בבא מציעא פה ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
אמרו חכמים ולא פירשוהו אמרו נביאים ולא פירשוהו עד שפירשו הקב"ה בעצמו שנאמר (ירמיהו ט, יב) ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם אמר רב יהודה אמר רב שלא ברכו בתורה תחילה אמר רב חמא מאי דכתיב (משלי יד, לג) בלב נבון תנוח חכמה ובקרב כסילים תודע בלב נבון תנוח חכמה זה ת"ח בן ת"ח ובקרב כסילים תודע זה ת"ח בן ע"ה אמר עולא היינו דאמרי אינשי אסתירא בלגינא קיש קיש קריא אמר ליה ר' ירמיה לר' זירא מאי דכתיב (איוב ג, יט) קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדניו אטו לא ידעינן דקטן וגדול שם הוא אלא כל המקטין עצמו על דברי תורה בעוה"ז נעשה גדול לעוה"ב וכל המשים עצמו כעבד על דברי תורה בעוה"ז נעשה חפשי לעוה"ב ריש לקיש הוה מציין מערתא דרבנן כי מטא למערתיה דר' חייא איעלמא מיניה חלש דעתיה אמר רבש"ע לא פלפלתי תורה כמותו יצתה בת קול ואמרה לו תורה כמותו פלפלת תורה כמותו לא ריבצת כי הוו מינצו ר' חנינא ור' חייא אמר ליה ר' חנינא לר' חייא בהדי דידי קא מינצית ח"ו אי משתכחא תורה מישראל מהדרנא לה מפילפולי אמר ליה ר' חייא לר' חנינא בהדי דידי קא מינצית דעבדי לתורה דלא תשתכח מישראל מאי עבידנא אזלינא ושדינא כיתנא וגדילנא נישבי וציידנא טבי ומאכילנא בשרייהו ליתמי ואריכנא מגילתא וכתבנא חמשה חומשי וסליקנא למתא ומקרינא חמשה ינוקי בחמשה חומשי ומתנינא שיתא ינוקי שיתא סדרי ואמרנא להו עד דהדרנא ואתינא אקרו אהדדי ואתנו אהדדי ועבדי לה לתורה דלא תשתכח מישראל היינו דאמר רבי כמה גדולים מעשי חייא אמר ליה ר' ישמעאל בר' יוסי אפי' ממר אמר ליה אין אפי' מאבא אמר ליה ח"ו לא תהא כזאת בישראל אמר ר' זירא אמש נראה לי ר' יוסי בר' חנינא אמרתי לו אצל מי אתה תקוע אמר לי אצל ר' יוחנן ור' יוחנן אצל מי אצל ר' ינאי ור' ינאי אצל מי אצל ר' חנינא ור' חנינא אצל מי אצל ר' חייא אמרתי לו ור' יוחנן אצל ר' חייא לא אמר לי באתר דזקוקין דנורא ובעורין דאשא מאן מעייל בר נפחא לתמן אמר רב חביבא אשתעי לי רב חביבא בר סורמקי חזי ליה ההוא מרבנן דהוה שכיח אליהו גביה דלצפרא הוו שפירן עיניה ולאורתא דמיין כדמיקלין בנורא אמרי ליה מאי האי ואמר לי דאמרי ליה לאליהו אחוי לי רבנן כי סלקי למתיבתא דרקיע אמר לי בכולהו מצית לאסתכולי בהו לבר מגוהרקא דר' חייא דלא תסתכל ביה מאי סימנייהו בכולהו אזלי מלאכי כי סלקי ונחתי לבר מגוהרקא דר' חייא דמנפשיה סליק ונחית לא מצאי לאוקמא אנפשאי אסתכלי בה אתו תרי בוטיטי דנורא ומחיוהו לההוא גברא וסמינהו לעיניה למחר אזלי אשתטחי אמערתיה אמינא מתנייתא דמר מתנינא ואתסאי אליהו הוה שכיח במתיבתא דרבי יומא חד ריש ירחא הוה נגה ליה ולא אתא א"ל מאי טעמא נגה ליה למר אמר ליה אדאוקימנא לאברהם ומשינא ידיה ומצלי ומגנינא ליה וכן ליצחק וכן ליעקב ולוקמינהו בהדי הדדי סברי תקפי ברחמי ומייתי ליה למשיח בלא זמניה א"ל ויש דוגמתן בעולם הזה אמר ליה איכא ר' חייא ובניו גזר רבי תעניתא אחתינהו לר' חייא ובניו אמר משיב הרוח ונשבה זיקא אמר מוריד הגשם ואתא מיטרא כי מטא למימר מחיה המתים רגש עלמא אמרי ברקיעא מאן גלי רזיא בעלמא אמרי אליהו אתיוהו לאליהו מחיוהו שתין פולסי דנורא אתא אידמי להו כדובא דנורא על בינייהו וטרדינהו שמואל ירחינאה אסייה דרבי הוה חלש רבי בעיניה א"ל אימלי לך סמא א"ל לא יכילנא אשטר לך משטר [א"ל] לא יכילנא הוה מותיב ליה בגובתא דסמני תותי בי סדיה ואיתסי הוה קא מצטער רבי למסמכיה ולא הוה מסתייעא מילתא א"ל לא לצטער מר לדידי חזי לי סיפרא דאדם הראשון וכתיב ביה שמואל ירחינאה
רש"י
עריכהאמרו חכמים - מי האיש החכם:
אמרו הנביאים - אשר דבר פי ה' אליו:
שלא ברכו בתורה תחילה - כשהיו עוסקין בתורה לא היו מברכין לפניה קרא יתירא דאשר נתתי לפניהם קא דרש ברכת אשר (נתן לנו תורת אמת) שהיא לפניה של דברי תורה וכיון דלא מברכי גליא דעתייהו שאינה מתנה חשובה להם:
תודע - מודיע לכל ומתפאר בכתרה:
בן עם הארץ - היינו בקרב כסילים משפחת כסילים:
איסתירא בלגינא - סלע אחד בלגינא:
קיש קיש קריא - מתקשקש ומשמיע קול ואם היה מלא סלעים. לא היה משמיע קול:
מציין מערתא דרבנן - שלא יכשלו כהנים לעבור עליהן ולהאהיל שלא תארע תקלה על ידי צדיקים:
איעלמא מיניה - לא יכול למצוא מקומה:
ריבצת - לאחרים לשון (מ"ק דף ו:) המרביץ שדהו משקה:
רבי חנינא - בר' חמא:
שדינא כיתנא - זורע אני זרעוני פשתן:
שדינא - משליך:
וגדילנא נישבי - וקולע אני ממנו רשתות ומכמורות:
וציידנא טבי - ואני צד צביים:
ואריכנא מגילתא - ומתקן אני מעורותיהן קלפים:
וסליקנא למתא - למקום שאין מלמדי תינוקות:
לחמשה ינוקי - לכל אחד ספרו:
ומתנינא - על פה שיתא סדרי משנה לשיתא ינוקי:
אקרו אהדדי - לימדו זה את זה מקראות:
ואתנו אהדדי - לימדו זה את זה סדרו:
לא תהא כזאת בישראל - לא תאמר זאת בישראל:
אמש נראה לי - בחלום:
תקוע - וישב בישיבה של מעלה:
ור' יוחנן אצל ר' חייא לא - אמרתי אני וכי אין ר' יוחנן ראוי לישב אצל ר' חייא:
ובעורין - תרגום דלפידין:
דמצפרא הוו שפירין עיניה - בבקר ראיתי את עיניו יפות ולערב ראיתיו דומות כאילו נשרפו באור:
אמרי ליה - אמרתי לו:
דאמרי - אמרתי לאליהו:
גוהרקא - קתדרא:
בוטיטי - ניצוצות אישטנצילוי"ש בלע"ז:
מתני' דמר קמתנינא - תוספתא של אדוני שסידרה לששה סדרים אני שונה תמיד דר' חייא סדרה לתוספתא כדאמרי' בעלמא רבי לא שנאה ר' חייא מנא ליה ואמרי' כל מתניתא דלא מיתנייא בי רבי חייא ורבי אושעיא לא תותבו מינה בבי מדרשא:
תקפי ברחמי - מרבין בתפלה:
ומייתי למשיח בלא זמניה - לכך אין ניתן לי רשות להעמידן יחד:
יש דוגמתן - שתהא תפלתן נשמעת:
פולסי - חבטת מלקות:
שמואל ירחינאה - הוא שמואל בר אבא חבירו של רב ועל שהיה בקי בסוד העיבור כדאמרי' במס' ר"ה (דף כ:) אמר שמואל יכילנא לתקוני כולה גלותא קרי ליה ירחינאה:
אימלי לך סמא - בתוך העין:
אשטר לך משטר - אמשח לך ע"ג העין משטר מטפח מוליו"ר בלע"ז כדאמרי' גבי כותח הבבלי (חומץ האדומי) בפסחים (דף מד.) משטר קשטר. מטבל פתו:
גובתא - קנה חלול:
תותי בי סדיא - תחת מראשותיו ובוקע כח חוזק הסם והולך דרך עצם גולגלתו ומוחו עד עיניו:
הוה מצטער רבי למיסמכיה - טרח ומתעסק לסומכו לפי שחכם בקי היה כל כך:
ולא הוה מסתייעא מילתא - שהיתה השעה נטרפת או לא היו החכמים נאספים:
תוספות
עריכהאסתירא בלגינא קיש קיש קריא. מפרש ריב"א לפי שאין דרך זוז להניח בלגין הוא מקשקש ואם היה מניחו בארנקי כדרכו להיות שם לא היה מקשקש:
כי מטא [למימר] מחיה המתים רגש עלמא. אע"ג דאיכא נמי מחיה המתים מקמי משיב הרוח אומר ר"ת משום דתחיית המתים לא הוי אלא ע"י טל ועי"ל דבמשיב הרוח ומוריד הגשם נשב זיקא ואתא מיטרא משום שזהו עיקר תפלת הרוח והגשם שבברכה זו אבל תחיית המתים עיקרה היא בחתימתה:
ראשונים נוספים
פרק ז'
הא דאמרי' באגדה כי מטו לאדכורי בתחיית המתים וכו'. איכא למידק בה והא מקמי הכי אדכרו דהא כבר אמרו משיב הרוח ומוריד הגשם וקודם לכך יש בה הזכרת תחית המתים, ואיכא למימר הזכרת תחיית המתים דמקמי טל וגשם אינו עיקר שאין הקב"ה מחיה המתים אלא על טל. כדאמר' בכמה דוכתי באגדה שעתיד הב"ה להוריד טל ובו מחיה את המתים וקרא כתיב יחיו מתיך נבלתי יקומון כי טל אורו' טלך ואמרי' נמי באגדה כשנתן הב"ה תורה ליש' בדיבו' ראשון יצא' נשמתן והחיה אותן בגשם ועליהם אמר הכתוב גשם נדבו' ה"נ האחרון עיקר שכבר הזכירו גשם כך פר"ת ז"ל ואי קשי' וכי ר' חייא ובניו לא היו מתפללין י"ח ברכות ומ"ש האידני ל"ק יחיד על הצבו' שאני ותענית צבו' שאני שאין הב"ה מואס בתפלתן של רבים שנאמר הן אל כביר לא ימאס וה"נ אמרינן התם בתעניות ולשמואל הקטן ש"צ דמיעני היכי משכחת לה כגון דאמר משיב הרוח אתא מיטרא:
כי מטא ההיא שעתא לא מצאי כו': אומר רבינו שבחלום הראהו ונראין דבריו. תוספות שאנץ.
אמר רב יהודה אמר רב שלא ברכו בתורה תחלה: מה שפירש לנו זוג הוא שהנמנע מלעלות לספר תורה הוא אסור והיו תלמידי חכמים רובם קשה עליהם התנועה לעלות לספר תורה והיו נמנעין מלעלות. והנראה לי בפירוש דבר זה הוא בהפך והוא שהדבר האסור הוא היות איש תלמיד חכם נמצא שם ועולה לפניו כהן עם הארץ או מי שהוא גרוע ממנו בחכמה וקורא תחלה ולהיות שהם מיעטו כבוד תורה ואין קורין תחלה בתורה אלא קורא אחר פחות מהן לקו רובם שאין תורה יוצאה מבניהם לפי שמה שאמרנו כהן ראשון וכו' אין כל זה אלא בשויה וממה שיסייע את הפירוש הזה הוא היות בעל המאמר הוה רב ובפירוש אמרו רב קרא בכהני לפני שמואל. הרמב"ם בתשובת שאלה מועתק מלשון ערבי.
אדמוקימנא ליה לאברהם: תימה והלא בכל יום היה עושה כך. הרא"ש.
על מה שכתבו בתוספות שאין הקב"ה מחיה את המתים אלא על ידי טל. וכתב הרמב"ן וזה לשונו: כדאמרינן בכמה דוכתי באגדות שעתיד הקב"ה להוריד טל ובו מחיה את המתים וקרא כתיב ימיו מתיך וגו' כי טל אורות וגו'. ואמרינן נמי באגדה כשנתן הקב"ה תורה לישראל בדיבור ראשון יצאה נשמתן והחיה אותן בגשם ועליהם אמר הכתוב גשם נדבות וגו'. ואי קשיא וכי רבי חייא ובניו לא היו מתפללין שמונה עשרה ברכות ומאי שנא האידנא. לא קשיא יחיד על הצבור שאני ותענית צבור שאני שאין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים שנאמר הן אל כביר וגו' והכי נמי אמרינן התם בתעניות ולשמואל שליח צבור דמיעני היכי משכחת לה כגון דאמר משיב הרוח נשב זיקא אמר מוריד הגשם אתא מיטרא. ע"כ.
וזה לשון הריטב"א ז"ל: כי מטא לתחיית המתים רגש עלמא. ואף על גב דמקמי הכי אדכר תחיית המתים בראש הברכה אתה גבור וכו' מחיה המתים. ההיא אינה אלא להחיות מתים שהגיעו לשערי המות אבל תחית מתים העתידה היא של סוף הברכה וכדאמרינן באגדה שאין הקב"ה מחיה מתים לעתיד אלא על ידי הטל דכתיב יחיו מתיך וגו'. אמר מוריד הגשם אתא מיטרא. פירוש וזמן ימות הגשמים היה שאלמלא כן לא היו אומרים אלא מוריד הטל ואף על פי שצריכים לגשמים. וכי תימא וכי רבי חייא ובניו לא היו מתפללים שמונה עשרה כל יום ויום ומאי שנא האידנא. לאו מילתא היא דשאני דתענית צבור ושאני יחיד המתפלל על הצבור כי תפלתו מקובלת יותר. עד כאן.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה