רי"ף על הש"ס/שבת/פרק י

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | ר"ן | רבינו חננאל | רב ניסים גאון | רמב"ן | ריטב"א | רשב"א | תוספות רי"ד
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |

על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים

מתני'

המצניע לזרע ולדוגמא ולרפואה והוציאו בשבת, חייב עליו בכל שהוא, וכל אדם אין חייבין עליו אלא כשיעורו. חזר והכניסו, אינו חייב אלא כשיעורו.

המוציא אוכלין ונתנן על האסקופה, בין שחזר והוציאן בין שהוציאן אחר, פטור, שלא עשה מלאכתו בבת אחת. קופה שהיא מליאה פירות ונתונה על האסקופה החיצונה, אף על פי שרוב הפירות מבחוץ, פטור, עד שיוציא את כל הקופה. והמוציא בין בימינו בין בשמאלו בין בתוך חיקו בין על כתפו, חייב, שכן משא בני קהת. לאחר ידו, ברגלו, בפיו ובמפרקו, באזנו ובשערו ובאפונדתו ופיה למטה, בין אפונדתו לחלוקו ובחפת חלוקו, במנעלו ובסנדלו, פטור, שלא הוציא כדרך המוציאין:

גמ'

אמר ר' אלעזר: המוציא משוי למעלה מעשרה טפחים חייב, שכן משא בני קהת.

אמר רב משום ר' חייא: המוציא משוי על ראשו, פטור, ואם תאמר: אנשי הוצל עושים כן? בטלה דעתן אצל כל אדם:

מתני'

המתכוין להוציא לפניו ובא לו לאחריו, פטור. לאחריו ובא לו לפניו, חייב. באמת אמרו: האשה החוגרת בסינר, בין מלפניה בין מלאחריה חייבת, שכן ראוי להיות חוזר. ר' יהודה אומר: אף במקבלי פתקין:

המוציא ככר לרשות הרבים, חייב. הוציאוהו שנים, פטורים. אם לא יכול אחד להוציא והוציאוהו שנים, חייבים, ור' שמעון פוטר. המוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי, פטור אף על הכלי, מפני שהכלי טפל לו. את החי במטה, פטור אף על המטה, מפני שהמטה טפלה לו. את המת במטה, חייב אף על המטה. וכן כזית מן המת וכזית מן הנבלה וכעדשה מן השרץ, חייב, ור' שמעון פוטר:

גמ'

ההוא שיכבא דהוה בדרוקרת, שרא להו רב נחמן בר יצחק לאפוקי לכרמלית. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב נחמן: כמאן, כר' שמעון? אימר דפטר רבי שמעון מחיוב חטאת, איסורא דרבנן מיהא איכא? אמר ליה: האלהים, עיילת ביה את ואפילו לר' יהודה, מי קאמינא לרשות הרבים? לכרמלית קאמינא, דגדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה:

מתני'

הנוטל צפרניו זו בזו או בשיניו, וכן שערו וכן שפמו וכן זקנו, וכן הגודלת וכן הפוקסת וכן הכוחלת, ר' אליעזר מחייב חטאת, וחכמים אוסרין משום שבות. התולש מעציץ נקוב, חייב, ושאינו נקוב פטור, ור' שמעון פוטר בזה ובזה:

גמ'

אמר ר' אלעזר: מחלוקת ביד, אבל בכלי דברי הכל חייב. ואמר ר' אלעזר: מחלוקת לעצמו, אבל לחבירו דברי הכל פטור:

וכן שערו וכן שפמו:

תאנא, הנוטל מלא פי הזוג בשבת חייב, וכמה הוא מלא פי הזוג? אמר רב יהודה: שתים. תניא נמי הכי: הנוטל מלא פי הזוג חייב, וכמה מלא פי הזוג? שתים, ר' אליעזר אומר: אחת. ומודים חכמים לרבי אליעזר במלקט לבנות מתוך שחורות ואפילו אחת חייב. ודבר זה אפילו בחול אסור, משום "לא ילבש גבר שמלת אשה".

תניא, ר' שמעון בן אלעזר אומר: צפורן שפירש רובה וציצין שפירשו רובן, ביד מותר, בכלי פטור אבל אסור. לא פירש רובן, ביד פטור אבל אסור, (ר' שמעון בן אלעזר אומר) בכלי חייב חטאת. אמר רב יהודה: הלכה כר' שמעון בן אלעזר. אמר רבה אמר ר' יוחנן: והוא שפירשו כלפי מעלה ומצערות אותו. אמימר שרא זילחא במחוזא, פירוש, התיר רבוץ הבית במחוזא שהיו הקרקעות שלהן בשיש. טעמא מאי אמור רבנן? דילמא אתי לאשוויי גומות, הכא ליכא גומות. רבא תוספאה אשכחיה לרבינא דקא מצטער מהבלא, ואמרי לה מר קשישא בריה דרבא אשכחיה לרב אשי דקא מצטער מהבלא, אמר ליה: לא סבר לה מר להא דתניא, הרוצה לרבץ את ביתו בשבת, מביא עריבה מליאה מים ורוחץ פניו בזוית זו ורגליו בזוית זו וידיו בזוית זו ונמצא הבית מתרבץ מאליו? אמר ליה: לאו אדעתאי. תנא: אשה חכמה מרבצת ביתה בשבת. והאידנא דסבירא לן כר' שמעון, אפילו לכתחילה שרי:

סליקו להו המצניע