רי"ף על הש"ס/שבת/פרק ט
פרקים: א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ז |
ח |
ט |
י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רי"ף |
רבינו אשר |
ר"ן |
רבינו חננאל |
רב ניסים גאון |
רמב"ן |
ריטב"א |
רשב"א |
תוספות רי"ד
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |
מתני'
עריכהאמר רבי עקיבא: מנין לעבודה זרה שהיא מטמאה במשא כנדה? שנאמר: "תזרם כמו דוה צא תאמר לו", מה נדה מטמאה במשא, אף עבודה זרה מטמאה במשא. מנין לספינה שהיא טהורה? שנאמר: "דרך אניה בלב ים". מנין לערוגה שהיא ששה על ששה טפחים, שזורעין בתוכה חמשה זרעונין, ארבעה בארבע רוחות הערוגה ואחד באמצע? שנאמר: "כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח", "זרעה" לא נאמר אלא "זרועיה תצמיח". מנין לפולטת שכבת זרע ביום השלישי שהיא טהורה? שנאמר: "היו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה". מנין שמרחיצין את הקטן ביום השלישי שחל להיות בשבת? שנאמר: "ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים". מנין שקושרין לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח? שנאמר: "אם יהיו הטאיכם כשנים כשלג ילבינו". מנין לסיכה שהיא כשתיה ביום הכפורים? אף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר, שנאמר: "ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו":
המוציא עצים, כדי לבשל ביצה קלה. תבלין, כדי לתבל ביצה קלה, ומצטרפין זה עם זה. קליפי אגוזים וקליפי רימונים, אסטיס ופואה, כדי לצבוע בהן בגד קטן כסבכה. מי רגלים נתר ובורית קימוניא ואשלג, כדי לכבס בהן בגד קטן כסבכה. רבי יהודה אומר, כדי להעביר על הכתם. פלפלת כל שהוא, ועטרן כל שהוא. מיני בשמים ומיני מתכות, כל שהן. מעפר המזבח ומאבני המזבח, ממקק ספרים וממקק מטפחותיהן, כל שהן, שמצניעין אותן לגנזן. רבי יהודה אומר: אף המוציא ממשמשי עבודה זרה כל שהן, שנאאמר: "ולא ידבק בידך מאומה מן החרם":
המוציא קופת הרוכלין, אף על פי שיש בה מינין הרבה, אינו חייב אלא חטאת אחת. זרעוני גנה, פחות מכגרוגרת. רבי יהודה אומר: חמשה. זרע קשואים שנים, זרע דלועין שנים, זרע פול המצרי שנים. חגב חי, כל שהוא. מת, כגרוגרת. צפורת כרמים בין חיה בין מתה כל שהיא, שמצניעין אותה לרפואה. רבי יהודה אומר: אף המוציא חגב חי טמא כל שהוא, שמצניעין אותו לקטן לשחק בו:
גמ'
עריכהאמר רב יהודה אמר רב: לעולם אל ימנע אדם עצמו מבית המדרש אפילו שעה אחת. ואמר רב יהודה אמר רב: לעולם אל ימנע אדם מדברי תורה ואפילו בשעת מיתה, שנאמר: "זאת התורה אדם כי ימות באהל", אפילו בשעת מיתה תורה. אמר רבי שמעון בן לקיש: אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליהן, שנאמר: "זאת התורה אדם כי ימות באהל".
אמר רב יהודה אמר רב: לעולם ניזדהר איניש ממקק דספרי, תכך דשיראי, ואילא דעינבי, ופה דתאיני, והה דרימוני, כולהו סכנתא.
ההוא תלמידא דהוה יתיב קמיה דרבא, הוה קא אכיל תאיני, אמר ליה: רבי, קוצים יש בתאיני, אמר: קטליה פה לדין:
סליקו להו אמר רבי עקיבא