סוכה לב א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
אקווץ סדוק עקום דומה למגל פסול חרות פסול דומה לחרות כשר אמר רב פפא בדעביד כהימנק עקום דומה למגל אמר רבא גלא אמרן אלא לפניו אבל לאחריו ברייתיה הוא אמר רב נחמן דלצדדין כלפניו דמי ואמרי לה כלאחריו דמי ואמר רבא ההאי לולבא דסליק בחד הוצא בעל מום הוא ופסול:
ונפרצו עליו כו':
אמר רב פפא נפרצו דעביד כי חופיא נפרדו דאיפרוד אפרודי בעי רב פפא נחלקה התיומת מהו תא שמע דאמר (ר' יוחנן) אמר ר' יהושע בן לוי ניטלה התיומת פסול מאי לאו הוא הדין נחלקה לא ניטלה שאני דהא חסר ליה איכא דאמרי אמר (ר' יוחנן) אמר ריב"ל זנחלקה התיומת נעשה כמי שניטלה התיומת ופסול:
ר' יהודה אומר:
תניא ר' יהודה אומר משום ר' טרפון (ויקרא כג, מ) כפות תמרים כפות אם היה פרוד יכפתנו אמר ליה רבינא לרב אשי ממאי דהאי כפות תמרים דלולבא הוא אימא חרותא בעינא כפות וליכא ואימא אופתא כפות מכלל דאיכא פרוד והאי כפות ועומד לעולם ואימא כופרא אמר אביי (משלי ג, יז) דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום כתיב אמר ליה רבא תוספאה לרבינא ואימא תרתי כפי דתמרי כפת כתיב ואימא חדא לההוא כף קרי ליה:
ציני הר הברזל כשרה:
חאמר אביי לא שנו אלא שראשו של זה מגיע לצד עיקרו של זה אבל אין ראשו של זה מגיע לצד עיקרו של זה פסול תניא נמי הכי ציני הר הברזל פסולה והא אנן תנן כשרה אלא ש"מ כאביי שמע מינה
רש"י
עריכה
קווץ - שיוצאין בשדרה שלו עוקצין כמין קוצין:
עקום דומה למגל - חדא מלתא היא:
חרות - קשה שנעשה חריות שכן דרך הלולב עליו נושרים בימות הגשמים והשדרה מתקשה ונעשה עץ:
דומה לחרות - התחיל להתקשות ועדיין לא נעשה עץ:
אמר רב פפא - הא דקתני סדוק פסול לאו שנסדקו ראשי עלין או שדרה:
אלא דעביד כי הימנק - יפויצפו"ר של ברזל של סופרים שיש לו שני ראשים וראשו א' מפוצל כך גדל הלולב כמין שתי שדראות מחצית עלין לכאן ומחצית עלין לכאן:
לאחריו - שנעקם לצד שדרה:
מלפניו - לצד שכנגד השדרה שדרה זהו צד העשוי כשדרה של בהמה שהצלעות והחוליות מחוברין בה מכאן ומכאן ואמצעה חלק ועולה כמקל:
דסליק בחד הוצא - שכל עליו מצד אחד:
כי חופיא - אשקוב"א שבו מכבדין את הבית ועושין אותה מעלין של לולב התלושין מהשדרה ואוגדין מהן הרבה ביחד:
דאיפרוד איפרודי - ראשיהן נפרדין כענפי דקל ואין מצומצמין עם השדרה אבל מלמטה הן מחוברין בה:
נחלקה התיומת - שני עלין עליונים אמצעים ששם השדרה כלה נחלקו זה מזה ונסדקה השדרה עד העלין שלמטה מהם:
תיומת - לפי שמדובקין כתאומים:
חרותא - ענף הדקל משנתקשה שתי שנים ושלש ויוצאין בו לולבין הרבה שנשרו עליהן ונתקשו גם הם ונעשו עץ זה פונה לכאן וזה פונה לכאן כענפי שאר אילנות:
בעינן כפות - שאם היה פרוד יכפתנו והרי זה פרוד ואין אתה יכול לכופתו שיהו ענפיו הפרודים כאן וכאן נכפתים ומתמעכים אצל אביהם שהן מחוברין בו לפי שקשין הן:
ואימא אופתא - אשטיל"א מעיקר הדקל שהוא חלק ואין ענף יוצא ממנו לכאן ולכאן שאין לך כפות הימנו:
כפות - משמע שפרוד מתחלה ואתה כופתו:
ואימא כופרא - היינו נמי עץ כעין חרותא אלא עדיין בן שנה או שתי שנים ולא נתעבה עצו ואתה יכול לכפות ענפיו על ידי אגוד ולזקפן למעלה לאוגדן עם אביהן:
דרכיה דרכי נועם - ואלו עשוין כקוצים ויוצאין בהן עוקצין הרבה ומסרטין את הידים:
תרתי כפי דתמרי - תמרים עצמן דרכן להיות הרבה תלוין ביחד במכבדות שלהם וקורין להם כף טרוק"א:
כפת כתיב - חדא:
כף קרי ליה - וכי כתיב כפת על שם כפות אם פרודה ואין לשון זה נופל אלא על [עלי] הלולב:
ציני הר הברזל - לולבין שלהן העלין מועטין בשדרה מרוחקין זה למעלה מזה הרבה ועוד שקטנים הן לארכן ופעמים אין מגיע ראשו של עלה זה לעיקרו של זה:
תוספות
עריכהדהא במנעל שאינו שלו תנן חליצתה כשרה ולולב בי"ט שני ובשמעתין הוה מצי לשנויי דמתני' בי"ט ראשון ולא הוה צריך לאוקמי באשרה דמשה אלא משום דקתני דומיא דעיר הנדחת ואפילו בי"ט שני ור"ת מפרש דכולהו בע"ז דנכרי וכאן קודם ביטול וכאן לאחר ביטול ולאחר ביטול נמי לכתחלה לא יטול ולא יתקע דמאיס לענין מצוה לפי שהיה עליו שם ע"ז וכן לא תחלוץ בו לכתחלה ואפילו אם תימצי לומר דשרי לכסות לכתחלה בעפר ע"ז כמו בשל עיר הנדחת לא דמי כיסוי לחליצה והא דמשני הכא באשרה דמשה ולא משני בדנכרי וקודם ביטול משום דמשנקצץ הלולב מן הדקל נתבטל ובפרק מצות חליצה (יבמות דף קג:) מפליג בין סנדל של ע"ז לסנדל של תקרובת ע"ז דאין לו ביטול ולא מפליג בשל ע"ז גופיה בין קודם ביטול בין לאחר ביטול אגב אורחיה קא משמע לן דתקרובת ע"ז אינה בטילה עולמית ובההיא דראוהו בית דין קשה טפי דמפליג רבא התם בין שופר של ע"ז לשופר של עיר הנדחת דבשל ע"ז גופיה היה יכול לחלק בין קודם ביטול בין לאחר ביטול ועל כרחך צריך לאוקומה לאחר ביטול כפירוש ר"ת לפמ"ש שם ברוב ספרים רב יהודה דאי קודם ביטול הא רב יהודה דאמר התם לעיל בשופר שלמים לא יצא דמצות ליהנות ניתנו ומיהו צריך לומר דמ"מ רבא גרס ולא רב יהודה דהא מפרש התם טעמא דשופר של עיר הנדחת לא יצא משום דכתותי מיכתת שיעוריה ולרב יהודה הוה ליה למימר משום דמצות ליהנות ניתנו ומיהו קשה דבפרק כל הצלמים (ע"ז ד' מז.) בעי ר"ל המשתחוה לדקל לולבו מהו למצוה ומסיק רב דימי באשרה שבטלה קמיבעיא ליה יש דחוי אצל מצות או אין דחוי אצל מצות ומוכחא מלתא דשום אמורא לא פשיט ליה הא מלתא דבעי למיפשטא מדרבי יוחנן ומדרב פפא ומשני דרב פפא גופיה קמיבעיא ליה וקיימא בתיקו והשתא לפי' ר"ת הא אשכחן רבא דאמר הכא אם נטל יצא אלמא אין דחוי אפילו לקולא ומיהו י"ל דהא [דאמר רבא] דיצא כשבטלה מערב י"ט והא דמיבעי לן אי יש דחוי כשביטל בי"ט דאז שייך דחוי כדמוכח לקמן בפירקין (דף לג.) דבעי ר' ירמיה נקטם ראשו מערב י"ט ועלתה בו תמרה בי"ט אבל עלתה בו תמרה בערב י"ט לא חשיב דחוי והוא הדין בבטלה מערב יו"ט וללישנא קמא דפרישית דע"ז דנכרי אפילו בלא ביטול יוצא כגון בי"ט שני דלא בעי לכם קשיא דהתם באשרה דנכרי מיירי דיש לה ביטול ואפילו הכי משמע דלא יצא מדחשיב לה דחוי וכי תימא דבי"ט ראשון הוא דחשיב ליה דחוי לפי שלא היה שלו קודם ביטול א"כ מי שנתנו לו לולב בי"ט לא יצא ואע"ג דלא דמי כולי האי דשל ע"ז אין תקנה בשום ענין מ"מ כיון דמשום איסור ע"ז דאיכא השתא לא מיפסיל אין לנו לחושבו דחוי מחמת שאינו שלו ונראה לפרש דרבא שרי אפילו בע"ז של ישראל ובאילן שנטעו לבסוף עבדו וכרבנן דפליגי עליה דרבי יוסי בר' יהודה בפרק כל הצלמים (ע"ז דף מח.) דשרו להדיוט אלא אם כן נטעו מתחלה לכך דדרשינן תחת כל עץ רענן אלהיהם ולא עץ רענן אלהיהם ואפילו בי"ט ראשון אם נטל יצא דשרי להדיוט ולכם קרינא ביה ומתנית' דשל אשרה פסול כשנטעה מתחילה לכך והיינו אשרה דמשה דבההיא מוקי רבנן קרא דואשריהם תשרפון באש (דברים יב) דאסור אפילו להדיוט ובעיא דכל הצלמים באשרה דנכרי דנטעה מתחלה לכך ואח"כ בטלה אם יש דחוי או לא מיהו ללישנא קמא דהתם דקאמר כי תיבעי לן באילן שנטעו ולבסוף עבדו ואליבא דרבנן דשרו להדיוט מהו לענין מצוה מאיס כלגבוה או לא הוה מצי למיפשטא מדרבא מדקאמר אם נטל יצא אלא רבא סבירא ליה כרב דימי דמסיק דיש דחוי קמיבעיא ליה אבל בהא פשיטא ליה דיצא וא"ת תיפשוט דאין דחוי ממתניתין דענביו מרובין מעליו ואם מיעטן כשר ואין ממעטין בי"ט ואמר בגמרא הא עבר ולקטן כשר היכא דאשחור מאתמול דלא פסלינן ענביו מרובות אלא בשחורות אבל ירקות לא וכי אשחור מאתמול דחוי מעיקרא בתחלת י"ט לא הוי דחוי אלמא אין דחוי אצל מצות וי"ל דשאני התם דבידו לתקן דנהי דאסור למעט מ"מ בידו למעט אבל גבי ע"ז אין בידו לבטל דאין ישראל מבטל ע"ז של נכרי:
נקטם ראשו. פירושו בריש פירקין:
קווץ. פי' בקונטרס שיוצאין בשדרה שלו עוקצים כמין קוצים ובערוך פירש ענין צמיתה:
דעביד כי חופיא. פירושו במתני':
נחלקה התיומת. לא מיירי שנסדקו בראשו עלין שבראש השדרה דכולהו הכי איתנהו אלא כדפירש בקונטרס שני עליו עליונים אמצעיים ששם השדרה כלה נחלקו זה מזה ונסדקה השדרה עד העלים שלמטה ובה"ג פי' נחלקה התיומת ההוא גבא דהוצא היכא דדביקו אהדדי ההוא דמתיים בהו ומשוי להו חד אי כנפרצו עליו דמי פסול אי כנפרדו עליו דמי כשר:
דרכיה דרכי נועם. רבא לא היה שם משום הכי לא מייתי הכא קרא דהאמת והשלום כדלקמן:
כפת כתיב. בהאי כולי עלמא מודו דיש אם למסורת וצריך טעמא:
עין משפט ונר מצוה
עריכהמתוך: עין משפט ונר מצוה/סוכה/פרק ג (עריכה)
יז א מיי' פ"ח מהל' לולב הלכה ג', טור ושו"ע או"ח סי' תרמ"ה סעיף ח':
יח ב מיי' שם, טור ושו"ע או"ח סי' תרמ"ה סעיף ז':
יט ג ד מיי' שם, טור ושו"ע או"ח סי' תרמ"ה סעיף ח':
כ ה מיי' פ"ח מהל' לולב הלכה ד', טור ושו"ע או"ח סי' תרמ"ה סעיף ג':
כא ו מיי' פ"ח מהל' לולב הלכה ג', טור ושו"ע או"ח סי' תרמ"ה סעיף ב':
כב ז מיי' פ"ח מהל' לולב הלכה ד', טור ושו"ע או"ח סי' תרמ"ה סעיף ג':
כג ח מיי' שם, טור ושו"ע או"ח סי' תרמ"ה סעיף ד':
ראשונים נוספים
מתוך: רבינו חננאל על הש"ס/סוכה/פרק ג (עריכה)
בעון קומי ר' בון מה בין קטום ליבש הצוציתו. אמר להן זה הדר וזה אינו הדר. של אשירה אוקימנא באשירה דמשה דלשריפה קאי אבל שאר אשירות לא יטול ואם נטל כשר. נקטם ראשו פסול. אבל אם נסדק ולא נפרד כשר. והאי דתניא סדוק פסול דעביד כי המנק. המנק בלשון ערבי לבד אשיין וזה צורתו:(ציור). עקום בין מלפניו בין מצדדיו פסול ואינו כשר אלא אם עקמומיתו מאחריו דהיינו (בלבד) [ברייתו] וכן הלכה:
תניא לולב כפוף כווץ חרות פסול. אבל דומה לחרות כגון שנפרדו עליו כשר הוא.
אמר רבא לולב העולה בחד הוצא. כלומר אין הוצין עולין מזה הצד ומזה הצד. בעל מום הוא ופסול.
נפרצו עליו פסול שנתרו מן השדרה ואין הן תלויין בה. דעביד כי חופיא. פי' ההוצין שבשדרה כשנחתכין מן השדרה נקראין חופיא כדגרסי' בהגוזל קמא. הוצין ועבדינהו חופיא והוא כעין שבירה מעין פרצה. נפרדו שנפרדו ההוצין כעין פתיחת החריות דלא ניתק אחד מחבירו כשר. הלא תראה ששנינו אם היה פרוד יכפתנו מכלל שהפרוד אין בו אלא כעין פתיחת הוצין בלבד:
אריב"ל נחלקה התיומת. פי' שבראש הלולב נעשה כמי שניטלה ופסול. פי' תיומת גבא דהוצא דמתיים להו לשני צידי העלה ומשוי להו חד כי כל אחת כפולה לשנים ותאומה מגבה אם נפרדו ההוצין זה מזה ועמד כל אחד כשהוא כפול לשנים והתיומת שלהן קיימת כשר. ואם נחלקה התיומת שלהן הרי הן כאילו נפרצו עליו ופסול:
ג"ה כפוף קווץ הוא מלשון קוצים וי"ג כווץ כלו' שעשוי קמטים קמטים ושניהם פסולים מספיק' ורבינו אלפסי ז"ל גורם לתרוייהו:
אמר רבא האי לולבא דסליק בחד הוצא: פרש"י ז"ל שאין לו עלין אלא מצד א'. ואחרים פירשו שאין רוב עליו כפולין אלא שעולין אחת אחת ושניהן פסולים ומדקא' בעל מום הוא נר' שפסולו מגופו ופסול כל שבעה אפילו בזמן הזה וי"א שאין פסולו אלא מפני שאינו הדר וביום א' בלבד ואפשר לדון כן לפי פי' האחרון אבל לא לפרש"י ז"ל:
אמר ר"פ נפרצו עליו דעביד כחופי': הא א"ש לפי' הראב"ד שפי' נפרצו העלין לארכן לשתים כדרך שעושין האומנין לעשות מהן קופות כי העלין נקראין הוצי כדאמרינן לעיל דסליק בחד הוצא וכשמחלקין אחד לשנים או לד' נקראין חופיא וכדאמרי' בפ' הגוזל האי מאן דגזל לולב ועבדינהו הוצי כלו' שניתק העלין ממנו קני גזל הוצי ועבדינהו חיפא קני והיינו כשחלק ההוצין לשתים או לג' דעביד בהו שינוי מעשה ואלו לפי' ר' האלפסי ז"ל לא א"ש שדוחק היא לו' דגזל לולבא ועבדיה הוצי שחלק הלולב לשני' ושדרתו והוצי ועבדיה חופיא שגזל חצי לולב וניתק העלין ממנו וגם בירושלמי מוכיח כפירוש הראב"ד דקאמר נפרצו עליו נעשה כמי שנחלקה התיומת דאלמא כשם שחלוק התיומת הוא שנחלקו במקום רחבן א' לשתים דארכן דאלו לפירוש הרי"ף ז"ל מה ענין נחלקה התיומת שהוא חלוק העלין לנפרצו עליו שהעלין שלמין אלא שניתקו חבורן ודינו של ר' אלפסי ז"ל לא נא' בגמרא לפי שהוא פשוט שכל שניתקין ממקום חיבורן עד שאין עומדין מאליהם כדרך גדילתן פסול ואע"פ שעומדין ע"י אגד ובלבד כשרוב העלין כן אבל במעוטן ושיהא שדרו של לולב מכוסה מעלין כשר:
ואימא חרות בעי' כפות וליכא כלו' דבעי' שיהא ראוי לכפית' משא"כ בחרות:
ואימא תרתי כפי דחמרי: פי' שאינו יוצא אלא בשני לולבין ומהדרי' כפת כתיב ואימ' חדא כלומר עלה אחת ההיא כף קרו לי':
אמר ר"י אמר שמואל שיעור הדס וערבה ג"ט ולולב ד': פי' זהו שיעורם למטה ואם רצה להוסיף מוסיף כדי שיהא יוצא מן ההדס טפח פי' אפילו עם העלין ור"י אמר שדרו של לולב צריך שיצא מן ההדס טפח וכן הלכה ולעולם אם הוסיף בגובה ההדס והערבה כמה הוא צריך שיצא מן הלולב טפח משדרו והיינו דפירשו לה כל חד מנייהו ולא קאמרי' סתמא לולב ארבע עם העלין או לבד מעלין:
גופא שיעור הדס כו': קס"ד דר' טרפון הדס ד"ט בעי ופריש רב דימי דלעולם שיעורו ג' טפחים אלא שמוסיף בטפחי' דאמה בת ו' טפחים עשה אותם בת ה' ויוסף לכל טפח חומש והוו להו ג' טפחי' של הדס ג"ט וג' חומשין ואקשי' דהא שמואל פסק כר"ט ואכשר להו לעיל בג"ט ופוחת ג' חומשין ול"ל דלא דק לקולא ואסיקנא דר' טרפון הוא פוחת משיעורן של טפחי' שתות דאמ' בת ה' טפחים עושה אותה בת ו' טפחים קטנים נמצאו ג"ט קטנים שנוטל להדס ב"ט ומחצה שהם י' גודלין וכן הלכתא וכי קא' שמואל ג"ט לא דק ולחומרא לא דק.
ורבינו אלפסי ז"ל כתב בהלכותיו דברי שמואל כפשטן ואיהו נמי לא דק והו"ל לפרש שהם טפחים קטנים שיש בהם עשרה גודלין ומסתברא דרבי טרפון מודה הוא שאין הלולב מוסיף אלא טפח כדי לנענע בו והא דקאמר והשאר ללולב דזמנין דבעי לי' כוליה אם הוסיף בשיעור ההדס וכדכתיבנא לעיל וי"א שהטפח ההוא ג"כ טפח קטן ונמצא שיעור לולב ד"ט קטנים ואלו היו שלמים היו י"ו גודלין חסר מן הג"ט שהם י"ב שלישי גודל חסר מהם שתות נשארו עשרה שלישי גודל שהם ג' גודלין ושליש גודל נמצא שיש בלולב י"ג גודלין ושליש גודל וכ"כ בתוספות והרב החסיד רבינו יונה ז"ל נתן סימן לדבר מי בעל דברים יג"ש אליהם כי הלולב שאומרים עליו דברים דהיינו ברכת הלולב שיעורו יג"ש שלשה עשר ושליש. ונראין דברי רבינו הגדול הרמב"ן ז"ל שכתב שלא חלק ר"ט בטפח העודף בלולב כלל ומודה הוא שצריך כדי לנענע בו טפח שלם של ד' גודלין ויש ראיה לדבריו מדאמרי' במס' נדה פרק המפלת חמשה שיעורן טפח וחשיב חד מינייהו שדרו של לולב ואותם טפחים שלמים הם ואליבא דר"ט דהלכתא כותיה דאיהו לא פליג בטפח זה אלא דנקט והשאר ללולב כדברי חכמים נמצא שיעורו של לולב י"ד גודלין כי הג"ט הם קטנים והרביעי הוא טפח שלם וכן עיקר:
ת"ר ענף של עבות וכו' רבא אמר מהכא האמת והשלום אהבו: והכי מצינן למימר גבי כופרא אלא דנקט חדא מנייהו ובהכי סגי לן:
ה"ג ראב"י אומר ענף עץ עבות עץ שענפיו חופין את עצו: ול"ג עץ שטע' עצו ופריו שוה דהא מענף עץ עבות ליכא למדרש הכי שהרי אין בכתוב זכר פרי וגבי אתרוג הוא דדרשינן הכי:
היכי דמי עבות אמר רב יהודה דקיימי תלתא טרפי בחד קינא: פי' שבכל קן וקן יש ג' עלין סביב בשורה אחת רב כהנא אמר אפילו תרי וחד פי' אע"פ שאין שלשתן עומדין בשורה כי הא' עולה או יורד מעט בקן:
רב אחא בר רבא מהדר אתרי וחד אמר הואיל ונפק מפומיה דרב כהנא: פי' כדי לקיים דבריו ולהראות לתלמידים שהלכ' כמותו ואע"ג דאידך דקיימי כלהו בחד קינא עדיף טפי:
א"ל מר בר מר לרב אשי אבא לההוא הדס שוטה קרי ליה: יש שפירש הדס שאינו גמור נקרא שוטה כעין שקורין לבכור מן האם בוכרא סיכלא פרק יש נוחלין. והנכון שנקרא הדס שוטה ע"ש שאין עליו הולכין כסדר וכשורה והוא כשוטה שאין לו סדר ושיטה:
ת"ר נשרו רוב עליו ונשתיירו מיעוט כשר ואוקימנ' באסא מצרא' דאיכא ז' טרפי בחד' קינ' וכיון דנתרי להו ד' פיישי להו תלתא ובהדא דעלמא שנשרו מקצת עליו לא פי' תלמודא מה דיני' אמ"ד שצריך שיהא כולו עבות ואם נשרה מכל שיעורו אפילו עלה א' פסול וכדאמרי' לעיל עבות תלתא לא אשכחינן אלמא בעי' כולו עבות והכא אמרינן בלבד שתהא עבותו קיימת ואומר בדאשתיירו תלתא בקינא דאלמא בפחות מכאן לא הוו עבותו קיימת אבל מורי נר"ו אומר דכי אמרינן דבעינן כלו עבות היינו שיהא כל השיעור מין עבות דקיימי תלתא בחד קינא דאי איכא בכוליה שיעורא חד קינא דלא הוי עבות פסול והיינו דאמרינן עבות ג' לא משכחינן כלו' ממין עבות אלא שנשרו מקצת עליו כל זמן שרובן קיים שנשאר בכל קן וקן ב' עלין כשר ושפיר מיקרו עבות והיינו דאמרי כיון שנשרו תרי עבות היכי משכחת לה דאלמא כל היכא דלא נשרו תרי שפיר הוי עבות דאי לא לימא כיון דנשרו עליו עבותו קיימת היכי משכחת לה וכי יבשו עלין שהעלין קיימין וכלו עבות הקלו יותר שהכשירו בשיש ג' עלין לחין בראש הבד כדלקמן וכן עיקר:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה