ירושלמי ראש השנה ב ה

<< | ירושלמי · מסכת ראש השנה · פרק ב · הלכה ה | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי


הלכה ה משנהעריכה

ראש ב"ד אומר מקודש וכל העם עונין אחריו מקודש מקודש בין שנראה בזמנו בין שלא נראה בזמנו מקדשין אותו ר"א בי ר' צדוק אומר אם לא נראה בזמנו אין מקדשין אותו שכבר קידשוהו שמים:

הלכה ה גמראעריכה

גמרא  תני רשב"י אומר (ויקרא כה) וקדשתם את שנת החמשים שנה שנים מקדשין ואין מקדשין חדשים.  והא תנינן ראש בית דין אומר מקודש מהו מקודש מקויים.  תני לקידוש החדש מתחילין מן הגדול א"ר חייה רב אדא מתניתא אמרה כן ראש ב"ד אומר מקודש.  תני לעיבור השנה מתחילין מן הצד א"ר זבידא והן בייתא דלרע לא נהגין כן ולא שמיע דא"ר חייא בר מרייא ר' יונה ר' בא ר' חייה בשם ר' חייה בשם ר' יוחנן לקידוש החדש מתחילין מן הגדול לעיבור השנה מתחילין מן הצד.  וכבר נכנס ר' יוחנן והוא היה הקטן שבהן אמרו לו אמור הרי השנה מקודשת בעיבורה אמר הרי השנה מקודשת בעיבורה.  א"ר יונתן ראה לשון שלימדנו בן הנפח אילו אמר בעיבורה הייתי אומר אלו י"א יום שהחמה עודפת על הלבנה בכל שנה אלא בעיבורה שהוסיפו לה חכמים שלשים יום ועיברוה.  ר' יעקב בר אחא ר' יסא בשם ר' יוחנן לעיבור הולכין אחר המינוי לבית הוועד הולכין אחר הרגיל והוא שיהא כל אחד ואחד מדבר במקומו כגון ר' חנינא פתח ר"י ורשב"ל חתמין.  ר' בא בר זבדא פתח ר' חייא ור' יסא ור' אימי חתמון.  ר' חגיי פתח ר' יונה ור' יוסי חתמין.  כהנא איתמני קדמיי מן ר' יעקב בר אחא עאל ר' יעקב בר אחא קדמיי מיניה לעיבורא.  אמר הכין מרה דשמועתא לא מקיים לה.  רבי חייה בר בא הוה קאים מצלי עאל ר' כהנא וקם ליה מצלי מן אחוריי מן דחסל ר' חייה בר בא מן צלותיה יתיב ליה דלא מיעבור קומוי רב כהנא מאריך בצלותיהן מן דחסל רב כהנא א"ל הכין אתון נהיגין גביכון מצערין רברביכון.  א"ל ר' אנא מדבית עלי וכתיב על דבית עלי (שמואל א ג) אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה עד עולם בזבח ובמנחה אין מתכפר לו אבל מתכפר לו בתפילה.  וצלי עלוי

דף יג עמוד בעריכה

זכה למיסב עד דאיתעבדון טפרוי סומוקן כהדא דקקה.  רשב"ל אקדמון ליה חד סב לעיבורה ואעלוניה מן ההוא תרעא דלהל.  אמר כן יהא בשכרן ולא שמיע דא"ר קריספא בשם ר' יוחנן מעשה שעיברו השנה שלשה רועי בקר חד מינון אמר בכיר לקיש באדר מינץ וחורנה אמר קדום באדם פוח ליחיך ופיק לקיבליה וחורנה אמר תור באדר בעדרייה ימות ובטל תונתה משכיה ישלח ואנן חמין שתא דלית חד מינהון ועיברו את השנה על פיהם.  א"ר חלבו והסכים ב"ד עמהן.  לא כן א"ר זעירה והן שיהו כולם מורין מטעם אחד מכיון דאילין מודיי לאילין ואילין מודיי לאילין כמו שכולן מורין מטעם אחד.  רבן שמעון בן לקיש מקפד על הדא מילתא חשש להיא דאמר רבי לעזר דאמר רבי לעזר (יחזקאל יג) והיתה ידי אל הנביאים החוזים שוא והקסמים כזב בסוד עמי לא יהיו זה סוד העיבור.  ובכתב בית ישראל לא יכתבו זה המינוי.  ואל אדמת ישראל לא יבואו זו ארץ ישראל.  ואמר רבי לעזר כד סלקית להכא אמרית הא גבי חדא.  כד מנוני אמרית הא גבי תרתיי.  כד עלית לעיבורא אמרית הא תלתיהון גבי.  רבי בא בר זבדא בשם רב טעמא דרבי לעזר בי רבי צדוק כיון שבית דין של מעלן רואין שאין בית דין שלמטן מקדשין אותו הן מקדשין אותו: