פתיחת התפריט הראשי

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רמב"ן | ריטב"א | רשב"א | תוספות רי"ד
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |

על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים


פרק חמשה עשר:

תוכן עניינים

מתני'עריכה

ואלו קשרים שחייבין עליהם: קשר הגמלין וקשר הספנין. כשם שהוא חייב על קשרן כך הוא חייב על התירן. ר' מאיר אומר: כל קשר שהוא יכול להתירו בידו אחת אין חייבין עליו.

יש לך קשרים שאין חייבין עליהן כקשר הגמלין וכקשר הספנין. קושרת אשה מפתחי חלוק וחוטי סבכה של פסיקיא ורצועות מנעל וסנדל ונודות שמן ויין וקדרה של בשר. ר' אליעזר בן יעקב אומר: קושרין לפני בהמה בשביל שלא תצא, וקושרין דלי בפסיקיא, אבל לא בחבל, ור' יהודה מתיר. כלל אמר ר' יהודה: כל קשר שאינו של קיימא, אין חייבין עליו:

גמ'עריכה

יש לך קשרים שאין חייבין עליהן, חיובא הוא דליכא, הא איסורא איכא, ומאי ניהו? קיטרא דקטרי בזממא, וקטרא דקטרי באצטרידא:

מפתחי חלוקה וכו':

מותרין לכתחילה:

ורצועות מנעל וכו':

איתמר: התיר רצועות מנעל וסנדל, תני חדא: חייב חטאת, ותני חדא: פטור אבל אסור, ותניא אידך: מותר לכתחילה. קשיא מנעל אמנעל, קשיא סנדל אסנדל? מנעל אמנעל לא קשיא: הא דתני חייב, במנעל דאושכפי, דמעשה אומן הוא וקשר של קיימא הוא. והא דתני פטור אבל אסור, בדרבנן, דמעשה הדיוט הוא, אלא שהוא קשר של קיימא, ולפיכך פטור אבל אסור. והא דתני מותר לכתחילה, בדבני מחוזא, כגון רצועות שיוצאות מגופו של מנעל וקושרין אותו על הרגל ועל השוק אחר שנועלין את המנעל, דלאו מעשה אומן ולא קשר של קיימא הוא. וסנדל אסנדל לא קשיא: הא דתני חייב חטאת, בדטייעי דקטרי אושכפי, דהוא נמי קשר של קיימא, כגון האי נמי דקרו ליה השתא "תאסמה", דעביד ליה לפי מדת איסתורא דכרעיה וקטר ליה קיטרא מעלייתא, ואם התירן בשבת חייב חטאת. והא דקתני פטור אבל אסור, בדחומרתא דקטרי אינהו, והיכי דמי דחומרתא? מיכנפן כולהו רצועות ומעיילן בחומרתא, דכי בעי מעיק, הדר קטיר מאבראי דחומרתא, וכי בעי מרווח. והאי דקתני מותר לכתחילה, בסנדל דנפקי ביה בתרי, דזמנין דנפיק ביה האי ומרווח ליה, וזמנין דנפיק ביה האי ומעיק ליה, והאי לאו קשר של קיימא הוא ולפיכך מותר לכתחילה.

אמר רב אמי בר אבא אמר רב אשי: אסור להלוך על גבי עשבים בשבת, שנאמר: "ואץ ברגלים חוטא". תני חדא: אסור להלך על גבי עשבים בשבת, ותניא אידך מותר? לא קשיא, כאן בימות החמה, כאן בימות הגשמים. איבעית אימא, הא והא בימות הגשמים, ולא קשיא, הא דאיכא שדאכי והא דליכא שדאכי. ואיבעית אימא, הא והא דאיכא שדאכי, ולא קשיא, הא דסאים מסאני והא דלא סאים מסאני. ואיבעית אימא, הא והא דסאים מסאני, ולא קשיא, הא דאית ליה עקוסא והא דלית ליה עקוסא. והשתא כולהו שריאן.

