רי"ף על הש"ס/שבת/פרק ב

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | ר"ן | רבינו חננאל | רב ניסים גאון | רמב"ן | ריטב"א | רשב"א | תוספות רי"ד
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |

על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים

פרק שני

מתני'

במה מדליקין ובמה אין מדליקין אין מדליקין לא בלכש ולא בחוסן ולא בכלך ולא בפתילת האידן ולא בפתילת המדבר ולא בירוקה שעל פני המים לא בזפת ולא בשעוה ולא בשמן קיק ולא בשמן שריפה ולא באליה ולא בחלב נחום המדי אומר מדליקין בחלב מבושל וחכ"א אחד מבושל ואחד שאינו מבושל אין מדליקין בו:

גמ'

לכש שוכא דארזא. שוכא דארזא עץ בעלמא הוא? בעמרניתא דאית ביה: ולא בחוסן: אמר אביי כיתנא דדייק ולא נפיץ: ולא בכלך: אמר שמואל שאלתינהו לכל נחותי ימא ואמרי כולכא שמיה רב יצחק בר זעירא אמר גושקרא שמיה: ולא בפתילת האידן: אחוינא בעמרניתא דביני ביני: ולא בפתילת המדבר: שברא: ולא בירוקה שעל מאי היא אמר רב פפא אוכמתא דארבא תנא הוסיפו עליהן של צמר ושל שער זפת זיפתא שעוה קירותא: תנא עד כאן פסול פתילות מכאן ואילך פסול שמנים פשיטא שעוה איצטריכא ליה מהו דתימא נגזור פסול שמנים אטו פסול פתילות קא משמע לן דלא ת"ר כל אלו שאמרו אין מדליקין בהן בשבת אבל עושין בהם מדורה בשבת בין להתחמם כנגדה בין להשתמש לאורה בין ע"ג קרקע בין על גבי מנורה ולא אסרו אלא לעשות מהן פתילה לנר בלבד: ולא בשמן קיק מאי שמן קיק אמר שמואל שאילתינהו לכל נחותי ימא ואמרו לי עוף אחד יש בכרכי הים וקיק שמו רב אחא בריה דרב יצחק בריה דרב יהודה אמר משחא דקאזא ר"ש ב"ל אמר קיקיון דיונה: אמר רבה פתילות שאמרו חכמים אין מדליקין בהן מה טעם מפני שהאור מסכסך בהן שמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן מה טעם שאין נמשכין אחר הפתילה: בעא מיניה אביי מרבה שמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת מהו שיתן לתוכן שמן כל שהוא וידליק מי גזרינן דילמא אתי לאדלוקי בעינייהו או לא א"ל אין מדליקין א"ל מה טעם לפי שאין מדליקין בהם והכורך דבר שמדליקין בו ע"ג דבר שאין מדליקין בו אין מדליקין בו בד"א להדליק אבל להקפות מותר פירוש להקפות להעבות ראש הפתילה להרבות אורה:אמר רב ברונא אמר רב חלב מהותך וקרבי דגים שנמוחו אדם נותן לתוכו שמן כל שהוא ומדליק

הלכות חנוכה

א"ר זירא אמר רב מתנה ואמרי לה א"ר זירא אמר רב פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת מדליקין בהן בחנוכה בין בחול בין בשבת מדקאמר מדליקין בהם בשבת ש"מ אסור להשתמש לאורה דכיוון דאסור להשתמש לאורה לא אתי לאטויי ותו מדמדליקין בהן בחנוכה מכלל דאי כביא לא מזדקיק לה שמע מינה כבתה אין זקוק לה והא דתניא מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק מאי לאו דאי כביא הדר מדליק לה לא דאי לא אדליק מדליק א"נ לשיעורה כלומר שצריך ליתן בה שמן כדי שתהא דולק והולך עד השיעור הזה היתה דולקת והולכת עד השיעור הזה ורצה לכבותה או להשתמש לאורה הרשות בידו: עד שתכלה רגל מן השוק עד כמה א"ר יוחנן עד דכליא רגלא דתרמודאי פי' עצים ידועים אצלם ונקראים תרמודא ובני אדם המביאין אותם נקראין תרמודאי ומתעכבין עד אחר שקיעת החמה כמו חצי שעה עד שמגיעין לבתיהם: ת"ר מצות נר חנוכה נר איש וביתו והמהדרין נר לכל אחד ואחד והמהדרין מן המהדרין בית שמאי אומרים יום ראשון מדליק שמנה מכאן ואילך פוחת והולך וב"ה אומרים יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך. טעמייהו דב"ש כנגד פרי החג אי נמי כנגד ימים הנכנסין. וטעמייהו דב"ה כנגד ימים היוצאין אי נמי משום מעלין בקדש ולא מורידין: אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן שני זקנים היו בצידן אחד עשה כדברי ב"ש ואחד עשה כב"ה זה נותן טעם לדבריו כנגד פרי החג וזה נותן טעם לדבריו משום מעלין בקדש ולא מורידין: חנוני שהניח נר חנוכה מבחוץ והוזק בה אחר פטור מלשלם מפני שהוא נר של מצוה והאי דקא מניחה מבחוץ הואיל ומצוה לפרסם את הנס: ת"ר נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ ואם היה דר בעליה מניחה בחלון הסמוכה לרה"ר ובשעת הסכנה מניחה על שולחנו ודיו אמר רבא וצריך נר אחרת להשתמש לאורה ואי איכא מדורה לא בעי ואי אדם חשוב הוא אע"ג דאיכא מדורה צריך: מאי חנוכה דת"ר בכ"ה בכסליו יומי חנוכה תמניא אינון דלא למספד בהון ודלא להתענאה בהון שכשנכנסו יונים להיכל וטמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה חתום ומונח בחותמו של כה"ג ולא היה בה להדליק אלא יום אחד ונעשה בה נס והדליקו בה ח' ימים לשנה אחרת קבעום ח' ימים טובים בהלל ובהודאה והלכך מברכינן אניסא כל יומא ויומא מתמניא יומי דחנוכה הואיל ובכל יום ויום היה הנס מתחדש באותו פך של שמן: אמר רב כהנא דרש רבי נתן בר מניומי משמיה דרב נחמן נר חנוכה שהניחה למעלה מכ' אמה פסולה כסוכה וכמבוי: אמר רבא נר חנוכה מצוה להניחה בטפח הסמוך לפתח היכא מנח לה רב אחא בריה דרבא אמר מימין ורב ירמיה מדפתי אמר משמאל והלכתא משמאל כדי שיהא מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל והיכא דקא בעי לאדלוקי נר חנוכה ונר שבת ברישא מדליק דחנוכה והדר דשבתא דאי מדליק דשבתא ברישא איתסר ליה לאדלוקי דחנוכה משום דקביל שבתא עליה: אמר רב יהודה אמר רב אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה אמר אביי כל מילי דמר עביד כרב בר מהני תלת דעביד כשמואל מדליקין מנר לנר ומתירין מבגד לבגד והלכתא כרבי שמעון בגרירה דתניא ר"ש אומר גורר אדם מטה כסא וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ אמר רבא היה תופס נר חנוכה ועומד לא עשה ולא כלום מ"ט מאן דחזי אמר לעסקיה הוא דנקיט לה ואמר רבא הדליקה מבפנים והוציאה לחוץ לא עשה ולא כלום מ"ט ה"נ הרואה אומר לצרכו הוא דנקיט לה: האי נר חנוכה דאדלקה חרש שוטה וקטן לא עשה ולא כלום מ"ט הדלקה עושה מצוה ולא הנחה עושה מצוה והני לאו בני מיעבד מצוה נינהו אבל אשה ודאי מדלקה דא"ר יהושע ב"ל נשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס: א"ר יהושע ב"ל עששית שהיתה דולקת כל השבת כולה למוצאי שבת מכבה ומדליקה אמר רב ששת אכסנאי חייב בנר חנוכה: א"ר זירא מריש כי הוינא בי רב הוה משתתפינא בפריטי בהדי אושפיזאי לבתר דנסיבנא אמינא השתא ודאי לא צריכנא דקא מדליקי עלאי בגו ביתאי: וה"מ דאשתתופי בפריטי היכא דלא פתח בבא לנפשיה אבל אי פתח בבא לנפשיה מיחייב לאדלוקי משום חשדא: אמר רב חייא בר אשי אמר רב המדליק נר חנוכה צריך לברך ור' ירמיה בר אבא אמר הרואה נר חנוכה חייב לברך מאי מברך אמר רב יהודה יום ראשון המדליק מברך שלש והרואה מברך שנים מכאן ואילך מדליק מברך שנים והרואה מברך אחד מאי מברך אקב"ו להדליק נר של חנוכה ושעשה נסים ושהחיינו אמר רב הונא חצר שיש לה שני פתחים צריכה שני נרות אמר רבה לא אמרן אלא משתי רוחות אבל מרוח אחת לא צריך: א"ר יצחק אמר רב הונא נר שיש לה שתי פיות עולה לשני בני אדם אמר רבא מילא קערה שמן והקיפה פתילות אם כפה עליה כלי עולה לכמה בני אדם לא כפה עליה כלי נעשית כמדורה ואפילו לאחד אינו עולה: אמר רבא פשיטא לי נר חנוכה ונר ביתו נר ביתו עדיף משום שלום ביתו נר ביתו וקדוש היום נר ביתו עדיף משום שלום ביתו בעי רבא נר חנוכה וקדוש היום איזה מהם עדיף קדוש היום עדיף משום דתדיר או דלמא נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא בתר דבעיא הדר פשטה נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא אמר רב הונא הרגיל בנר חנוכה הויין לו בנים תלמידי חכמים הרגיל בנר של שבת בניו תלמידי חכמים הרגיל במזוזה זוכה לדירה נאה הרגיל בציצית זוכה לטלית נאה הזהיר בקידוש היום זוכה וממלא גרבי יין רב הונא הוה רגיל דהוה חליף אפיתחא דבי אבין נגרא חזא דהוו רגילי בשרגי אמר תרי גברי רברבי נפקי מהכא נפקי מיניה רב חייא בר אבין ורב אידי בר אבין: רב חסדא הוה רגיל דחליף אפיתחא דבי נשא דרב שזבי חדא דהוו רגילי בשרגא אמר גברא רבה נפיק מהכא נפיק מינייהו רב שזבי דביתהו דרב יוסף הות מאחרה ומדלקה אמר לה רב יוסף תנינא לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה מלמד שעמוד הענן משלים לעמוד האש ועמוד האש משלים לעמוד הענן סברה לאקדומי אמר לה ההוא סבא תנינא ובלבד שלא יקדים ובלבד שלא יאחר אמר רבא דרחים רבנן הויין ליה בנין רבנן דמוקיר רבנן הויין ליה חתני רבנן דדחיל מרבנן איהו גופיה הוי צורבא מרבנן ואי לאו בר הכי הוא הויין מליה משתמעין כצורבא מרבנן: ולא בשמן שריפה: מאי שמן שריפה שמן של תרומה שנטמאה ואמאי קרו ליה שמן שריפה הואיל ולשריפה עומד וביו"ט שחל להיות ע"ש עסקינן לפי שאין שורפים קדשים ביו"ט ותניא נמי הכי כל אלו שאמרו אין מדליקין בהן בשבת מדליקין בהן ביו"ט חוץ משמן שריפה לפי שאין שורפין קדשים ביו"ט איבעיא להו מהו להזכיר של חנוכה בבהמ"ז כיון דמדרבנן הוא לא מדכרינן או דלמא משום פרסומי ניסא מדכרינן: אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא אינו מזכיר ואם בא להזכיר מזכיר בהודאה רב הונא בר יהודה איקלע לבי רבא סבר לאדכורי בבנין ירושלים א"ל רבא כתפלה מה תפלה בהודאה אף בהמ"ז בהודאה: איבעיא להו מהו להזכיר של ר"ח בבהמ"ז אם תמצא לומר חנוכה דרבנן לא צריך ראש חודש דאורייתא צריך או דלמא כיון דלא אסיר בעשיית מלאכה לא מדכרינן רב אמר מזכיר ור' חנינא אמר אינו מזכיר א"ר זירא נקוט הא דרב בידך דתני ר' אושעיא כותיה דתני ר' אושעיא ימים שיש בהן קרבן מוסף כגון ר"ח וחולו של מועד ערבית שחרית ומנחה מתפלל י"ח ואומר מעין המאורע בעבודה ואם לא אמר מחזירין אותו ואין בהן קדושה על הכוס ויש בהן הזכרה בברכת המזון וימים שאין בהן קרבן מוסף כגון חנוכה ופורים תעניות ומעמדות ושני וחמישי. שני וחמישי מאי עבידתייהו אלא אימא שני וחמישי של תעניות ושל מעמדות ערבית שחרית ומנחה מתפלל י"ח ואומר מעין המאורע בשומע תפלה ואם לא אמר אין מחזירין אותו ואין בהן קדושה על הכוס ואין בהן הזכרה בברכת המזון: מהא שמעינן דמי שטעה ולא אמר עננו בתפלת תענית שאין מחזירין אותו ותו שמעינן דמי שטעה ולא הזכיר על הנסים בתפלה בחנוכה ובפורים שאין מחזירין אותו לפי שאין מחזירין אותו אלא בימים שיש בהן קרבן מוסף כגון ר"ח וחש"מ אבל יום שאין בו קרבן מוסף כגון תעניות ומעמדות וחנוכה ופורים אין מחזירין אותו ותניא [נמי] בתוספתא בהדיא כל יום שאין בו קרבן מוסף כגון תעניות ומעמדות חנוכה ופורים ערבית שחרית ומנחה מתפלל י"ח ואומר מעין המאורע ואם לא אמר אין מחזירין אותו וכל יום שיש בו קרבן מוסף כגון ר"ח וחולו של מועד ערבית שחרית ומנחה מתפלל שמונה עשרה ואומר קדושת היום בעבודה ואם לא אמר מחזירין אותו: איבעיא להו מהו להזכיר של חנוכה במוספין כיון דלית בה מוסף לא מדכרינן או דילמא יום הוא שנתחייב בארבע תפלות רב הונא ורב יהודה אמרי אינו מזכיר רב נחמן ורבי יוחנן אמרי מזכיר והלכתא כותייהו דא"ר יהושע בן לוי יוה"כ שחל להיות בשבת המתפלל תפלת נעילה צריך להזכיר של שבת יום הוא שנתחייב בה' תפלות הכא נמי יום הוא שנתחייב בד' תפלות ולפיכך הוא מזכיר והא דאמר רב גידל אמר רב ר"ח שחל להיות בשבת המפטיר בנביא אינו צריך להזכיר של ר"ח שאלמלא שבת אין נביא בר"ח לית הלכתא כותיה מהא דריב"ל:

אמר רבא יום טוב שחל להיות בשבת שליח צבור היורד לפני התיבה ערבית א"צ להזכיר של יו"ט שאלמלא שבת אין ש"צ יורד ערבית ביו"ט וכן הלכתא. ואי קשיא לך הא דאמר ריב"ל יום הוא שנתחייב בחמש תפלות. הכא בע"ש דין הוא דלא צריך ש"צ ערבית לירד לפני התיבה ורבנן הוא דתקון משום סכנה אבל התם ביום הכפורים יום הוא שנתחייב בחמש תפלות: והני תמני יומי דחנוכה מיחייבינן בהו למיגמר הלילא בכל יומא ויומא דאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק י"ח יום בשנה יחיד גומר בהן את ההלל ואלו הן ח' ימי חנוכה ויו"ט הראשון של פסח ויום טוב של עצרת ושמונת ימי החג ובגולה כ"א יום ט' ימי החג וח' ימי חנוכה וב' י"ט של פסח וב' י"ט של עצרת אבל הלל דר"ח לאו דאורייתא אלא מנהגא הוא ומשום הכי לא גמרינן ביה הלילא אלא מדלגי דלוגי דאמרינן רב איקלע לבבל חזא דקא קרו הלל בר"ח סבר לאפסוקינהו כיון דשמעינהו דמדלגי ואזלי אמר ש"מ מנהג אבותיהם בידיהם תנא יחיד לא יתחיל ואם התחיל גומר הילכך אי בעי יחיד למיקרי הלל בראש חדש קרי ליה בלא ברכה ומדלג דלוגי:

מתני'

אין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב ר' ישמעאל אומר אין מדלקין בעטרן מפני כבוד השבת וחכמים מתירין בכל השמנים בשמן שומשמין בשמן אגוזים בשמן צנונות בשמן דגים בשמן פקועות בעטרן ובנפט ר' טרפון אומר אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד:

גמ'

אין מדליקין בעטרן מ"ט אמר רבא מפני שריחו רע גזירה שמא יניחנו ויצא א"ל אביי ויצא שאני אומר הדלקת נר בשבת חובה דאמר רב חסדא ואמרי לה אמר רבא בר רב חנין אמר רב הדלקת נר בשבת חובה רחיצת ידים ורגלים בחמין ערבית רשות ואני אומר מצוה מאי מצוה דאמר רב יהודה כך היה מנהגו של רבי יהודה בר' אלעאי ערב שבת מביאין לו עריבה מליאה מים חמין ורוחץ בה פניו ידיו ורגליו ומתעטף ויושב בסדינין המצויצין ודומה למלאך ה' צבאות והיו תלמידיו מחבין ממנו כנפי כסותן אמר להם בני לא כך שניתי לכם סדין בציצית ב"ש פוטרין ובית הלל מחייבין והלכה כב"ה ואינהו סבור גזירה משום כסות לילה תניא ר"ש בן אלעזר אומר אין מדליקין בצרי מאי טעמא אמר רבה מתוך שריחו נודף גזירה שמא יסתפק ממנו א"ל אביי ולימא מר מפני שהוא עף א"ל חדא ועוד קאמינא חדא מפני שהוא עף ועוד גזירה שמא יסתפק ממנו ת"ר אין מדליקין בטבל טמא בחול וא"צ לומר בשבת כיוצא בו אין מדליקין בנפט לבן בחול ואין צ"ל בשבת בשלמא נפט לבן מפני שהוא עף אלא טבל טמא מ"ט אמר קרא ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה מה תרומה טהורה אין לך בה אלא משעת הרמה ואילך אף תרומה טמאה אין לך בה אלא משעת הרמה ואילך:

מתני'

כל היוצא מן העץ אין מדליקין בו אלא פשתן וכל היוצא מן העץ אינו מטמא טומאת אהלין אלא פשתן פתילת הבגד שקפלה ולא הבהבה ר"א אומר טמאה היא ואין מדליקין בה ר"ע אומר טהורה היא ומדליקין בה:

גמ'

פתילת הבגד פלוגתא דר"א ור"ע בגמרא כך היא בשלמא לענין טומאה בהא פליגי דסבר רבי אליעזר קיפול אינו מועיל ור"ע סבר קיפול מועיל אלא לענין הדלקה במאי פליגי אמר ר"א א"ר אושעיא וכן אמר רב אדא בר אהבה הכא בשלש על שלש מצומצמות עסקינן וביו"ט שחל להיות בע"ש הוא ודכ"ע אית להו להא דר"י אמר רב דאמר מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים ודכ"ע אית להו להא דאמר עולא המדליק צריך להדליק ברוב היוצא רבי אליעזר סבר קיפול אינו מועיל ובמילתא קמייתא קיימא וכיון דאדליק ביה פורתא הויא ליה שבר כלי וכי קא מדליק בשבר כלי קא מדליק ור"ע סבר קיפול מועיל כי קא מדליק בהיתרא קא מדליק א"ר יוסה היינו דתנינא שלש על שלש מצומצמות ולא ידענא למאי הלכתא: ומדקא מתרץ רב אדא בר אהבה אליבא דר' יהודה ש"מ כר' יהודה ס"ל ומי אמר רב אדא בר אהבה הכי והאמר רב אדא בר אהבה נכרי שחקק קב בבקעת ישראל מסיקה ביום טוב ואינו חושש ואי ס"ד דכרבי יהודה ס"ל נולד הוא ואסור ומתרץ בגמרא לדבריהם דר"א ור"ע קאמר ליה וליה לא ס"ל כר' יהודה (ואמאי כיון דאדליק ביה פורתא שבר כלי קא עבדיה וכי קא מהפך בשבר כלי קא מהפך א"ל טעמא דמתני' קא מפרש וליה לא ס"ל כרבי יהודה) רבא אמר היינו טעמא דר"א שאין מדליקין בפתילה שאינה מחורכת ולא בסמרטוטין שאינן מחורכין אלא הא דתני רב יוסף שלשה שאמרו מצומצמות למאי הלכתא לענין טומאה וכדתנן שלשה על שלשה שאמרו חוץ מן המלל דר"ש וחכ"א שלשה (על שלשה) מכוונות: רב המנונא אמר הכא בפחות משלשה על שלשה עסקינן ואזדא ר"א לטעמיה ור"ע לטעמיה דתנן פחות משלשה על שלשה שהתקינו לפקק בו את המרחץ או לקנח את הריחים או לנער בו את הקדרה בין מן המוכן בין שאינו מן המוכן [טמא דר"א רי"א בין מן המוכן בין שאינו מן המוכן] טהור ר' עקיבא אומר מן המוכן טמא שלא מן המוכן טהור ואמר עולא ואיתימא רבה בר בר חנה א"ר יוחנן זרקו לאשפה דברי הכל טהור הניחו בקופסא דברי הכל טמא לא נחלקו אלא שתלאו במגוד או שהניחו אחורי הדלת דר"א סבר בין במגוד בין שהניחו אחורי הדלת מוכן הוא וטמא הוא ור' יהושע סבר בין שתלאו במגוד בין שהניחו אחורי הדלת לאו מוכן הוא וטהור הוא ור"א דקאמר [לאו] מוכן הוא (וטמא הוא). דלגבי קופסא [לאו] מוכן הוא. וטמא הוא דקסבר ר"א כיון שלא זרקו לאשפה בין שהניחו במגוד בין שהניחו אחורי הדלת אחשובי אחשביה וכמי שהניחו בקופסא דמי וטמא הוא ורבי יהושע דאמר מוכן הוא וטהור הוא לא קאמר מוכן לגבי קופסא דאמרי' לעיל הניחו בקופסא דברי הכל טמא אם כן היכי קאמר ר' יהושע מוכן הוא וטהור הוא אלא האי מוכן דא"ר יהושע לאו אקופסא קאי אלא לאשפה קאי (והכי קאמר בין שתלאו במגוד בין שהניחו אחורי הדלת כיון שלא הניחו בקופסא מוכן הוא לאשפה וטהור הוא דלאו דעתיה עילויה ואינו חשוב לגביה כלום והכנה דאפשה לאו שמה הכנה לגבי טומאה) ור"ע בתלאו במגוד סבר כר' אליעזר והוי מוכן לגבי טומאה ובהניחו אחורי הדלת סבר ליה כר' יהושע דאמר טהור והוי כמו שזרקה לאשפה והוי טהור דאמרינן דהכנה דאשפה לא הויא הכנה דטומאה. והא דאמר רב המנונא הכא בפחות משלשה על שלשה עסקינן וכו' אשכחנא ביה למקצת רבואתא פירושא דלאו דסמכא ודלא כהלכתא ולהכי איצטריכנא למכתביה ולברורי פירכי' ולפרושי שמעתתא פירושא מעליא אליבא דהלכתא והכי אשכחיה ליה דקא מוקים להא דרב המנונא בפחות מג' [אצבעות] על ג' וקאמר בתר הכי ומאן דחזא דרב המנונא דאייתי ראיה מג' על ג' ומוקים לה לפתילה דקתני במתני' בפתילה שיש בה פחות משלשה [טפחים] והא דחויה היא דהיכי קתני ר' עקיבא אומר טהורה והלא משנה שלימה שנינו מפני שאמרו שלש על שלש שנתמעטה טהורה אבל שלשה על שלשה שנתמעטה אף על פי שטהור מן המדרס טמא בכל הטומאות אלא פחות משלש על שלש הוא וכיון דאוקמה רב אדא בשלש על שלש אוקמה רב המנונא בפחות מג' והא דקאמר שלשה דהכנת מטליות בהדיא בפחות משלשה קתני לה והוא הדין לפחות משלש: הדין הוא פירושא דאשכחן ואנן מקשינן עליה כי קושיא דיליה מאי אמרת פחות משלש הוא ולהכי קתני רבי עקיבא טהורה ואימא לאידך גיסא היכי קתני ר' אליעזר אומר טמאה בפחות משלש על שלש והלא משנה שלימה שנינו מפני שאמרו שלש על שלש שנתמעטה טהורה ועוד היכי אמרת בפחות משלשה על שלשה קתני לה והוא הדין לפחות משלש על שלש וכי באיזה דין שוה פחות משלש על שלש לפחות משלשה על שלשה (טפחים) והלא פחות משלשה על שלשה טמאה בכל הטומאות חוץ מטומאת מדרס ופחות משלש על שלש טהורה מכולם ואי אפשר לדון טהור מטמא הרי נתברר לך דהני מילי לית בהו מששא ולאו דסמכא נינהו ולהכי חזינן לפרושי האי שמעתא פירושא מעליא ופירושא דסמכא אליבא דהלכתא עיקר האי שמעתא דפחות משלשה על שלשה עד שלש על שלש לא מטמא אלא אי אצנעיה ואי לא אצנעיה לא מטמא דתניא בתוספתא בענין שלש על שלש לעולם אינה טמאה עד שיצניענה לבגד ר"ש אומר לדבר שמקבל טומאה טמאה לדבר שאין מקבל טומאה טהורה וידוע שפחות משלשה על שלשה ושלש על שלש דינן שוה ובהאי הצנעה קא מיפלגי ר"א ור' יהושע ור' עקיבא דתנן פחות משלשה על שלשה שהתקינו לפקק בו את המרחץ ולנער בו את הקדרה ולקנח בו את הריחיים ר' אליעזר אומר בין מן המוכן בין שאינו מן המוכן טמא רבי יהושע אומר בין מן המוכן בין שאינו מן המוכן טהור רבי עקיבא אומר מן המוכן טמא שאינו מן המוכן טהור ואמר עולא ואיתימא רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן זרקו לאשפה דברי הכל טהור הניחו בקופסא דברי הכל טמא לא נחלקו אלא שתלאו במגוד או שהניחו אחורי הדלת פי' שאם הניחו בקופסא הרי הכינו והצניעו ואף על פי שחזר והתקינו לפקק [בו] את המרחץ ולנער בו את הקדרה שהן מעשה מוך בעלמא ודבר שאינו מקבל טומאה הוא לא בטיל ליה מתורת בגד ולא מפקא ליה ההיא תקנה מתורת בגד וטמא הוא לדברי הכל ואם זרקו לאשפה דברי הכל טהור דהא בטליה ובין התקינו לנער בו את הקדירה ובין לא התקינו טהור דהא כבר בטליה מעיקרא ולא בעי התקנה לאלין מילי כי פליגי בשתלאו במגוד או שהניחו אחורי הדלת ר' אליעזר סבר מוכן הוא וטמא הוא דכמי שהניחו בקופסא דמי ואף על פי שחזר והתקינו לנער בו את הקדירה וכיוצא בה לא נפק ליה מתורת בגד בההיא התקנה ורבי יהושע סבר כיון שלא הניחו בקופסא לאו מוכן הוא הילכך טהור הוא ואע"פ שלא התקינו לנער בו את הקדרה שהרי ביטלו מעיקרא והאי דקרי ליה מוכן דלגבי אשפה מוכן קרי ליה ור"ע בתלאו במגוד סבר לה כרבי אליעזר דאמר מוכן הוא וטמא הוא ובהניחו אחורי הדלת סבר לה כרבי יהושע דאמר (לאו) מוכן הוא וטהור הוא ולפום הכין אוקמא רב המנונא לפלוגתא דרבי אליעזר ור"ע בפתילת הבגד לענין טומאה בפחות משלשה על שלשה ובין שתלאו במגוד ובין הניחו אחורי הדלת לר"א מוכן הוא וטמא הוא ור"ע הדר ביה לגבי דר' יהושע ובין תלאו במגוד ובין הניחו אחורי הדלת לאו מוכן הוא ולפיכך אמר טהורה היא מדקרי לה פתילת הבגד דעדיין בגד הוא וקאמר טהורה בהא פליגי לענין טומאה אבל לענין הדלקה היינו טעמא דרבי אליעזר לפי שאין מדליקין בפתילה שאינה מחורכת ולא בסמרטוטין שאינן מחורכין כדרבא ור"ע סבר מדליקין והלכתא כותיה הדין הוא פירושא דהאי שמעתתא בבירור בלא קושיא ובלא ספק:

מתני'

לא יקוב אדם שפופרת של ביצה וימלאנה שמן ויתננה על פי הנר בשביל שתהא מנטפת ואפילו היא של חרס ורבי יהודה מתיר ואם חברה היוצר מתחלה מותר מפני שהוא כלי אחד לא ימלא אדם קערה שמן ויתננה בצד הנר ויתן ראש הפתילה בתוכה בשביל שתהא שואבת ורבי יהודה מתיר:

גמ'

ורבי יהודה מתיר ולית הלכתא כרבי יהודה דלמא אתי לאיסתפוקי מיניה: ואם חברה היוצר וכו': תנא ואם חברה בסיד ובחרסית מותר והא אנן יוצר תנן אלא אימא כעין יוצר:

מתני'

המכבה את הנר מפני שהוא מתירא מפני נכרים מפני לסטים מפני רוח רעה ואם בשביל החולה שיישן פטור:

גמ'

סוגיא דשמעתא אם חולה שיש בו סכנה הוא מותר לכבות לכתחלה ואפילו לרבי יהודה ואם חולה שאין בו סכנה הוא לר' שמעון לא יכבה ואם כבה פטור אבל אסור ולרבי יהודה חייב חטאת:

מתני'

כחס על הנר כחס על השמן כחס על הפתילה חייב רבי יוסי פוטר בכולן חוץ מן הפתילה מפני שהוא עושה פחם:

גמ'

אסקה רבי יוחנן דרבי יוסי לעולם כרבי שמעון סבירא ליה והכא בפתילה שצריך להבהבה עסקינן דבהא אפילו רבי שמעון מודה דקא מתקן מנא:

מתני'

על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן על שאינן זהירות בנדה ובחלה ובהדלקת הנר:

גמ'

בשעת לידתן מאי טעמא א"ר יצחק היא קלקלה בחדרי בטנה לפיכך תלקה בחדרי בטנה תינח נדה חלה והדלקת הנר מאי איכא למימר כדדרש ההוא גלילאה קמיה דרב חסדא אמר הקדוש ברוך הוא רביעית דם נתתי בכם על עסקי דם הזהרתי אתכם ראשית קראתי אתכם על עסקי ראשית הזהרתי אתכם נשמה נתתי בכם שקרויה נר על עסקי נר הזהרתי אתכם אם אתם משמרים אותם מוטב ואם לאו אני נוטל נשמתכם מכם ומאי שנא בשעת לידתן אמר רבא נפל תורא חד חד סכינא [וגברי היכי מבדקי אמר רבא בשעה שעוברין על הגשר על הגשר ותו לא אימא כעין גשר] אמר רבי יוחנן לעולם אל ילך אדם במקום סכנה ויאמר שעושין לו נס שמא אין עושין לו נס ואם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו וא"ר יוחנן מאי קראה קטנתי מכל החסדים: אמר ר' יצחק בריה דרב יהושע לעולם יבקש אדם רחמים שלא יחלה שאם יחלה אומרים לו הבא זכות והפטר ת"ר מי שחלה ונטה למות אומרים לו התודה שכן דרך כל המומתין מתודין אדם יוצא לשוק דומה למי שנמסר לסרדיוט חש בראשו דומה למי שנתנוהו לקולר עלה למטה ונפל למשכב דומה למי שהעלוהו לגרדום לידון שכל מי שעלה לגרדום לידון אם יש לו פרקליטין גדולים ניצול ואם לאו אינו ניצול ואלו הם פרקליטין גדולים תשובה ומעשים טובים: תניא ר' נתן אומר בעון ביטול נדרים מתה אשתו של אדם שנאמר אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך ר' אומר בעון נדרים בניו ובנותיו של אדם מתים כשהם קטנים שנא' אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה הוא למה יקצוף האלהים על קולך וחבל את מעשה ידיך ואיזה הן מעשה ידיו של אדם אלו בניו ובנותיו תנו רבנן בעון נדרים בנים מתים דברי ר"א בנו של ר' שמעון בן יוחאי רבי יהודה הנשיא אומר בעון ביטול תורה ויש אומרים בעון ביטול מזוזה ויש אומרים בעון ביטול ציצית: אמר רבי שמעון בן לקיש הוו זהירין במצות ציצית שכל הזוכה ומקיים מצות ציצית זוכה ומשמשין אותו שני אלפים ושמונה מאות עבדים שנאמר כי כה אמר ה' צבאות בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי: תניא ר' נחמיה אומר בעון שנאת חנם מריבה רבה בתוך ביתו של אדם ואשתו מפלת נפלים ובניו ובנותיו מתים כשהן קטנים רבי אלעזר ברבי יהודה אומר בעון חלה אין ברכה במכונם ומארה בשערים משתלחת וזורעים זרעים ואחרים אוכלין אותם שנא' אף אני אעשה זאת לכם וגו' אל תיקרי בהלה אלא בחלה ואם נותנין מתברכין שנאמר וראשית עריסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתך: בעון ביטול תרומות ומעשרות שמים נעצרים מלהוריד טל ומטר והיוקר הווה והשכר אבד ובני אדם רצים אחר הפרנסה ואין מגיעין שנאמר ציה גם חום יגזלו מימי שלג שאול חטאו תאנא דבי ר' ישמעאל בשביל דברים שצויתי אותם בימות החמה ולא עשאום יגזלו מימי שלג ואם נותנין מתברכין שנא' הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די מאי עד בלי די עד שיבלו שפתותיכם מלומר די: בעון גזל הגובאי עולה והרעב הווה ובני אדם אוכלין בשר בניהם ובנותיהם שנאמר שמעו הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שומרון העושקות דלים הרוצצות אביונים וגו' בעון עינוי הדין ועוות הדין וקלקול הדין ועון ביטול תורה חרב וביזה ודבר בא לעולם ובצורת באה ובני אדם אוכלין ואינן שבעים ואוכלין לחמם במשקל שנא' והבאתי עליכם חרב וגו' בעון שבועת שוא ושבועת שקר וחלול השם וחלול שבת חיה רעה באה לעולם ובהמה כלה ובני אדם מתמעטים והדרכים משתוממים שנא' ואם באלה לא תוסרו לי אל תקרי באלה אלא באלה וכתיב והשלחתי בכם את חית השדה ושכלה אתכם והכריתה את בהמתכם והמעיטה אתכם ונשמו דרכיכם וכתי' בשבועת שקר ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת את שם אלהיך אני ה' ובחילול השם כתיב ולא תחללו את שם קדשי ובחילול שבת מחלליה מות יומת וילפינן חלול חלול משבועת שקר בעון שפיכות דמים בית המקדש חרב ושכינה מסתלקת מישראל שנאמר ולא תחניפו את הארץ וגו' הא אם אתם מטמאין אותה אין אני שוכן בתוכה בעון גלוי עריות וע"ז והשמטת שמיטין ויובלות גלות בא לעולם ומגלים אותן ממקומן ובאין אחרים ויושבין תחתיהן שנאמר ולא תקיא הארץ אתכם כאשר קאה וגו' בעון נבלות הפה צרות רבות וגזירות קשות מתחדשות ובחורי שונאי ישראל מתים ויתומים ואלמנות צועקין ואינן נענין שנאמר על כן על בחוריו לא ישמח ה' ואת יתומיו ואת אלמנותיו לא ירחם כי כלו חנף ומרע וכל פה דובר נבלה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה מאי ועוד ידו נטויה אמר רב נחמן בר אבא אמר רב הכל יודעין למה כלה נכנסה לחופה אלא כל המנבל את פיו ומוציא דבר נבלה מפיו אפילו חותמין עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה הופכין אותו לרעה ואמר רבה בר רב שילא כל המנבל את פיו מעמיקין לו גיהנם שנא' שוחה עמוקה פי זרות רב נחמן בר יצחק אמר אף השומע ושותק שנא' זעום ה' יפול שם אמר רב אושעיא כל הממרק עצמו לדבר עבירה חבורות ופצעים יוצאות בו שנאמר חבורות פצע תמרוק ברע: ת"ר ארבעה סימנין הן סימן לעבירה הדרוקן סימן לשנאת חנם ירקון סימן לגסות הרוח עניות וסימן ללשון הרע אסכרה גרסינן