פתיחת התפריט הראשי

משנהעריכה

  • ארבעה נדרים התירו חכמים: נידרי זירוזין, ונדרי הבאי, נידרי שגגות, ונדרי אונסין.
נידרי זירוזין: היה מוכר חפץ, אמר: קונם שאיני פוחת לך מן הסלע, והלה אומר: קונם שאיני מוסיף לך על השקל; שניהם רוצין בשלושה דינרין.
  • רבי אליעזר בן יעקב אומר: אף הרוצה להדיר את חבירו שיאכל אצלו, יאמר לו: כל נדר שאני עתיד לידור, הרי הוא בטל. ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר.


גמראעריכה

  • וכל הנדרים, לאו חכמים הן שהן מתירין? כתיב[1]: "וידבר משה אל ראשי המטות" (במדבר ל ב), תלה הפרשה בראשי המטות, שיהא מתירין נדרי העם.
רב יהודה בשם שמואל: "לא יחל דברו" (במדבר ל ג), הוא אינו מיחל דברו, הא אחר עושה דברו חולין; ואי זה זה? זה חכם שמתיר נדרו.
חנינה בן אחי רבי יהושע אומר: "נשבעתי ואקיימה" (תהלים קיט קו), פעמים שאינו מקיים.
רבי יהושע אומר: "אשר נשבעתי באפי" (תהלים צה יא), באפי נשבעתי; חוזר אני בי.
וכל הנדרים – חכמים הם שהם מתירין; ותנינן: ארבעה נדרים התירו חכמים?!
רבי לעזר בשם רבי חייה רובה: אילו אינן צריכין היתר חכם.
רב ושמואל תריהון אמרין: אלו הן צריכין היתר חכם.
התיב איסי[2]: והרי לא מצינו פתח לנדרים אלא מיכן![3]
אמר ליה שמואל: חגר עליה מותנא.[4]
מתניתא פליגי על איסי: אף זה יכול להפר נדרו שלא על פי חכם[5]!
פתר לה: כל נדרים צריכין פתח ממקום אחר, ואלו – פתחן בצידן.[6]
  • אמר רבי זעירא: הדא דאת אמר, בשאינן מעמידים; אבל אם היו מעמידין, צריכין היתר חכם.
הרי זה מעמיד וזה אינו מעמיד?
מאחר שבטל אצל זה, יבטל זה.
תלמידויי דרבי חייה בר לולייני אמרי רבי יודן, שאילו היה אומר זה בסלע, וזה אומר ליתן לו בשלוש, וזה אומר בשקל, מעמיד[7] – מאחר שביטל דינר זה על זה[8], יבטל עוד דינר אחר אצלו[9], ויתנו לו בשניים[10].
  • אמר רבי אמי: מאן תני נידרי זירוזין? רבי טרפון[11]; דו פתר לה במעמידין.
אמר רבי בא: תיפתר דברי הכל, שאין מעמידין.
אין תימר במעמידין, ניתני: "רבי אליעזר בן יעקב ורבי טרפון שניהן אמרו דבר אחד"?
אית תניי תני: "הרוצה"; אית תניי תני: "אף הרוצה".
מאן דמר הרוצה, מסייע לרבי בא; מאן דמר אף הרוצה, מסייע לרבי אמי.[12].
רבי פדת בשם רבי יוחנן: מאן תנא נידרי זירוזין? רבי טרפון.
  • כיני מתניתא: כל נדר שאני עתיד לידור, הרי הוא בטל, ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר, בשלא התנה[13]; אבל אם התנה[14], אף על פי שאינו זכור.
בנדרים[15]; אבל בשבועות, תניי בנדרים, ואין תניי בשבועות.
כהדא דתני: שבועות הדיינין, כתניין שבלבינו, לא כתנויי שבליבכם.
אמר רבי יודה: כתניי שבליבו הוא משביעו; ולמה הוא מתנה עמו? מפני ההדיוטות, שלא יאמרו, יש תניין בשבועות.
תני רבי חנניה קומי רבי מנא: והא כתיב, "כי את אשר ישנו פה" (דברים כט יד), מה את שמע מינה?
אמר ליה: מה דורות הבאים אחרינו אין בליבן תניי, אף אנו אין בלבינו תניי.

