון דשרתון פנויה פי' דשרתון יתי לאנסובי ודאי כפנויה דייניתו ואר"י ז"ל דאפי' להאי לישנא אע"ג דכתיבו בגיטא ודין יהו ליכי מנאי למהך לאתנסבא לא סגי עד שיכתו' והרי את מותרת לכל אדם דדילמא איהו לא שריא אלא לאינסובי אבל לזנות לא והויא ליה כאומר הרי זה גיטך חוץ מזנותך דבמילתא דבי דינא לא אזלי' בתר לישנא אלא בתר עיקר טעמא וכי שרו לה לאינסובי ודאי לשוויה פנויה אתו אבל לגבי בעל בתר לישנא אזלינן ודילמא מקפיד הוא שלא להתירה בזנות ובדוכתה כתיבנא לה בס"ד:
ליתני הולד ממזר פי' כיון דלעולם הוא באיסור עמה וכל הולדות שילדה לו שוים באיסור אין לנו לומ' אלא שהולד ממזר:
אבל חכ"א אין ממזר מיבמה פי' הכא מוכח שאינו ממזר אפי' מדבריהם דכל היכא דהולד ממזר מדרבנן בהדיא קרי ממזר ועוד דאלו לדרבנן הולד ממזר מדבריהם מאי דוחקי' לאוקמה כר"ע ושיהא ממזר דאורייתא נוקמה בדרבנן ושיהא ממזר מדבריהם אלא ודאי כדאמרן וכן כתבו גדולי קצת רב"ה ז"ל:
האי תנא דר"ע הוא דאמר מחייבי לאוין גרידי שאין בהן שאר כגון יבמה לשוק לא הוי ממזר אבל מחייבו לאוין דשאר הוי ממזר וקרינן ליה בלשון חכמים משום דמשמע ליה לתנא ברא דהלכתא כוותיה ותנאי היא אליבא דר"ע ומיהו לית הלכתא כוותיה אלא כרבנן דעלמא שאין ממזר אלא מחייבי כריתות ומיתות ב"ד:
מתוך: תוספות רי"ד על הש"ס/יבמות/פרק י (עריכה)
מתניתין נשאת ע"פ ב"ד תצא ופטורה מן הקרבן שלא ע"פ ב"ד תצא וחייבין בקרבן, יפה כחה של ב"ד שפטורה מן הקרבן, הורהו ב"ד לישא והלכה וקלקלה חייבת שלא התירוה אלא להנשא, פי' אם נשאת עפ"י ב"ד פטורה מן הקרבן דיחיד שעשה בהוראות ב"ד פטור, אבל בב' עדים שלא עפ"י ב"ד חייבת בקרבן דשוגג הוא ואין זה אונס להפטר מן הקרבן דאיבעי' לי' לאמתוני ולמידק, מאי קלקלה, ר"א אומר זינתה, ר"י אומר כגון אלמנה לכ"ג גו"ח לכ"ה מ"ד זינתה כ"ש הני, ומ"ד הני, הני אין אבל זינתה לא מ"ט אמרה אתון הוא דשויתין נפשאי פנויה. תניא כוותי' דר"י הורוה ב"ד להנשא וקלקלה כגון אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט חייבין בקרבן:
מתניתין האשה שהלך בעלה ובנה למד"ה באו ואמרו לה מת בעלה ואח"כ מת בנך ונשאת ואח"כ באו ואמרו לה חילוף הי' הדברים תצא והולד ראשון ואחרון ממזר, א"ל מת בנך ואח"כ א"ל חילוף הדברים תצא מזה ומזה והולד ראשון ואחרון ממזר. א"ל מת בעלך ונשאת ואח"כ א"ל קיים הי' ומת תצא והולד ראשון ממזר ואחרון אינו ממזר. א"ל מת בעלך ונתקדשה ואח"כ בא בעלה מותרת לחזור לו ואע"פ שנתן לה אחרון גט לא פסלה מן הכהונה וזה מדרש דרש ראב"ע ואשה גרושה מאישה ולא מאיש שאינו אשה. פ' כשא"ל מת בעלך ואח"כ מת בנך ונשאת נמצא שנשאת לשוק באיסור כשא"ל חילוף הי' הדברים הלכך תצא והולד ממזר. והאי דקתני ראשון ואחרון אמרי' בגמ' מאי ראשון ומאי אחרון אילימא ראשון דלפני שמיעה ואחרון דלאחר שמיעה ליתני והולד ממזר. פי' שאין שום שינוי בין קמי שמיעה בין אחר שמיעה יבמה לשוק היא ומהדר משים דקבעי למיתני סופא כשא"ל מת בעלך ונשאת ואח"כ א"ל קיים הי' ומת הולד ראשון ממזר והאחרון אינו ממזר תני נמי רישא ראשון ואחרון וה"ה דמציעתא נמי תני ראשון ואחרון ממזר משום סיפא, וקשה לי אמאי דתנינן לעיל הכונס את יבמתו והלכה צרתה ונשאת לאחר ונמצאת זו איילנות תצא מזומ"ז וכל הדרכים האלו בה כל העריות שאמרו צרותיהן מותרת הלכו הצרות האלו ונישאו לאחרים ונמצאו אלו איילנות תצא מזומ"ז וכל הדרכים האלו בה. והכא לא תנן תצא מזה ומזה דמשמע תצא מזה של שוק שנשאת לו אלב ליבמה שרי ואל תנן תתצא מזה ומזה לאסרה גם על יבמה. ועל הבלבי לומר דלעולם הכא שרא ליבם והתם בגיטין דאסרי לה ליבם לא משום איסורא דעבדא ואינסבא לזר אלא משום דיבם האי לצרתה וגזרי' שמא יאמרו שתי יבמות הבאות מבית א' מתיבמות וסיפא נמי שמא יאמרו צרת ערוה מתיבמות שמשעת נפילה נראית כצרת ערוה ולא נודע שהיא איילנות אבל לעולם יבמה שנשאת לשוק לא קנסינן לה לאוסרה על היבם, באל לא יתכן דבר זה דמוקמי' למיתני' כר"ע, ור"ע הי' עושה ח"ל כעריות מ"ש יבמה לשוק מא"א לרבנן תצא מזומ"ז, א"ו לר"ע תצא מזומ"ז ואסורה ליבם כדתנן בגיטין. וטעמא דמילתא משום איסורא דעבדא ואינסבא לזר, והכא אמאי לא תנן תמזוימ"ז משום סיפא דתני א"ל מת בנך ואח"כ מת בעלך ונתיבמה ואח" כא"ל חילוף הדברים תצא ואין לומר שם תצא מזומ"ז שהרי הבעל מת ואין כאן אלא יבם בלחוד, וכן נמי סיפא דסיפא מ"ה תני רישא תצא ולא תני תמזו"ז אבל לעולם תצא מזה ומזה כדתנן בגיטין.
א"ל מת בעלך ונשאת וכו' פי' אע"פ שבאונס בעלה זה השני ואינו מן הדין להיאסר עליו עולמית דהיכא אמרינן אסורה לבועל היכא דהיא אסור לבעל מדאורייתא והכא דבזנות בא עלי' זה מותרת לבעלה דהאי אנוסה אפ"ה כיון דמדרבנן אסורה לבעלה מזנות כזה כדתנן לעיל תצא מזה ומזה ה"נ אסרוה רבנן על הבעל עולמית בזנות כזה, והלכך אע"פ שנתברר שמת בעלה חייב להוציאה, וה"נ תניא בתוס' דיבמות בפ' שופטים.
א"ל מת בעלך ונשיאת ואח"כ א"ל קיים הי' ומת יוציא בגט וכל וולדות שנולדו בחיי בעלה ממזרים, לאחר מיתת בעלה כשרים, ואע"פ שהחמירו חכמים להוציאה בגט ממנו לא החמירו בולד לעשותו ממזר אלא אמרו הולד האחרון כשר. ואי קשיא מ"ש גבי בעלה הראשון דאחמור רבנן ואמרו הולד ממזר והכא לא אחמור והלא הבועל והבעל שוין באיסור זנות ואיסורן אינו אלא מדרבנן ולמה חלקו ביניהן, י"ל היכא דבועל ובעל קיימים והולד דבועל הוי ממזר דאורייתא גזרו רבנן בולד דבעל נמי ועשהו ממזר, אבל הכא דלא קאי אלא בועל ואין איסורו אלא מדרבנן לא גזרו בולד דבועל דומיא דשני' שגזרו להוציאה ולא גזרו בולד דתנן והולד כשר וכופין אותו להוציא, וי"ל שגם כל אלו הדרכים נוהגים בה:
ת"ר זו דברי ר"ע דאמר אין קדושין תופסין בח"ל אלב ח"א אין ממזר מיבמה לשוק, פי' הא ברייתא פליג על ההיא ברייתא דאתיין לעיל בפ' החולץ הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה ועל היבמה שאי הולד ממזר, והך תנא ס"ל דל"ל מתני' דיש ממזר מיבמה. א"נ י"ל אית לי' מתני' מיהו ס"ל דלעולם אין ממזר מיבמה וטעמא משם דקנסא קנסוה רבנן כי היכי דתידוק שפיר והיא טעמא אית לן למיתב לאביי דאמרי' בפ' החולץ הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוט הועל היבמה שאין הולד ממזר ואלו במתני' תנן והולד ממזר מזומ"ז אל אס"ל אביי אע"ג דאין ממזר מסוטה אפ"ה קנסה קנסו בה רבנן כי היכי דתידוק.
יבמה קדושין אין בה. פ"ה דאם נתקדשה אינה צריכה גט נשואין יש בה דאם נשאת צריכה גט. ותימה א"כ מאי פריך אי קדושין אין בה להצריכה גט נשואין נמי אין בה אשת איש תוכיח דבנתקדשה לאחר לא בעיא גט ובנשאת צריכה גט כדאמרינן בריש פרקין וי"ל דקא פריך אהא דקאמר נשואין יש בה לאוסרה על היבם משמע אבל בענין אחר לא מתסרא על היבם א"כ אם זנתה לא מתסרא ולהכי פריך אי קדושין אין בה לאוסרה על היבם וגם זנות אין בה רק נשואין לבד א"כ נשואין נמי אין בה לאוסרה על היבם ונהי דבאשת איש מתסרא בנשואין שאני אשת איש דמתסרא גם בזנות. וא"ת ואמאי פשיט ליה דזנות ונשואין שוין הלא בגיטין דייק תלמודא נישאו אין זינו לא משמע דפשוט לתלמודא שלא להשוותם וי"ל דסוגיא דהכא אתיא כמסקנא דהתם:
קדושין ונשואין אין בה לאוסרה איבם ואי תקשי הכונס יבמתו וכו' תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה וי"ל דהשתא נאמר כמו שאמר ר' ירמיה בירושל' דההיא כר' עקיבא אבל רבנן לא אמרי תצא מזה ומזה אלא זה חולץ וזה מקיים:
ואיבעית אימא לעולם כדמעיקרא דקדושין וזנות אין בה ואי תימא א"כ נשואין נמי אמאי יש בה משום דמחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים אבל בזנות לא שייך למימר דזנות לא שכיח וא"ת ולמה לי למימר דמחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים תיפוק לי דכי היכי דאשה שהלך בעלה למדינת הים אסירא לבעלה גזרה שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ה"נ יש לגזור שמא יאמרו חלץ זה ונשא זה ונמצא מחזיר חלוצתו וי"ל דבאשת איש לא אמרינן הך טעמא אלא משום דזנות אסירא באשת איש ועבדינן שוגג כמזיד אבל הכא ביבמה דאין זנות אוסר א"כ אין לנו למגזר הך גזרה כלל אלא משום דמחלפא באשה שהלך בעלה למדה"י:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה