יבמות קח ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
זה הכלל גט אחר מיאון אסורה לחזור לו מיאון אחר גט מותרת לחזור לו הממאנת באיש ונשאת לאחר וגירשה לאחר ומיאנה בו לאחר וגירשה זה הכלל כל שיוצאה הימנו בגט אסורה לחזור לו במיאון מותרת לחזור לו:
גמ' אלמא אתי מיאון ומבטל גט ורמינהי הממאנת באיש ונשאת לאחר וגירשה לאחר ומיאנה בו לאחר וגירשה זה הכלל כל שיצתה הימנו בגט אסורה לחזור לו במיאון מותרת לחזור לו אלמא לא אתי מיאון דחבריה ובטיל גיטא דידיה אמר רב יהודה אמר שמואל תברא מי ששנה זו לא שנה זו אמר רבא ומאי קושיא ודלמא מיאון דידיה מבטל גט דידיה מיאון דחבריה לא מבטל גיטא דידיה ומאי שנא מיאון דחבריה דלא מבטל גיטא דידיה איידי דמכרת ברמיזותיו וקריצותיו אזל משבש ומייתי לה מיאון דידיה נמי לא ליבטל גיטא דידיה דאיידי דמכרת ברמיזותיו וקריצותיו אזיל משבש ומייתי לה הא כבר שבשא ולא אישבשא אלא אי קשיא דחבריה אדחבריה קשיא מיאנה בו והחזירה נתן לה גט ונשאת לאחר ונתארמלה או נתגרשה אסורה לחזור לו טעמא דנתארמלה או נתגרשה הא מיאנה מותרת לחזור לו אלמא אתי מיאון דחבריה ומבטל גיטא דידיה ורמינהי הממאנת באיש ונשאת לאחר וגירשה לאחר ומיאנה בו זה הכלל כל שיצתה ממנו בגט אסורה לחזור לו במיאון מותרת לחזור לו אלמא לא אתי מיאון דחבריה ומבטל גיטא דידיה אמר רבי אלעזר תברא מי ששנה זו לא שנה זו עולא אמר כגון ששלשה בגיטין דמיחזיא כגדולה מאן תנא אמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב (איכה ה, ד) מימינו בכסף שתינו עצינו במחיר יבאו בשעת הסכנה נתבקשה הלכה זו הרי שיצאה מראשון בגט ומשני במיאון מהו שתחזור לראשון שכרו אדם אחד בארבע מאות זוז ושאלו את ר' עקיבא בבית האסורין אואסר את רבי יהודה בן בתירה בנציבין ואסר אמר רבי ישמעאל בר' יוסי לזו לא הוצרכנו לאיסור כרת התרת לאיסור לאו לא כל שכן ברם כך שאלו הרי היתה אשת אחי אמו שהיא שנייה לו ונשאה אחיו מאביו ומת מהו שתמאן השתא ותעקרינהו לנישואין קמאי ותתייבם (צרתה) יש מיאון לאחר מיתה במקום מצוה או לא שכרו שני בני אדם בארבע מאות זוז ובאו ושאלו את רבי עקיבא בבית האסורין בואסר את רבי יהודה בן בתירה בנציבין ואסר אמר רב יצחק בר אשיאן ומודה רב שמותרת לאחיו של זה שנאסרה עליו פשיטא הוא ניהו דמכרת ברמיזותיו וקריצותיו אבל אחיו לא מהו דתימא ליגזר האי אטו האי קמ"ל ואיכא דאמרי אמר רב יצחק בר אשיאן גכשם שאסורה לו כך אסורה לאחין והא אינה מכרת בקריצותיהם ורמיזותיהם גזירה אחיו אטו הוא:
מתני' דהמגרש את האשה והחזירה מותרת ליבם
רש"י
עריכה
זה הכלל - כלומר אפילו פעמים הרבה גירשה והחזירה ומיאנה אם נשאת לאחר מתוך גט אסורה לחזור לו מתוך המיאון מותרת לחזור לו:
לאחר ומיאנה בו - כלומר חזרה ונשאת לשלישי ומיאנה בו:
כל שיוצאה ממנו בגט אסורה לחזור לו - אף על פי שיצתה משל אחרון במיאון לא בטליה לגיטא דידיה ובגמרא פרכינן רישא לסיפא:
גמ' תברא - קשיין אהדדי:
ומאי שנא מיאון דחבריה דלא מבטל גיטא - דקמא לאישתרויי לה לקמא:
דאיידי דמכרת ברמיזותיו ובקריצותיו - דקמא:
אזיל ומשבש לה - עד דממאנת בבתרא ומהדר לה:
הא שבשא ולא אשתבשא - שהרי לאחר גירושין החזירה ולא יכול לפייסה שתעמוד עמו ומיאנה בו הילכך ליכא למיחש לה לשיבושא וכן כל היוצאת במיאון לא חיישינן לשיבושא דמסתמא פייסה כי הואי גביה שלא תמאן ולא איפייסה אבל כי נישאת לאחר מתוך הגט הולך ומפייסה ואמר מתחרט אני בגירושין והיא אוהבתו שהרי על כרחה יצתה ממנו הילכך הדרה וממאנת בשני:
הא מיאנה מותרת לחזור - לראשון:
אלמא אתי מיאון דחבריה - ומגלה על קטנות ומבטל גיטא מקמא:
ששלשה בגיטין - שהוציאה שלש פעמים בגט דמיחזיא כגדולה תו לא הדרא לחד מינייהו דלא אתי מיאון דאחר לבטולי אבל קודם שתשלש אתי מיאון דחבריה ומבטל גיטא ואי בעיא לאהדורה מהדר לה:
מאן תנא - דאמרן לעיל מי ששנה זו לא שנה זו:
בשעת הסכנה - שנגזר שלא יעסקו בתורה:
בכסף שתינו - על ידי שכירות למדנו: את רבי ישמעאל בר' יוסי והתיר ל"ג אלא אדרב פליג ואמר לא את זו אסרו רבי עקיבא ורבי יהודה בן בתירא ותנאי דקאמר היינו רב ורבי ישמעאל דרב נמי תנא הוא:
לאיסור כרת - איסור אשת איש הפקעת ממנה בלא גט אלמא אין מעשה שלה כלום:
לאיסור לאו - דמחזיר גרושתו לא כ"ש דגלי דקטנה היא ולא הוה גיטה כלום:
אשת אחי האם - שנייה מדברי סופרים גזירה משום אשת אחי האב שהיא ערוה:
מהו שתמאן - בנישואין הראשונים שלא תהא שנייה לו ותתייבם אבל באישות דערוה כגון אשת אחיו מאמו קטנה ומת ונשאה אחיו מאביו פשיטא לן דלא אתי מיאון דלאחר מיתה למישרי ערוה לייבומה:
ומודה רב - אע"ג דלא אתי מיאון דחבריה ומבטל גיטא דידיה נהי דלדידיה לא הדרה אבל לגבי אחיו נתבטל דלא תיהוי גרושת אחיו והא דקתני מתני' נתן לה גט אסורה בקרוביו היכא דתו לא נפיק מאחרים במיאון דלא איבטל גיטא דקמא:
פשיטא - דהא תנן במתני' אתי מיאון ומבטל גיטא ואפי' דידיה לא אסרנא אלא איידי דמכרת ברמיזותיו אזיל ומשבש לה אבל אחיו ליכא למימר הכי:
מהו דתימא ניגזור אחיו אטו הוא - דאי שריא ליה לאחיו אמרי הא חזינן דבטל גיטא ואתי איהו למינסב:
מתני' מותרת ליבם - ולא אמרינן נישואין הראשונים מפילים יבמה לפני יבם והרי נאסרו עליו אותן נישואין בשעת שגירשה אחיו והויא ליה גרושת אחיו:
תוספות
עריכה
אלמא אתי מיאון ומבטל גיטא ורמינהי הממאנת באיש כו'. מגופה דסיפא הוה מצי לאקשויי דמאי טעמא אמרינן כל שיוצאה ממנו בגט אסורה ואמאי לא אמרינן אתי מיאונה ומפקע קידושי שני והוי כמו שזינתה אחר גירושין דמותרת לחזור לו כדתנן בפ"ב דסוטה (דף יח: ושם) אלא ניחא ליה לאקשויי רישא אסיפא:
אזיל ומשבש ומייתי לה. אבל לא ניחא ליה למימר דאפי' ליכא גט לא יחזיר דלמא אזיל ומשבש לה (תחתיו) דהא כיון דליכא למיחש למידי לא גזרינן:
אמר ר' אלעזר תברא כו'. רבא הוא דמסיק הכי אע"ג דרב יהודה הוה בשינוייא קמא יודע היה רבא שכך היתה הקושיא ומשמיה דרבי אלעזר [נאמרה] וכה"ג בפרק כירה (שבת מד. ושם) דאמר רב הונא מטה שיחדה למעות כו' ומותיב רב נחמן בר יצחק כו' אלא אי איתמר הכי איתמר אמר רב יהודה כו' ולא קאמר משמיה דרב הונא כדמעיקרא לפי שהיה יודע האמת שרב יהודה אמרה:
כגון ששלשה בגיטין דמיחזיא כגדולה. וא"ת לר' אלעזר למה איצטריך למיתני מיאנה לאחר וגירשה תרי זימני וי"ל דקמ"ל אע"ג דגירשה תרי זימני לא חיישינן למיחזי כגדולה:
לאיסור כרת התרת לאיסור לאו לא כ"ש. פירש בקונט' איסור כרת דא"א שהמיאון מפקיע הקידושין והקשה ריב"ן דלא דמי איסור אשת איש למחזיר גרושתו דמיאון מפקיע הקידושין שאומרת אי אפשי בקידושין שקדשוני אמי ואחי אבל גט לא מפקיע ולאו קושיא היא דמהאי טעמא שמפקיע המיאון איסור דאשת איש א"כ הויא כזונה אצלו ומותרת לחזור לו לאחר שגירשה כדתנן פרק שני דסוטה (דף יח: ושם) וריב"ן פירש איסור כרת התרת שמותרת בקרוביו והוא בקרובותיה אפי' למי שיצאה ממנו בגט דהיינו אשת אחיו ואחות אשתו ואין נראה דא"כ תיקשה למ"ד בסמוך כשם שאסורה לו כך אסורה לאחיו אלמא לאיסור כרת לא התרת:
יש מיאון אחר מיתה באחיו או לא. דוקא הכא הוא דמיבעיא ליה באיסור שנייה דרבנן היא אבל באיסור ערוה דאורייתא תנן כל שיכולה למאן ולא מיאנה צרתה חולצת ולא מתייבמת:
עין משפט ונר מצוה
עריכהמתוך: עין משפט ונר מצוה/יבמות/פרק יג (עריכה)
יב א מיי' פי"א מהל' גירושין הלכה ט"ז, סמ"ג עשין נ, טור ושו"ע אה"ע סי' קנ"ה סעיף י':
יג ב טור ושו"ע אה"ע סי' קע"ג סעיף י"ג:
יד ג מיי' פי"א מהל' גירושין הלכה ט"ז, סמג עשין שם, טור ושו"ע אה"ע סי' קנ"ה סעיף י':
טו ד מיי' פ"ז מהל' יבום הלכה י"ב, סמ"ג עשין נא, טור ושו"ע אה"ע סי' קע"ג סעיף ט"ז:
ראשונים נוספים
מאן תנא. פי' משום דשמיעא לי' דתנאי פליגי הכא קא בעי מאן תנאי אבל הוי אשכחן בכמה דוכתא חברי מי ששנה זו לא שנה זו ולא מצינו תנאין שנחלקו בדבר במקום אחר ואוקימנא תנאי רב ור' ישמעאל בר' יוסי דאמר לאיסור כרת התרת לאיסור לאו לא כ"ש.
ברם כך היתה שאלה יש מיאון לאחר מיתה.פי' לפי שאין מיאון אלא במה שנשאר מזיקתו עלי' ביבם או בבעל אבל כשמת בלא יבם והיא מותרת לשוק במה תמאן ולמה תמאן הרי היתה רוצה בו כל ימי חייו ואסיקנא דאינה ממאנת אפילו במקום מצוה וכבר כתבתי פי' רבינו הגדול ז"ל.
אמר רב יצחק בר אשיאן ומודה רב שמותרת לאחיו של זה שנאסר עליו פשיטא: כלומר דהא טעמיה דרב על כרחין הא דאסירא לו או משום אסור מחזיר גרושתו וכדהוה סלקא דעתיה דר' ישמעאל, דאם איתא אף לו נמי שרי' מקל וחומר, השתא לאחיו של בעל שני דמאנה בו שריא ואף על גב דאשת אח בכרת לאיסור לאו לא כל שכן, וכדמקשה ואזיל ר' ישמעאל. אלא טעמיה דרב על כרחין משום דמכרת ברמיזותיו ובקריצותיו הוא, ואם כן פשיטא לאחיו מותרת.
ומ"ש מיאון דסברי דלא מבטל גיטא דידיה דאיידי דמכרת בקריצותיו פי' תקנת חכמים היא שתאסר עליו במיאון דחבריה כמחזיר את אשתו משנשאת כדי שלא יפתה אותה בדברים אחר שתנש' לאחר כדי שתמאן בו ותחזור לו לפי' קיימו חכמים נשואי השני כאלו יצאת ממנו בגט:
מיאון דידיה נמי לא לבטיל גט דידיה וא"ת ונקשי נמי דאפילו לא יצאה ממנו לעולם אלא במיאון ונשאת לאחר שתאסר עליו מהאי טעמא שלא יפתה אותה כשהוא ברשות השני למאן בו י"ל דהא לא אפשר למימר דכיון שלא קבלה ממנה גט מעולם היאך אפשר לדון אותה כלל בשום ענין כמחזיר גרושתו:
הא שבשה ולא אשתבש שאפי' אין לנו לחוש לפיוס שלו אלא כשיצאה ממנה בגט בע"כ אבל כשיצאה במיאון שהיא ברצונה וע"כ ראייה היא שלא נשמע' לו בפתוייו ולא תהא נשמעת לו עוד:
מאן תנא פי' דאמרי' לעיל מי ששנה זו לא שנה זו ואע"ג דבעלמא דפרקי הכי לא שיילי' מאן תנא הכא אינה שאלה אלא ביאור כיון דידעי להו לתנאי:
אמר רב יהודה אמר רב וכו' דת"ק דתני שהלכה שנתקדשה הויא כמי שיצאת מראשון בגט ומן השני במיאון מהו שתחזור לראשון ובאו לפני חכמים ואסרו ס"ל דלא אתי מיאון דחבריה ומבטל גיטא דידיה:
ור' ישמעאל בר' יוסי דאמר לזו לא הוצרכנו וכו' ס"ל דאתי מיאון דחבריה ומבטל גיטא דידיה אשתכח דהוו להו תנאי בהא מילתא ר' ישמעאל בר' יוסי ות"ק:
ברם כך היתה שאלה הרי שהיתה אשת אחי אמו פי' שנשאת לו יתומה קטנה ומת ונשאה אחיו מאביו בלא בנים מהו שתמאן ותעקרינהו לנשואין קמאי ותתיבם יש מיאון לאחר מיתה במקום מצוה או לא:
שכרו אדם בד' מאות זוזי ובא ושאל ר"מ ואסר את ר' יהודה בנצבי' ואסרו וא"ת א"כ דס"ל לר"ע ור' יהודה שאין מיאון לאחר מיתה תיקשי לעולא דאמר לעיל שממאנת בזיקתו דנשואי' קמא קא עקרא וי"ל דטעמא הכי כדפרקי' לעיל דבשעת מיתה נראית ככלתו א"נ נראית כאשת אחי אמו וכן תירץ ר"ה ז"ל והנכון דקושי' ליכא דשאני הכא שאין כאן שום זיקא מחמת הראשון וכבר נפטרה לשוק ממנו במה תמאן ולמה תמאן אחר שרצתה בו כל ימיו שהרי אין מיאון אלא בבעל בחייו או ביבם שנשארה בו זיקתו והא אגידה ביה קודם מיאון וזה דבר ברור:
אמר רב יצחק בר אשיאן ומודה רב שמותרת לאחיו של זה שנאסרה עליו פי' אע"ג דאמר רב שהיא אסורה לראשון במחזיר גרושתו שנשא' מותר' היא לאחיו של ראשון ולא חשבי' לה לגבי דידיה כגרושת אחיו ופרכי' פשיטא כלומר דהא לראשון גופיה לא מתסרא מפני שהוא מחזיר גרושתו אלא משום תקנתא שלא יפתה אותן למאן בשני אחרי שמכרת בקריצותיו ואסיקנ' דא"ה אסירה לאחיו משום גזירה דאי לאו הא לא קימא הא:
זה הכלל גט אחר מיאון אסור לחזור לו מיאון אחר גט מותרת לחזור לו. הממאנת באיש ונשאת לאחר וגירשה לאחר ומיאנה בו כל שיוצאת הימנה בגט אסורה לחזור לו במיאון מותרת לחזור לו. פי' כשנתן לה גט והחזירה ומיאנה בו ונשאת לאחר ונתאלמנה או נתגרשה מותרת לחזור לו ואע"פ שכבר נתן לה גט מעיקרא ואם לא הי' מחזירה ונשאת לאחר ונתאלמנה או נתגרשה היתה אסורה לו ואפ"ה כי החזירה ומינה בו אתי מיאון דידה ומבטל גט דיד' וגלי עלה דקטנה היא ואין גיטה גט ולא הוי מחזיר גרושתו לאחר שנושאת, זה הכלל וכו' כלומר אפי' פעמים הרבה גירשה והחזירה ומיאנה אם נשאת לאחר מתוך גט אסורה לחזור לו מתוך מיאון מותרת לחזור לו הממאנת באיש ונשאת לאחר כו'. פי' כל שיוצאת ממנו בגט אסורה לחזור לו ואע"פ שמיאנה באחר לא אתי מיאון דתברי' ומבטל גיטא דידיה ואע"פ שמיאנה בשני ועקרה קידושי' ונשואי' ואין הגרושה נאסרת אלא בקדושין גמורים אפ"ה כיון דבתורת קידושין ונשואין נבעלה לא קרינא בו והלכה והיתה לאיש אחר ואמרי' מ"ט מיאון דחברי' דלא מבחל גיטא דידי' ומ"ש מיאון דיד' דמבטל גיטא דידי', פי' והרי המיאון דחברי' גילה עלי' שהיא קטנה וגיטא דיהיב לה לא הוי כלום, ומהדר איידי דשכרת בקריצותא וברמיזותא אזיל ומבשבש לה ומייתי לי'. פי' ילך ויטענה ותתחרט שגירשתיך ויפתה אותה שתחזור אליו ותמאן בשני מ"ה אסור להחזירה. א"ה מיאון דידה נמי לא יבטל גיטא דידי' דילמא משבש לה ומייתי לי'. ומהדר כבר שבשה ואל אשתבשה שהרי לאחר גירושין החזירה ולא יכול לפייסה שתעמוד עמו ומיאנה בו. הולכך ליכא למיחש לשיבושא. וכן כל היוצאת ממנו במיאון לא חיישי' לשיבושא דהא פייסא כדהואי גבי' דלא תמאן ולא איפייסא. אבל כי נשאת לאחר מתוך הגט הולך ומפייסה לומר מתחרט אני בגירושין והיא אוהבתו שהרי בע"כ יוצאה ממנו הלכך הדרא ומיאנה בשני. אלא אי קשה דחברי' אדחברי ק'. דתנן מיאנה בו והחזירה נתן לה גט ונשאת לאחר ונתאלמנה או נתגרשה אסורה לחזור לו. טעמא דנתאלמנה או נתגרשה הא מיאנה מותרת לחזור לו אלמא אתי מיאון דחברי' ומבטל גיטא דידי'. ורמינהו הממאנת באיש ונשאת לאתר וגירשה לאחר ומיאנה בו זה הכלל כל שיוצאת ממנו בגט וכו' אלמא לא אתי מיאון דחברי' ומבטל גיטה דידי. אר"א תרבא מי ששנה זו לא שנה זו עולא אמר כגון בגיטין דמיתחזיא בגדולה. פי' כיון שהוציאוה ג' בגט ומחזיא בגדוהל תו לא הדרא לחד מנייהו ולא אתי מיאון דאחר לבטולי' אבל קודום שתשלש אתי מיאון דחבירי' ומבטל גיטא דידי' ואי בעי לאהדרה מהדר לה.
אר"י ב"א א"ר כשם שאסורה לו אסורה לאחיו. פי' דהו"ל גרושת אחיו ולא מהני בה מיאון דחברי' לבטולי הגט דיהיב לה דלא תהוי גרושת אחיו ואמאי הא אינה מכרת בקריצותיו וברמיזותיו. פי' דלדידי' מ"ה גזרינן ולא אמרי' במיאון דחביר' מבטל גיטא דידי' משום דמכרת בקריצותיו ורמיזותיו והוא משבש לה אבל לאחיו שאינה מכרת בקריצותיו ורמיזותיו אמאי גזרי' ומהדר גזירה הא אטו הא:
מתניתין המגרשה את האשה ומחזירה מותרת ליבם ור"א אוסר.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה