קטגוריה:שמואל א יז יא
נוסח המקרא
וישמע שאול וכל ישראל את דברי הפלשתי האלה ויחתו ויראו מאד
וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל וְכָל יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי הַפְּלִשְׁתִּי הָאֵלֶּה וַיֵּחַתּוּ וַיִּרְאוּ מְאֹד.
וַיִּשְׁמַ֤ע שָׁאוּל֙ וְכׇל־יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־דִּבְרֵ֥י הַפְּלִשְׁתִּ֖י הָאֵ֑לֶּה וַיֵּחַ֥תּוּ וַיִּֽרְא֖וּ מְאֹֽד׃
וַ/יִּשְׁמַ֤ע שָׁאוּל֙ וְ/כָל־יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־דִּבְרֵ֥י הַ/פְּלִשְׁתִּ֖י הָ/אֵ֑לֶּה וַ/יֵּחַ֥תּוּ וַ/יִּֽרְא֖וּ מְאֹֽד׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום יונתן
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמואל א יז יא.
וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל וְכָל יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי הַפְּלִשְׁתִּי הָאֵלֶּה וַיֵּחַתּוּ וַיִּרְאוּ מְאֹד
כדברי דוד שהסביר: "כִּי מִי הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה, כִּי חֵרֵף מַעַרְכוֹת אֱלֹהִים חַיִּים" (שמואל א יז כא).
כולם שמעו שגוליית הזמין והציע להם להפך לפלישתים ולהיות כפופים לפלישתים כפי שהוא משרת את הפלישתים ונהנה מרמת החיים שלהם.
כולם הבינו שהוא מחרף ומגדף את אלוהי ישראל ומזמין אותם להפר את הברית.
כולם הבינו שהוא מציע להם להדיח ולזנוח את מלכם חסר הערך.
וַיֵּחַתּוּ וַיִּרְאוּ מְאֹד
בני ישראל השתתפו בהרבה מלחמות. הם היו אנשים אמיצים המוכנים להלחם למות ולהפצע. הם היו מוכנים להפסיד ולהפוך לעבדים.
אולם כאן השאלה היתה קיומו של אלוהים וזהותם כעם ישראל.
רבים מהם חשבו למה הם צריכים לסבול כאשר אלוהים לא מציל אותם. הם ראו שהפלישתים מתקדמים מעל ומעבר לכל מה שהם יכלו לעשות. הם היו חקלאים פשוטים ואפילו לא יכלו לעשות מחרשה מברזל ללא עזרת הפלישתים.
- רבים היו מוכנים להכנע ולעבור לפלישתים.
- הם לא קמו לעזרת שאול, כי הם לא אהבו אותו. הרי הוא בא מהשבט הקטן, בנימין, שבקושי שרד לאחר רצח הפילגש בגבעה.
- הם קיבלו את טענת גוליית שרק נצחון על גוליית יראה שאלוהים קיים.
- כל אחד פחד שאחריות כל גורל העם מוטלת על כתפיו ופחדו להפסיד לגוליית.
- הם לא העיזו לזלזל בענק הפלישתי, לצחוק עליו ולזרוק עליו ירקות רקובים (ואבנים).
- שאול כבר נפגע משמואל כאשר שמואל אמר לו: "יַעַן מָאַסְתָּ אֶת דְּבַר יְהוָה, וַיִּמְאָסְךָ מִמֶּלֶךְ" (שמואל א טו כג), והאמין שזה נסיון להוכיח לו ולעמו שהוא אינו מלך חוקי.
- בתקופה ההיא קיומו של אלוהים היה נושא למחשבה, כדברי יהונתן: "כִּי אֵין לַיהוָה מַעְצוֹר לְהוֹשִׁיעַ בְּרַב אוֹ בִמְעָט" (שמואל א יד ו).
- דוד היה היחיד שלא חשב לעזור לשאול להיות מלך חוקי. הוא ראה הזדמנות לשמור על אלוהים ולזכות בפרסום לעצמו, הן שמואל כבר בחר אותו: "וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת קֶרֶן הַשֶּׁמֶן, וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו, וַתִּצְלַח רוּחַ יְהוָה אֶל דָּוִד מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה" (שמואל א טז יג).
וכך הצבאות היו במערך מלחמה במשך 40 יום.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "שמואל א יז יא"
קטגוריה זו מכילה את 3 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 3 דפים.