ר"ן על הרי"ף/שבת/פרק ט


דף לד עמוד בעריכה

אמר רבי עקיבא מניין לע"ז שמטמאה במשא. משום דבעי למתני בהדייהו מנין שמרחיצין את המילה כליל ליה להנך בהדה דדמיאן לה:

במשא:    אדם הנושאה:

תזרם:    כמו דוה בע"ז משתעי:

מנין לספינה שהיא טהורה:    שאינה מקבלת שום טומאה שנאמר דרך אניה בלב ים ולא אתי קרא אלא לאשמועינן דמה ים טהור אף ספינה טהורה דאי לא פשיטא דאניה בלב ים היא והכי מפרש בגמרא:

שזורעים בתוכה:    ה' מינים של זרעונים ואפ"ה אין יונקין זה עם זה. וזורעין ד' על ד' רוחות הערוגה כלומר על כל רוח ורוח. ואחת באמצע


דף לה עמוד אעריכה


כלומר באמצע הערוגה ובגמ' מפרש היכי משמע ו' טפחים וה' זרעונים מדכתיב תוציא דהיינו חד צמחה חד זרועיה תרי תצמיח חד וששה טפחים דליכא למילף מקרא קים להו לרבנן דחמשה זרעונים בששה טפחים לא ינקי אמצעי ושברוחות מהדדי דשיעור יניקת כל זרע טפח ומחצה:

מנין לפולטת שכבת זרע ביום השלישי שהיא טמאה:    דיום השלישי אכתי לא מסרחא שכבת זרע וראוי לקלוט ולהיות ולד נוצר ממנו וקרינא ביה שכבת זרע הראוי להזריע:

לשלשת ימים:    דהקפיד הכתוב על טמאי קרי במתן תורה וקס"ד דבד' בשבת פירשו מנשותיהן וקבלו תורה בשבת שהוא רביעי לאותן ששמשו מטותיהם לפני הפרשה וטבלו ליל שבת ולא חש אם יפלטו היום אבל אם פלטו ערב שבת בשלישי טמאות לכך הפרישן ג' ימים:

מנין שמרחיצין ביום ג':    דאף ביום ג' מסוכן הוא:

גמ' אמר רב יהודה אמר רב לעולם אל ימנע אדם את עצמו מבית המדרש אפילו שעה אחת:    שמא יאמרו דבר חדוש שלא שמע מעולם:

מקק דספרים וכו':    כל אלו מיני תולעים הם ושמן חלוק זה מזה:

כולהו סכנתא:    אם אכלם:

קוצים בתאנה:    התולע היה יושב ונוקב בגרונו והיה סבור שהוא קוץ ורבא הכיר שהוא פה של תאנה דהיינו תולעת והחכם עיניו בראשו:

סליקו להו אמר רבי עקיבא