מהרש"ל על הש"ס/יבמות/פרק ד

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רמב"ן | ריטב"א | רשב"א | תוספות רי"ד | תוס' חד מקמאי
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |

על ש"ס: מהרש"ל | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף לה עמוד ב

תוס' בד"ה ונמצאת כו' וא"ת א"כ אם אין הולד כו' כצ"ל:

דף לו עמוד א

גמ' בשלמא תחלוץ בתוך ג' ותנשא בתוך ג' לא היינו ספק כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה אמר לך כו' אין פוטר הס"ד והד"א:

בד"ה בשלמא כו' בתוך ג' שמת הס"ד:

בד"ה לא אפשר כו' ב' ימים בסוף ג' חדשים כו' כצ"ל:

בד"ה אלא תחלוץ כו' ופירושו היה בספרים משובשים אלא כו' כצ"ל והד"א:

תוס' בד"ה בשלמא כו' אלא ה"ג תחלוץ בתוך ט' כו' כצ"ל:

דף לו עמוד ב

רש"י ד"ה אלא כרבנן צ"ל ברבנן כו':

תוס' בד"ה ואמר ריש לקיש כו' לענין אחר שאין ראוי ליורשו כצ"ל:

בד"ה חיזוק כו' אלא כשל תורה משום דלא איצטריך לחיזוק והכא כו' כצ"ל:

בד"ה ולא קתני כו' דתרוייהו מדרבנן. נ"ב גיליון ועוד הביא רב יוסף ראיה מההיא דפרק אע"פ מאריסיה דאביי שהתיר לו לארוס בתוך כ"ד חודש ושוב חזר בו ומנעו מלנשאה ולא מצינו שהצריכו ליתן גט וגם זו אינה ראיה די"ל שהצריכו ליתן גט ולפי שאותה שמועה לא איירי בגט לא הזכירה:

בד"ה הא לא כו' ומת איירי דבהא ל"פ רבנן כדאמר כו' והתם פסקינן הלכה כרשב"ג כו' כצ"ל:

בד"ה מת בתוך ל' יום כו' נראה דה"ג כו' כצ"ל. :

דף לז עמוד א

גמ' רבי אליעזר בן יעקב אומר אינו ספק כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה ר"א אומר אין ספק ממזר אלא כו' כצ"ל:

בד"ה עובד כוכבים כו' ממזרים הם שמא כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה רוב היולדות כו' הכרת עובר של ראשון כו'. נ"ב ואין להקשות א"כ למה לא תנשא בסוף ג' חדשים יום או יומים משום דחכמים לא הפליגו בדבריהם להתיר בתוך ג' ולאסור בתוך ג' ולית להו מלתא דפסיקא לחלק ע"כ אסרו עד ג' שדרך הוא להכיר העובר ודו"ק:

דף לז עמוד ב

גמ' איני והא רב כי איקלע לדרדשיר מכריז ואמר מאן הויא ליומא כו' לשכנציב מכריז ואמר מאן כו' לא ישא אדם אשה ודעתו לגרשה כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה בנכסי יבם כו' מתני' דהא לא ירש כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה דאמר ליה במאה מנה ובפ"ק דב"ק כו'. ונ"ב י"מ שמביא ראיה על פירושם דלא קשה למה לא אמרי' ליה לכי תהדר דכיון שאין מפקיעו מדינו דהא מתחלה נמי לא היה לו דרך גבי ד' וליתא חדא דזה נמי קרוי מפקיע דינו דהא סוף סוף היה לו דרך רק מאחד דאתי מכח ד' לא מחינן ביה שלא יכול להחזיר כמו שפירשו התוס' בסוף כתובות אבל סוף סוף מופקע מדינ' ועוד בחד דאתא מכח ד' דאתו מכח חדא מאי איכא למימר ועוד דבסוף כתובות מוכח מפי' התוס' להדיא בד"ה אי צייתי צייתי כו' דדוקא לרש"י הוא דמפרשינן טעמא משום דאין מפקיע מדינו הא לאו הכי אמרי' לכי תהדר מ"ה הוצרך נמי לפ' הכי ומוזלינן גבך כו' אבל התוס' לא ס"ל לשם דאמרי' בשום ענין לכי תהדר ולא בעינא להאי טעמא דמפקיע דינו כו' אלא בע"כ ובפ"ק דב"ק כו' דקאמרי התוס' חוזר על פרש"י ודו"ק:

בא"ד להפקיע מדינא ובחד דאתי מכח חד כו' כצ"ל והד"א. (עיין במהרש"א):

דף לח עמוד א

רש"י בד"ה מי איכא כו' בנכסי יבם ומכח שתי כו' כצ"ל:

בד"ה סבא ויבם כו' ירכו ויבם כו' הד"א:

בד"ה או סבא כו' בן וספק כו' הד"א. בד"ה מ"ש רישא דל"פ ומאי שנא סיפא כו' כשמתה ולא מוקמי כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה וב"ה כו' בחזקת יורשי הבעל כו'. נ"ב אבל מנכסי מלוג לק"מ דהתם יחלוקו לפי שכבר באו הנכסים ביד האשה ועכשיו שהיא מתה הללו באין לירש והללו באין לירש ויחלקו אבל הכא משום דאוקמינן נכסים בחזקתה לפי שהקרן שלה וחשבינן יורשי הבעל אינם מוחזקים ובאים להוציא אבל מנכסי צאן ברזל קשה שאינן בחזקת האשה ואפ"ה אמרינן שהם בחזקת יורשי האשה שהרי מבית אביה באה א"כ מאי שנא התם ודו"ק:

בא"ד וא"ת ולמ"ד כו'. נ"ב כל זאת עד ם"ה אינו שייך כאן אלא לשם בפ' מי שמת קשה על הגמ' ולשם איתא בתוס' וק"ל:

דף לח עמוד ב

רש"י בד"ה אלא לאו כו' משום דאתי ספק ומוציא מידי ודאי הא הוה ליה כו' כגבוי דמי לא מצינו כו' כצ"ל:

בד"ה לותבי' כו' מידי ודאי ואביי כו' הד"א:

בד"ה אביי. מהדר כו' נכסי דהשתא הס"ד:

תוס' בד"ה בש"א כו' אין לחושבה כעוברת כו' כצ"ל:

דף לט עמוד א

תוס' בד"ה אשה כו' ומה מרויח כו'. נ"ב אף שפירש הר"ן בפרק האשה שנפלו מאי טעמא לית לה תרתי כתובה ר"ל אף מן השני ואם כן לפי זה מנא לן שהוא מרויח בכך דשמא אין לו להרויח אלא שלא יתן אף כתובה שנית משלו מ"מ נ"ל דשפיר פריך סוף סוף מאי נפקא מינה בזה שאמרו שאין שעבודה על נכסי השני כי אם על הראשון פי' יתקנו שיכתוב לה כתובה כבראשונה אם לא שנאמר שהוא מרויח בכך וכן משמע מפי' הר"ן דלשם ודו"ק:

דף לט עמוד ב

גמ' לא לחלון כו' ותנן תלה בגדול כו' יבא עליה למצוה שבתחלה כו' אימא סיפא מצות תאכל כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה אמר רב כו' משום דמצות חליצה קודמת כו'. נ"ב פי' איגרת מרד הוא דאין כותבין אבל מ"מ אין כופין לחלוץ ודו"ק:

בא"ד ועוד דקאמר התם וכו'. נ"ב פי' אאיגרת מרד דהתם קאי וע"כ לפי' רש"י איירי בנתנה אמתלא דהא מינה אייתי ראיה וס"ל אין כותבין אגרת מרד פי' כופין קאמר א"כ כ"ש דאין נזקקין ליבום אלא בודאי בסתם אין כופין אפי' בנתנה אמתלא וגם אין מניחין לייבם אם לא כשידוע שמכוונים למצוה והיכא שידוע שאינן מכוונים למצוה אז כופין לר"ת ובספרי בארתי יפה ע"ש:

בא"ד אין נזקקין לו והשתא לחלוץ כו' בזמן הזה מצות חליצה קודמת כו' כצ"ל:

בד"ה ולשם אישות דתיפוק ליה כו' ואר"י כי אין כו' כצ"ל:

דף מ עמוד א

גמ' במתניתין ר"י אמר בין כך ובין כך כו'. נ"ב והא דאמר בפרק החולן מ"ט דרבי יהודה דאמר במתני' בין כך ובין כך נכסים של אב דאמר קרא והיה הבכור מה בכור אין לו בחיי האב אף יבם אין לו בחיי האב אי מה בכור לאחר מיתת האב נוטל פי שנים אף יבם כו' ומשמע דלא שקיל [חלק המת] בנכסי (אחיו) [אביו] בחיי אביו י"ל דלא שקיל וטרי אנכסי האב כלל אלא אנכסי אח שמת שהיה היבם ראוי ליורשו וקדם האב וירש בנו משום דבכור קרייה רחמנא דאין לבכור בחיי האב כך לא יזכה היבם בנכסי אחיו שמת בחיי אביו וקדייק שזכה בהם בנכסי אחיו אם הם בעין לאחר מיתה כחלק הבכורה ומ"מ בנכסי האב שלא ירש מבנו נוטל פי שנים שהרי במקומו עומד ומשני מידי יקום על שם אביו כתיב שיטול וכיון שאביו ירשו ולא נכסי המת הן הלכך שאר אחיו זוכין עמו כגון נכסי האב שהיבם נוטל בהם פי שנים והשאר חולקין האחין עכ"ל המרדכי בפרק יש נוחלין:

רש"י בד"ה בשלמא לרבא כו' למצוה ה"ק כו' הס"ד:

בד"ה ואי לאו כו' דכתיב בשמיני ואכלוה מצות כו' כצ"ל:

בד"ה אף האי כו' של זה יודה רבי יהודה כו' כצ"ל:

בד"ה על שם אחיו כו' תו לא שקיל דאי שקיל השתא לא מנכסי אחיו שקיל אלא מנכסי אביו דהא ירתינהו כצ"ל והס"ד:

תוס' בד"ה רצה כהן כו' מרבוי ילפינן דכהן כו' כצ"ל:

דף מ עמוד ב

גמ' אנרה כחלוצה קיימא כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה ובאבי אביו כו' ואפ"ה גזרוה רבנן. נ"ב לא אבין פי' זה סוף סוף אסורה משום מיתנא כמו שמסיק. בד"ה אמימר כו' האחד בן בנו של כו' כצ"ל:

בד"ה דתני כו' דאורייתא אב כו' של אב ובנו כו' לגבי ואחיו כו' יבנה ובן אחיו כו' הד"א:

ד"ה והא דריש לקיש צ"ל והאמר ריש לקיש:

תוס' בד"ה בן בתו צ"ל ובבן בתו כו':

דף מא עמוד א

רש"י בד"ה עד שיעשה כו' ותעקר זיקתה ממך כצ"ל והס"ד:

בד"ה רבי אליעזר היא כו' גרושת אח ובשעת כו' הד"א:

בד"ה כל הנשים כו' קאמר ליה כל הנשים כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה הך דאזלא כו' אלא דוקא במצוה כו'. נ"ב נ"ל דמזו אין ראיה כלל דלעיל בפ"ק דאורייתא קאמר דיליף מקרא אבל הכא מדרבנן קאמר ודו"ק אלא דסבירא להו לתוס' דכעין דאורייתא תקנו וק"ל:

בא"ד ואפי' רחל שהיא קרובת צרת חלוצה שריא כו' כצ"ל:

דף מא עמוד ב

גמ' יבם קטן מאי מיבם לית לה כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה נימא תהוי תיובתא נמי מהא כו' כצ"ל:

בד"ה אלא משום כו' חלצה היא דהאי כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה עמד בדין כו' אין לה מזונות אין ראיה דמעשה ידיה אינם שלו דאין לחוש כו' למזונותיך דהא אכתי לא כו' כצ"ל:

דף מב עמוד א

גמ' אלא לאו משום דיחסה כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה בכולן אני כו' שאסרו חכמים להנשא. נ"ב פי' לשוק אחר חליצה:

בד"ה אישתהי כו' הוה ומעיקרא חדש כו' כצ"ל:

דף מב עמוד ב

רש"י בד"ה או שאינה כו' סמא או חולי. נ"ב פירוש שעל ידי חולי נתקלקל ההריון אבל היא גופה אינה חולה ודו"ק תוס' בד"ה רבי יוסי כו' אבל לארוס מיד שרי כו' כצ"ל:

דף מג עמוד א

גמ' דווקני זו דברי כו'. נ"ב פי' דיקנים:

רש"י בד"ה שתים טמאות דחזי למלתיה כצ"ל:

בד"ה היתה החיצונה אחת כו' ג' עם החיצונות כו' כצ"ל:

בד"ה והא דקתני כו' ולא בחיצונה ממש דהא כו' אחת מהן טהורה אלא לאותן המשוכות כלפי הראש דאינן כו' כצ"ל:

