רי"ף על הש"ס/נדרים/פרק ג

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י (ריב"ן) | ר"ן | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | פירוש הרא"ש | תוספות רי"ד | הרשב"א | הריטב"א | מאירי | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש

על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים

מתניתין

(נדרים כ, ב) ארבעה נדרים התירו חכמים: נדרי זרוזין, ונדרי הבאי, נדרי שגגות, ונדרי אונסין.

נדרי זרוזין כיצד? היה מוכר חפץ לחבירו, ואמר: קונם שאיני פוחת לך מן הסלע, והלה אומר: קונם שאיני מוסיף לך על השקל, שניהם רוצים בשלשה דינרים.

(נדרים כג, א) רבי אליעזר בן יעקב אומר: אף הרוצה להדיר את חבירו שיאכל אצלו, יאמר: כל נדר שאני עתיד לידור, יהא בטל. ובלבד שיהא מכיר בשעת הנדר.

גמרא

(נדרים כא, א) אמר ליה רבינא לרב אשי: אמר טפי מסלע, והלה אמר בציר משקל, מאי? נדרא הוי או זרוזין? אמר ליה, תנינא: היה מסרב בחבירו שיאכל עמו, ואמר לו: קונם ביתך שאני נכנס, טיפת צונן שאני טועם לך, מותר לכנוס לביתו ולשתות אצלו צונן, שלא נתכוון זה אלא לשום אכילה ושתיה. ואמאי? הא טיפת צונן קאמר! אלא משתעי אינשי הכי; הכא נמי משתעי אינשי הכי.

(נדרים כא, ב) מי דמי? התם גבי צונן, צדיקים אומרים מעט ועושים הרבה; אבל הכא, ספיקא הוי, דלמא פחות מסלע ויתר משקל קאמר וזירוזין הוי, או דלמא דווקא ונדרא הוי. תיבעי.

אמר רב יהודה אמר רב אסי: ארבעה נדרים הללו צריכין שאלה לחכם. כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר: תנא תני "מותרין", ואת אמרת צריכין שאלה לחכם?!

רב יוסף מתני להא שמעתתא בהאי לישנא: אמר רב יהודה אמר רב אסי: אין חכם רשאי להתיר אלא כעין ארבעה נדרים הללו. קסבר אין פותחין בחרטה. ורב הונא סבר, פותחין בחרטה. דההיא אתתא דאתאי לקמיה דרב הונא. אמר לה: ליבך עלך? אמרה ליה: לא, ושריוה. ההיא דאתאי לקמיה דרבה בר רב הונא, אמר לה: אילו היו עשרה בני אדם שיפייסוך באותה שעה, מי נדרת? אמרה לו: לא, ושריוה. קסבר אין פותחין בחרטה. תניא, רבי יהודה אומר, אומרין לו לאדם: ליבך עלך? אם אמר "לא", מתירין לו. רבי ישמעאל בר רבי יוסי אמר משום אביו, אומרים לו: אילו היו עשרה בני אדם שיפייסוך באותה שעה, מי נדרת? אם אמר "לא", מתירין לו. (דף רי"ף ו:) ההוא דאתא לקמיה דרב אסי. אמר ליה: כדו תהית? אמר ליה "אין", ושרייה. ההוא דאתא לקמיה דרבי אלעזר, אמר ליה: בעית נדור? אמר ליה: אי לא מרגזין לי, לא בעינא כלום! אמר לו: תהא כבעית.

ההיא אתתא דאדרתא לברתה. אתאי לקמיה דרבי יוחנן. אמר לה: אילו ידעת דאמרין מגורתא עלך: (נדרים כב, א) אי לא דחמית בברתא מילי דעזיבא, בכדי לא אדרתה, מי אדרת? אמרה ליה: "לא", ושריה.

בר ברתין דרבי ינאי סבא אמר ליה: אילו ידעת דפתחין פנקסך וממשמשין בעובדך, מי נדרת? אמר ליה "לא", ושריוהו. רבן גמליאל פתח לההוא סבא: "יש בוטה כמדקרות חרב ולשון חכמים מרפא" (משלי יב יח): כל הבוטה, ראוי לדקרו בחרב, אלא שלשון חכמים מרפא. תניא, רבי נתן אומר: הנודר כאילו בנה במה, והמקיימו – כאילו הקריב עליו קרבן. אמר שמואל: הנודר, אפילו קיימו נקרא רשע. אמר רבי אבהו: מאי קרא? "וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא" (דברים כג כג), ואתיא חדלה חדלה. כתיב הכא "וכי תחדל", וכתיב התם: "שם רשעים חדלו רוגז" (איוב ג יז). אמר רב אשי, אף אנן נמי תנינא: כנדרי כשרים, לא אמר כלום; כנדרי רשעים, גדר בנזיר וכו' (נדרים ט א).

(נדרים כב, ב) אמר רבי אסי: אין נזקקין לאלהי ישראל, חוץ מקונם אשתי נהנית לי שגנבה את כיסי ושהכתה את בני, ונודע שלא גנבה ושלא הכתה. ההוא דאתא לקמיה דרב, אמר ליה: במאי נדרת? אמר ליה: באלהי ישראל. אמר ליה: אי נדרת במוהי, דהוי כינוי בעלמא, מזדקיקנא לך; השתא דנדרת באלהי ישראל, לא מזדקיקנא לך.

אמר רבא אמר רב נחמן, הלכה: פותחין בחרטה, ונזקקין לאלהי ישראל.

משתבח ליה רבא לרב נחמן ברב סחורה דאדם גדול הוא. אמר ליה: כשיבוא לידך הביאהו לידי. הוה ליה נדרא לדביתהו למשרי. אתא לקמיה דרב נחמן. אמר ליה: אדעתא דהכי מי נדרת? אמר ליה: אין. אדעתא דהכי מי נדרת? אמר ליה: אין. אמר ליה כמה זמנין, ואקפד רב נחמן ואמר ליה: זיל לעקלך. נפק רב סחורה ופתח ליה פתח לנפשיה: "רבי אומר: איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם? כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם" (אבות פרק ב משנה א). והשתא דאקפד רב נחמן, אדעתא דהכי לא נדרתי; ושרי לנפשיה. רבי שמעון ברבי הוה ליה נדרא למשרי. אתא לקמייהו דרבנן. אמרו ליה: נדרת אדעתא דהכי? אמר להו "אין". אדעתא דהכי? אמר להו "אין", כמה זמנין, (נדרים כג, א) והוו מצערי רבנן משמשא לטולא ומטולא לשמשא. אמר ליה בטנית בריה דאבא שאול בן בטנית: מי נדרת אדעתא דמצערי רבנן הכי? אמר ליה: "לא", ושריוהו. רבי ישמעאל ברבי יוסי הוה ליה נדרא למשרי. אמר ליה: מי נדרת אדעתא דהכי? אמר ליה: "אין", כמה זימנין. כיון דחזי ההוא קצרא דהוו מצערי רבנן, מחייה באוכלא דקצרא. אמר: אדעתא דמחי לי קצרא לא נדרי, ושרי ליה לנפשיה. אמר להו רב אחא מדפתי: האי נולד הוא, דלא אסיק אדעתיה דמחי ליה קצרא, ותנן: אין פותחין בנולד (ראה נדרים פרק ט משנה ב)? אמר ליה: לאו נולד הוא, דשכיחי אפיקורי דמצערי רבנן.

דביתהו דאביי הוה לה ברתא. היא אמרה: לקריבי, והוא אמר: לקריבי. אמר לה: תיתסר הנאתי עלך אי עברת אדעתי ומינסבא לקריבך. עברה דעתיה ואתנסיבא לקריבה. אתא לקמיה דרב יוסף. אמר ליה: אילו ידעת דעברה אדעתך ומנסבת לקריבה, מי אדרתה? אמר ליה: לא, ושריה רב יוסף. ומי שרי כהאי גוונא? אין, והתניא: מעשה באחד שהדיר את אשתו מלעלות לרגל, ועלתה לרגל. ובא מעשה לפני רבי יוסי. אמר ליה: אילו ידעת שעוברת על דעתך ועולה לרגל, כלום נדרת? אמר לו: לא, והתירו רבי יוסי.

רבי אליעזר בר רבי יוסי אומר: אף הרוצה להדיר וכו'.

וכיוון שאמר: כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל, לא שמע ליה ולא אתי בהדיה? חסורי מחסרא והכי קתני: הרוצה שיאכל חבירו אצלו ומסרב (דף רי"ף ז.) בו ומדירו, נדרי זרוזין הם. והרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה, יעמוד בראש השנה ויאמר: כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל; ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר. אי זכור בשעת הנדר, עקריה לתנאיה וקיים לי לנדריה? אמר אביי, תני: ובלבד שלא יהא זכור בשעת הנדר. רבא אמר: לעולם כדקתני; והכא במאי עסקינן, כגון שהתנה בראש השנה, ולא ידע מאי התנה, והשתא קא נדר. אי זכור בשעת הנדר ואמר: "על דעת הראשונה אני נודר", נדרא לית ביה מששא; ואי לא אמר "על דעת הראשונה אני נודר", עקריה לתנאיה וקיים לנדריה.

רב הונא בר חיננא סבר למדרשיה בפירקא. אמר ליה רבא: תנא קא מסתם ליה סתומי, שלא ינהגו קלות ראש בנדרים, ואת דרשת ליה בפרקא? איבעיא להו: פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר או לא פליגי? ואי תמצי לומר פליגי, הלכתא כוותיה או לא? (נדרים כד, א) תא שמע: יתר על כן אמר רבי אליעזר בן רבי יוסי: קונם שאני נהנה לך אם אין אתה מתארח אצלי ואוכל עמי פת חמה ושותה עמי כוס של חמין, והלה הקפיד נגדו, אף אלו נדרי זרוזין; ולא הודו לו חכמים. מאי לאו אף בקיימתא, ושמע מינה פליגי רבנן עליה? שמע מינה. מאי הוי עלה? תא שמע, דאמר רב הונא: הלכה כרבי אליעזר ברבי יעקב, וכן אמר רב אדא בר אהבה: הלכה כרבי אליעזר בן יעקב, מכלל דפליגי.

מתניתין

נדרי הבאי: אמר, קונם אם לא ראיתי בדרך הזה כעולי מצרים; אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד.

===גמרא=== (דף רי"ף ז:) תנא: נדרי הבאי מותרין, שבועות הבאי אסורין. היכי דמי שבועות הבאי? אמר אביי: דאמר, שבועה שראיתי. אמר ליה רבא: אם כן, למה לי למימר? ועוד, דומיא דנדר קתני! אלא אמר רבא, דאמר: יאסרו כל פירות שבעולם עלי בשבועה אם לא ראיתי בדרך הזה כעולי מצרים.

אמר ליה רבינא לרב אשי: דילמא האי גברא שומשמני חזא, ומסיק להו שמא כעולי מצרים? (נדרים כה, א) אמר ליה: כי משתבע, אדעתא דידן משתבע, ואנן לא מסקינן להו עולי מצרים. ואדעתא דנפשיה לא עביד איניש דמשתבע? והתניא: כשמשביעין אותו, אומרים לו: הוי יודע שלא על דעתך אנו משביעין אותך, אלא על דעתינו ועל דעת בית דין. לאפוקי מאי? לאו לאפוקי דיהיב ליה אסקונדרי, ומסיק להו שמא זוזי? ומדקאמר "על דעתינו", מכלל דעביד איניש דמשתבע אדעתא דנפשיה? לא, לאפוקי מקניא דרבא. דההוא דהוי מסיק זוזי בחבריה. אתא לקמיה דרבא. אמר ליה: ליפרע. אמר ליה: פרעתי. אמר ליה: זיל אשתבע. אזל יהיב זוזי בקניא, ואתא לבי דינא ומסתמיך עליה. אמר ליה להאי: נקוט האי קניא בידך. נסיב ספר תורה ואשתבע דפרעיה כל מה דהוי גביה. רגז ההוא מלוה ותבר לקניא, ואשתפוך הנהו זוזי, ואשתכח דקושטא אשתבע.

ואכתי לא עביד איניש דמשתבע אדעתא דנפשיה? והתניא: וכן מצינו במשה רבינו כשהשביע את ישראל בערבות מואב, אמר להם: הוו יודעים שלא על דעתכם אני משביע אתכם, אלא על דעת המקום ועל דעתי, שנאמר: "ולא אתכם לבדכם" וגו'. לאפוקי מאי? לאו לאפוקי דאסקו לעבודת כוכבים שמא אלוה? מכלל דעביד איניש דמשתבע אדעתא דנפשיה? לא, עבודת כוכבים נמי מקרי אלוה, דכתיב: "ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים".

ולשבעינהו דמקיימי מצוה? משמע מצות המלך. ולקיימו מצוות? שתי מצוות. ולקיימו כל מצוות? משמע מצות ציצית, דאמר מר: שקולה מצות ציצית כנגד כל המצוות. ולישבעו דלקיימו תורה? משמע תורה אחת. לישבעו דליקיימו תורות? משמע תורת חטאת, תורת אשם, תורת מנחה. לישבעו דליקיימו כל התורה כולה? משמע עבודת כוכבים, דאמר מר: חמורה עבודת כוכבים, שכל הכופר בה כאילו מודה בכל התורה כולה. ולישבעו דליקיימו עבודת כוכבים וכל התורה כולה, אי נמי שש מאות ושלש עשרה מצוות? אלא משה רבינו מילתא דלא טריחא נקט.

מתניתין

(נדרים כה, ב) נדרי שגגות: אם אכלתי ואם שתיתי, ונזכר שאכל ושתה. שאני אוכל, שאני (דף רי"ף ח.) שותה, ושכח ואכל ושתה.

אמר: קונם אשתי נהנית לי, שגנבה את כיסי ושהכתה את בני, ונודע שלא גנבה ושלא הכתהו.

ראה אותם אוכלים תאנים וענבים, ואמר להם: הרי זה עליכם קרבן, ונמצאו אביו ואחיו, והיו עמהם אחרים. בית שמאי אומרים: הם מותרין, ומה שעמהם אסורים; ובית הלל אומרים: אלו ואלו מותרין.

גמרא

תנא: כשם שנדרי שגגות מותרין, כך שבועות שגגות מותרין. היכי דמי שבועות שגגות? כגון רב כהנא ורב אסי, מר אמר: שבועה דהכי אמר רב, ומר אמר: שבועה דהכי אמר רב.

ראה אותן אוכלין תאנים וענבים:

תנן התם: פותחין בשבתות וימים טובים. בראשונה היו אומרים: אותן הימים מותרין, ושאר כל הימים אסורין; עד שבא רבי עקיבא ולימד: נדר שהותר מקצתו הותר כולו.

אמר רבה: דכולי עלמא, כל היכא דאמר: אילו הייתי יודע שאבא ביניכם, הייתי אומר: כולכם אסורין חוץ מאבא – כולם אסורין ואביו מותר. לא נחלקו אלא באומר: אילו הייתי יודע שאבא ביניכם, הייתי אומר: פלוני ופלוני אסורין ואבא מותר – דבית שמאי כרבנן, ובית הלל כרבי עקיבא. (נדרים כו, א) רבא אמר, דכולי עלמא היכא דאמר: אילו הייתי יודע שאבא ביניכם, הייתי אומר: פלוני ופלוני אסורין ואבא מותר – שכולן מותרין. לא נחלקו אלא באומר: אילו הייתי יודע שאבא ביניכם, הייתי אומר: כולכם אסורין חוץ מאבא – דבית שמאי כרבי מאיר, דאמר: תפוס לשון ראשון, ובית הלל כרבי יוסי, דאמר: בגמר דבריו אדם נתפס.

תנו רבנן: כיצד אמר רבי עקיבא נדר שהותר מקצתו הותר כולו? קונם שאני נהנה לכולכם, הותר אחד מהם – הותרו כולם. שאני נהנה לזה ולזה, הותר הראשון – הותרו כולם; הותר האחרון – האחרון מותר וכולן אסורין. ומסיק: רישא דאמר כולכם, וסיפא שתלאן זה בזה, דאמר: פלוני כפלוני ופלוני כפלוני. דייקא נמי דקתני בתוספתא: הותר האמצעי, הימנו ולמטה – מותר; הימנו ולמעלה – אסור.

תנו רבנן: קונם בצל שאני טועם, שהבצל רע ללב. אמרו לו: והלא הכופרי יפה ללב! הותר בכופרי; ולא בכופרי בלבד הותר, אלא בכל הבצלים. מעשה היה והתירו רבי מאיר בכל הבצלים. ומסיק, באומר: אילו הייתי יודע, הייתי אומר: כל הבצלים אסורין וכופרי מותר, ורבי מאיר אליבא דרבי עקיבא; אי נמי באומר: פלוני ופלוני אסורין וכופרי מותר, ואפילו אליבא דרבנן.

תניא, רבי נתן אומר: יש נדר שמקצתו אסור ומקצתו מותר. כיצד? נדר מן הכלכלה, (נדרים כז, א) והיו בה בנות שוח, ואמר: אילו הייתי יודע שבנות שוח בתוכה, לא הייתי נודר – הכלכלה אסורה, ובנות שוח מותרות; עד שבא רבי עקיבא ולימד: נדר שהותר מקצתו הותר כולו.

תנו רבנן: נדר משני בני אדם כאחד, הותר לאחד, הותר לכולם. חוץ מאחד מהם, הוא מותר וכולן אסורין. אי לרבה, רישא דאמר: לזה ולזה, ורבי עקיבא היא ולא רבנן; סיפא דאמר כולכם, ודברי הכל. אי לרבא, רישא דאמר: לזה ולזה, ודברי הכל; וסיפא דאמר כולכם, ורבנן.

מתניתין

(דף רי"ף ח:) (נדרים כז, א) נדרי אונסין: הדירו חבירו שיאכל אצלו, וחלה הוא או שחלה בנו או שעיכבו נהר, הרי אלו נדרי אונסין.

גמרא

ההוא גברא דאתפיס זכוותיה בי דינא, אמר: אי לא אתינא עד תלתין יומין, ליבטלן הני זכוותא. איתניס ולא אתא. אמר רב הונא: ליבטלן זכוותיה. אמר ליה רבא: והא אנוס הוא, ואונס רחמנא פטריה, דכתיב: "ולנערה לא תעשה דבר"! וכי תימא קטלא שאני, והאנן תנן: נדרי אונסין!

ולרבא, מאי שנא מהא דההוא דיהיב גיטא לדביתהו, אמר: אי לא אתינא מכאן ועד תלתין יומין, להוי גיטא. אתא ופסקיה מברא. אמר: חזו דאתאי! ואמר שמואל: לאו שמיה מתיא. ואמאי, הא אונס אניס? דלמא אונסא דשכיחא שאני, דאיבעיא ליה לאתנויי.

ולרב הונא, (דף רי"ף ט.) מכדי אסמכתא היא, ואסמכתא לא קניא? שאני הכא, דמיתפסן זכוותיה, ולאו אסמכתא היא. והתנן: מי שפרע מקצת חובו, והשליש את השטר ואמר: אם אין אני נותן מכאן ועד שלושים יום, תן לו שטרו, והגיע זמן ולא נתן. רבי יוסי אומר: יתן, ורבי יהודה אומר: לא יתן. והא הכא דמיתפס שטריה ביד השליש, ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אין הלכה כרבי יהודה דאמר: אסמכתא קניא? שאני הכא דאמר ליבטל זכוותא. והלכתא אסמכתא קניא, והוא דלא אניס, והוא דקני מיניה בבית דין חשוב.

מתניתין

(דף רי"ף ט:) נודרין להרגין ולחרמין ולמוכסין, שהיא של תרומה אף על פי שאינה של תרומה, שהן של בית המלך אף על פי שאינן של בית המלך.

(נדרים כח, א) בית שמאי אומרים: בכל נודרין, חוץ מבשבועה; ובית הלל אומרים: [אף] בשבועה. בית שמאי אומרים: לא יפתח לו בנדר, ובית הלל אומרים: אף יפתח לו בנדר. בית שמאי אומרים: במה שהוא מדירו, ובית הלל אומרים: אף במה שאינו מדירו. כיצד? אמר לו: אמור "קונם אשתי נהנית לי", ואמר: "אשתי ובני נהנין לי", בית שמאי אומרים: אשתו מותרת ובניו אסורין, ובית הלל אומרים: אלו ואלו מותרין.

גמרא

נודרין להרגין כו' [ולמוכסין]. והאמר שמואל: דינא דמלכותא דינא? אמר רב חיננא אמר רב כהנא אמר שמואל: במוכס שאין לו קצבה. דבי רבי ינאי אמרי: במוכס העומד מאליו.

אף על פי שאינן של בית המלך וכו' – היכי נדר? אמר רב עמרם אמר רב: באומר, ייאסרו כל פירות שבעולם עלי אם אינן של בית המלך. וכיון דאסרינהו, אסיר עליה כל פירות דעלמא? באומר היום. אי דאמר היום, לא מקבל מיניה המוכס? דאמר בליבו היום ומוציא בשפתיו סתם. ואף על גב דקיימא לן: דברים שבלב אינן דברים, גבי אונסין שאני.

בית שמאי אומרים במה שמדירו – אמר רב הונא: תנא, בית שמאי אומרים: לא יפתח לו בשבועה, ובית הלל אומרים: אף יפתח לו בשבועה. ולבית שמאי, בשבועה הוא דלא יפתח, הא בנדר יפתח? והא אנן תנן: "בית שמאי אומרים, לא יפתח לו בנדר"? ותו, מפתח הוא דלא פתח בשבועה, הא מינדר נדר ליה אף בשבועה? והא אנן תנן, "בית שמאי אומרים: בכל נודרין חוץ מבשבועה"? תנא מתניתין בנדר, להודיעך כוחן דבית שמאי; ותנא ברייתא שבועה, להודיעך כוחן דבית הלל.

רב אשי אמר, הכי קאמר: בית שמאי אומרים, אין שאלה בשבועה; ובית הלל אומרים: יש שאלה בשבועה.

מתניתין

הרי נטיעות אלו קרבן אם אינן נקצצות, טלית זו קרבן אם אינה נשרפת, יש להם פדיון. הרי נטיעות אלו קרבן עד שיקצצו, טלית זו קרבן עד שתישרף, אין להם פדיון.

(דף רי"ף י.) (נדרים ל, א) הנודר מיורדי הים, מותר ביושבי יבשה. מיושבי יבשה, אסור ביורדי הים; שיורדי הים בכלל יושבי יבשה. לא כאלו ההולכים מעכו ליפו, אלא ממי שדרכו לפרש.

הנודר מרואי חמה, אסור אף בסומים, שלא נתכוון זה אלא למי שהחמה רואה אותו. הנודר משחורי הראש, אסור בקרחים ובעלי שיבות, ומותר בנשים ובקטנים, שאין נקראים שחורי הראש אלא אנשים. הנודר מן הילודים מותר בנולדים; מן הנולדים, רבי מאיר מתיר אף בילודים. וחכמים אומרים: לא נתכוון זה אלא במי שדרכו להוליד.

הנודר משובתי שבת, אסור בישראל ובכותים. מאוכלי שום, אסור בישראל ובכותים. מעולי ירושלים, אסור בישראל ומותר בכותים. קונם שאני נהנה לבני נח, מותר בישראל ואסור באומות העולם. קונם שאני נהנה לזרע אברהם, אסור בישראל ומותר באומות העולם. שאיני נהנה לישראל, לוקח ביותר ומוכר בפחות. שישראל נהנין לי, לוקח בפחות ומוכר ביותר, אם שומעין לו. שאיני נהנה להם והם נהנין לי, יהנה לאומות.

קונם שאיני נהנה לערלים, מותר בערלי ישראל ואסור במולי אומות העולם, שאין הערלה קרויה אלא על שם העובדי כוכבים, שנאמר: "כי כל הגוים ערלים".

תוספתא הנודר מישראל, אסור בגרים. הנודר מגרים, מותר בישראל. הנודר מישראל, אסור בכהנים ולויים. הנודר מכהנים ולויים, מותר בישראל. הנודר מכהנים, מותר בלויים. בלויים, מותר בכהנים.

תנו רבנן: הנודר הנאה מבני העיר, כל ששהה בעיר שנים עשר חדש, אסור ליהנות ממנו. הנודר הנאה מבנים, מותר בבני בנים.

ירושלמי נדר מיורדי הים אחר שלושים יום, ונעשו מיושבי הישוב, פליגי רבי ישמעאל ורבי עקיבא. רבי ישמעאל אומר: אחר הנדר, ורבי עקיבא אומר: אחר האיסור.

גמרא

הנודר מיורדי הים וכו' (נדרים ל, א) רב פפא ורב אחא בריה דרב איקא. חד מתני ארישא, וחד מתני אסיפא. מאן דמתני ארישא, מתני הכי: הנודר מיורדי הים, מותר ביושבי יבשה; הא ביורדי הים, אסור; לא כאלו ההולכים מעכו ליפו, דהלין יושבי יבשה מקרי, אלא מי שדרכו לפרש. ומאן דמתני אסיפא, מתני הכי: הנודר מיושבי יבשה, אסור ביורדי הים, שיורדי הים בכלל יושבי יבשה; לא כאלו שהולכין מעכו ליפו לבד, אלא אף מי שדרכו לפרש, דסופו ליבשה סליק.

אלא ממי שהחמה רואה אותו לאפוקי מאי? לאפוקי עוברים ודגים.

מן הנולדים רבי מאיר אומר וכו' נולדים משמע הכי ומשמע הכי, ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם.

וחכמים אומרים לא נתכוון זה וכו' לאפוקי מאי? לאפוקי דגים ועופות.

קונם שאני נהנה לבני נח כו' וישראל נפקי מכלל בני נח?! אין; כיוון דאיקדש אברהם, איקדשי בנים על שמיה.

שאני נהנה לזרע אברהם כו' אף על גב דאיכא ישמעאל ועשו דאתי מיצחק? דכתיב: "כי ביצחק יקרא לך זרע"; "ביצחק" ולא כל יצחק.

(דף רי"ף י:) שאני נהנה לישראל וכו' אמר שמואל: הלוקח כלי מבית האומן לבקרו ונאנס בידו, חייב. אלמא קסבר, הנאת לוקח היא. תנן: שאני נהנה לישראל, מוכר בפחות, אבל שוה בשוה לא; ואי הנאת לוקח הוא, אפילו שוה בשוה נמי? מתניתין בזבינא דרמי על אפיה. אימא רישא: לוקח ביותר. אי בזבינא דרמי על אפיה, אפילו רישא נמי? ועוד, אימא סיפא: שישראל נהנין לי, לוקח בפחות ומוכר ביותר; ואי בזבינא דרמי על אפיה, אפילו שוה בשוה נמי? סיפא בזבינא חריפא. אי בזבינא חריפא, לוקח בפחות?! אפילו שוה בשוה נמי! מתניתין בזבינא מציעתא, ודשמואל בזבינא חריפא. תניא כוותיה דשמואל: הלוקח כלים מן התגר לשלחו לבית חמיו, ואמר לו: אם מקבלין אותן ממני – אני נותן לך דמיהן, ואם לאו – אני נותן לך לפי טובת הנאה שבהם, ונאנס בהליכה, חייב; בחזרה – פטור, מפני שהוא כנושא שכר.

ההוא ספסירא דשקל חמַרא לזבוניה, ולא אזדבין. בהדי דהדר, אתניס חמַרא, וחייבהו רב נחמן לשלומי. איתיביה רבא: בחזרה פטור? אמר ליה: חזרה דספסירא – הליכה היא, דאי משכח לזבוני אבבא דביתיה, מזבין ליה.

קונם שאני נהנה לערלים כו' תניא, רבי יהושע בן קרחה אומר: גדולה מילה, שלא נתלה למשה בשעה שנתעצל. אמר לו רבי יוסי: חס ושלום שנתעצל; ומפני מה נענש? מפני שנתעסק במלון תחילה.

אמר רמי בר חמא, מאי דכתיב: "עיר קטנה ואנשים בה מעט"? "עיר קטנה" – זה הגוף. "ואנשים בה מעט" – אלו האברים. "ובא אליה מלך גדול וסבב אותה" – זה יצר הרע. "ובנה עליה מצודים וחרמים" – אלו העוונות. "ומצא בה איש מסכן" – זה יצר טוב. "ומלט הוא את העיר בחכמתו" – זו תשובה ומעשים טובים. "ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא" – דבשעת יצר הרע, לית דמדכר ליצר טוב. "החכמה תעוז לחכם" (זה יצר טוב. מעשרה שליטים) – אלו תשובה ומעשים טובים. יותר "מעשרה שליטים", שהם שני עינים, שתי אזנים, ושני ידיים, שני רגליים, וראש הגויה, והפה.

הדרן עלך ארבעה נדרים