פתיחת התפריט הראשי

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | מאירי | הריטב"א | הרשב"א | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש

על ש"ס: רבינו אשר | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן אעריכה

ארבעה נדרים התירו חכמים נדרי זירוזים נדרי הבאי נדרי שגגות נדרי אונסין נדרי זירוזין היה מוכר חפץ אמר קונם שאיני פוחת לך מן הסלע והלה אומר קונם שאיני מוסיף לך על השקל שניהם רוצין בשלשה דינרין. אמר ליה רבינא לרב אשי אמר ליה טפי מסלע ואמר ליה איהו בציר משקל נדרא הוי או זירוזין הוי ולא איפשיטא ולחומרא: אמר רב יהודה אמר רב אסי ארבעה נדרים הללו צריכין שאלה כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי תנא תני התירו ואת אמרת צריכין שאלה לחכם רב יוסף מתני לה להא שמעתתא בהאי לישנא אמר רב יהודה אמר רב אסי אין חכם מתיר אלא כעין נדרים הללו קסבר אין פותחין בחרטה כל דהו אלא צריך החכם למצוא לו פתח לעקור הנדר מעיקרו כי לא נדר אדעתא דהכי ונמצא שלא היה נדר כעין ארבעה נדרים הללו שמעולם לא היה נדר והלכה כשמואל דארבעה נדרים הללו אין צריכין התרה כדמשמע לישנא דמתניתין דקתני התירו חכמים ועוד דרב יוסף מתני לישנא אחריתא ובירושלמי הל"א (פ"ג ה"א) נמי גרסינן כל הנדרים חכמים הם שמתירין ותנינן ארבע נדרים התירו חכמים ר' אליעזר בשם ר' חייא רבה אלו אינן צריכין היתר חכם ר"ש בר רבא בשם ר' יוחנן אלו אין צריכין היתר חכם רב ושמואל תרוייהו אמרי אין צריכין היתר חכם:

תוספתא פ"ד דמכילתין אף נדרים שאמרו מותרין מניין שלא יהא אדם נודר בהן על מנת לבטלן תלמוד לומר לא יחל דברו לא יעשה דבריו חולין וגבי נדרי זירוזין גרסינן בירושלמי שם הדא דתימא כשאין מעמידין אבל אם היו מעמידין צריכין היתר חכם היה זה מעמיד וזה אינו מעמיד מאחר שבטל אצל זה בטל גם אצל זה וה"ר אליעזר ממי"ץ כתב ואם יאמר שלא נתכוון לזרז אלא לנדר גמור נתכוון הרי פיו ולבו שוין והוי נדר ורב הונא אמר פותחין בחרטה דההוא דאתא לקמיה דרב הונא אמר ליה לבך עלך אמר ליה לא ושרי יתיה ההוא דאתא לקמיה דרבה בר רב הונא אמר ליה אילו היה עשרה בני אדם שיפייסו אותך באותה שעה כלום נדרת אמר ליה לא והתירו קסבר אין פותחין בחרטה: תניא ר' יהודה אומר אומרים לו לאדם לבך עליך ואם אמר לאו מתירין אותו ר' ישמעאל בר' יוסי אומר משום אביו אומרים לו לאדם אילו היה עשרה בני אדם שיפייסוך באותה שעה כלום נדרת אם אמר לאו מתירין אותו מייתי תנאי דפליגי בפלוגתייהו דאמוראי: תוספתא פ"ה אומרים לו אילו היה לך לב זה היית נודר: ההוא דאתא לקמיה דרב אשי א"ל כדו תהית כלומר בברור אתה תוהא על נדריך והיית רוצה שלא נדרת מעולם א"ל אין ושרייה ויש ספרים דגרסינן א"ל אין ושרייה ויש ספרים דגרסינן אמר ליה לאו בתמיה ההוא דאתא לקמיה דר' אלעזר אמר ליה בעית נדר כלומר רצונך כמו שנדרת ועכשיו אתה מתחרט ואתה רוצה שיתירו לך אם כן אין מתירין לך בחרטה כזו אלא א"כ אתה תוהא בעצמך על שנדרת כלל ותתחרט בעיקר הנדר:

סימן בעריכה

אמר רב אסי אין נזקקין לאלהי ישראל חוץ מקונם אשתי נהנית לי אמר רבא אמר רב נחמן הלכתא פותחין בחרטה ונזקקין לאלהי ישראל ובלבד שיתחרט מעיקרו שהיה רוצה שלא נדר מעולם. אבל אם הוא אומר שעתה הוא מתחרט אבל עד השתא ניחא ליה מה שנדר ההיא לאו חרטה היא דבעינן שהחכם יעקור את הנדר מעיקרו כדתניא בפרק המדיר דף עד: מה בין חכם לרופא החכם עוקר את הנדר מעיקרו וכו' ותו רב נחמן גופיה אמר בסמוך שלא היה יכול למצוא פתח לרב סחורה ואי חרטה מכאן ולהבא הויא חרטה מה הוצרך לטרוח למצוא לו פתח והלא רב סחורה מתחרט היה ובא לפני רב נחמן למשרי ליה אלא ודאי לא היה מתחרט מעיקרו וזה ידע רב נחמן ולכך הוצרך למצוא לו פתח לעשות הנדר טעות מעיקרו ותו אי חרטה דמעכשיו הויא חרטה למה שואלין לנודר לבך עליך או כדו תהית פשיטא שהיא מתחרט דאם לא כן למה היה בא לפני החכם להתיר לו אלא ודאי צריך לשאל לו אם הוא מתחרט מעיקרו. ויזהר הנודר שלא יאמר כן אלא א"כ הוא ברור לו שהיה רוצה שלא היה נודר מעולם דאל"כ נמצאת ההתרה אינה התרה והוא באיסור הנדר כל ימיו וההוא דרבי גמליאל בעירובין פ' הדר עם העובד כוכבים דף סד: שירד מן החמור ונתעטף גרסינן התם קסבר אין פותחין בחרטה והיה צריך למצוא פתח לעשות הנדר טעות מעיקרו והיה צריך התבוננות וישוב הדעת ולכך ירד מן החמור ונתעטף: כתב רב אלפס ז"ל אנן השתא אי עבידנא קרוב לדרב אסי עבידנא דאמר דאין חכם מתיר אלא כעין ארבע נדרים הללו ועוד כתב דלא מיזדקקי רבנן לשבועות אלא כדמתרמיא מלתא דאית בה תקנה או מצוה כגון עשיית שלום בין אדם לאשתו וכגון שלמא דצבורא ודכנשתא וכדומין לאלו מזדקיקינן ליה במילי דמוכחן וברירין קרוב לכדרב אסי אבל פתחי כי ההוא דאתא לקמיה דרב הונא וכר' שמעון ברבי וכר' ישמעאל בר' יוסי וכדביתהו דאביי וכההוא דאתא לקמיה דר' אלעזר וכיוצא בה לא עבידנא. וחומרא בעלמא הוא מה שכתב משום דבימיו קילי נדרי וכן מוכח לשונו אנן השתא אי עבידנא אבל פסק הלכה הוא כאשר כתבתי. וכן היה מחמיר רב האי גאון וזה לשונו שכתב וששאלתם מי שנטל ספר תחנונים או ספר תהלות וסליחות ושאר כתבי הקדש ונשבע שבועה באותה ספר אותה שבועה אם היא כשבועה בספר תורה וכיון שמתחרט ורוצה לחזור בה אם יש לה היתר אם לאו כך הראונו תן השמים ששבועה זו כשבועה בספר תורה מה ספר תורה יש בה שמות של הקדוש ב"ה אף ספר תהלות ותחנונים ושאר כתבי הקדש יש בהן שמותיו ויש בהן פסוקים של מקרא ולא עוד אלא כיון שכתוב בהן כל אותיות שבאל"ף בי"ת הרי אל"ף בי"ת מצטרפין האותיות שלהן לכמה שמות ולכמה גופי תורה ואין היתר לשבועה. ומי שיצרו נתגבר עליו וקפץ ונשבע בתורה כשהספר בידו שאשה פלונית לא תהיה אשתו לעולם ואח"כ מתחרט על שבועתו ומקבץ בעלי תורה ומוסר להם טענותיו ושבועתו אם יש להם להתיר את שבועתו כדי לעשות שלום בין איש לאשתו או לא כך ראינו שבדורות האחרונים אין כח באדם להתיר שבועה כלל לא בארץ ישראל ולא בחוצה לארץ ושאמרת שכתוב בה"ג קבוצות הנשבע על אשתו היה לוקה על שבועתו ומקיים את אשתו לא סבירא לן הכי ודברים בטילין הן ואין לחוש עליו אלא חייב לקיים ולגרש את אשתו ואל יחלל שם שמים בפרהסיא אלא יגרשנה לאלתר ויתן לה כתובה ואין בדבר זה משום לעשות שלוש בין איש לאשתו ואי קשיא הא דאמרינן מכות דף יא. גבי סוטה ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים הא לא קשיא דהתם להוציא מידי ספק ומידי אסורא אבל הכא מלתא אמר רחמנא לא תשא ואמר כי לא ינקה וכתיב נשבע להרע ולא ימיר הלכך יוציא ויתן כתובה ואין בו משום לעשות שלום בין איש לאשתו: וששאלתם מי שכעס ונשבע בעל פה בהזכרת השם ובתורה המונחת בארון אם יש רשות לחכם להתיר שבועה זו אם לא כיון שנשבע בעל פה כך ראינו מי שהזכיר את השם או את התורה המונחת בארון דאין רשות להתיר בין חכם גדול בין סופר אין להם רשות להתיר לא שבועה בספר תורה המונחת בארון ולא בשם הבורא ע"כ לשון רב האיי גאון ז"ל וכל אלו חומרות הן דהא אמרינן לעיל בפ"ב דף יד: דהנשבע בתורה ולא נקיט לה בידיה לא אמר כלום וקיימא לן נמי דנזקקין לאלהי ישראל וכן יש שאלה לשבועות כמו לנדרים דאתרוייהו כתב לא יחל ודרשינן הוא אינו מיחל אבל אחרים מוחלין לו וכן מצינו בצדקיהו שהשביעו נבוכדנצר בשם דכתיב וגם במלך נבוכדנצר מרד אשר השביעו באלהים ושרו ליה סנהדרין כדאיתא לקמן בפרק ר' אליעזר דף סה. ותניא לקמן כח. בית שמאי אומרים אין שאלה בשבועה וב"ה אומרים יש שאלה בשבועה ואמרינן נמי בשבועות דף כח. אמימר אמר אפי' אכלה כולה נשאל עליה אי בשוגג מחוסר קרבן ואי במזיד מחוסר מלקות וכן בכתובות דף עז: גבי ר' יהושע בן לוי אי מתשיל אשבועתא אלא ודאי כל שבועות יש להן התרה מן התורה אלא שהחמירו בימי הגאונים ואמרו שלא להתיר שבועות ומתוך כך היו העולם נמנעין מלישבע ובעברי באלו הארצות וראיתי שהיו פרוצים בנדרים ובשבועות ורגילין הרבה לידור ולישבע ופריצי טפי שאם לא יתירו להם לא יבואו עוד לבקש התרה אלא יעברו במזיד כי נשבעין על דבר שאי אפשר להם לקיים אמרתי להתיר להם נדרים ושבועות:

סימן געריכה

היתר נדרים בג' הדיוטות ואם היה מומחה אפילו ביחיד לקמן עח. ב"ב קכ. גרסי' בפ' כל פסולי המוקדשין דף לו: א"ר חייא בר אבא אמר רב עמרם שלשה מתירין את הנדר במקום שאין מומחה לאפוקי מדרבי יהודה דתניא רבי אומר הפרת נדרים בשלשה רבי יהודה אומר אחד מהם חכם במקום שאין מומחה כגון מאן רב נחמן אמר כגון אנא ר' יהודה אומר אחד מהם חכם מכלל דאינך כל דהו א"ר חנינא דמסברי להו וסברי ושמעינן מינה דבמקום שאין מומחה כגון רב נחמן דגמיר וסביר אפי' תלתא דלא גמירי ולא סברי שרו נדרא והוא דמסברו להו וסברו ומיהו במקום מומחה נמי כי שרו הדיוטות אישתרי ליה נדרא דלא אמרו אלא משום כבודו של מומחה והאידנא אין מומחה שיתיר נדר ביחיד. ירושלמי חגיגה פ"א ה"ח שלשה שהן יודעין לפתוח מתירין כזקן: דביתהו דאביי הוה לה ברתא הוא אמר לקריבי והיא אמרה לקריבה אמר לה תיתסר הנאתי עלך אי עברת על דעתאי ומינסבת לה לקריבך אזלת ואינסיבתא לקריבה אתא לקמיה דרב יוסף אמר ליה אילו היית ידע דעברה על דעתך ומינסבא לה מי אדרת א"ל לא ושרייה מי שרי הכין כלומר לפתוח פתח מגוף הנדר אין דתניא מעשה באדם אחד שהדיר את אשתו מלעלות לרגל ועברה על דעתו ועלתה לרגל ובא לפני ר' יוסי ואמר לו אילו היית יודע שעוברת על דעתך ועולה לרגל מי אדרתה א"ל לאו והתירו ר' יוסי:

סימן דעריכה

מתני' רבי אליעזר בן יעקב אומר אף הרוצה להדיר חבירו שיאכל אצלו אומר כל נדר שאני עתיד לידור הרי הוא בטל ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר: גמ' מאי קאמר כיון דאמר כל נדר שאני עתיד לידור הרי הוא בטל לא שמע ליה ולא אתי בהדיה וא"ת מאי קשיא ליה לימא שביטל בלחש כדי שלא ישמע חבירו ופי' הר"ר אליעזר ממי"ץ דאם ביטל בחשאי אין ביטולו ביטול כיון דנדר בסתם אע"פ שחשב בלבו שנדר על דעת תנאו הוו דברים בלב ולא מוכיחים ולא הוו דברים אבל אם ביטל בפרהסיא הוו דברים שבלב דמוכיחין ומועלת מחשבתו לבעל הנדר הלכך פריך הש"ס לא שמע ליה ולא אכיל בהדיה הכי קתני הרוצה שיאכל חבירו אצלו ומסרב ומדירו נדרי זירוזין הוו:

סימן העריכה

והרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה יעמוד בראש השנה ויאמר כל נדר שאני עתיד לדור כל השנה כולה הרי הוא בטל ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר דבר מסוים נקט תחילת השנה וה"ה בכל עת שירצה ולכל זמן שיקבע זכור בשעת הנדר עקריה לתנאיה וקיים לנדריה אמר אביי תני ובלבד שלא יהא זכור בשעת הנדר רבא אמר לעולם כדאמרי' מעיקרא וכו' רבא לא פליג עליה דאביי במה שאמר שאם התנה ולא היה זכור התנאי בשעת הנדר שהנדר בטל אלא כדי שלא להגיה המשנה אוקמא בששכח מקצת התנאי והיה אור"ת ז"ל שעל פי הלכה זו נהגו לומר כל נדרי בליל יום הכפורים להתנות על נדרים של שנה הבאה שאם ידור האדם בכעסו ויהיה שכוח התנאי שלא יתקיימו נדריו ובשביל שביום הכיפורים מתקבצין כל העם לבית הכנסת נהגו לאומרו ביום הכפורים וגם מצינו בספר יחזקאל מ' דקרי ליום הכפורים ראש השנה. והגיה ר"ת ז"ל במחזורים מיום כיפורים זה עד יום הכפורים הבא עלינו ולא כמו שהיה כתוב בהם מיום כפורים שעבר עד יום הכיפורים הזה והיו מתכוונים להתיר הנדרים אולי עברו עליהם ולהנצל מן העונש וזה אינו מועיל כי בהיתר נדרים בעינן שלשה או יחיד מומחה ועוד דאין החכם מתיר את הנדר בלא חרטה ועוד דקי"ל כרב פפא דאמר בפ' השולח דף לה: דצריך לפרט את הנדר ועוד החזן שאומר כל נדרי מי יתיר נדריו. וגם י"ל דנדרנא ודאישתבענא כלומר מה שאני עתיד לידור ולשבע וגם כולהון איחרטנא בהון כלומר אי אשכח ואדור מעתה אני מתחרט עליהם ומתנה שיהו בטלין ומה שאומרים אותה שלשה פעמים שכן מצינו שכל דברי חכמים משולשין מגל זו מגל זו מגל זו קופה זו קופה קופה זו שבת זו שבת זו שבת זו מנחות דף סה. ומה שאומרים ונסלח לכל עדת בני ישראל לא שיהא צריך עתה כפרה אלא שאם ידור נדרים בזו השנה וישכח הביטול ולפעמים שאינו נזהר בנדרו ועובר עליו ואע"פ שכבר בטלו צריך הוא כפרה כדאמרינן בפ' בתרא דקדושין דף פא. זה שהיה סבור לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה שצריך סליחה וביטול זה אינו מועיל כי אם לנדר עצמו ושבועה שישבע מעצמו אבל נדר שחבירו מדירו ושבועה שחבירו משביעו או ב"ד או הקהל איי מועיל להם ביטול מיהו נראה כמנהג הקדמונים דלשון כל נדרי מוכיח שנתקן על הנדרים שעברו עליהם בשנה שעברה ומתירין אותן כדי להנצל מן העונש לכך אומר אותה ג"פ וגם אומר ונסלח לכל עדת בני ישראל כי צריכין כפרה אותן שעברו ומה שהקשה דבעינן חרטה אנן סהדי שכל מי שעבר על נדרו הוא מתחרט מעיקרו כדי להנצל מעונש ומה שהקשה דבעינן שלשה הדיוטות הרי כל הקהל אומרים אותו איש איש לבדו בלחש וגם החזן נמי הקהל מתירין לו והא דאמר רב פפא צריך לפרט הנדר הני מילי היכא שהנודר בא לפני החכם להתיר לו נדרו אולי נדר על דבר מצוה ולא יתיר לו החכם:

סימן ועריכה

נדרי זירוזין וכו'. תניא יתר על כן א"ר אליעזר בן יעקב האומר לחבירו קונם שאני נהנה לך אם אין אתה מתארח עמי ואוכל עמי פת חמה ושותה עמי כוס של חמין והלה הקפיד כנגדו אף אלו נדרי זירוזין ולא הודו לו חכמים אמר רב הונא הלכה כר' אליעזר בן יעקב: מתני' נדרי הבאי אם לא ראיתי בדרך הזה כעולי מצרים אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד: גמ' תנא כשם שנדרי הבאי מותרין כך שבועות הבאי מותרות כך שנויה בתוספתא ויש ספרים דגרסי שבועות הבאי אסורות בירושלמי ה"ב איכא פלוגתא דגרס התם כשם שנדרי הבאי מותרין כך שבועות הבאי מותרות והא תני שבועות הבאי אסורות ר' ירמיה בשם רבי פדת כאן במעמידן כאן בשאין מעמידן פי' כשהוא מעמיד דבריו ואומר שלא כוון להבאי אלא שראה ממש היינו דתני שבועות הבאי אסורות היכי דמי שבועות הבאי באומר יאסרו עלי פירות העולם בשבועה אם לא ראיתי וכו' כתב הרמב"ם הרמב"ן ז"ל פירי לא מיתסרו עליה דלא כוון דעתיה מעיקרא למיסרינהו עליה אלא אמר דהכי חזיא הלכך פירי לא מיתסרן עליה ומשום שבועת שוא לקי דתניא איזו היא שבועת שוא נשבע על דבר שאי אפשר לו להיות אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד אם לא ראיתי גמל פורח באויר ואוקמא נמי באומר יאסרו כל פירות שבעולם עלי בשבועה אם לא ראיתי וכו' תימה מאי שנא דהא דפירי שרו משום דאמרינן בלשון הבאי דבר וידוע שלא היו כעולי מצרים אלא שכן דרך העולם להפליג כשרואין דבר משונה וגדול בהפלגה מפליגין אותו ביותר גדול הלכך פירי שרו דבלשון העולם היו כעולי מצרים אם כן מילקא נמי לא לילקי כיון דבלשון העולם אין כאן שבועות שוא נהי דאסור לישבע בכי ה"ג מלקות מיהא ליכא ור"י חילק דהכא לא אמר כל פירות והתם אמר כל פירות הלכך הוי שבועת שוא דאי אפשר לו להיות בלא אכילת כל פירות כדאמר האומר שבועה שלא אישן ג' ימים הוי מכין אותו וישן לאלתר והא דמפרש התם בשבועות שוא באומר יאסרו כל פירות שבעולם עלי אם לא ראיתי הוה מצי למימר באומר שבועה שלא אוכל כל פירות אלא אשמועינן דאע"ג שלא אסרם עליו אם ראה כעולי מצרים וס"ד אמינא דקרי לעם רב עולי מצרים כדאמרי אינשי קמ"ל דלא. אמר ליה רבינא לרב אשי דלמא הדין גברא שומשמני חזא ואסיק להו שמא עולי מצרים ושפיר קא משתבע א"ל כי קא משתבע אדעתא דידן משתבע ואנן לא מסקינן דעתיה אשומשמני ולא עביד איניש דמשתבע אדעתיה דנפשיה והתניא וכן מצינו במשה כשהשביע את ישראל בערבות מואב אמר להן הוו ידעין שלא על דעתכם אני משביע אתכם אלא על דעת המקום ועל דעתי שנאמר ולא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית הזאת ואת האלה הזאת מאי אמר להון לאו הכי אמר להו משה דלמא דקא עבריתון מילי וקא אמריתו להון על דעתיה לאפוקי מאי לאו לאפוקי דאי אסיקו לשמא דעבודת כוכבים אלהים לא עבודת כוכבים איקרי אלהים דכתיב ובכל אלהי מצרים ואסיקנא ולימא עבודת כוכבים ותורה כולה א"נ שש מאות ושלש עשרה מצות אלא מלתא דלא טריחא נקט ובשבועות דף כט. מסיק וליטעמיך לימא להו על דעתי על דעת המקום ל"ל אלא כי היכי דלא תיהוי התרה לשבועתייהו:

סימן זעריכה

מתני' נדרי שגגות אמר קונם אם אכלתי אם שתיתי ונזכר שאכל ושתה שאיני אוכל ושאיני שותה ושכח ואכל ושתה קונם אשתי נהנית לי שגנבה את כיסי ושהכת' את בני ונודע שלא גנבה ושלא הכתה:

סימן חעריכה

ראה אותן אוכלין תאנים ואמר הרי הן עליכם קרבן ונמצאו אביו ואמו ואחיו והיו עמהם אחרים ב"ש אומרים הן מותרין ומה שעמהם אסורין וב"ה אומרים אלו ואלו מותרין: גמ' תנא כשם שנדרי שגגות מותרות כך שבועות שגגות מותרות היכי דמי שבועות שגגות כגון רב כהנא ורב אסי הדין אמר שבועה הכי אמר רב והדין אמר שבועה דהכי אמר רב וכל חד וחד אדעתיה שפיר קא משתבע ואי תלינהו לפירי בהדין שבועה לא מיתסרי. אמר רבה הכל מודים באומר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר כולכם אסורין חוץ מאבא דכולי עלמא לא פליגי דכולהון אסורין ואבא מותר לא נחלקו אלא באומר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר פלוני ופלוני אסורין ואבא מותר ורבא אומר הכל מודים באומר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר פלוני ופלוני אסורין ואבא מותר דכולן מותרין לא נחלקו אלא באומר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר כולכם אסורין חוץ מאבא והלכתא כר"ע וכב"ה דמתני' לרבא בכל עניין אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו אליבא דר"ע ולרבה דוקא בהחליף דבריו ואיכא לספוקי אם הלכה כרבא שהוא בתראה או שמא לגבי רבה רבו לית הלכתא כוותיה ועבדינן לחומרא וצריך עיון לרבה אדם שנדר משני דברים בשר ויין שלא היו לפניו והזכיר שניהן בין בשעת הנדר בין כשבא לפני החכם ומצא חרטה על אחד מהם מי אמרי' הכא מודה דהותר כולו כיון דלא שייך כאן החלפה דדוקא במידי דשייך כולכם וגם זה וזה בהא קאמר רבה דבעי החלפה או דלמא לא אמרי' הותר כולו אלא היכא שמחליף ואין חילוק והרמב"ם ז"ל כתב דלא אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו אלא גבי נדרי שגגות דמתני' כב"ה וגבי הא דתנן לקמן דף סו. פותחין בשבתות ובימים טובים עד שבא ר' עקיבא ולימד נדר שהותר מקצתו הותר כולו וכל דדמי להו דפתיח להו פתחא דכל נדרי דמשתרו בהכי דמו לנדרי טעות בהכי כיון דאמר אילו הייתי יודע וכו' אבל נדר שהותר מכללו בחרטה הא דמצא ליה חרטה מותר ואידך עומד באיסורא:

סימן טעריכה

מתני' נדרי אונסין הדירו חבירו שיאכל אצלו וחלה הוא או שחלה בנו או שעכבו נהר הרי אלו נדרי אונסין מתני' לעיל דף כד. בדאדריה זמונא למזמינו ואמר ליה מזמנת לי ואמר אין נדר זה עליך ונדר וחלה הוא או שחלה בנו או שעכבו נהר הרי אלו נדרי אונסין הא לא חלה נדר הוי אבל אדריה מזמינא לזמונא נדרי זירוזין הוי ואע"ג דלא חלה וקי"ל כר"א בן יעקב שם. גמ' ההוא דאתפיס זכוותיה לבי דינא ואמר אי לא אתינא מכאן ועד תלתין יומין ליבטלו הנך זכוותיה איתניס ולא אתא אמר רב הונא בטלין זכוותיה א"ל רבא והא אונסא כתיב בדאורייתא ולנערה לא תעשה דבר וכי תימא קטלא שאני והתנן נדרי אונסין הדירו חבירו שיאכל אצלו וחלה הוא או שחלה בנו הרי אלו נדרי אונסין ולרבא מאי שנא מההוא דיהיב גיטא לדביתהו ואמר אי לא אתינא מכאן ועד תלתין יומין ליהוי גיטא אתא ופסקיה מעברא ואמר חזו דאתאי חזו דאתאי ואמר שמואל לא שמיה מתיא והא מינס אניס שאני מעברא דאונסא דשכיח הוא והוה ליה לאיתנויי מעיקרא ומדלא אתני איהו הוא דאפסיד אנפשיה אבל עכבו נהר דמתני' היינו שגדל הנהר ממי גשמים והפשרת שלגים דאונסא דלא שכיח הוא ולא איבעיא ליה לאסוקי אדעתא ולרב הונא מכדי אסמכתא היא ואסמכתא לא קניא שאני הכא דמיתפס זכוותיה והא תנן מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו ואמר אם לא אתן לו מכאן ועד שלשים יום תן לו שטרו והגיע זמן ולא נתן ר' יוסי אומר יתן ר' יהודה אומר לא יתן ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב אין הלכה כר' יוסי דאמר אסמכתא קניא שאני הכא דאמר ליבטלו זכוותיה:

סימן יעריכה

והלכתא אסמכתא קניא והוא דלא אניס והוא דקני מיניה בב"ד חשוב יש מפרשים דקאי אההיא דרב הונא דאתפיס זכוותיה אבל אסמכתא דעלמא לא קניא ודייקי מדקבע ליה הש"ס הכא דאי קאי אשאר אסמכתא הוי ליה לרב אשי למיכתביה בפ' גט פשוט דף קסח. אפלוגתא דר' יהודה ורבי יוסי אלא ודאי לא מהני ב"ד חשוב אלא בהך דהכא דהויא מחילה ולאו ראייה הוא דמשום דאיירי לעיל באניס כתביה רב אשי הכא משום דבעי למימר והוא דלא אניס ובכל אסמכתות איירי והלכתא אסמכתא קניא פירוש כל אסמכתות כמו והלכתא בכפות ב"ק דף יב. דלא מיירי תחלה בכפות ה"נ לא קאי דוקא אאסמכתא דאיירי בה ולא קניא אסמכתא אפי' בקנין ומעכשיו אלא בב"ד חשוב דהא כל קנין הוי מעכשיו דאי לא קני מעכשיו לא הוי קנין כדאמרי' לקמן בפרק השותפין דף מח. לכי הוי בר בריה צורבא מרבנן הדר סודרא למריה אלמא קנין סודר לא מהני אי לא קני מעכשיו ואפי' הכי בעינן ב"ד חשוב הא לאו הכי לא קני וב"ד חשוב היה אומר רבינו מאיר היינו הני דגמירי דיני דאסמכתא וידעי דלא קניא אלא מכח הפקר ב"ד: וכללא דאסמכתא כל היכא דגזים אע"ג דבידו לעשות כמו ב"מ דף קד. אם אוביר ולא איעביד אשלם אלפא זוזי הוי אסמכתא דכיון דאמר מילתא יתירתא לא כוון להקנות אלא להסמיכו על דבר אבל היכא דלא גזים ובידו לעשות כמו אם אוביר ולא איעבד אשלם במיטבא לא הוי אסמכתא והיכא דלא הוי בידו כלל כמו משחק בקוביא שאין דבר לתלות בו לומר אדעתא דהכי התנה שהיה סבור שלא יבא לידי כך ודאי גמר ומקני ולא דמי לפרוותא דזיל שפט ב"מ דף ע"ג: דהתם מצוי הרבה יין לקנות אלא שאינו בידו לגמרי שמא לא ירצו אחרים למכור לו והלכך מעיקרא לא גמר ומקני דסבור שמא אמצא הרבה יין לקנות הוי אסמכתא וערבונות של שידוכין לקנוס החוזר בו אע"ג דגזים לא הוי אסמכתא דלית כאן מלתא יתירתא כי כדאי הוא שיתחייב החוזר בו הקנס שהתנו ביניהם לדמי בשת שבייש את חבירו והוי כמו אם אוביר ולא איעביד אשלם במיטבא:

סימן יאעריכה

מתני' נודרין לחרמים ולהרגין ולמוכסין שהיא של תרומה אע"פ שאינה של תרומה שהיא של בית המלך אע"פ שאינה שלהן ב"ש אומרים בכל נודרין חוץ מבשבועה וב"ה אומרים אף בשבועה ב"ש אומרים לא יפתח לו בנדר ובית הלל אומרים אף יפתח לו ב"ש אומרים במה שהוא מדירו וב"ה אומרים אף במה שאינו מדירו כיצד אמרו לו אמור קונם אשתי נהנית לי ואמר קונם אשתי ובני נהנין לי בית שמאי אומרים אשתו מותרת לו ובניו אסורין ובית הלל אומרים אלו ואלו מותרין: גמ' ולמוכסין והאמר שמואל דינא דמלכותא דינא ומי ששכר המכס מן המלך אסור לגנוב לו המכס וכההיא דפרק חזקת הבתים דף נה. אריסא דפרסאי עד ארבעים שנין שם נד: ומלכא אמר מאן דיהב טסקא ליכול ארעא וגם כרגא דקרקפתא דאמר מלכא לא יהא בארצי אם לא יתן כך וכך והיינו טעמא דדינו דינא שארץ שלו היא ואף הדיוט שיש לו קרקע כך דינו שלא יהנה אדם מארצו אלא מדעתו ובקצבתו. אמר רב חיננא בר כהנא אמר שמואל במוכס שאין לו קצבה דבי רבי ינאי אומר במוכס העומד מאליו: שהוא של בית המלך היכי נדר אמר רב עמרם באומר יאסרו כל פירות עלי אם אינן של בית המלך כיון דאמר יאסרו אתסורי פירי דעלמא עליה באומר היום אי דאמר היום לא מקבל מיניה באומר בלבו היום ומוציא בשפתיו סתם ואע"ג דסבירא לן דברים שבלב אינן דברים לגבי אונסין אי אפשר דלא עקר ליה לנדריה ירושלמי ה"ה (פ"ג ה"ה) תני תולין בעובד כוכבים ובשר אבל לא בישראל שבעלי זרוע מצויין ליפול דלא יפול ויגלגל עליה קדמיתא:

סימן יבעריכה

מתני' הנודר מיורדי הים מותר ביושבי יבשה מיושבי היבשה אסור ביורדי הים שיורדי הים בכלל יושבי יבשה לא כאלו ההולכים מעכו ליפו אלא ממי שדרכו לפרש: גמ' רב פפא ורב אחא בריה דרב איקא חד תני ארישא הנודר מיורדי הים מותר ביושבי היבשה הא ביורדי הים אסור לא כאלו ההולכים מעכו ליפו דאלו יושבי יבשה נינהו אלא במי שדרכו לפרש וחד תני לה אסיפא שיורדי הים בכלל יושבי היבשה הן לא כאלו ההולכים מעכו ליפו בלבד אלא אף מי שדרכו לפרש דסופו ליבשה סליק אבל הנודר מיורדי הים אסור בהולכין מעכו ליפו להך לישנא וכן הלכתא. ירושלמי ה"ז (פ"ג ה"ז) נדר מיורדי הים לאחר שלשים ונעשו בני יבשה בפלוגתא דר' ישמעאל ור"ע דר' ישמעאל אומר אחר הנודר ור"ע אמר אחרי האוסר וכאילו טלייתא צריכא פירוש אמר הנאת יורדי הים לאחר ל' יום עלי קונם מהו בבני אדם שהיו בשעת הנדר יורדי הים וקודם שחל הנדר נעשו יושבי היבשה וקאמר דפליגי בהו ר' ישמעאל ור"ע דלר' ישמעאל הולכין אחר שעה שהנדר חל ומותר בהן ולר"ע אחר שעת האמירה ואסור בהן ובאלין שיורדין לים לטייל שהולכין על שפתו ואינן מפליגין צריכא רבה אם ישנן בכלל יורדי הים והלכה כר"ע:

סימן יגעריכה

מתני' הנודר מרואי החמה אסור אף בסומין שלא נתכוין זה אלא למי שהחמה רואה אותן מדלא קתני הנודר מן הרואין לאפוקי דגים ועוברים שאין החמה רואתן:

סימן ידעריכה

הנודר משחורי הראש אסור בקרחין ובבעלי השיבות ומותר בנשים ובקטנים שאין נקראים שחורי ראש אלא אנשים דזימנין דמיכסו רישיהון וזימנין מיגלי אבל נשים לעולם מיכסו וקטנים לעולם מיגלו: הנודר מן הילודים מותר בנולדין ר"מ מתיר אף בילודים: גמ' ולא מיבעיא בנולדין אלא ממאן אסר חסורי מיחסרא והכי קתני מן הילודים מותר בנולדין מן הנולדים אסור בילודים ור"מ אומר אף הנודר מן הנולדים מותר בילודים כי היכי דהנודר מן הילודים מותר בנולדים דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם למר הוי לישנא הכי ולמר הוי לישנא הכי. וחכ"א לא נתכוון זה אלא למי שדרכו להוליד לאפוקי דגים ועופות: מתני' הנודר משובתי שבת אסור בישראל ואסור בכותיים מאוכלי השום אסור בישראל ואסור בכותיים מעולי ירושלים אסור בישראל ומותר בכותיים שאני נהנה לזרע אברהם אסור בישראל ומותר בעובד כוכבים אף בבני עשו שאני נהנה לבני נח מותר בישראל ואסור בעובדי כוכבים:

סימן טועריכה

שאני נהנה לישראל לוקח ביותר ומוכר בפחות שישראל נהנין לי לוקח בפחות ומוכר ביותר ואין שומעין לו שאיני נהנה להן והם לי יהנה לעובדי כוכבים: גמ' שאני נהנה לישראל וכו' אוקימנא למתני' בזבינא מציעאה דאיכא הנאה לתרוייהו אבל זבינא חריפא הנאת לוקח היא ושאני נהנה לישראל מוכר שוה בשוה ולוקח ביותר שאין ישראל נהנין לי מוכר ביותר ולוקח שוה בשוה וזבינא דרמי לאפיה הנאת מוכר היא ושאני נהנה לישראל מוכר בפחות ולוקח שוה בשוה שאין ישראל נהנין לי מוכר שוה בשוה ולוקח בפחות:

סימן טזעריכה

תוספתא פ"ב הנודר מישראל אסור בגרים הנודר מן הגרים מותר בישראל הנודר מישראל אסור בכהנים ולוים בכהנים ולוים מותר בישראל הנודר מן הכהנים מותר בלוים מן הלוים מותר בכהנים:

סימן יזעריכה

תניא ב"ב דף ח המודר הנאה מבני העיר כל ששהה שם שנים עשר חדש אסור ליהנות ממנו מיושבי העיר עד ל' יום מותר ליהנות ממנו מכאן ואילך אסור הנודר הנאה מבנים מותר בבני בנים: מתני' קונם שאני נהנה לערלים מותר בערלי ישראל ואסור במולי עובדי כוכבים שאני נהנה למולים אסור בערלי ישראל ומותר במולי עובדי כוכבים שאין הערלה קרויים אלא על שם שאר העובדי כוכבים שנאמר כי כל הגוים וגו':