רי"ף על הש"ס/שבת/פרק כג

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | ר"ן | רבינו חננאל | רב ניסים גאון | רמב"ן | ריטב"א | רשב"א | תוספות רי"ד
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |

על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים

מתני'

שואל אדם מחבירו כדי יין וכדי שמן, ובלבד שלא יאמר לו הלויני. וכן שואלת אשה מחברתה ככרות. ואם אינו מאמינו, מניח טליתו אצלו, ועושה עמו חשבון לאחר השבת. וכן ערבי פסחים בירושלים שחל[ו] להיות בשבת, מניח טליתו אצלו ואוכל פסחו, ועושה עמו חשבון לאחר יום טוב:

גמ'

אמר ליה רב נתן לאביי: מאי שנא הלויני ומאי שנא השאילני? אמר ליה: השאילני לא אתי למיכתב (דלאו זמן מרובה הוא), אבל הלויני (דזמן מרובה הוא) אתי למיכתב. איתמר: הלואת יום טוב, רב יוסף אמר: ניתנה ליתבע, ורבא אמר: לא ניתנה ליתבע. הא מילתא אפליגו בה רבוואתא: איכא מאן דפסק כרב יוסף, ואמר משום דרב יוסף רביה הוא לגבי דרבא, ועוד דהא רב אויא סבר לה כוותיה, דשקיל משכנתא. ורבה בר רב הונא נמי קא מערים אערומי, שלא היה תובעו בפירוש אלא אומר לו הלויני, וכשהלוהו אומר לו: הרי יש לי אצלך כך וכך. ואיכא מאן דפסק כרבא דאמר לא ניתנה ליתבע, ואמר משום דהוא בתרא וקיימא לן כבתראי:

מתני'

מונה אדם את אורחיו ואת פרפרותיו מפיו, אבל לא מן הכתב. ומפיס אדם עם בניו ועם בני ביתו על השולחן, ובלבד שלא יתכוין לעשות מנה גדולה כנגד מנה קטנה. משום קוביא:

מטילין חלשים על הקדשים ביום טוב, אבל לא על המנות:

גמ'

מאי טעמא? רב ביבי אמר: גזירה שמא ימחוק. אביי אמר: גזירה שמא יקרא בשטרי הדיוטות. מאי ביניהו? איכא ביניהו דכתיבי אכתלי ומדלאי, למאן דאמר שמא ימחוק – לא חיישינן, למאן דאמר שמא יקרא – חיישינן. ולית הלכתא כרב ביבי, משום דפליג עליה דרבה דאמר: ולא יקרא לאור הנר ואפילו גבוה שתי קומות ואפילו גבוה שתי מרדעות, וקיימא לן הלכתא כוותיה. והא דתניא: מונה אדם את אורחיו ואת פרפרותיו כמה בחוץ וכמה בפנים וכמה עתיד ליתן לפניהם מכתב שעל גבי הכותל, אבל לא מכתב שעל גבי טבלא ופנקס? אוקימנא בדחייק מיחק, דגודא בשטרא לא מיחלף, אבל כתב מכתב אסור בין מדלאי בין מתתאי:

תניא: אין רואין במראה בשבת, ורבי מתיר במראה הקבועה בכותל. ואסיקנא: במראה של מתכת עסקינן, וכדרב נחמן אמר רבה בר אבוה, דאמר: מפני מה אמרו מראה של מתכת אסור בשבת? מפני שאדם עשוי להשיר בה נימין המדולדלין, דחריפא כאזמיל. ושמע מינה דמראה שאינה של מתכת, בין קבועה בכותל בין שאינה קבועה שריא, ושל מתכת אסירא כתנא קמא, ואפילו קבועה בכותל:

תנו רבנן: כתב המהלך תחת הצורה ותחת הדיוקנאות אסור לקרותו בשבת. ודיוקנא עצמה אף בחול אסור להסתכל בה, משום שנאמר: "אל תפנו אל האלילים" (ויקרא יט, ד). ומאי תלמודא? אמר רב: אל תפנו אל מדעתכם:

מפיס אדם עם בניו וכו':

עם בניו ועם בני ביתו אין, עם אחר לא. מאי טעמא? כדרב יהודה אמר שמואל, דאמר רב יהודה אמר שמואל: בני חבורה המקפידין זה על זה עוברין משום מדה משום משקל ומשום מנין ומשום לווין ופורעין ביום טוב, וכדברי בית הלל אף משום רבית:

מטילין חלשים וכו'. מאי "אבל לא את המנות"? אמר ר' יעקב בריה דבת יעקב, אבל לא על המנות של חול בי"ט:

מתני'

לא ישכור אדם פועלים בשבת, ולא יאמר אדם לחבירו: "שכור לי פועלים" בשבת. אין מחשיכין על התחום בשבת לשכור לו פועלים ולהביא פירות, אבל מחשיך הוא לשמור, ומביא פירות בידו. כלל אמר אבא שאול: כל שאני זכאי באמירתו, רשאי אני להחשיך עליו:

גמ'

תניא, לא יאמר אדם לחבירו: "הנראה שתעמוד עמי לערב?" ר' יהושע בן קרחה אומר, אומר אדם לחבירו: "הנראה שתעמוד עמי לערב?" אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: הלכה כר' יהושע בר קרחה, דאמר קרא: "ממצוא חפצך ודבר דבר", דבור אסור, מחשבה מותרת. והני מילי דבר הרשות הוא דאסור, אבל דבור דמצוה מותר, דאמר קרא: "ממצוא חפצך ודבר דבר", חפציך אסורין, חפצי שמים מותרין.

רב חסדא ורב הממונא דאמרי תרוייהו: חשבונות של מצוה מותר לחשבן בשבת. ואמר רבי אלעזר: פוסקין צדקה לעניים בשבת. ואמר ר' יעקב אמר ר' יוחנן: מפקחין פיקוח נפש בשבת. ואמר ר' יעקב אמר ר' יוחנן: הולכין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות לפקח על עסקי רבים בשבת. ואמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: הולכין לטרטיאות ולקרקסיאות לפקח על עסקי רבים בשבת. [ואני שמואל אומר, דהכא לא גרסינן בשבת, דאפילו בחול אצטריך למישרי משום פיקוח רבים, דאי לאו פיקוח אסור למיזל, כדאמרינן במסכת ע"ז, משום דכתיב: "ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב"]. תאנא דבי מנשה: משדכין על התינוקות ליארס, ועל התינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות.

אמר רב יהודה אמר שמואל: חשבונות של מה לך ושל מה בכך מותר לחשבן בשבת. תניא נמי הכי: חשבונות שעברו וחשבונות שעתידין להיות אסור לחשבן בשבת, וחשבונות של מה לך ושל מה בכך מותר בשבת. ורמינהי: מחשבין חשבונות שאינן צריכים, ואין מחשבין חשבונות הצריכים. כיצד? אומר אדם לחברו: כך וכך פועלים השכרתי וכך וכך הוצאתי על דירה זו, אבל לא יאמר: כך וכך הוצאתי וכך וכך אני עתיד להוציא. ולטעמיך תקשי לך היא גופה? אלא לא קשיא, הא דאיכא אגירי דאגירי גביה, והא דליכא איגרי דאגירי גביה. אי איכא אגירי דאגירי גביה, אפילו חשבונות שעברו נמי אסור לחשבן, דהא קא בעי למידע כמה בעי למיכתב להו, והוו להו חשבונות שצריכין ואסור; ואי ליכא אגירי דאגירי גביה, הוו להו חשבונות שאינן צריכין ושרי. תנו רבנן: מעשה בחסיד אחד שנפרצה לו פרצה בתוך ביתו, ונמלך עליה לגודרה בשבת, ונזכר שהוא שבת ולא גדרה, ונעשה לו נס ועלה בו צלף, וממנו היתה פרנסתו ופרנסת בני ביתו.

אמר רב יהודה אמר שמואל: מותר לומר: לכרך פלוני אני הולך למחר, שאם יש שם בורגנין, הולך אפילו בשבת:

אבל מחשיך הוא לשמור וכו':

ומקשינן: ואע"ג דלא אבדיל? והאמר ר' אלעזר בן אנטיגנוס משום ר' אלעזר ברבי ינאי: אסור לאדם שיעשה חפציו קודם שיבדיל? וכי תימא דאבדיל בתפילה, והאמר רב יהודה אמר שמואל: המבדיל בתפילה צריך שיבדיל על הכוס? וכי תימא דאבדיל על הכוס, כוס בשדה מי איכא? תרגמה רב נתן בר אמי קמיה דרבא: בין הגיתות שנו. אמר ליה רב אדא לרב אשי: כי הוינן במערבא, אמרי המבדיל בין קדש לחול ועבדינן צרכינן. כלומר: אינו צריך לומר "בין אור לחשך" כולהו, אלא ברוך אתה י"י אמ"ה המבדיל בין קדש לחול בלבד. אמר רב אשי: כי הוינן בי רב כהנא, אמרינן המבדיל בין קדש לחול וסלתינן סלתי':

כלל אמר אבא שאול וכו'. אמר רב יהודה אמר שמואל: מותר לו לאדם לומר לחברו: שמור לי פירות שבתחומך ואני אשמור לך פירות שבתחומי, דקתני: כל שאני זכאי באמירתו רשאי אני להחשיך עליו, מדאחשוכי אחשיך, שמור נמי עביד:

תנו רבנן: אין מחשיכין על התחום להביא בהמה. היתה עומדת חוץ לתחום, קורא לה והיא באה, מחשיכין על התחום לפקח על עסקי כלה להביא לה הדס, ועל עסקי המת להביא לו ארון ותכריכין, ואומרין לו: לך למקום פלוני, ואם לא תמצא במקום פלוני לך למקום פלוני, ואם לא תמצא במנה הבא במאתים. ר' יוסי אומר: ובלבד שלא יזכור לו סכום מקח:

השוכר את הפועל לשמור לו את הפרה, ולשמור לו את התינוק, אין נותנין לו שכרו של שבת, לפיכך אין אחריות שבת עליו. אם היה שכיר שנה שכיר שבוע שכיר שבת, נותנין לו שכרו של שבת, לפיכך אחריות שבת עליו. ולא יאמר לו: תן לי שכרי של שבת, אלא אומר לו: תן לי שכרי של עשרה ימים:

מתני'

מחשיכין על התחום לפקח על עסקי הכלה ועל עסקי המת להביא לו ארון ותכריכין. גוי שהביא חלילים בשבת, לא יספוד בהן ישראל אלא אם כן באו ממקום קרוב. עשו לו ארון וחפרו לו קבר, יקבר בו ישראל; ואם בשביל ישראל, לא יקבר בו עולמית:

גמ'

מאי מקום קרוב? רב אמר: מקום קרוב ממש; ושמואל אמר: חיישינן שמא חוץ לחומה לנו. כלומר: אע"ג דחזינן להו דעיילי בצפרא, לא אמרינן: אי לאו דעיילי מאתר קריבא לא הוו עיילי בצפרא, אלא אמרינן: (הכי) [הני] מאתרא רחיקא אתו, והאי דאתו בצפרא – בליליא אזלי עד דמטו לחומה וביתו התם, דקא עיילי השתא; ומאי אלא אם כן באו ממקום קרוב? הכי קאמר, לא יספוד בהן ישראל אלא ימתין כדי שיבא ממקום קרוב. והלכה כשמואל, דדייקא מתניתין כותיה, דתנן במכשירין: עיר שישראל וגוים דרין בתוכה והיתה בה מרחץ המרחצת בשבת, אם רוב גוים, מותר לרחוץ בה מיד. ואם רוב ישראל, ימתין בכדי שיחמו חמין. מחצה על מחצה, ימתין בכדי שיחמו חמין. ר' יהודה אומר: באמבטי קטנה, אם יש בה רשות רוחץ בה מיד. מאי רשות? אמר רב יצחק בריה דרב יהודה: כגון אדם חשוב שיש לו עשרה עבדים שמחממין לו עשרה קומקומוסין בבת אחת, מותר לרחוץ בה מיד.

תנו רבנן: לא יטייל אדם בתוך שדהו לידע מה היא צריכה, כיוצא בו לא יטייל אדם על פתח מדינה כדי שתחשך ויכנס למרחץ מיד:

מתני'

עושין כל צרכי המת, סכין ומדיחין אותו, ובלבד שלא יזיז בו אבר. ושומטין את הכר מתחתיו ומטילין אותו על החול, בשביל שיצטנן. וקושרין את הלחי, לא שתעלה אלא שלא תוסיף. וכן קורה שנשברה, סומכין אותה בספסל או בארוכות המטה, לא שתעלה אלא שלא תוסיף:

גמ'

ת"ר: מביאין כלי מיקר וכלי מתכות ומניחין לו על כריסו כדי שלא תפוח, ופוקקיז את נקביו כדי שלא תכנס בהן הרוח. ואף שלמה אמר בחכמתו: "עד אשר לא ירתק חבל הכסף" (קהלת יב, ו), זה חוט השדרה. "ותרוץ גולת הזהב", זה האמה. "ותשבר כד על המבוע", זה כרס. "ונרוץ הגלגל אל הבור", זה פרש, שנאמר: "וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם" (מלאכי ב, ג). אמר רב הונא: אלו בני אדם שמניחין דברי תורה ועושין כל ימיהם כחגים. ר' לוי אמר משום ר' יהושע דסיכני: לאחר שלשה ימים כריסו של אדם נבקעת והופכת לו על פניו ואומרת לוף טול מה שנתת בי:

מתני'

אין מעמצין את המת בשבת, ולא בחול עם יציאת נפש. והמעמץ עם יציאת נפש הרי זה שופך דמים:

גמ'