במס' סוטה אמר רב חסדא אמר רב ירמיה ארבע כתות אינן מקבלות פני שכינה כת לצים כת חנפים כת מספרי לשון הרע כת שקרים כת שקרים דכתי' דובר שקרים לא יכון לנגד עיני כת לצים דכתיב משך ידו את לוצצים כת חנפים דכתיב כי לא לפניו חנף יבא כת מספרי לה"ר דכתיב כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע לא יגור במגורך רע וגרסינן בערכין תניא א"ר אליעזר בן פרטא בא וראה כמה גדול כח של לשון הרע מנין ממרגלים ומה מרגלים שהוציאו דבה על העצים ועל האבנים כך המוציא דבה על חבירו על אחת כמה וכמה אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן זמרא מאי דכתיב מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה אמר לו הקב"ה ללשון לשון מה אעשה לך כל איבריו של אדם זקופין ואתה מוטה כל איבריו של אדם מבחוץ ואתה מבפנים ולא עוד אלא שהקפתי לך ב' חומות אחת של עצם ואחת של בשר מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה: וא"ר יוחנן משום ר' יוסי בן זמרא כל המספר לשון הרע כאילו כופר בהקב"ה שנאמר אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו וא"ר יוחנן משום ר' יוסי בן זמרא כל המספר לשון הרע נגעים באין עליו שנא' מלשני בסתר רעהו אותו אצמית וכתיב התם לצמיתות ומתרגמינן לחלוטין ותנן אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט אלא פריעה ופרימה והיינו דאמר ר"ש בן לקיש מאי דכתיב זאת תהיה תורת המצורע זו היא תורתו של מוציא שם רע ה"ד לישנא בישא כגון דאמר איכא נורא בבי פלניא והוא דקא מפיק ליה בלישנא בישא דקאמר הכי היכא משתכחא נורא אלא בביתא דפלניא דנפישי טואי אמר רבא כל מילתא דמתאמרא באנפי מארה לית בה משום לישנא בישא אמר ליה אביי כ"ש חוצפא ולישנא בישא א"ל אנא כי הא דר' יוסי סבירא לי דאמר ר' יוסי מימי לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי אמר רבה בר רב הונא כל מילתא דמתאמרא באנפי תלתא לית בה לישנא בישא מ"ט חברך חברא אית ליה וחברא דחברך חברא אית ליה: כי אתא רב דימי אמר מאי דכתיב מברך רעהו בקול גדול בבקר השכים קללה תחשב לו משום דמברך רעהו בקול גדול קללה תחשב לו אין כגון דאיקלע לאושפיזיה וטרחו קמיה שפיר למחר נפיק ויתיב בשוקא ואמר רחמנא ליברכיה לפלניא דהכי טרח קמאי ושמעי אינשי ואכסני ליה: תני רב דימי קמיה דרב ספרא לעולם אל יספר אדם בשבחו של חבירו יותר מדאי שמתוך טובתו בא לידי גנותו: אמר ר' שמואל בר נחמני על שבעה גופי עבירות נגעים באין על לשון הרע ועל שפיכות דמים ועל שבועת שוא ועל גילוי עריות ועל גסות הרוח ועל הגזל ועל צרות העין על לה"ר דכתיב מלשני בסתר רעהו אותו אצמית על שפיכות דמים דכתיב ואל יכרת מבית יואב זב ומצורע ועל שבועת שוא דכתיב ויאמר נעמן הואל קח ככרים וכתיב וצרעת נעמן תדבק בך על גילוי עריות דכתיב וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים על גסות הרוח דכתי' ובחזקתו גבה לבו עד להשחית וכתיב והצרעת זרחה במצחו על הגזל דכתיב וצוה הכהן ופנו את הבית תנא הוא הכניס ממון שאינו שלו יבא כהן ויפזר את ממונו ועל צרות העין דכתיב ובא אשר לו הבית תאנא דבי ר' ישמעאל מי שמייחד ביתו לו כלומר שאינו מכניס אורחין בתוך ביתו ואינו מהנה לבני אדם מנכסיו איני והאמר רב ענני בר ששון למה נסמכה פרשת בגדי כהונה לפרשת קרבנות ללמדך מה קרבנות מכפרין אף בגדי כהונה מכפרין כתונת מכפרת על שפיכות דמים דכתיב ויטבלו את הכתנת בדם ומכנסים מכפרין על גילוי עריות דכתיב ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה מצנפת מכפרת על גסות הרוח כדרבי חנינא דאמר רבי חנינא יבא דבר שבגובה ויכפר על מעשה גובה אבנט מכפר על הרהור הלב אהיכא דאיתיה דכתיב והיה על לב אהרן חשן מכפר על הדינין דכתיב ועשית חשן משפט אפוד מכפר על עבודה זרה דכתיב ואין אפוד ותרפים מעיל מכפר על לשון הרע אמר הקב"ה יבא דבר שבקול ויכפר על מעשה קול ציץ מכפר על עזות פנים דכתיב והיה על מצח אהרן וכתוב אחד אומר ומצח אשה זונה היה לך מאנת הכלם לא קשיא הא דאהנו מעשיו הא דלא אהנו מעשיו אי דאהנו מעשיו נגעים באין עליו ואי לא אהנו מעשיו מעיל מכפר איני והאמר רבי סימון אמר רבי יהושע בן לוי שני דברים לא מצינו להם כפרה בקרבנות ומצינו להם כפרה בדבר אחר ואלו הן שפיכות דמים ולשון הרע שפיכות דמים בעגלה ערופה ולשון הרע בקטורת דתני רבי חייא למדנו בקטורת שהיא מכפרת שנאמר ויתן את הקטורת ויכפר על העם ותנא דבי ר' ישמעאל על מה הקטורת מכפרת על מעשה לשון הרע אמר הקב"ה יבא מעשה חשאי ויכפר על מעשה חשאי קשיא שפיכות דמים אשפיכות דמים קשיא לשון הרע אלשון הרע שפיכות דמים אשפיכות דמים לא קשיא הא דידיע מאן קטליה והא דלא ידיע מאן קטליה אי דידיע מאן קטליה בר קטלא הוא במזיד ולא אתרו ביה לשון הרע אלשון הרע נמי לא קשיא הא בצנעא הא בפרהסיא: אמר רבי יהושע בן לוי מה נשתנה מצורע שאמרה תורה עליו בדד ישב אמר הקב"ה הוא הבדיל בין איש לאשתו ובין איש לרעהו לפיכך בדד ישב וא"ר יהושע בן לוי מה נשתנה מצורע שאמרה תורה יביא שתי צפרים לטהרתו אמר הקב"ה הוא עושה מעשה פטיט לפיכך יביא קרבן פטיט:

מתני'

שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה עשרתם ערבתם הדליקו את הנר:

גמ'

מנא הני מילי אמר רבי יהושע בן לוי אמר קרא וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא אמר רבה בר רב הונא אף על גב דאמור רבנן שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו מיבעי ליה למימרינהו בניחותא כי היכי דליקבלן מיניה אמר רב אשי אנא לא שמיע לי הא דרבה בר רב הונא וקיימתיה מסברא גרסינן בגיטין בפרק ראשון לעולם אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו שהרי פילגש בגבעה הטיל עליה בעלה אימה יתירה והפילה כמה רבבות מישראל: אמר רב יהודה אמר שמואל כל המטיל אימה יתירה בתוך ביתו סוף בא לידי שלש עבירות גילוי עריות ושפיכות דמים וחלול שבת:

מתני'

ספק חשיבה ספק אינה חשיכה אין מעשרין את הודאי ואין מטבילין את הכלים ואין מדליקין את הנרות אבל מעשרין את הדמאי ומערבין וטומנין את החמין:

גמ'

אוקימנא מערבין עירובי חצרות אבל לא עירובי תחומין: אמר רבא אמרו לו שנים צא וערב עלינו אחד עירב עליו מבעוד יום ואחד עירב עליו בין השמשות זה שעירב עליו מבעוד יום נאכל עירובו בין השמשות וזה שעירב עליו בין השמשות נאכל עירובו משחשיכה שניהם קנו עירוב ממה נפשך אי בין השמשות יממא הוא בתרא ליקני קמא לא ליקני ואי בין השמשות לילה הוא בתרא לא ליקני קמא ליקני בין השמשות ספיקא דרבנן הוא וספיקא דרבנן לקולא: אמר רבא מפני מה אמרו אין טומנין בדבר המוסיף הבל ואפילו מבעוד יום גזירה שמא ירתיח. פי' הא דתנן במה טומנין ובמה אין טומנין אין טומנין לא בגפת ולא בזבל ולא במלח ולא בסיד ולא בחול והני כולהו דבר המוסיף הבל נינהו ואין טומנין בהן אפילו מבעו"י גזירה שמא ירתיח א"ל אביי אי הכי בין השמשות נמי נגזור א"ל סתם קדרות בין השמשות רותחות הן: אמר רבה מפני מה אמרו אין טומנין בדבר שאין מוסיף הבל משחשכה פירוש כגון פירות וכסות וכנפי יונה ולא התירו לכסות בהן אלא מבעוד יום אי נמי ספק חשיכה ספק אינה חשיכה כדתנן ספק חשיכה ספק אינה חשיכה אין מעשרין וכו' אבל טומנין מכלל דאם חשכה ודאי אין טומנין את החמין גזירה שמא יטמין ברמץ ואתי לאחתויי בגחלים ת"ר בין השמשות מן היום ומן הלילה ספק כולו מן היום ספק כולו מן הלילה מטילין אותו לחומרא לשני ימים ואיזהו בין השמשות משתשקע החמה וכל זמן שפני מזרח מאדימים הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון בין השמשות הכסיף העליון והשוה לתחתון לילה דברי ר' יהודה ר' נחמיה אומר כדי שילך אדם משתשקע החמה חצי מיל ור' יוסי אומר בין השמשות כהרף עין ואי אפשר לעמוד עליו זה נכנס וזה יוצא: הא גופא קשיא אמרת איזהו בין השמשות משתשקע החמה וכל זמן שפני מזרח מאדימים הא הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון לילה והדר תני הכסיף התחתון (והשוה העליון לילה הא הכסיף התחתון ולא השוה העליון) בין השמשות אמר רבה כרוך ותני איזהו בין השמשות משתשקע החמה וכל זמן שפני מזרח מאדימים הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון נמי בין השמשות הכסיף העליון והשוה לתחתון לילה ורב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל הכי קתני משתשקע החמה וכל זמן שפני מזרח מאדימים יום הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון בין השמשות הכסיף העליון והשוה לתחתון לילה אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן הלכה כרבי יהודה לענין שבת והלכה כרבי יוסי לענין תרומה דלא אכלי כהנים תרומה עד דשלים בין השמשות דר' יוסי: הא דפסק ר' יוחנן הלכה כר' יהודה לענין שבת לא ידעינן אליבא דמאן פסק אי אליבא דרבה ואי אליבא דרב יוסף וכיון דלא איבריר לן כמאן מינייהו פסק עבדינן לחומרא דאיסורא הוא וספק איסורא לחומרא ועוד דסוגיא בכוליה תלמודא כל היכא דאיפליגו רבה ורב יוסף הלכה כרבה בר משדה קנין ומחצה הלכך משתשקע החמה איתקדיש ליה יומא ואסור בעשיית מלאכה: אמר רב יהודה אמר שמואל כוכב אחד יום שנים בין השמשות שלשה לילה: אמר רבי אסי בר אבין משנראו שלשה כוכבים ולא כוכבים גדולים שנראין ביום ולא כוכבים קטנים שנראין בלילה אלא בינוניים אמר ליה רבא לשמעיה אתון דלא ידעיתו שיעורא דרבנן אדאיכא שמשא בריש דיקלי אדליקו שרגא ביום המעונן במתא חזו תרנגולי בדברא חזו עורבי אי נמי אדאני: ת"ר שש תקיעות תוקעין ע"ש תקיעה ראשונה לבטל העם ממלאכה שבשדות שניה לבטל עיר וחנויותיה שלישית להדליק את הנר ותוקע ומריע ותוקע ושובת דברי רבי נתן רבי יהודה הנשיא אומר שלישית לחלוץ תפילין ושוהה כדי לצלות דג קטן או כדי להדביק פת בתנור ותוקע ומריע ותוקע ושובת:

סליקו להו במה מדליקין