פתיחת התפריט הראשי

תלמוד בבלי

<< · יבמות · מז ב · >>


תלמוד בבלי - גמרא | רש"י | תוספות | עין משפטשלימות: 75%
ראשונים | אחרונים

לא רוב טובה ולא רוב פורענות אואין מרבין עליו ואין מדקדקין עליו קיבל מלין אותו מיד נשתיירו בו ציצין המעכבין את המילה חוזרים ומלין אותו שניה נתרפא מטבילין אותו מיד ושני ת"ח עומדים על גביו ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבריו אשה נשים מושיבות אותה במים עד צוארה ושני ת"ח עומדים לה מבחוץ ומודיעין אותה מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות באחד גר ואחד עבד משוחרר גובמקום שנדה טובלת שם גר ועבד משוחרר טובלין וכל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בגר ובעבד משוחרר ובנדה אמר מר גר שבא להתגייר אומרים לו מה ראית שבאת להתגייר ומודיעים אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות מ"ט דאי פריש נפרוש דא"ר חלבו דקשים גרים לישראל כספחת דכתיב (ישעיהו יד, א) ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב:

ומודיעים אותו עון לקט שכחה ופאה ומעשר עני:

מ"ט א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן הבן נח נהרג על פחות משוה פרוטה ולא ניתן להשבון ומודיעים אותו עון שכחה ופאה):

ואין מרבים עליו ואין מדקדקים עליו:

אמר רבי אלעזר מאי קראה דכתיב (רות א, יח) ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר אליה אמרה לה אסיר לן תחום שבת (רות א, טז) באשר תלכי אלך אסיר לן יחוד (רות א, טז) באשר תליני אלין מפקדינן שש מאות וי"ג מצות (רות א, טז) עמך עמי אסיר לן עבודת כוכבים (רות א, טז) ואלהיך אלהי ארבע מיתות נמסרו לב"ד (רות א, יז) באשר תמותי אמות ב' קברים נמסרו לב"ד (רות א, יז) ושם אקבר מיד ותרא כי מתאמצת היא וגו':

קיבל מלין אותו מיד:

מ"ט שהויי מצוה לא משהינן:

נשתיירו בו ציצין המעכבין המילה וכו':

כדתנן ואלו הן ציצין המעכבין המילה בשר החופה את רוב העטרה ואינו אוכל בתרומה וא"ר ירמיה בר אבא אמר רב זבשר החופה רוב גובהה של עטרה:

נתרפא מטבילין אותו מיד:

נתרפא אין לא נתרפא לא מאי טעמא משום דמיא מרזו מכה:

ושני ת"ח עומדים על גביו:

והא א"ר חייא א"ר יוחנן גר צריך שלשה הא א"ר יוחנן לתנא תני שלשה:

טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבריו:

למאי הלכתא חדאי הדר ביה ומקדש בת ישראל ישראל מומר קרינא ביה וקידושיו קידושין:

אחד גר ואחד עבד משוחרר:

קסלקא דעתך לקבל עליו עול מצות ורמינהו במה דברים אמורים בגר טאבל בעבד משוחרר אין צריך לקבל אמר רב ששת לא קשיא הא ר"ש בן אלעזר הא רבנן דתניא (דברים כא, יג) ובכתה את אביה ואת אמה וגו' בד"א שלא קבלה עליה יאבל קבלה עליה מטבילה ומותר בה מיד ר"ש בן אלעזר אומר אע"פ שלא קבלה עליה כופה ומטבילה לשם שפחות וחוזר ומטבילה לשם שחרור ומשחררה

רש"יעריכה


לא רוב הטובה - לפי שיצר הרע מחזר אחריהן כדאמרי' במס' סוכה (דף נב:) ושמא תזוח דעתן עלייהו ויחטאו:

ואין מרבין עליו - דברים לאיים עליו שיפרוש:

ציצין - חתיכות בשר שלא נפרעת המילה כהלכתה:

ומודיעין אותו מקצת מצות - דהשתא ע"י טבילה הוא נכנס לכלל גירות הלכך בשעת טבילת מצוה צריך לקבל עליו עול מצות:

אחד גר ואחד עבד משוחרר - לקמן מפרש למאי הלכתא אקשינהו:

ובמקום שנדה טובלת - בארבעים סאה:

שם גר ועבד משוחרר טובלין - ואע"פ שאין טבילתו משום טומאה וטהרה כשאר טבילות:

חוצץ בגר ועבד משוחרר ובנדה - לבעלה ואע"פ שאין טבילתן לענין מגע טהרות כשאר טבילות:

דאי פריש - שלא יתגייר:

נפרוש - ולא איכפת לן: דאמר מר קשים גרים לישראל כספחת דכתיב ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב. לשון ספחת שאוחזין מעשיהם הראשונים ולומדים ישראל מהם או סומכין עליהם באיסור והיתר:

ומודיעין אותו עון לקט שכחה ופאה - שלא יאמרו עניים הללו הלוקטין פאת שדה גזלנים הם ועומד עליהם והורגם בדיניהם שבני נח הוזהרו על הגזל בסנהדרין (דף נו.) ואזהרתן זו היא מיתתן דלא בעו התראה לפיכך בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה דעובד כוכבים קפיד על דבר מועט ולגבי ישראל הויא מחילה:

ולא ניתן להשבון - אינו בחזרה אלא נהרג דגבי ישראל כתיב והשיב את הגזלה אשר גזל (ויקרא ה) אבל בני נח אמרינן בסנהדרין (דף נח:) אזהרתן זו היא מיתתן וכיון שעבר על אחת מז' מצות נהרג:

לישנא אחרינא מודיעים אותו עון לקט שכחה ופאה - הואיל והן מקפידים על הממון כ"כ כדאמר דנהרג על פחות משוה פרוטה מודיעין אותו עון לקט כו' שמא יחזור בו מלהתגייר ולשון זה עיקר דאי משום טעמא קמא מאי לשון עון לקט שכחה ופאה יודיעוהו שילקטו עניים בשדהו:

אסיר לן יחוד - להתייחד עם אשת איש:

ב' קברים - אחד לנסקלים ולנשרפים שהרשיעו בעבירות חמורות ואחד לנהרגים ולנחנקים שאין מיתתן חמורה ואינם רשעים כל כך:

עטרה - שורה גבוהה שסביב הגיד וממנה הולך ומשפע למעלה ולמטה:

רוב גובהה - של אותה שורה ולא תימא רוב היקיפה:

ואין אוכל בתרומה - אם כהן הוא דכהן ערל אסור בתרומה כדאמר לקמן בפרק הערל:

מרזו מכה - מכבידין את חולי המכה כמו מטרא רזיא לאילני במסכת תענית (דף ג:):

דאי הדר ביה - לקדמותו ואח"כ קדש בת ישראל מקודשת וצריכה גט דישראל מומר קידושיו קידושין דישראל הוא:

קס"ד - דהאי דאקיש שיחרור של עבד לגירות העובד כוכבים לקבל קאמר שבשעת טבילת שחרור העבד צריך להודיעו מקצת מצות:

אבל עבד אין צריך לקבל - בשעת שחרור דמשעה שטובל לשם עבדות שייך במצות דכתיב (דברים ה) למען ינוח עבדך ואמתך ועוד דגמרי' (חגיגה דף ד.) לה לה מאשה:

שלא קבלה עליה - להתגייר:

כופה ומטבילה לשם שפחות - דכל טבילות עבדים על כרחן היא:

ומשחררה - ומטבילה לשם שחרור בע"כ:

תוספותעריכה


מטבילין אותו מיד. משמע שהמילה קודם טבילה וכדאמר אין גר עד שימול ויטבול ותימה דאמר בהערל (לקמן דף עח.) מעוברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה ואר"י דשאני התם דאכתי לא חזי למילה:

במקום שהנדה טובלת. טבילת נדה לא כתב קרא בהדיא ופי' רב יהודה גאון דנפקא לן בק"ו ממגעה דטעון טבילה וכ"ש היא עצמה ור"ת מפרש דנפקא לן מהא דדרשינן בע"ז (דף עה:) אך במי נדה יתחטא מים שהנדה טובלת בהם וכמה הם מ' סאה ורבינו יצחק פירש דנפקא מהא דדרשינן בפ' במה אשה (שבת דף סד:) תהיה בנדתה תהא בנדתה עד שתבא במים:

שם גר ועבד טובלים. בכולי שמעתין משמע דעבד בעי טבילה כשמשתחרר ולא סגי ליה בטבילה קמייתא וקשה דבהשולח (גיטין דף מ.) אמרינן הכותב שטר אירוסין לשפחתו ואמר לה צאי בו והתקדשי בו משמע דמקודשת אע"ג דלא טבלה וי"ל דאיירי כגון שטבלה מקודם לשם שחרור שהטבילה של שחרור קודמת לגט כדמשמע לקמן דקתני ומטבילה לשם שחרור ומשחררה ומותר בה מיד:

וכל דבר שחוצץ בטבילה כו' ובנדה. תימה דלענין הכשר מקוה פשיטא ליה שאין לחלק בין נדה לבעלה ובין טהרות דקאמר במקום שהנדה טובלת ולענין חציצה תלי נדה בטבילת טומאה וטהרה וי"ל דבחציצה דאיכא מילי טובא דלא הוי אלא מדרבנן כגון רובו ואינו מקפיד או מעוטו ומקפיד איצטריך לאשמועינן דבחציצה דרבנן נמי אין לחלק בין לבעלה לטהרות ואיכא מילי דחציצה דאמר בפ' בתרא דנדה (דף סז. ושם) ה"מ לטהרות אבל לבעלה לא והיינו ספק חציצה אבל ודאי חציצה אפילו דרבנן לא הקילו לבעלה יותר מלטהרות ובקונטרס לא גרס ליה במסכת נדה משום הא דהכא:

קשים גרים לישראל כספחת. לפי שאין בקיאין בדקדוקי מצות וישראל למדין ממעשיהם ובמס' נדה (דף יג: ושם) פירש בקונטרס עוד לשון אחר משום דכל ישראל ערבים זה בזה וקשה דבפרק אלו נאמרים (סוטה דף לז:) משמע שלא היו ערבין על הגרים דלא חשיב התם ערבות של ערב רב ועוד י"ל דקשים גרים לישראל לפי שמתערבין בהם ואין שכינה שורה אלא על משפחות המיוחסות שבישראל וי"מ לפי שביותר הוזהרו ישראל על הגרים ואין יכולין להזהר מאונאתן:

עין משפט ונר מצוהעריכה