ויקיטקסט

רי"ף על הש"ס/נדרים/פרק ז

< רי"ף על הש"ס | נדרים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

פרק שביעי

עריכה

(דף רי"ף יח.) (נדרים נד, א) הנודר מן הירק מותר בדלועין ור"ע אוסר אמרו לו והלא אומר אדם לשלוחו צא וקח לי ירק והוא אומר לא מצאתי אלא דלועין אמר להם וכן הדבר או שמא אומר לא מצאתי אלא קטניות אלא שהדלועין בכלל ירק ואין הקטניות בכלל ירק ואסור בפול המצרי לח ומותר ביבש:

גמ' והא מן ירק נדר אמר עולא באומר ירק המתבשל בקדרה עלי במאי פליגי רבנן סברי כל מלתא דצריך לאמלוכי שליחא עליה לאו מיניה הוא ור"ע סבר כל מילתא דממליך שליחא עליה מיניה הוא ומודה ר"ע לענין מלקות דאינו לוקה (נדרים נד, ב) מאן תנא דפליג עליה דר"ע רשב"ג היא דתניא הנודר מן הבשר אסור בכל מיני בשר ואסור בראש וברגלים ובקנה ובכבד ובלב ובעופות ומותר בבשר דגים וחגבים רשב"ג אומר הנודר מן הבשר אסור בכל מיני בשר ומותר בראש וברגלים ובקנה ובכבד ובלב ובעופות ואין צריך לומר בבשר דגים וחגבים וכן היה ר' שמעון בן נגמליאל אומר קרביים לאו בשר ואוכליהן לאו בר אינש:

(נדרים נה, א) מתני' הנודר מן הדגן אסור בפול המצרי יבש דברי ר"מ וחכ"א אינו אסור אלא בחמשה מינים ר' מאיר אומר הנודר מן התבואה אינו אסור אלא מחמשת המינים אבל הנודר מן הדגן אסור בכל ומותר בפירות האילן ובירק:

(דף רי"ף יח:) גמ' אמר ר' יוחנן הכל מודים בנודר מן התבואה אינו אסור אלא מחמשת המינין פשיטא מהו דתימא תבואה כל מילי משמע קמ"ל תנ"ה ושוין שהנודר מן התבואה אינו אסור אלא מחמשת המינין. בר מר שמואל פקיד דליתנון תריסר אלפי זוזי מעללתא דנהר פקוד לרבא שלחה רבא לרב יוסף עללתא היכי מקריא א"ר יוסף מתניתא היא ושוין שהנודר מן התבואה אינו אסור אלא בחמשת המינין אמר ליה אביי מי דמי תבואה לא משמע אלא מחמשת המינין עללתא כל מילי משמע אהדרוה לקמיה דרבא אמר האי לא מיבעיא לי דעללתא כל מילי משמע כי קא מיבעי לי שכר בתים ושכר ספינות מאי מי אמרינן כיון דפחתי לאו עללתא היא או דילמא כיון דלא ידיע פחתייהו עללתא הוא אמרוה קמיה דרב יוסף אקפד אמר וכי מאחר דלא צריך לן אמאי שלח לן (נדרים נה, ב) תניא הנודר מן הדגן אסור אף בפול המצרי יבש ומותר בלח ומותר באורז ובחלקא ובטרגיס ובטיסנא הנודר מפירות השנה אסור בכל פירות השנה ומותר בגדיים וטלאים ובחלב ובביצים ובגוזלות ואם אמר גידולי השנה עלי אסור בכולן. הנודר מפירות הארץ אסור בכל פירות הארץ ומותר בכמהין ופטריות ואם אמר גידולי קרקע עלי אסור בכולן:

תנן התם בפ' בכל מערבין הנודר מן המזון מותר במים ובמלח מים ומלח הוא דלא אקרי מזון הא כל מילי אקרי מזון לימא תהוי תיובתא דרב ושמואל דאמרי תרוייהו אין מברכין ברכת מזונות אלא על חמשת המינין בלבד אמר רב הונא באומר כל הזן עלי:

מתני' הנודר מן הכסות מותר בשק וביריעה ובחמילה אמר קונם צמר עולה עלי מותר להתכסות בגיזי צמר קונם פשתן עולה עלי מותר להתכסות באניצי פשתן ר' יהודה אומר הכל לפי הנודר טען והזיע והיה ריחו קשה ואמר קונם פשתים עולה עלי מותר להתכסות ואסור להפשיל לאחוריו:

גמ' תנו רבנן הנודר מן הכסות מותר בשק וביריעה ובחמילה ואסור בפונדא ובאסקרטיא ובפסיקיא ובקטבוליא ובאנפוליא ומכנסים וכובע מאי אסקרטיא אמר רבה בב"ח כיתונא דצלא תנא יוצאין בשק עבה ובסגוס עבה וביריעה ובחמילה מפני הגשמים אבל לא בקופה ולא במחצלת מפני הגשמים הרועים יוצאים בשקים ולא רועים בלבד אלא אף כל אדם אלא שדברו חכמים בהוה:

ר' יהודה אומר כו'. תניא כיצד אמר רבי יהודה הכל לפי הנודר היה לבוש צמר והיצר ואמר קונם צמר עולה עלי אסור ללבוש ומותר לטעון היה טעון פשתן והזיע ואמר קונם פשתן עולה עלי מותר ללבוש ואסור לטעון:

(דף רי"ף יט.) (נדרים נו, א) מתני' הנודר מן הבית מותר בעלייה וחכ"א עלייה בכלל בית הנודר מן העלייה מותר בבית:

גמ' כמאן אזלא הא דאמר רב הונא בר חייא משמיה דעולא בית בביתי אני מוכר לך מראהו עלייה לימא ר' מאיר היא אפילו תימא רבנן מאי עלייה מעולה שבנכסים:

מתני' הנודר מן המטה מותר בדרגש דברי רבי מאיר וחכמים אומרים דרגש בכלל מטה הנודר מן הדרגש מותר במטה:

(נדרים נו, ב) הנודר מן העיר מותר ליכנס בתחומה ואסור ליכנס בעיבורה אבל הנודר מן הבית אינו אסור אלא מן האגף ולפנים:

גמ' מנלן דעיבורא דמתא כמתא אמר רבי יוחנן אמר קרא ויהי בהיות יהושע ביריחו וכי אפשר לומר כן והכתיב ויריחו סוגרת אלא בעיבורה של עיר. ואימא בתחומה אמר קרא ומדותם מחוץ לעיר.

(נדרים נז, א) מתני' קונם פירות עולם עלי קונם הן לפי קונם הן על פי אסור בחלופיהן ובגידוליהן (בדבר שזרעו כלה) (דף רי"ף יט:) שאני אוכל שאני טועם מותר בחילופיהן ובגידוליהן בדבר שזרעו כלה אבל דבר שאין זרעו כלה אפילו גידולי גידולין אסור. האומר לאשתו קונם מעשי ידיך עלי קונם הן לפי קונם הן על פי אסור בחילופיהן ובגידוליהן שאני אוכל שאני טועם מותר בחילופיהן ובגידוליהן בדבר שזרעו כלה אבל דבר שאין זרעו כלה אפילו גידולי גידולין אסורין:

(נדרים נז, ב) גמ' ישמעאל איש כפר ימא ואמרי לה כפר דימא העלה בידו בצל שעקרו בשביעית ונטעו בשמינית ורבו גידולין על עקרו והכי קא מיבעיא ליה גידולין היתר ועקרו איסור וכיון דרבו גידולין על עקרו אתו גידולי היתר ומעלין את האיסור או לא. אתא לקמיה דר' אמי לא הוי בידיה אתא לקמיה דרבי יצחק נפחא פשיט ליה מן הדא דאמר רבי חנינא תרתאה אמר רבי ינאי בצל של תרומה שנטעו ורבו גידולין על עקרו מותר אמר ליה ר' ירמיה ואי תימא רבי זריקא שבק מר תרין ועביד כחד מאן נינהו תרין דאמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן ילדה שסבכה בזקנה ובה פירות אע"פ שהוסיפה מאתים אסור ואמר רבי שמעון בר נחמני אמר ר' ינאי בצל שנטעו בכרם ונעקר הכרם אסור הדר אתא לקמיה דרבי אמי ופשיט ליה מן הדא דאמר ר' יצחק אמר ר' יוחנן ליטרא בצלים שתקנה וזרעה מתעשרת לפי כולה אלמא אתו גידולין ומבטלין לעקרו דלמא לחומרא שאני אלא מן הדא פשטה דתניא רבי שמעון אומר (נדרים נח, א) כל שיש לו מתירין כגון טבל ומעשר שני והקדש וחדש לא נתנו בהם חכמים שיעור וכל שאין לו מתירין כגון תרומה ותרומת מעשר וחלה וערלה וכלאי הכרם נתנו בהם חכמים שיעור אמרו לו והלא שביעית אין לו מתירין ולא נתנו בו חכמים שיעור דתנן השביעית אוסרת כל שהוא במינה אמר ליה אף אני לא אמרתי אלא לביעור אבל לאכילה בנותן טעם ודלמא הא נמי לחומרא אלא מן הדא כו' ומסיק דגידולי היתר מעלין את האיסור (נדרים נח, ב) אפילו בדבר שאין זרעו כלה ואפילו אין נדוכין במדוכה ואפילו שלא על ידי תערובות ופרכינן לימא תהוי תיובתא דרבי יוחנן ורבי יונתן אמר ר' יצחק שאני שביעית הואיל ואיסורה על ידי קרקע בטילתה על ידי קרקע והרי מעשר דאיסורו על ידי קרקע ואין בטילתו על ידי קרקע דתניא ליטרא טבל מעשר שזרעה בקרקע והשביחה והרי היא כעשר ליטרין חייבת במעשר ובשביעית ואותה ליטרא מעשר עליה ממקום אחר לפי חשבון (נדרים נט, א) אמרי מעשר דיגון הוא דקא גרם לה מתיב רמי בר חמא קונם פירות אלו עלי קונם הם לפי קונם הם על פי אסור בחילופיהן ובגידוליהן [כו'] בדבר שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה אפילו גידולי גידולין אסורין שאני קונמות הואיל ואי בעי מתשיל עליה ה"ל כדבר שיש לו מתירין ולא בטיל ברוב והרי תרומה דאי בעי מתשיל עלה ובטיל ברובא אלא שאני קונמות דמצוה לאתשולי עליה משום דר' נתן דאמר רבי נתן כל הנודר כאילו בנה במה והמקיימו כאילו הקריב עליה קרבן אבל תרומה מאי מצוה איכא לאתשולי עלה:

גרסינן לעיל פרק השותפין בעי רמי בר חמא [אמר] קונם פירות האלו על (פי) [פלוני] מהו בחילופיהן מי אמרינן גבי דידיה הואיל ואדם אוסר פירות חבירו על עצמו אדם אוסר דבר שלא בא לעולם על עצמו אבל גבי חבירו הואיל ואין אדם אוסר פירות של חבירו על חבירו אין אדם אוסר דבר שלבל"ע על חבירו או דילמא משום דחילופיהן כגידוליהן דמי לא שנא הוא ולא שנא חבירו אמר ר' אחא בר מניומי ת"ש האומר לאשתו קונם שאני נהנה לך לווה ובע"ח באין ונפרעין מאי טעמא בע"ח באין ונפרעין לאו משום דחילופין לאו כגידולין דמי אמר ליה רבא דלמא לכתחלה הוא דלא הא דיעבד עבד ת"ש המקדש בערלה וכלאי כרם אינה מקודשת מכרן וקדש בדמיהן מקודשת הכי נמי לכתחלה הוא דלא הא דיעבד עבד:

(נדרים נז, א) מתני' שאת עושה איני נהנה עד הפסח שאת עושה איני מתכסה עד הפסח עשתה לפני הפסח מותר להנות ולהתכסות אחר הפסח שאת עושה עד הפסח איני אוכל שאת עושה עד הפסח איני מתכסה עשתה לפני הפסח אסור לאכול ולהתכסות אחר הפסח שאת נהנית לי עד הפסח אם תלכי לבית אביך עד החג הלכה לפני הפסח אסורה בהנאתו עד הפסח (נדרים נז, ב) לאחר הפסח בבל יחל דברו שאת נהנית לי עד החג אם תלכי לבית אביך עד הפסח הלכה לפני הפסח אסורה בהנאתו עד החג ומותרת לילך אחר הפסח:

הדרן עלך הנודר מן הירק
אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/רי%22ף_על_הש%22ס/נדרים/פרק_ז"