ר' ירמיה הוה קא אזיל בתריה דר' אבהו בכרמלית, איפסיקא ליה רצועה דסנדליה, אמר ליה: שקול גמי דחזי למיכלא דבהמה וכרוך עילויה. אביי הוה קאים קמיה דרב יוסף בחצר, איפסיקא ליה רצועה דסנדליה, אמר ליה: מאי איעביד ליה? אמר ליה: שבקיה. ומאי שנא מדר' ירמיה? התם לא מינטר, הכא מינטר:

ר' אליעזר בן יעקב אומר, קושרין לפני בהמה בשביל שלא תצא:

ואע"ג דאית ליה תרי איסורי, מהו דתימא חד מיניהו בטולי בטליה, קא משמע לן. אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כר' אליעזר בן יעקב:

קושרין דלי וכו':

אמר ר' אבא אמר ר' חייא בר אבא אמר רב: מביא אדם חבל של גרדי מתוך ביתו וקושרו בפרה ובאבוס. ואמר רב נחמן אמר שמואל: אם כלי קיואי הוא, מותר לטלטלו בשבת, ואוקימנא בחבל של גרדי, דהיינו כלי קיואי:

מתני'עריכה

מקפלין את הכלים אפילו ארבעה וחמשה פעמים, ומציעין את המיטות מלילי שבת לשבת, אבל לא משבת למוצאי שבת. ר' ישמעאל אומר: מקפלין את הכלים ומציעין את המיטות מיום הכיפורים לשבת, וחלבי שבת קריבין ביום הכיפורים, ולא של יום הכיפורים בשבת. רבי עקיבא אומר: לא של שבת קריבין ביום הכיפורים, ולא של יום הכיפורים קריבין בשבת:

גמ'עריכה

מקפלין את הכלים וכו'. דבי ר' ינאי אמרו: לא שנו אלא באדם אחד, אבל בשני בני אדם לא. ובאדם אחד נמי לא אמרן אלא בחדשים, אבל בישנים לא. ובישנים נמי לא אמרן אלא בלבנים, אבל בצבועין לא. ובצבועין נמי לא אמרן אלא שאין לו להחליף, אבל יש לו להחליף לא. תאנא: של בית רבן גמליאל לא היו מקפלין כלי לבן שלהם, מפני שהיה להם להחליף.

אמר רב הונא: יש לו להחליף, יחליף; אין לו להחליף, ישלשל בבגדיו, משום שנאמר: "וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך" (ישעיהו נח, יג); "וכבדתו", שלא תהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול, כי הא דרבי קרי למאניה "מכבדותי". אמר ר' יוחנן: מנין לשינוי בגדים מן התורה? שנאמר: "ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים" (ויקרא ו, ד), ותאנא דבי ר' ישמעאל: בגדים שבישל בהם קדרה לרבו, אל ימזוג בהן כוס לרבו.

אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן: גנאי הוא לתלמיד חכם שיצא במנעלים המטולאים. והא ר' חייא נפיק? אמ' מר זוטרא בריה דרב נחמן: בטלאי על גבי טלאי. והני מילי בעילאי, אבל בגילדאי לית לן בה. ובגילדאי נמי לא אמר אלא בימות הגשמים, אבל בימות החמה לא. ואמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן: כל תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו חייב מיתה, שנאמר: "כל משנאי אהבו מות" (משלי ח, לו), אל תיקרי "משנאי" אלא "משניאי". רבינא אמר: "רבד" איתמר, ולא פליגי, הא בלבושא הא בגלימא. פירוש "רבב", כגון קירא וזיפתא וכיוצא בו, ופירוש "רבד", דם יבש; וטעמו של דבר, כדי שלא יראה כדם נדה ויבא לידי חשד.

אמר ר' יוחנן: אי זהו תלמיד חכם שממנין אותו פרנס על הציבור? כל ששואלין ממנו דבר הלכה בכל מקום ואומרה, ואפילו במסכת כלה. אמר ר' יוחנן: אי זהו תלמיד חכם שבני עירו מצווין לעשות לו מלאכתו? זה שמניח חפציו ועוסק בחפצי שמים. למאי נפקא מינה? למיטרח ליה בריפתא. וגרסינן ביומא (עב:): ר' יוחנן רמי, כתיב: "ועשית לך ארון עץ" (דברים י, א), וכתיב: "ועשו ארון עצי שטים" (שמות כה, י)? מכאן לתלמיד חכם שבני עירו מצווין לעשות מלאכתו. "מבית ומחוץ תצפנו", אמר רבה: כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו אינו תלמיד חכם. אביי ואיתימא ר' אבא אמר: נקרא תועבה, שנאמר: "אף כי נתעב ונאלח" (איוב טו, טז). אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן, מאי דכתיב: "למה זה מחיר ביד כסיל" וגו' (משלי יז, טז)? אוי לתלמיד חכם שעוסק בתורה ואין בו יראת שמים. אמר ר' ינאי: חבל על דלית ליה ביתא, ותרעא לביתא עביד. אמר להו רבא לרבנן: במטותא מיניכו לא תירתון תרי גהינם.

אמר ר' יהושע בן לוי, מאי דכתיב: "וזאת התורה אשר שם משה" (דברים ד, מד)? זכה, נעשית לו סם חיים; לא זכה, נעשית לו סם המות. ואמר ר' יוחנן: אי זהו תלמיד חכם? כל ששואלין אותו בדבר הלכה, ואמרינן: למאי הלכתא? למנוייה לריש מתיבתא: אי במסכתא, באתריה; ואי בכולי תלמודא, בכל מקום.

"מעשות דרכיך" (ישעיהו נח, יג), שלא יהא הילוכך של שבת כהלוכך של חול. מאי היא? דלא ליפסע פסיעה גסה, כדבעא מניה רבי מר' ישמעאל בר' יוסי: מהו לפסוע פסיעה גסה בשבת? אמר ליה: וכי בחול מי התירה? שאני אומר: בחול נמי אסור, דאמר מר: פסיעה גסה נוטלת אחת מחמש מאות ממאור עיניו של אדם, במאי מהדר לה? בקדושא דבי שמשי. בעא מניה רבי מר' ישמעאל בר' יוסי: מהו לאכול אדמה בשבת? אמר ליה: אף בחול אסור, מפני שהוא מלקה. אמר ר' אמי: כל האוכל מעפרה של בבל, כאילו אוכל מבשר אבותיו, ויש אומרים, כאילו אוכל שקצים ורמשים, דכתיב: "וימח את כל היקום" וגו' (בראשית ז, כג). אמר ר' שמעון בן לקיש: למה נקרא שמה "שנער"? שכל מתי מבול ננערו לשם. אמר ר' יוחנן: למה נקרא שמה "מצולה"? שכל מתי מבול נצללו לשם. ובוודאי שקצים ורמשים דאמרי, כיון דמילקא גזרו בה רבנן, כי הא דההוא גברא דאכל גרגשתא ואכיל תחלי, וקדחא לה תחלי לליביה.

ומיהו מירהט לבי כנישתא בשבת שפיר דמי, דגרסינן בפרק מאימתי, אמר ר' זירא: מריש כי הוה חזינא רבנן דהוו רהטי בשבתא לפירקא, אמינא קא מחללי רבנן שבתא; כיון דשמעיתא להא דאמר ר' תנחומא אמר ר' יהושע בן לוי: לעולם ירוץ אדם לדבר מצוה ואפילו בשבת, שנאמר: "אחרי ה' ילכו כאריה ישאג", אנא נמי הוה רהיטנא.

אמר רב הונא: היה מהלך בשבת ופגע באמת המים, אם היה יכול להניח רגלו ראשונה קודם שיעקור רגלו שנייה, מותר, ואם לאו אסור. מתקיף לה רבא: היכי ליעביד? ליקיף, קא מפיש בהילוכא; ליעבר, זימנין דמיתווסן מאניה במיא ואתי לידי סחיטה. אלא בהא, כיון דלא איפשר, פסע ליה פסיעה גסה וקופץ לאמת המים ושפיר דמי, וכן הלכתא.

"ממצוא חפצך", חפציך אסורין, חפצי שמים מותרין. "ודבר דבר", שלא יהא דיבורך של שבת כדיבורך של חול. "דבר", דיבור אסור, הרהור מותר:

סליקו להו ואלו קשרים