ביאורים והערותעריכה

  1. ^ מכאן עד "רבי לעזר" הוא המשך דברי המקשן
  2. ^ מקשה על רבי לעזר בשם רבי חייא רובה.
  3. ^ פירוש, כדברי רב יהודה אמר רב אסי בבבלי נדרים כא ב: ארבעה נדרים הללו צריכין שאלה לחכם. וכנראה היתה מסורת בידי רב אסי שמשנתנו באה ללמד על כל נדר שניתר בפתח, כעין ארבעה נדרים אלו.
  4. ^ כלומר: התאמץ כאילו אתה חגור חרב להקשות על רבי חייא.
  5. ^ נדרים פרק ח משנה ז.
  6. ^ ו"שלא על פי חכם" דקאמר – לאו דווקא, אלא שאין החכם צריך לחזר אחר פתח ממקום אחר.
  7. ^ פירוש: המוכר אומר "קונם שאיני פוחת מן הסלע", ולוקח אחד אומר לקנות ממנו בשלוש, ולוקח אחר אומר בשקל, ולגבי הקונה בשקל הוי המוכר מעמיד.
  8. ^ פירוש: שלגבי הקונה בשלושה דינרים, מתרצה המוכר לפחות דינר אחד, ואינו מעמיד.
  9. ^ אם חזר בו זה שאמר לקנות בשלושה דינרים, ורוצה המוכר עכשיו למכור לקונה האחר בשקל.
  10. ^ בשני דינרים, דהיינו שקל.
  11. ^ דאמר: לא ניתנה נזירות אלא להפלאה. וסברה סוגייתנו דהוא הדין לנדרים.
  12. ^ המפרשים כאן הופכים הגירסא. והגורס הרוצה בדברי רבי אליעזר בן יעקב, מפרש שהוא חולק על תנא קמא, שתנא קמא מיירי במעמידין וסבר כרבי טרפון; והגורס אף הרוצה בדברי רבי אליעזר בן יעקב, מפרש שהוא מסכים עם תנא קמא ומוסיף על דבריו, ותנא קמא מיירי בשאין מעמידין ודברי הכל.
  13. ^ פירש בקרבן העדה, דהיינו כגון שכוונת התנאי היתה, שאם יסרהב בו חבירו לאכול אצלו, ינדור לו על דעת שהתנאי מבטל הנדר. ולפיכך אם היה כן, ובשעת הנדר היה זכור לתנאו ונדר על דעת שהתנאי יבטלנו, בטל.
  14. ^ פירוש, שהתנה בפירוש שייבטל הנדר אפילו כשלא יזכור התנאי בשעת הנדר
  15. ^ הוא דמועיל תנאי מראש לבטל.


משנהעריכה

  • נידרי הבאי:
אמר: אם לא ראיתי בדרך הזו כעולי מצרים;
אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד.
  • נדרי שגגות כיצד?
אמר: אם אכלתי ואם שתיתי, ונזכר שאכל וששתה;
שאיני אוכל ושאיני שותה, ושכח ואכל ושתה.
אמר: קונם אשתי נהנית לי, שגנבה את כיסי ושהיכת את בני, ונודע שלא הכתו ונודע שלא גנבה.
ראה אותן אוכלין תאנים, ואמר להן: הרי הן עליכם כקרבן, ונמצאו אביו או אחיו, והיו עמהן אחרים.
בית שמאי אומרים: הן מותרין, ומה שעמהן אסורין;
ובית הלל אומרים: אילו ואילו מותרין.


גמראעריכה

  • איפשר שלא עבר בה כעולי מצרים? אלא כן אנן קיימין, בראייה אחת.
והא לוליינוס מלכא כד נחת לתמן נחות עימיה מאה עשרין ריבוין? אלא כן אנן קיימין, בראייה אחת.
והא חויה דשבור מלכא בלע גמלין, בלע קרונין. כד בעי מיקטלוניה, מלון פחליץ של גמלין תבן ויהבון בון גומרין ובלעון ומית.
אמר רבי יודה בר פזי: אנא חמית משך דחיוי עבד אורי על עומני מססטולא.
אמר רבי שמואל בר יעקב: אנא חמית משך דחיוי סליק קרובין למלכותא.
שמואל אמר: במרובע.
אין תימר (בשאינו) מרובע, למה לי גדול? אפילו קטן!
אמר רבי מתניה, לית אורחין דהדין תנייה מתפיס אלא מילה רובא. תדע לך שהוא כן, דתנינן: גמל פורח באויר. ניתני עכבר פורח באויר?
תני: רבן שמעון בן גמליאל אומר, אין מרובע מששת ימי בראשית.
התיב רבי ברכיה: והתנינן, "גופה של בהרת כגריס האיטלקי מרובע"?
אמר רבי ביסנא: כל גרמא דא דלית הוא מרובע; ולמה תנינן מרובע? ירבענה הוא.
והא כנעה?
מלי קיטרין.
והא ארכובה דיעלא?
עגיל הוא מלמטה.
אית דבעי מימר: לא אמר רבן גמליאל אלא בבריות, ותני כן: מרובע באוכלין; אין מרובע בבריות.
  • שוא (דברים ה) ושקר (שמות כ) שניהם נאמרו בדיבור אחד, מה שאי איפשר לפה לומר ולא לאוזן לשמוע.
זכור (שמות כ) ושמור (דברים ה) שניהם בדיבור אחד נאמרו, מה שאי אפשר לפה לומר ולא לאוזן לשמוע.
מחלליה מות יומת (שמות לא) ושני כבשים בני שנה תמימים (במדבר כח) נאמרו בדיבור אחד, מה שאי אפשר לפה לומר ולא לאוזן לשמוע.
ערות אשת אחיך לא תגלה (ויקרא יח) יבמה יבא עליה (דברים כה), שניהן נאמרו בדיבור אחד.
ולא תסוב נחלת בני ישראל ממטה למטה אחר (במדבר לו) וכל בת יורשת נחלה (במדבר לו), שניהן נאמרו בדיבור אחד.
גדילים תעשה לך (דברים כב) לא תלבש שעטנז (דברים כב), שניהן בדיבור אחד נאמרו.
וכן הוא אומר: "אחת דבר אלהים" בדיבור, "שתים זו שמענו" (תהלים סב). וכתיב "הלא כה דברי כאש נאם יי' וכפטיש יפוצץ סלע" (ירמיהו כג).
  • אי זהו שוא ואי זהו שקר?
שבועת שוא, בשנשבע לשנות את הידוע לאדם;
שבועת שקר, בשנשבע ומחליף.
רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן: ידוע לשניים, זהו שבועת שקר; לשלושה, זהו שבועת שוא.
רבי הילא בשם רבי אלעזר: אפילו ידוע לשניים, ואחד בסוף העולם מכירו, שבועת שוא היא.
מה נפק מן ביניהון? שינה בו בפני שניים והשליכו לים, והתרו בו משום שבועת שוא. על דעתיה דרבי יוחנן, אינו לוקה; על דעתיה דרבי לעזר, לוקה. התרו בו משום שבועת שקר, על דעתיה דרבי יוחנן, לוקה; על דעתיה דרבי לעזר, אינו לוקה.
רבי בא בשם רב יהודה: אפילו ביעה ומרגליתא. והן אפילו? אלא כגון ביעה ומרגליתא.
  • תני: כשם שנדרי הבאי מותרין, כך שבועות הבאי מותרות.
והתני: שבועות הבאי אסורות?
רבי ירמיה בשם רבי פדת: כאן במעמידין, וכאן בשאינן מעמידין.
אמר רבי בא: אפילו תימא כאן וכאן במעמידין, כאן וכאן בשאין מעמידין: כאן במיחל שבועה על נכסיו, שבועת נכסי עלי, נכסיו אסורין. הא ללקות אינו לוקה.
כשם שנדרי זירוזין מותרין, כך שבועות זירוזין מותרות.
עוד הוא במיחל שבועה על נכסיו: שבועה נכסי עלי, נכסיו אסורין; הא ללקות אינו לוקה.
  • חזקיה אמר: ההן דמישתבע על תרין דינון תרין, לוקה משום שבועת שוא.
רבי חגיי בשם רבי שמעון בן לקיש: ההיא דחמא מיטרא נחית, ומר: בלי קורי בריקשון, לוקה משום שבועת שוא.
רבי חוניא, רבי יעקב בר אבון בשם רבי שמואל בר נחמן: עשרים וארבע בולייות היו ביהודה, וכולן חרבו משום שבועת שוא שהיא של אמת, דכתיב: "לשוא הכיתי את בניכם" (ירמיהו ב).
תמן תנינן: שבועה שלא אוכל ככר זו, דבר שאילו בנדרין אסור, ושבועות מותר?
לא [על] הדא אמרת, אלא על הדא: "אחד דברים של עצמן ואחד דברים של אחרים".
  • אמר רבי בא בשם שמואל: שבועה שנתן פלוני לפלוני מנה, ונמצא שלא נתן; מאחר שאין בידו לבא, אין בידו לשעבר.
אשכח תני על תרתיהון: זה חומר בשבועות מבנדרין, ששגגת שבועות אסורה, ושגגת נדרין מותרת.
  • רבי שמעון בר לקיש בעא קומי רבי בא: רבי עקיבא להוסיף על דברי בית הלל, כיי דתנינן תמן: עד שבא רבי עקיבה ולימד, שנדר שהותר מכללו הותר כולו.
אמר ליה: מה אם תמן, נדר שהוא צריך חקירת חכם, את אמר: נדר שבטל מקצתו בטל כולו; כאן שאינה צריך חקירת חכם, לא כל שכן?
רבי יוסי בשם רבי הילא, משם נדר טעות; שאילו הייתי יודע שאבא ואחי שם, לא הייתי נודר.

הערות וביאוריםעריכה

משנהעריכה

  • נידרי אונסין:
הדירו חבירו שיאכל אצלו;
חלה הוא, או שחלה בנו, או שעיכבו נהר,
הרי אילו נדרי אונסין.


גמראעריכה

  • מפני שחלה; הא אם לא חלה, לא?[1]
אמר רבי ירמיה: דרבי מאיר היא, דרבי מאיר אמר: אסור עד שיתן.
אמר רבי יוסה: ולמה לית אנן פתרין לה דברי הכל?
כיי דמר רבי זעירא: בסתם חלוקין; מה אנן קיימין? אם בזה אומר: מפני כבודי, וזה אומר: מפני כבודי, דברי הכל אסור. אם בזה אומר: מפני כבודי, וזה אומר: מפני כבודך אמרת, דברי הכל מותר.
אמר רבי הילא: כן אורחא דבר נשא מימור לחבריה כורוסתי בייה[2].


הערות וביאוריםעריכה

  1. ^ פירוש, והא נדרי זירוזין הוא, דיכול לומר: כלום אמרת אלא מפני כבודי, זהו כבודי, כדלקמן נדרים פרק ח משנה ז.
  2. ^ לא ברורה משמעות "כורוסתי בייה".


משנהעריכה

  • נודרין להרגים ולחרמין ולמוכסין, שהיא תרומה, אף על פי שאינה תרומה.
שהן של בית המלך, אף על פי שאינן שלהן.
בית שמאי אומרים: בכל נודרין, חוץ מבשבועה.
ובית הלל אומרים: אף בשבועה.
בית שמאי אומרים: לא יפתח לו בנדר.
ובית הלל אומרים: אף יפתח לו.
בית שמאי אומרים: במה שהוא מדירו.
ובית הלל אומרים: אף במה שאינו מדירו.
כיצד?
אמרו לו: אמור "קונם אשתי נהנית לי", ואמר: "קונם אשתי ובני נהנין לי":
בית שמאי אומרים: אשתו מותרת, ובניו אסורין.
ובית הלל אומרים: אילו ואילו מותרין.


גמראעריכה

  • להרגים – בהרגה.
לחרמים – בשעת החרם.
תני רבי יודה בן פזי בשם רבי יוחנן: אם היה דבר של סכנה, מותר.
רבי אחא רבי חיננא בשם רבי יוחנן: אם היה דבר של יישוב, אסור.
תני: תולים בגוים ובמלכות, אבל לא בישראל, שבעלי זרוע מצויין ליפול; דלא יפול ויגלגל עלוהי קדמיתא.
  • עבר ופתח, על דבית שמאי, מהו?
נישמעינה מן הדא:
בית שמאי אומרים: אשתו מותרת, ובניו אסורין.
הדא אמרה: עבר ופתח, על דבית שמאי, מותר.
  • הוון בעיי מימר, בנדרים; הא בשבועות לא.
אשכח תני, רבי ישמעאל אומר: "לא תשבעו בשמי לשקר" (ויקרא יט יב); נשבע את להרגין ולחרמין ולמוכסין.

הערות וביאוריםעריכה

משנהעריכה

  • הרי נטיעות האילו קרבן אם אינן נקצצות,
וטלית זו קרבן אם אינה נשרפת,
יש להן פדיון.
הרי נטיעות האילו קרבן עד שיקצצו,
וטלית זו קרבן עד שתישרף,
אין להן פדיון.


גמראעריכה

  • ראה קציעות המלך ממשמשין ובאין, ראה דליקה ממשמשת ובאה, ואמר: הרי נטיעות האילו קרבן אם אינן מקצצות, טלית זו קרבן אם אינה נשרפת ונקרעה.
למפריען קדשו או מיכן ולבא?
מה נפיק מביניהון? נהנה מהן. אין תימר למפריען קדשו, מעל. אין תימר מיכן ולבא, לא מעל.
  • חזקיה אמר: פדיין, חזרו לקדושתן. רבי יוחנן אמר: פדיין, פדויין.
מתניתין פליגא על רבי יוחנן: "אין לה פדיון"? פתר לה: לכשיקצצו אין להם פדיון.
  • אמר רבי יוסי: מה דאמר חזקיה, בשפדיין הוא; אבל אם פדיין אחר, פקעה מהן קדושתן.
מחלפיה שיטתיה דרבי יוסי? תמן[1] הוא אומר: פדיין, פקעה מהן קדושתן; וכא[2] הוא אמר: נישאת לאחר, לא פקעו ממנה קידושין! לא צורכא דלא, בשנתן לה שתי פרוטות: אחד מכבר, ואחד לכשיגרשנה, מהו?[3]


הערות וביאוריםעריכה

  1. ^ אצלנו, וקורא לנדרים "תמן" לפי שסוגייא דקידושין היא.
  2. ^ בירושלמי קידושין ג ה, בעי רבי יוסי: האומר לאשה, הילך פרוטה זו שתתקדשי לי בה לאחר שיגרשך בעלך, מהו? וספיקא הוא, ולא פקע ספק קידושין אפילו נישאת לאחר.
  3. ^ כלומר, באחר שקידשה לאחר שתתגרש, ונתגרשה ונישאת לשלישי, ודאי פקעי קידושי שני. לא מיבעי לרבי יוסי אלא בפנויה שקידשה אדם בשתי פרוטות, באחת מעכשיו ובאחרת לאחר שאגרשך.


משנהעריכה

  • הנודר מיורדי הים, מותר ביושבי היבשה;
ומיושבי היבשה, אסור ביורדי הים,
שיורדי הים בכלל יושבי היבשה.
לא כאלו ההולכים מעכו ליפו, אלא מי שדרכו לפרש.


גמראעריכה

  • שלא תאמר: אילו ההולכים מעכו ליפו, אלא במי שדרכו לפרש.
מיושבי היבשה אסור ביורדי הים. ולא סוף דבר, אלא כגון אילו ההולכין מעכו ליפו, אלא במי שדרכו לפרש.
ולא מיושבי היבשה נדר?!
הדא אמרה, שיורדי הים בכלל יושבי היבשה.
נדר מיורדי הים, לאחר שלושים יום נעשו בני יבשה, תפלוגתא דרבי ישמעאל ורבי עקיבא; דרבי ישמעאל אמר, אחר הנדר; ורבי עקיבא אומר, אחר האיסר.
ובאילין טלייתא[1], צריכה.


הערות וביאוריםעריכה

  1. ^ מטיילים


משנהעריכה

  • הנודר מרואי החמה, אסור אף בסומין, שלא נתכוון זה אלא למי שהחמה רואה אותו.
  • הנודר משחורי הראש, אסור בקרחים ובבעלי שיבות, ומותר בנשים ובקטנים; שאינן נקראין שחורי ראש אלא אנשים.
  • הנודר מן הילודים, מותר בנולדים.
מן הנולדים, רבי מאיר מתיר אף בילודים.
וחכמים אומרים, לא נתכוון זה, אלא במי שדרכו להיוולד.


גמראעריכה

  • מאי טעמא דרבי מאיר? "ועתה שני בניך הנולדים לך" (בראשית מח ה), וכבר נולדו. מאי טעמא דרבנין? "הנה בן נולד לבי[ת] דוד יאשיהו שמו" (מלכים א יג ב), ועדיין לא נולד.


הערות וביאוריםעריכה

משנהעריכה

  • הנודר משובתי שבת, אסור בישראל ואסור בכותי.
מאוכלי השום, אסור בישראל ואסור בכותים.
ומעולי ירושלים, אסור בישראל ומותר בכותים.
  • קונם שאיני נהנה לבני נח, מותר בישראל ואסור באומות.
שאיני נהנה לזרע אברהם, אסור בישראל ומותר באומות.
  • שאיני נהנה לישראל, לוקח ביתר ומוכר בפחות.
שישראל נהנין לי, לוקח בפחות ומוכר ביתר, אין שומעין לו.
שאיני נהנה להם והם לי, יהנה לאומות.


גמראעריכה

  • ואין ישמעאל בכלל זרעו של אברהם?
"כי ביצחק יקרא לך זרע" (בראשית כא יב); ואין עשו בכלל זרע יצחק.
אמר רבי יודן בר שלום: "ביצחק", במקצת יצחק.
רבי הונא אמר, בי"ת – תרי: בן שהוא עתיד לנחול שני עולמות, העולם הזה והעולם הבא.
רבי גרשום בשם רבי אחא: "דרך כוכב מיעקב" (במדבר כד יז), ממי דרך כוכב ועתיד לעמוד? מיעקב.
רבי אחא בשם רבי חונא: עתיד עשו הרשע לעטוף טליתו ולישב עם הצדיקים בגן עדן לעתיד לבוא, והקדוש ברוך הוא גוררו ומוציאו משם.
מה טעמא? "אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך משם אורידך נאם יי'" (עובדיה א ד). ואין כוכבים אלא צדיקים, כמה דאת אמר: "ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד" (דניאל יב ג).

הערות וביאוריםעריכה

משנהעריכה

  • קונם שאיני נהנה לערלים, מותר בערילי ישראל ואסור במולי אומות העולם.
שאיני נהנה למולים, אסור בערילי ישראל ומותר במולי אומות העולם, שאין הערלה קרויה אלא לשם הגוים, שנאמר: "כי כל הגוים ערילים וכל בית ישראל ערלי לב" (ירמיה ט כה), ואומר: "והיה הפלשתי הערל הזה כאחד מהם" (שמואל א יז לו), ואומר: "פן תשמחנה בנות הפלשתים פן תעלוזנה בנות הערילים" (שמואל ב א כ).
  • רבי לעזר בן עזריה אומר: מאוסה היא הערלה, שנתגנו בה הרשעים, שנאמר: "כי כל הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב".
  • רבי ישמעאל אומר: גדולה מילה, ששלוש עשרה בריתות נכרתו עליה.
רבי יוסי הגלילי אומר: גדולה מילה, שהיא דוחה שבת החמורה.
רבי יהושע בן קרחה אומר: גדולה מילה, שלא נתלה למשה הצדיק עליה מלוא שעה.
רבי נחמיה אומר: גדולה מילה, שהיא דוחה את הנגעים.
רבי אומר: גדולה מילה, שכל המצוות שעשה אברהם אבינו לא נקרא שלם עד שמל, שנאמר: "התהלך לפני והיה תמים" (בראשית יז א).
דבר אחר: גדולה מילה, שאילולא היא – לא ברא הקב"ה את עולמו, שנאמר: "כה אמר יי' אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיהו לג כה).
דבר אחר: גדולה המילה, שהיא שקולה כנגד כל המצוות שבתורה, שנאמר: "הנה דם הברית אשר כרת יי' עמכם על כל הדברים האלה" (שמות כד ח).


גמראעריכה

  • אמר רבי יוחנן בר מרייה: כתיב "ביום ההוא כרת יי' ברית את אברם לאמר" וגו' (בראשית טו יח) עד "ואת בריתי אקים את יצחק" וגו' (בראשית יז כא), שלוש עשרה בריתות.
מה אני מקיים "מחלליה מות יומת" (שמות לא יד) אף במילה, מה אני מקיים "בשמיני ימול" חוץ מן השבת?
תלמוד לומר "וביום", אפילו בשבת.
  • בתורה ובנביאים ובכתובים מצינו שהשבת שקולה כנגד כל המצוות שבתורה.
בתורה דכתיב, "עד אנה מאנתם לשמור מצוותי ותורותי" (שמות טז כח), וכתיב: "ראו כי יי' נתן לכם את השבת" (שמות טז כט).
בנביאים דכתיב, "וימרו בי הבנים בחוקותי לא הלכו" וגו' (יחזקאל כ כא), וכתיב (שם): "ואת שבתותי חיללו מאד".
בכתובים דכתיב, "ועל הר סיני ירדת" (נחמיה ט יג), וכתיב: "ואת שבת קדשך הודעת להם" וגו' (נחמיה ט יד).
אמר רבי אלעזר בי רבי אבינה: מצוות שבת מליא[1], להודיעך שהיא שקולה כנגד כל מצוותיה של תורה, והמילה דוחה אותה. משל לשתי מטרוניות שהיו באות זו על גב זו, ואין את יודע אי זו גדולה מחבירתה; זו שהיא יורדת מפני חבירתה, את יודע שחבירתה גדולה ממנה.
  • עבודה זרה קשה מכולם: "וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה" (במדבר טו כב).
אמר רבי יודה בר פזי: חילול השם קשה מכולן. הדא הוא דכתיב (יחזקאל כ לט): "ואתם בית ישראל כה אמר יי' אלהי ישראל איש גילוליו לכו עבודו ואת שם קדשי לא תחללו" וגו'.
  • ועל ידי שנתעצל משה במילה, ביקש המלאך להורגו. הדא הוא דכתיב (שמות ד כד): "ויפגשהו יי' ויבקש המיתו".
אמר רבי יוסי: חס ושלום, לא נתעצל משה במילה; אלא שהיה דן בעצמו ואומר: אם לימול ולצאת, סכנה היא. ואם לשהות, הקב"ה אמר לו: "לך שוב מצרים" (שמות ד יט. אלא על ידי שנתעצל בלינה קודם המילה. הדא הוא דכתיב (שמות ד כד): "ויהי בדרך במלון".
ואמר רבן שמעון בן גמליאל: חס ושלום, לא ביקש המלאך להרוג למשה, אלא לתינוק. בוא וראה, מי קרוי חתן? משה או התינוק?
אית תניי תני: משה קרוי חתן. אית תניי תני: התינוק קרוי חתן. מאן דאמר משה קרוי חתן, חתן דמים מתבקש מידך. ומאן דמר התינוק קרוי חתן, חתן בדמים את עומד לי.
"ותקח צפורה צר ותכרות את ערלת בנה ותגע לרגליו" וגו' (שמות ד כה). רבי יודה ורבי נחמיה ורבנין: חד אמר, לרגליו של משה. וחרנה אמר, לרגליו של מלאך. וחרנה אמר, לרגליו של תינוק. מן דמר לרגליו של משה, הילך, גזי חובך. מן דמר לרגליו של מלאך, הילך, עבד שליחתך. מן דמר לרגליו של תינוק, נגעה בגוף התינוק.
"וירף ממנו אז אמרה חתן דמים למולות" (שמות ד כו). מיכן לשתי מילות: אחת למילה ואחת לפריעה; אחת למילה ואחת לציצין.
"ימול בשר ערלתו" (ויקרא יב ג), אף על פי שיש שם בהרת. מה אני מקיים "השמר בנגע הצרעת לשמור מאד ולעשות" וגו' (דברים כד ח) אף במילה, מה אני מקיים "ימול בשר ערלתו" בזמן שאין שם בהרת? תלמוד לומר "בְּשַׂר", אף על פי שיש שם בהרת.
על דעתיה דרבי יונה, דאמר: מצות עשה דוחה את מצות לא תעשה אף על פי שאינה כתובה בצידה, ניחא. על דעתיה דרבי יוסה, דאמר: אין מצות עשה דוחה למצות לא תעשה אלא אם כן היתה כתובה בצידה?
מכיוון דכתיב "בשר ערלתו", כמי שהיא כתובה בצידה.

הערות וביאוריםעריכה

  1. ^ בנחמיה ט יד כתוב: "ואת שבת קדשך הודעת להם ומצוות וחוקים ותורה ציווית להם", וכתוב "מצוות" מלא בשני ווי"ם (קרבן העדה).