ת"ר: לא יעמץ אדם עיניו של מת עם יציאת נפש, וכל המעמץ עם יציאת נפש הרי זה שופך דמים. משל לנר שכבתה והולכת, אדם מניח ידיו עליה מיד כבתה. תניא, ר' שמעון בן אלעזר אומר: הרוצה שיתעמצו עיניו של מת, נופח לו יין בחוטמו ונותן לו שמן בין ריסי עיניו ואוחז בשני גודליו והן מתעמצות מאיליהן:

תניא, ר' שמעון בן אלעזר אומר: תינוק בן יומו חי מחללין עליו את השבת, אמרה תורה: חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה. דוד מלך ישראל מת – אין מחללין עליו את השבת, שנאמר: למתים חפשי, כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצוות. תניא, ר' שמעון בן אלעזר אומר: תינוק בן יומו חי אין צריך לשמרו מן העכברים, עוג מלך הבשן מת צריך לשמרו, שנאמר: "ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ" (בראשית ט, ב), הכי קאמר: כל זמן שאדם חי, מוראו מוטל על הבריות; כיון שמת, ניטל מוראו ממנו. אמר רב פפא, נקיטינן: אריא אבי תרי לא נפיל. והא קא חזינא דנפיל? ההוא כדר' אמי בר חמא, דאמר: אין חיה רעה שולטת באדם אלא אם כן נדמה לו כבהמה, שנאמר: "אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו" (תהלים מט, יג).

אמר ר' יוחנן: אסור לאדם לישן בבית בלילה יחידי, וכל הישן בלילה יחידי אוחזתו לילית. תניא, ר' שמעון בן אלעזר אומר: עשה (צדקה) עד שאתה מוצא ומצוי בידך ועודך בידך, כלומר: ויש בידך לעשות; ואף שלמה אמר בחכמתו: "וזכור את בוראך בימי בחורותיך עד אשר לא יבואו ימי הרעה", אלו ימי הזקנה; "והגיעו ימים אשר תאמר אין לי בהם חפץ", אלו ימי המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה. ופליגא אדשמואל, דאמר שמואל: אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד, שנאמר: "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ".

תניא, ר' אלעזר הקפר אומר: לעולם יבקש אדם רחמים על מדה זו, כלומר: על מדת עניות, שאם לא בא הוא בא בנו, ואם לא בא בנו בא בן בנו, שנאמר: "כי בגלל הדבר הזה", ותאנא דבי ר' ישמעאל: גלגל הוא שחוזר בעולם. אמר רב יוסף, נקיטינן: צורבא מרבנן לא מעני. והא קא חזינן דמיעני? אי איתא דמיעני, אהדורי אפיתחא לא מיהדר. אמר לה רב אחא לדביתהו: כי אתא עניא אקדימו ליה ריפתא כי היכי דליקדמו לבנייך. אמרה ליה: מילט קא לייט להו? אמר לה, קרא כתיב: "כי בגלל הדבר הזה", ותאנא דבי ר' ישמעאל: גלגל הוא שחוזר בעולם.

תניא, רשב"ג אומר: "ונתן לך רחמים ורחמך", כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים, וכל שאין מרחם על הבריות אין מרחמין עליו מן השמים. אמר רב יהודה בר שמואל בר שילת משמיה דרב: מהספדו של אדם ניכר אם הוא בן העולם הבא ואם לאו. איני? והאמר ליה רב לרב שמואל בר שילת: אחים לי הספדאי דהתם קאימנא? לא קשיא, הא דמחממו ליה וחאים, והא דמחממו ליה ולא חאים. אמר ליה אביי לרבה: כגון מר דסנו ליה כולהו פומבדיתאי, מאן מחאים הספדו? אמר: מסתיא את ורבא בר רב חנין. בעא מיניה ר' אלעזר מרב: אי זהו בן העולם הבא? אמר ליה: "ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר" (ישעיהו ל, כא). ר' חנינא אומר: כל שרוח רבותיו נוחה הימנו. איכא דאמרי, בעא מיניה ר' אלעזר מרב ורב מר' חנינא: אי זהו בן העולם הבא? אמר: כל שדעת רבותיו נוחה הימנו.

תנן התם: רבי אליעזר אומר, שוב יום אחד לפני מיתתך. שאלו תלמידיו את ר' אליעזר: וכי אדם יודע מתי ימות ויעשה תשובה? אמר להם: כל שכן ישוב היום, שמא ימות למחר, וישוב למחר שמא ימות למחר, ונמצא כל ימיו בעל תשובה, ואף שלמה אמר בחכמתו: "בכל עת יהיו בגדיך לבנים" (קהלת ט, ח):

סליקו להו שואל