בד"ה והלכתא מניקה כו' שנולד בו ואשה כו' הד"א:

בד"ה כל הנשים יתארסו אנשואות קאי וחון מן האלמנה כו' כצ"ל והד"א:

תוס' בד"ה במקום שמותר כו' דהא אמרינן בירושלמי במ"ק כו' כצ"ל. (עיין במהרש"א):

בא"ד בנטילת שיער וכן איתא בה"ג כצ"ל. ונ"ב פי' ומחלק בין אשה לאיש וק"ל:

בא"ד ועוד מצינו למימר דהתם אליבא דרבי יוסי כו' כצ"ל:

בא"ד בעל ה"ג ת"ר כשם שאסור לגלח במועד כך אסור ליטול צפרנים במועד כצ"ל. ונ"ב ברייתא היא בפרק אלו מגלחין דף י"ח אלא שבעל ה"ג מוסיף והאשה מותרת כו' ע"ש ומוסיף נמי כל ל' יום אסור בתספורת כו' עד וכשם כו' ע"ש:

בא"ד מתוך ה"ג שהבאתי. נ"ב פי' מדקתני ברישא סתמא כל ל' יום אסור בתספורת כו' דדברי הכל היא ואח"כ במה שאמר וכשם שאסור לגלח כו' מתחיל פלוגתייהו:

בד"ה מאי היא כו' יחלוק אמתניתא דשרי לארס בט' באב כו' כצ"ל. ונ"ב פי' באיסור ט' באב ולאו דוקא ביומו וק"ל:

בא"ד דחק ומוקי כו' תפלוג אמתניתא דהתם כצ"ל:

בד"ה מלישא כו' בפרק בתרא דתענית מוקי בירושלמי בבנין כו' כצ"ל:

ונ"ב כך נ"ל להגיה אבל לא להגיה בפ"ק דתענית ובגמ' דילן משום דהתם איירי בתענית של גשמים והכא איירי בט' באב וכן הטור מביא הירושלמי:

דף מג עמוד ב

גמ' מלבנות ולנטוע ומליארס מלישא שבת שחל ט' באב בתוכה אסור לספר ולכבס וי"א כל החודש כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה ואי בעית אימא כו' קתני ולא אנשואות קאי אלא אארוסות כו' כצ"ל:

בד"ה אלא אמר רב אשי כו' חדשה דט' באב כו' כצ"ל:

דף מד עמוד א

גמ' איירי בה ודלמא לא איירי בה כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה ודלמא לעולם כו' בקרובת גרושתו הס"ד ואח"כ נרה אלא קרובת חלוצתו כו':

מתוס' מ"ג בד"ה שאני בין כו' משום דאין לו בנים נקט דאפשר כו' כצ"ל:

דף מד עמוד ב

גמ' כיון שבעלה עשאה זונה כו'. נ"ב ה"ה דהוה מצי לאוקמי בחייבי לאוין והיכא דהוי זר אצלה מעיקרא אלא דמלתא דפסיקא נקט דבזר אצלה מעיקרא דאתיא מכי תהיה לאיש זר וגו' פליגי ביה תנאי בפ' אלמנה לכ"ג ע"ש אבל חייבי כריתות דעשאה זונה ליכא מאן דפליג נ"ל:

רש"י בד"ה המחזיר גרושתו כו' קדושין דקסבר ר"ע כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה היא כשרה לכהונה כו' דמאי דריש ביה ר"ע כו' כצ"ל. בד"ה הכא נמי כו' כיון דחמירי כזרים אצלה מעיקרא חשיבי כו' כצ"ל:

בא"ד חייבי כריתות דחמירי אלא דוקא בחייבי לאוין כצ"ל. ונ"ב פי' לפירושו לא בא למעט היכא דלא תפסי קדושין דאינה אסורה בתרומה אלא בחייבי לאוין היכא דלא תפסי בה קדושין ודו"ק:

בא"ד אלא ביאת זנות כו'. נ"ב פי' לענין מלקות הוא דלא מלקינן משום זונה אלא בכה"ג אבל מ"מ אפילו תפסי בה קדושין הויא פסולה לכהן היכא דהוי זר אצלה מעיקרא כו' כמו שכותבין התוס' גופייהו אח"כ דילפינן מק"ו כו' והיא סברת הראב"ד בפרק י"ח דהלכות ביאה ע"ש:

בא"ד דליכא בה לאו בתרומה דלא ילפינן מלאיש זר אלא מאלמנה וגרושה א"נ משום כו' שם זונה גרם לה כו' כצ"ל:

דף מה עמוד א

גמ' אמר להו רבי יוחנן כו'. נ"ב נ"ל דלא אמר כך ר' יוחנן בהדיא דא"כ מה צריכים התוס' לדקדק בפ' שני לעיל דף כ"ג מר' יוחנן דאמר וכולן לפסול כו' וכן משמע מפרש"י סוף פ"ק גבי ר' יוחנן וכולן לפסול וכן משמע מתום' דסוף פ"ק בד"ה קסבר עובד כוכבים ועבד כו' שכותבין וסוגיא דתלמודא אזלה דאית ליה לרבי יוחנן דולד ממזר משמע דלא אמר בהדיא אלא ממה שאמר לעיל הכל מודים כו' אבל לפי האמת לא ס"ל ע"ש בתום' וצ"ע מהפוך הדף שאמר ר' יוחנן הכריז על בניהם שהם ממזרים משמע שאיהו גופיה פסק כך הלכה למעשה ודו"ק:

שם אמר ליה אי הוי כיהושע בן נון כו' כצ"ל וכן אח"כ אי מר לא יהיב ליה כו' כצ"ל. ונ"ב פי' אי הוי גדול כיהושע בן נון לא הוה חושש במה שאין אתה נותן לו בתך שאפילו אם אין (אתה) מר נותן לו יהיה הרבה והרבה אחרים שיקפצו עליו ויתנו לו אבל האי פלוני שאינו גדול ואינו חשוב אי מר לא יתן לו שום אחר לא יהיב ליה:

רש"י בד"ה ואע"ג דקתני בפ' ר"ג אין ביאה כו' אבל לדידיה לא ס"ל אפ"ה כו' כצ"ל:

בד"ה אמרי אינשי כו' במלכות מדי וגוזמא. נ"ב פי' מלומדים הגמלים כך:

דף מה עמוד ב

גמ' בר ארמאתא אמר ריב"ל כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה בה כו' אינן גרים יכילנא כו' הד"א:

בד"ה מי לא טבלה כו' לטבילת גירות דדת יהודית כו' כצ"ל:

דף מו עמוד א

רש"י בד"ה הקדש חמץ כו' הנכסים כולן או כו' הד"א:

בד"ה בטפסא דמלכא שהיו לו לעבדים הס"ד:

בד"ה ועל יינן כו' לך לך אמרי' לנזירא כו' כצ"ל:

ד"ה מאמהות צ"ל באמהות כו':

ד"ה אימהות צ"ל משאי אפשר אמהות אי איפשר למול:

דף מו עמוד ב

גמ' אילימא מדכתיב לך אל העם וקדשתם כו' ת"ר מי שבא ואמר גר אני כו' ת"ל וכי יגור בארצכם כו' כצ"ל וכן כל בארץ על עמוד השני צ"ל בארצכם:

רש"י בד"ה לפיכך כו' סגיא מטבילין כו' כצ"ל והד"א. תוס' בד"ה משפט כתיב ביה ורבי יוחנן דהכא כו'. נ"ב כמו ועוד י"ל:

דף מז עמוד ב

גמ' גובהה של עטרה אינו אוכל בתרומה נתרפא כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה ומודיעין אותו כו' מחילה ולא ניתן כו' הד"א:

תוס' בד"ה וכל דבר כו' ובקונטרס לא גרס ליה בנדה כו'. נ"ב פי' לא גריס במסכת נדה ה"מ לטהרה כו':

בד"ה קשים גרים כו' זה בזה והקשה כו' כצ"ל. ונ"ב ר"ל והקשה דרש"י גופיה סתר זה הלשון:

דף מח עמוד א

רש"י בד"ה ל"א כו' ואי אתה מל בן שהוא איש כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה עשייה בראש כלומר נאמר שם תיקון כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה המפקיר עבדו יצא לחירות כו' ואמר ר"י דהכי פריך. נ"ב הוא שנויא על התימה ודו"ק:

בד"ה לא עשה רגליו כו' והתניא העברת שיער אינו מדברי תורה אלא מדברי סופרים. נ"ב ברייתא זו כת"ק דר"א בן יעקב דסבר דלא תמצא שום מלקות בבית השחי כו' ומכח כ"ש פריך מהאי ברייתא ובבאורי הסמ"ג בארתי יפה. בא"ד אף בשאר איברים ומשני כי קאמר רב כו' כצ"ל והשאר נמחק:

דף מח עמוד ב

גמ' א"ל א"ה כי קאמר ליה ר"ע כו' מנהרדעי וא"ל אי הכי כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה בין השמשות כו' עבדך דלקמן כו' כצ"ל:

דף מט עמוד א

גמ' לכתוב רחמנא לא יגלה לא יקח למה לי כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה דכתיב כו' לא יגלה הס"ד ואח"כ מ"ה ורבי יהודה כרבנן:

בד"ה סבר לה כרבנן כו' על האנוסה הס"ד:

תוס' בד"ה שמעון התימני כו' דאין למדין הלכה מפי התלמוד כו'. נ"ב בפ' יש נוחלין דף קל"א ופי' רשב"ם בפי' השני אין למדין הלכה שנאמרה בתוך המשנה או בתוך הברייתא כי אם בגמ' וכן פי' הערוך כו':

בא"ד דעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר כו'. נ"ב ותימה גדולה בעיני הא מסקינן לעיל דבין בפנויה בין בא"א הולד כשר אלמא לאו טעמא משום דאין ממזר מחייבי לאוין הוא אלא משום דילפינן מאשת אב דלא תפסי קדושין לדידה ולאחריני תפסי כו' לאפוקי עובד כוכבים ועבד כו' וה"ה לר"ע מאנוסת אביו וטעמא משום דאפקרה רחמנא לזרעיה דאין לו חייס כמ"ש התוס' בריש כתובות ובכמה דוכתי וכן הביא הסמ"ג א"כ מנלן דלא קי"ל כר"ע ונראה דאין מביאין התוס' ראיה דאין הלכה כר"ע דמתני' אלא דלא קי"ל כר"ע אליבא דרבי סימאי דסבר דמרבינן חייבי לאוין מולא יבא אף בלא לאו דשאר אלמא דלא מקיש לא לא"א ולא לאנוסת אביו א"כ ממילא דאף מעובד כוכבים ועבד הולד ממזר כמו שפירש ר"י להדיא בהיפוך הדף וכן פירשו התוס' בפ' עשרה יוחסין אהא דקאמר סבר כר"ע דאמר עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר והקשו התוס' מנלן דסבר ר"ע הכי ופירשו דדוקא לפי מה דמרבינן לר"ע אף שאר לאוין בלא שאר שהולד ממזר הוא דאמרינן דסבר ר"ע עובד כוכבים ועבד כו' הולד ממזר אלמא מוכח להדיא דהאי ראיה אינה אלא דלא קי"ל כר"ע דמרבי כל שאר לאוין אף בלא שאר וכשם דתלמודא לא קי"ל כהאי ר"ע ה"ה דלא קי"ל נמי כר"ע דשאר ובפרט מאחר דאית להו אינך ראייות דאף בלאוין דשאר לא קי"ל כר"ע ובלאו הכי צ"ל דלא מייתי ראיה אלא לאוין בלא שאר דהא עובד כוכבים ועבד אין להם שאר ודו"ק:

בד"ה הכל מודים כו' אישות ואליבא כו' כצ"ל:

דף מט עמוד ב

רש"י בד"ה משנת ר"א כו' נזכר במשנה או בברייתא כצ"ל והס"ד:

תוס' בד"ה הכל מודים כו' לא כפי' הקונטרס דאפילו לרב אין הולד ממזר כו' כיון דהואי בעובד כוכבים ועבד כו' כצ"ל. ונ"ב ואף שכתבו התוס' לעיל דיש לחלק בין שומרת יבם לעובד כוכבים ועבד מ"מ כי היכי דלא מצית למילף עובד כוכבים ועבד משאר חייבי לאוין משום דלא תפסי בהו קדושין לשום אדם ה"נ לא מצית למילף שומרת יבם משאר חייבי לאוין משום דלא תפסי קדושין כו' ועדיפא משאר לאוין ומה שכתבו התוס' לעיל דלא דמיין כו' היינו שאם באת למילף שומרת יבם מעובד כוכבים ועבד כו' ודו"ק. (עיין במהרש"א):

בד"ה אי כרב כו' בלאו ולא תפסי כו' אורחיה דקרא ולאשמועינן דלקי אקדושין או אתי למה דלא תפסי קדושין כצ"ל והס"ד. (עיין במהרש"א):

דף נ עמוד א

רש"י בד"ה משלו כו' לפחות משניו הס"ד: