נדרים כא ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
מי דמי גבי צונן צדיקים אומרים מעט ועושין הרבה הכא ספיקא הוא דלמא פחות מסלע ויותר על שקל קאמר וזירוזין הוי או דלמא דוקא קאמר ונידרא הוי תבעי אמר רב יהודה אמר רב אסי ארבעה נדרים הללו צריכין שאלה לחכם כי אמריתא קמיה דשמואל אמר תנא תני ארבעה נדרים התירו חכמים ואת אמרת צריכין שאלה לחכם רב יוסף מתני לה להא שמעתא בהאי לישנא אמר רב יהודה אמר רב אסי אין חכם רשאי להתיר אלא כעין ארבעה נדרים הללו קסבר אין פותחין בחרטה ההוא דאתא לקמיה דרב הונא אמר ליה לבך עלך אמר ליה לא ושרייה ההוא דאתא לקמיה דרבה בר רב הונא אמר ליה אילו היו עשרה בני אדם שיפייסוך באותה שעה מי נדרת אמר ליה לא והתירו תניא רבי יהודה אומר אומרים לו לאדם לב זה עליך אם אמר לאו מתירין אותו רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר משום אביו אומרים לו לאדם אילו היו עשרה בני אדם שיפייסוך באותה שעה מי נדרת אם אמר לאו מתירין אותו (סימן אסי ואלעזר יוחנן וינאי) ההוא דאתא לקמיה דרב אסי אמר ליה כדו תהית אמר ליה לא ושרייה ההוא דאתא לקמיה דרבי אלעזר אמר ליה בעית נדור אמר ליה אילו לא מרגזין לי לא בעינן כלום אמר ליה תהא כבעית ההיא איתתא דאדרתה לברתה אתאי לקמיה דרבי יוחנן אמר לה אילו הוה ידעת דאמרן מגירתיך עלה דברתך
רש"י (ריב"ן)
עריכה
מי דמי גבי צונן צדיקים אומרים מעט ועושין הרבה. וזה שהיה מסרב בחבירו שיאכל אצלו קימעא וישתה טיפת צונן ודאי לאכילה ושתיה מרובה קאמר כי כן דרכן של צדיקים לומר מעט ולעשות הרבה וכי אמר ליה האי קונם טיפת צונן שאני טועם הכי נתכוון לומר אותה טיפה שאתה רוצה ליתן לי איני טועם דהיינו אכילה מרובה ולא נתכוון לטיפת צונן ממש הלכך. אסור באכילה ושתיה מרובה ומותר לשתות הימנו טיפת צונן אבל הכא דדילמא האי דאמר טפי מסלע דעתיה על פחות מסלע ליתן בשלשה דינרין והאי דאמר בציר דעתיה על יותר משקל ליתן ג' דינרין:
וזירוזין הוי. ומותר:
או דלמא דוקא קאמר ונדרא הוי. ואסור:
אלא כעין ד' נדרים [הללו]. והני הוא דשרו משום דלית בהו ממש אבל שאר נדרים אין אדם רשאי להתיר עד שיתחרט הנודר מעצמו:
קסבר אין פותחין בחרטה. שאין חכם רשאי לפתוח ולומד לו נדרת אדעתא דהכי כדאמרינן לקמן אלא הנודר הוא יתחרט תחלה ויפתח ויאמר לו לא לדעת כן נדרתי והוא פותח תחלה בחרטה:
אמר ליה לבך עלך. כלומר עומד אתה על דעת הראשונה שרצונך עדיין באותו נדר:
אמר ליה לא. כלומר מתחרט אכי אלמא קסבר פותחין בחרטה:
אם היו י' בני אדם כו'. שאם פתחו לך בחרטה כשרצית לנדור כלום נדרת:
אמר ליה לאו. קסבר אין פותחין בחרטה ולכך אמר ליה כה"ג דכיון דאמר אילו היו י' בני אדם כו' דמיעקר עקר לנדריה ולא הוי נדר כלל ולכך פותח בחרטה הוא אבל בעלמא אין פותחין בחרטה:
קסבר. רבי ישמעאל ברבי יוסי אין פותחין בחרטה:
תהית. מצטער אתה:
כדו תהית. מצטער אתה שנדרת דהיינו בחרטה:
בעית נדור. קיבלת הנדר מרצונך:
אי לא מרגזין לי. אלמלא שהכעיסוני לא הייתי נודר:
אמר ליה תהא כבעית. הואיל ולא קיבלת מרצונך יהא מותר לך כמו שאתה רוצה דלח הוי נדר והאי תנא סבר דאין פותחין בחרטה:
דאמרן מגירתיך. שאומרות השכינות על בתך כמו ומגרת ביתה (שמות ג):
ר"ן
עריכהמי דמי גבי צונן צדיקים אומרים מעט ועושין הרבה - הלכך מסתפי האי דאי מודה ליה בטפת צונן שלא יאכילנו הרבה ומש"ה אמר טפת צונן ולאו דוקא אבל הכא דליכא למימר הכי דלמא דוקא קאמר ולא לזרז ולא איפשיט בעיין ונקטינן לחומרא:
תנא תני התירו - דמשמע שהן מותרין בלא שאלה:
אין חכם מתיר אלא כעין ארבעה נדרים הללו - כלומר שאין לו להתיר בחרטה אלא בפתח שהנדר כשהוא ניתר בפתח מוכיח מתוכו שהוא נדר טעות והוי כעין ארבעה נדרים אבל בחרטה לא והיינו טעמא דעדיף פתח מחרטה לפי שכל נדר שהוא ניתר בפתח הרי הנודר אומר שאפילו בתחלה כשנדר אילו היה נותן אל לבו אותו פתח לא היה נודר ונמצא נדרו בטעות אבל נדר שהוא ניתר בחרטה אינו מוצא עם עצמו שום ענין שאילו היה נותנו אל לבו מתחלה שלא היה נודר אלא שהוא אומר עכשיו מתוך הכעס או מפני מהירות נדרתי ועכשיו אני מתחרט על שנדרתי מעולם:
אמר ליה לבך עלך - כלומר היה לבך מיושב עליך בשעה שנדרת וגם עכשיו אינך תוהא בנדרך עד היום אלא שמיום זה ואילך אתה רוצה לעקרו ואי הוי כי האי גוונא לא חרטה מיקריא דחרטה מעיקרא בעינן או לא היה לבך מיושב עליך שמתוך הכעס נדרת ועכשיו אתה תוהא על הראשונות א"נ לבך שהיה לך בשעה שנדרת הוא עליך עדיין שרוצה אתה בנדרך עד עכשיו אלא שמיום זה ואילך אתה מתחרט בו:
אמר ליה לא - כלומר שלא מתוך ישוב הדעת נדרתי בתחלה ולפיכך אני מתחרט כשנדרתי מעולם ומש"ה שרייה. ומיהו דוקא בחרטה דמעיקרא כי האי גוונא אבל בחרטה דהשתא לא ואפילו למאן דאמר פותחין בחרטה דאי לא תימא הכי מאי לישנא דפותחין דמשמע דב"ד פותחין לו ורב הונא ל"ל למשאל מידי מההוא דאתא לקמיה דודאי כיון שהיה שואל היתר מתחרט היה על נדרו מיהא מכאן ואילך ול"ל למשאל מיניה לבך עלך אלא ודאי משום דלא סגי בחרטה דהשתא אלא בחרטה דמעיקרא הוה שאיל מיניה וכדפרישית:
אילו היו עשרה בני אדם שיפייסוך קסבר אין פותחין בחרטה - ואיכא דגריס קסבר פותחין בחרטה והכל עולה לטעם אחד לפי שענין זה דאילו היו י' בני אדם גרע מפתח ועדיף מחרטה גרע מפתח משום דלא היו עכשיו י' בני אדם שיפייסוהו דנימא פתח מעליא הוי שאילו היה יודע כן לא היה נודר ועדיף מחרטה משום דבחרטה גרידא אינו מוצא שום ענין בעצמו שמחמתו לא היה נודר באותה שעה וזה היה בעצמו שאילו היו מפייסין אותו באותה שעה לא היה נודר ונמצא מתברר יותר שמתוך המהירות נדר ומש"ה מאן דגריס אין פותחין בחרטה ה"ק דבחרטה גרידתא אין פותחין אלא בחרטה שהיא מתבררת יפה כזו ומאן דגריס פותחין בחרטה הכי קאמר דלא בעי פתח אלא חרטה ברורה:
כדו תהית - כלומר אתה מתחרט חרטה דמעיקרא מלשון תוהא על הראשונות:
אמר ליה ולא - בתמיה:
ושרייה - קסבר פותחין בחרטה וכ"ת והא רב אסי הוא דאמר לעיל אין פותחין איכא למימר רבי אסי לחוד ורב אסי לחוד:
בעית נדור - רוצה אתה עד עכשיו בנדרך אלא שמכאן ואילך אתה מתחרט ואם כן אין לך היתר:
אמר ליה ואי לא מרגזין לי וכו' - כלומר אם לא הרגיזוני מתחלה כלום הייתי נודר לא בודאי אלא על ידי כעס נדרתי ולפיכך אני מתחרט עכשיו על שנדרתי מעולם:
אמר ליה תהא כדבעית - כלומר שיהא הנדר מותר כרצונך:
מגירתך - שכנות:
תוספות
עריכה
אלא כעין ארבעה נדרים. שפותחין ואומרין (לאו) אדעתא דהכי מי נדרת והוא אומר לא נתכוון לנדור אלא כעין ד' נדרים שלא נתכוון בהם לאיסור:
קסבר אין פותחין לנודר בחרטה. לומר לו מתחרט אתה שהיית רוצה שלא יהיה עליך נדר מתחלה דההוא פתח לא משוי ליה בהדיא נדר טעות אלא אומר לו אדעתא דהכי נדרת והוא אומר אילו ידעתי כן לא הייתי נודר דמשוי ליה נדר טעות מעיקרא:
ורב יוסף נמי מתני לקולא. אפילו לרב אסי כדאמר דהלכתא דד' נדרים אין צריכין שאלה דבשל סופרים הלך אחר המיקל וכן פסק הר"ר אליעזר ממי"ץ בשם רבי יעקב:
אמר ליה לבך עלך. פי' לבך שהיה עליך בשעת נדר יש בו עליך עדיין ואין אתה מתחרט מעיקרא אלא מכאן ולהבא:
אמר ליה לא. אלא מתחרט אני על שנדרתי כל עיקר ודוקא כשמתחרט מעיקרא כדפרישית אבל אם אינו מתחרט מעיקרא אלא מכאן ולהבא לכ"ע אין פותחין בחרטה זו:
ושרייה. דקסבר פותחין בחרטה.
עין משפט ונר מצוה
עריכהמתוך: עין משפט ונר מצוה/נדרים/פרק ג (עריכה)
ד א (מיי' שם), טוש"ע י"ד סימן רלב סעיף ב:
ה ב מיי' פ"ד מהל' נדרים הלכה א, סמג לאוין רמב, טוש"ע שם סעיף יג:
ו ג מיי' פ"ו מהל' שבועות הלכה א ופ"ד מהל' נדרים הלכה ה, סמג לאוין רמב, טוש"ע י"ד סי' רכח סעיף ז ועיין בב"י:
ראשונים נוספים
צדיקים אומרים מעט ועושין הרבה. ודרכם כשמזמינים אדם אומרים לתת לו מעט הלכך לא הויא טיפת צונן הפלגה:
אלא כעין ארבעה נדרים. עד שימצא לו פתח שיאמר אדעתא דהכי לא נדרי ונמצא שלא היה מעולם נדר כמו ד' נדרים הללו שלא היה בלבו לשום נדר:
ורב הונא סבר פותחין בחרטה. פירוש בחרטה (פי') כל דהו רק שיאמר שהוא מתחרט מעצמו ורוצה היה שלא נדר מעולם ואין צריך שימצא לו החכם פתח לומר אדעתא דהכי נדרת:
א"ל לבך עלך. אותו לב שהיה לך כשנדרת ישנו עדיין עליך ואינך מתחרט על מה שנדרת:
אמר ליה לא. מתחרט אני מעיקרא על מה שנדרתי:
אילו היו עשרה בני אדם שיפייסוך כו'. כלומר שמפייסין אותך עתה:
קסבר אין פותחין בחרטה. מדהוצרך למצוא לו פתח זה ונולד לא הוי כי מצוי הוא שיקפידו קרוביו ואוהביו של אדם על מה שנדר:
תניא ר' יהודה אומר אומרים כו'. מייתי ברייתא דפליגי תנאי בפלוגתא דהנך אמוראי רבי יהודה דאמר אמרינן לו לבך עלך כרב הונא ורבי ישמעאל כרבה בר רב הונא והוה ליה כתנאי אלא דלשון נדרים משונה:
כדו תהית. כבר אתה תוהא ומתחרט על נדרך מעיקרא:
אמר ליה אין ושרייה. ויס"ג אמר ליה לא ושרייה ובתמיה קאמר לא:
בעית נדור. חפץ אתה בנדרך ואינך מתחרט:
אילו לא מרגזין לי כלום נדרית. מתחלה לא נדרתי אלא מתוך רוגז שהרגיזוני ועתה נח רוגזי ומתחרט אני מעיקרא:
תהא כבעית. תהיה כרצונך והתיר לו:
מגירתך. שכנותיך:
אמר ר' אסי ארבעה נדרים הללו צריכין שאלה לחכם, כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי תנא קתני התירו ואת אמרת צריכין שאלה לחכם: וקיימא לן כשמואל, וכן פסק רב האיי גאון ז"ל בתשובה, וכן פסקו כל הפוסקים. ויש לי להביא ראיה מדתנן [בנזיר _ לפי השי"מ] בפרק הריני נזיר [יא, א] יודע אני שהנזיר אסור ביין, אבל סבור הייתי שחכמים מתירין [אותו _ לפי השח"מ] לי מפני שאינו יכול לחיות אלא ביין, או מפני שאני קובר את המתים, הרי זה מותר, ורבי שמעון אוסר. ואוקימנא פלוגתייהו בגמרא בנדרי אונסין, וקמיפלגי בפלוגתא דשמואל ורב אסי, דתנן ארבעה נדרים התירו חכמים כו', ואמר רב יהודה אמר ר' אסי ארבעה נדרים הללו צריכין שאלה לחכם, כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי תנא תני התירו ואת אמרת צריכין שאלה, ורבנן סברי כשמואל, ורבי שמעון כרב אסי, אלמא הלכה כשמואל דקאי כרבנן דרבים נינהו.
אמר ליה אילו היו עשרה בני אדם שפייסוך אותה שעה כלום נדרת: פירוש אף על פי שאין העשרה מפייסין אותו עכשיו, מכל מקום כיון שהוא נמנע מלידור אילו פייסוהו עשרה בני אדם נמצא (שהוא) [שהיה עשרה (שהנדר הוא) _ לפי השי"מ] גרוע, ויכול החכם להתירו בכך. ומכל מקום הא עדיף מחרטה, שאילו נדר בנדר זה אילו פייסהו בשעתו עשרה בני אדם היה נמנע, מה שאין כן בחרטה שבשעתו לא היה נמנע, אלא שעכשיו הלך לבו הרע ונתחרט, והיינו דאמרינן לקמן קסבר אין פותחין בחרטה כלומר, כיון שהוצרך לשאול ממנו כך ולא אמר ליה לב זה עליך, שמע מינה שאין פותחין בחרטה.
ויש מי שגורס אלמא קסבר פותחין בחרטה, שאין פתח אלא שנראה שעשאו מרוע הלב ומפני שהיו מרגיזין אותו, או שלא היו מפייסין אותו, ועכשיו הפך לדעת אחרת והלך לב רע שהיה לו. ולפי פירוש זה רבי יהודה ורבי ישמעאל ב"ר יוסי משום אביו [תרווייהו _ לפי השי"מ] סבירא להו דפותחין בחרטה, וכן נראה מדברי רב האי גאון ז"ל שכתב בתשובה, וזה לשונו מי שפתחו לו פתח ואמר חרה אפי בשעת הנדר, ועכשיו נתתי ואילו הייתי באותה שעה כמו שאני עכשיו לא הייתי נשבע הרי זה מותר, כדאמרינן רב הונא סבר פותחין בחרטה, כההוא דאתא לקמיה דרב הונא כו', ותניא רבי יהודה אומר אומרים לו לאדם לב זה עליך, ותניא רבי ישמעאל ב"ר יוסי אומר משום אביו [וכו'] וכל אותם המעשים כסדר (זה) [הזה _ לפי השי"מ].
ולענין נדרים לא נחלק אדם שפותחין בחרטה, שהרי משניות שלימות ששנינו, אלא לענין שבועה נחלקו רב הונא וכל החכמים, אלו סוברין כדרך שפותחין בחרטה בנדרים, כך פותחין בחרטה בשבועות, וכולה תשובה וממנה אנו (למדין) [לומדין _ לפי השי"מ] שהוא גורס אלמא קסבר פותחין בחרטה.
הכי גרסינן: ההוא דאתא לקמיה דרב אסי, אמר ליה כדי תהית אמר ליה אין, ושרייה: ויש מי שגורס אמר ליה ולא, שרייה. ולפי גירסא זו נראה, שפירושו ולא בתמיהא כלומר, וכי אינו מתחרט וזה לאו שהוא כהן, ולפיכך שרייה.
ירושלמי פרק ר' אליעזר אומר פותחין [פרק תשיעי הלכה א'] כו' ר' מנא נדר מן חמרא דאבוה, סליק לגביה אמר ליה אילו הוה ידעת דאנא מצטער נדר הוית אמר ליה לא, (ושרא) [ושריא _ לפי השי"מ] ליה. ותו גרסינן התם, ר' מנא נדר וסליק לגבי ר' שמיי אמר, אילו הות ידע דברייתא רחקין ממך דאת נדרן הוית נדר אמר ליה לא, ושרייה.
(גליון ואם תאמר והא אמרינן לעיל דרב אסי קסבר אין פותחין בחרטה, והיכי שרייה להאי גברא בחרטה. ויש לומר דרב (אשי לחוד ור') [אסי ורבי _ עיין בר"ן ד"ה ושרייה] לחוד, ורבי אסי לחוד, דרב אשי סבר לה כרב נחמן דפותחין בחרטה, ר"מ תלמידו).
מהדורא קמא:
מתוך: תוספות רי"ד/נדרים (עריכה)
אין חכם מתיר אלא כעין ארבעה נדרים הללו קסבר אין פוחתין בחרטה פי' אין חכם מתיר בלי חרטה אלא כעין ארבעה נדרים הללו שלא נעשו בכל לב שאם רואה החכם שאותו הנדר לא נעשה בכל לב כגון שהי' שרוי בכעס או שנתכוין להכעיס חבירו או לאיים על בני ביתו אע"פ שאינו אומר לו הנשאל כי נתחרטתי במה שעשיתי מתיר לו מיד ואומר לך שרי לך מחול לך אבל אם רואה החכם שבכל לב נדר ועכשיו אינו יכול לסבול יותר ורוצה שיתיר לו אם יאמר הנשאל כי נתחרטתי במה שנדרתי אז החכם מתיר לו שעיקר התרת הנדר זו היא שמתחרט בזה שנדר ונמצא הנדר עקור מעיקרו והי' ראוי שיהא מותר בלי שום התרת חכם כדאמר בפ"ק כשהן תוהין נוזרין וכשהן מטמאין ורבין עליהן ימי נזירות מתחרטין בהן ונמצא מביאין חולין לעזרה אלא שאמרה תורה לא ייחל דברו ולמוד חכמים לומר הוא לא ייחל אבל אחרים מוחלין לו שאין אדם רשאי להתיר נדרי עצמו הלכך צריך החכם לומר שרי לך מחול לך אבל עיקר ההתרה הנודר עשאה לעצמו כשמתחרט הלכך כיון שבא הנודר לפני החכם ואומר לו כי נתחרטתי במה שנדרתי אין צריך החכם לפתוח לו שוה פתח אלא אומרו מיד שרי לך מחול לך וזו התרת הנדר גמורה אבל אם בא הנודר לחכם ואמר לו חמור לי נדרי ואינו אומר לו נתחרתטי במה שנדרתי מפני שבשעה שנדר לפי צורך שעה נדר אלא שאינו יכול עכשיו לסבול יותר אע"פ שאומר לו כי מיכן ואילך איני רוצה שיהא נדרי קיים אין זו חרטה שאין חכם מתיר מעיקרו שאם נדרה אשתו בנזיר ואחר עשרה ימים שמע בעלה והפיר לה ביום שמעו מופר לה מיכן ואילך שאם תשתה עוד יין לא תלקה אבל אם שתתה באותן עשרה ימים לוקה שאע"פ שהפיר לה בעלה לא הפיר לה אלא מיכן ואילך ולא למפרע מעיקרו אבל החכם אניו כן אלא צריך לעקור הנדר מעיקרו ולהתיר קשר הנדר הלכך אם לא יאמר לו הנשאל כי נתחרטתי במה שנדרתי אלא אומר לו עד עכשיו נתרציתי בנדרי ומעכשיו אי אפשי בו תתירהו לי אין החכם יכול להתירו מפני שרוצה לעקור הנדר מעיקרו וזה לא עקרו שהרי לא נתחרט במה שנדר דהא ניחא לי' במה דקם עד השתא בנדרים ולא תקרא חרטה יפה אלא כשאומר נתחרטתי בכל מה שנדרתי וצעור אני בכל אלה הימים משקיימתי' ולא מצאתי שעה או חכם שאשאל עליו עד עתה שאם הייתי מוצא לא הייתי בנדרי עד עכשיו זו היא חרטה גמורה שעוקר הנדר מעיקרו וראוי לחכם כשאומר לו הנשאל כי נתחרטתי בנדרי לבדוק אותו היאך היא החרטה שהוא אומר אם היא למפרע או אם היא מיכן ואילך ואם הנשאל אינו אוחר נתחרטתי במה שנדרתי אלא בא ואומר תתיר לי נדרי ס"ל לרב אסי שאין פחותין לו בחרטה והאי פחותחין הוא כמו פתח פיך לאלם שהוא אינו יודע לומר נתחרטתי ואנו שאולין אותו כלום נתחרטת בנדרך אם יאמר הוא נתחרטתי מתירין לו לא עבדי' הכי דשמא אינו מתחרט בכל לב אלא כמו ששומע מן החכם כך הוא משיב שאלו הי' מתחרט בכל לב הי' אומר הוא בעצמו לחכם נתחרטתי במה שנדרתי ודמי האי למאי דאמרי' בפ' חזקת הבתים כל חזקה שאינה עמה טענה אינה חזקה שהוא צריך לומר אתה מכרתה לי אתה נתתה לי במתנה ושטרא הוה לי ואירכס ואם לא טען הוא כך אין ב"ד פחותין לו פתח לומר דלמא הוה לך שטרא ואירכס וכגון זה פתח פיך לאלם הוא אלא טענת שקר הוא זו שמשימיין לו בפיו דאי הו"ל שטרא איהו הוי קטעין הכי הם הכי נמי השתא אם לא יאמר הוא בעצמו נתחרטתי אין פחותין לו לומר שאם נתחרט שמא נשים טענת שקר בפיו וכשיאמר נתחרטתי לא יאמר אותו בכל לב, אלא כפי דברי החכם כך הוא משיב כדי שיתיר לו נדרו אלא מה עושה לו החכם מרבה לו פיוסים ועושה לפינו ענינים ואומר לו אילו היו נעשים לך כאלו הענינים לפניך בעת שנדרת היית נודר אם הוא אומר לאו זו הוא חרטה יפה שע"י תחבולה הוא מתחרט לפניך למפרע ואומר אלו ידעתי שכל כך עתידים לעשות לי לא הייתי נדור כדאמרי' ההוא דאתא לקמי' דרבב"ח וא"ל אילו היו י' בני אדם שפייסוך כלום נדרת א"ל לאו קסבר אין פותחין בחרטה שאל רצה לומר לו נתחרטת לו בנדרך שמא ישקר ויאמר נתחרטתי והוא לא נתחרט ועשה עיניו לפניו שהוא בעצמו יתחרט למפרע ור"ה סבר פוחתחין בחרטה דההוא דאתא לקמי' דר"ה א"ל לבך עלך א"ל לא לשרא יתיה כי בלי שום תחבוהל ופיוס שעשה לפניו שאלו ואמר לו אותו הלב שהי' עליך בשעה שנדרת ישנו עכשיו כלומר אותה הדעת אתה עומד או נתחרטת והוא אומר אין לבי עלי כלור נתחרטתי והתירו דקסבר פותחין בחרטה ולא חייש שמא ישים טענת שקר בפיו שאם הי' רוצה לחטוא מי הזקיקו לבא לפני חכם להתיר לו אלא ודאי באומר נתחרטתי מאמינין לו ומתירין לו ור' יהודא ור' ישמעאל בר' יוסי בהא פליגי בברייתא דר"י סבר פותחין בחרטה הלכך אומר לו לאדם לב זה עליך ואם אמר לאו מתירין אותו ור' ישמעאל סבר פותחין בחרטה אלא עושין לו תחבולה ופיוס ואומר לו אילו פייסוך עשרה ב"א בותה שעה כלום נדרת אבל כל זמן שהנשאל בא מאליו ואומר נתחרטתי אין לך היתר גדול מזה מיד אומר לו שרי לך מחול לך עיין מ"ש בעירובין בפ' הדר במהדורא בתרא:
אילו היו עשרה ב"א שפייסוך כלום נדרת ראיתי לאחד שכתב ואע"ג דליכא השתא עשרה ב"א מפייסין כיון דמפייס וקיא מאליו א"ל יורת ועקור הנדר מעיקרו וא"צ שאם יראה הפיוס בעינן בעיניו אלא אומר לו אילו היו עושין לך כך וכך בשעת נדרך כלום היית נודר אין אלה אלא דברי בדוים ותפלות שאומרים לו דברים שלא היו והוא מתחרט בדבר שאל ראה בודאי כשעושים פיוסים לפניו עכשיו ואומר לך אילו היו עושין לך בשעת נדרך כאילו היית נודר והוא אומר אילו ידעתי שכן היו עושין לי לא הייתי נודר זו היא חרטה יפה ועדיין נ"ל שכך מחריטין אותו אילו ידעת בשעת נדרך שכל כך עתידין לפייס אותך היית נודר ולא שיאמר לו אילו עשו לך אז כלום היית נודר שמה חרטה היא זו הרי אז לא פייסוהו אלא ודאי זו האי חרטה גמורה כשמרבים לו עכשיו פיוסים ואומר לו אילו ידעת מתחלה שכל כך עתידין לפייס אותך שלא תעמוד בנדרך היית נודר. אם הוא אומר אדעתא דהכי לא נדרתי היא חרטה יפה וגם אם יאמרו לו אילו עשו לך אז כך היית נודר טוב הוא שנמצא שהוא מצחרט ומגלה דעתו שאם זה הפיוס הי' נעשה לו אז לא הי' נודר וא"כ אם הי' יודע אז שעתידין לפייסו לא הי' נודר ואדעתא דהכי לא נדר אבל אם לא יראה הפיוס בעיניו במה יתחרט תדע שצריך לראותו בעיניו דהא אמרי' לקמן דרב סחורה ור' שמעון דהוה להו נדרא למישרא וכל מה דהוו אמרי להו אדעתא דהכי מי נדריתו הוו אמרי אין ולא הוו מצו למצוא להם שום חרטה להתיר לו אמאי לא אמרו להו אילו הי' מלך וכהן גדול מפייסים אתכם כלום הייתם נודרים ואם לא הי' מלך וכה"ג יאמרו להם נשיא וראש ישיבה או מלכי גוים אלא ש"מ צריכים לפייסו באותו הפיוס ומש"ה מחריטין אותו באמרם לו אילו ידעת שכך עתידין לפייסך אדעתא דהכי מי נדרת אם הוא אומר אדעתא דהכי לא נדרו הוא חרטה יפה ואילו רב סחורה ור"ש מפני שהיו מכירין בעצמן כי לצרוך שעה נדרו ובכל מה שהיו נודרין עושין לפניהם לא היו מכירין בדעתם שלא היו נדורין מש"ה לא היו מוצאין פתח לנדרם והם לא נתחרטו במה שעשו שאילו נתחרטו היו אומרין להן כי נתחרטנו והיו מתירין להן מיד אלא מפני שלצורך שעה נדרו לא נתחרטו אלא שנלאו לסבול יותר קשר הנדר ובאו לפני חכם שיפתח להם פתח ע"י תחבולה וסיבה שיעשו לפניהם ויחריטו אום להם ה"נ הכא כשיאמר לו אילו היו י' ב"א שפייסוך גון שהיו עומדין שם באותה שעה י' ב"א ופייסוהו שאל יעמוד אותו בנדרו ומ"ה מצאו לו זה הפתח אילו ידעת בעת נדרך שעתידין לפייסך י' ב"א כלום היית נודר:
מתוך: שיטה מקובצת על הש"ס/נדרים/פרק ג (עריכה)
צריכין שאלה לחכם. מדרבנן והקולא שלהן היא שפותחין בהן בנולד והיינו דאמרינן ואידך אי הכי לא הוה ליה למימר התירו. רב יהודה למד לפני רב והיה מספר דבריו לפני שמואל כשהלך ללמוד לפניו. תנא תני התירו. דמשמע מדבריו לגמרי כמו שכבר היו נשאלין עליהם ואת אמרת וכו'. אלא כעין ארבעה נדרים הללו קסבר אין פותחין בחרטה. בנדר גמור אלא באלו שמוחרטין ועומדין הם מעיקרא ומותר לומר לו כדו תהית או לבך עליך דאף על גב דלא משוי ליה לנדרו נדר טעות כיון דמעיקרא אינו נדר. אבל בנדר גמור צריך לומר לו אדעתא דהכי מי נדרת והוא אומר אילו הייתי יודע שכן לא הייתי נודר דאז משוי ליה נדרו טעות ועוקר נדרו מעיקרא אבל כדו תהית דהיינו מתחרט אתה לא. הרא"ם ז"ל.
וזה לשון שיטה: תנא תני התירו. דמשמע בלי שום שאלה. מתני לה. להא שמעתא דרב יהודה (ד)אמר רב (יוסי) אסי בהאי לישנא דהאי דהזכיר רב אשי שאלה בארבעה נדרים לענין שאר נדרים איתמר דאין חכם מתיר בשאר נדרים אלא (ע"כ) אם כן נמצא פתח שאין ממש באותו נדר כארבעה נדרים הללו שמצינו בהן פתח בפירוש שאין צריכין שאלה ומינייהו נילף לגבי נדרים גמורים דפותחים ואומרים אדעתא דהכי נדרת והוא אומר לא דמשוי ליה נדר טעות כאילו לא נתכוין לנדור כעין ארבעה נדרים הללו שלא נתכוין בהן לאסור. ומדקאמר רב אסי הכי אלמא קסבר אין פותחין בחרטה. אין אומרים לו כלום אתה מתחרט בך הואיל ואתה מתחרט בך לא יהא נדר דההוא פתחא לא משויא ליה בהדיא לנדר טעות. אלא כעין ארבעה נדרים הללו שיש למצוא בהן פתח שלא על מנת כן נדר אותן נדרים יכול אדם להתיר ואומר לו אדעתא דהכי מי נדרת והוא אומר אילו ידעתי שכן לא הייתי נודר דמשוי ליה נדר טעות. ומאחר דשמואל חלק על רב אסי ורב יוסף נמי תני לקולא נראה דארבעה נדרים אין צריכין שאלה דבשל סופרים הלך אחר הקל. עד כאן.
וכן כתב הרנב"י ז"ל וז"ל: אמר רב יהודה אמר ר' אסי אין חכם מתיר אלא כעין ארבעה נדרים הללו. כלומר שיהא הנדר כעין של שגגות או של הבאי וזירוזין מפני שיש פתח גמור לחרטתו של נודר. אבל שאר דברים שאין להם שום פתח היתר אין מתירין אותן. אבל מודה רב אסי שארבעה השנויין אינן צריכין היתר כדשמואל. קסבר אין פותחין בחרטה. פירוש דאף על גב דאמר על ידי כעס נדרתי ועכשו הלך ממני הכעס והריני מתחרט על שנדרתי אין מתירין לו. אלא צריך שיתן טעם לשאלתו כגון שיאמר אילו נתתי אל לבי בשעת הנדר שיגיעני היזק בנדר זה או לאחרים וכיוצא בו לא הייתי נודר שזהו הנקרא פתח. ורב הונא סבר פותחין בחרטה. כלומר אף על פי שאין שום פתח לנדרו אלא אפילו אכולהו אנפי אפילו הכי מתירין לו בחרטה שיאמר שהוא מתחרט עכשיו מעיקרו שאין לו עכשיו אותו לב שהיה לו עליו בשעת הנדר. עד כאן.
אמרו לו לבך עליך. כלומר יש לך עדיין אותו דעת שנדרת בו מתחלה ולבך הראשון שאי אתה מתחרט בך. אמר ליה דמתחרטני בי ולא הייתי רוצה שיהיה עלי נדר מעולם. דלא יחל דברו כתיב הוא אינו מיחל אבל אחרים מוחלין לו בין על ידי חרטה בין על ידי דבר אחר. והילכך אפילו תלמיד חכם נמי לא מצי למפתח פתחא לנפשיה על ידי חרטה. מיהו (לא) אילו משכח מילתא דלא אדעתא דהכי נדי מצי למשרי אגב ההיא מילתא הואיל ולא היה נדר מעולם וכדאמרינן לקמן. מדעת. שיטה:
אמר רב אסי ארבעה נדרים הללו צריכין שאלה לחכם. כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי תנא קתני התירו ואת אמרת צריכין שאלה לחכם. וקיימא לן כשמואל וכן פסק רב האי גאון ז"ל בתשובה וכן פסקו כל הפוסקים. ויש לי להביא ראיה מדתנן בנזיר פרק הריני נזיר יודע אני שהנזיר אסור ביין אבל סבור הייתי שחכמים מתירין אותו לי מפני שאיני יכול לחיות אלא ביין או מפני שאני קובר את המתים הרי זה מותר ור' שמעון אוסר. ואוקים פלוגתייהו בגמרא בנדרי אונסין וקא מיפלגי בפלוגתא דשמואל ורב אסי דתנן ארבעה נדרים התירו חכמים וכו' ואמר רב יהודה אמר רב אסי ארבעה נדרים הללו צריכין שאלה לחכם כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי תנא תני התירו ואת אמרת צריכין שאלה. ורבנן סברי כשמואל ור' שמעון כרב אסי אלמא הלכה כשמואל דקאי כרבנן דרבים נינהו. הרשב"א ז"ל.
קסבר פותחין בחרטה. ומכאן תשובה לרש"י ז"ל שפירש במסכת עירובין פותחין בחרטה כלומר צריך לחכם למצוא פתח לשאול שיהא לו פתחון פה לומר על דעת כן לא נדרתי ואין פותחין רוצה לומר אין צריך לפתוח לו בחרטה אלא החכם עוקרו ואף על פי שאין מוצא לו פתח. והנה בכאן לא יראה כך אלא כמו שפירשנו דמאן דאמר פותחין בחרטה סבר דאין צריך פתח אלא בחרטה דמעיקרא בלחוד מתירין לו. הריטב"א ז"ל:
אילו היו עשרה בני אדם שפייסוך שלא לידור בשעת הנדר כלום נדרת ואמר להו לאו לא הייתי נודר. קסבר אין פותחין בחרטה אם מתחרט בו עכשו אלא שואלין אותו בענין זה והואיל ואמר לא הייתי נודר נמצא שאותו נדר לא היה בו כלום מעולם ולכך מתירין לו. פירוש. והוא על דרך שיטת רש"י ז"ל דחרטה היא אלא דהויא חרטה דמעיקרא.
וזה לשון הרא"ם ז"ל: אילו פייסוך עשרה בני אדם. כלומר בני אדם שיחוסו עליך לפייסך מכעסך לא היית נודר והרי הן עתה חוששין על כעסך והתירו. וזו פתיחה גמורה הוא דתולה נדרו בדבר אחר ולא בחרטה. ואף על גב דאין פותחין בנולד לא נולד גמור הוא אף על גב דלא הקפידו עד עתה דדבר המצוי אינו קרוי נולד לקמן. וזה מצוי שכל אוהבים מקפידין על צער אוהבים. תניא נמי הכי. כמר וכמר דתנאי נינהו. ר' יהודה ור' ישמעאל לר' יהודה פותחין לר' ישמעאל אין פותחין. עד כאן.
וזה לשון הרנב"י ז"ל: תניא ר' יהודה אומר אומרין לו לאדם לב זה עליך ואם אמר לאו מתירין אותו. פירוש דהיינו חרטה דמעיקרא כדפרישנא. ר' ישמעאל בר' יוסי אומר משום אביו אומרין לו לאדם אלו היו עשרה בני אדם שיפייסוך באותה שעה כלום נדרת ואם אמר לאו מתירין אותו. פירוש ר' ישמעאל בר' יוסי נמי סבר פותחין בחרטה אלא שרצה לעמוד על אמיתת הדבר אם אמת הוא שעל ידי כעס נדר ועכשו נתרצה לפיכך שאל לו אם בשעה שנדרת באו עשרה בני אדם שפייסוך שלא תדור אתה משער בעצמך שהיית מעביר כעסך מפניהם ומונע עצמך מלידור ואם אמר משער אני בעצמי שהיה עובר אותו כעס ממני על ידי פיוס עשרה בני אדם ולא הייתי נודר בידוע שעל ידי כעס נדר ועכשו שעבר כעסו מתחרט ומתירין לו.
ויש מפרשים דר' ישמעאל סבר אין פותחין בחרטה ופליג בהדי ר' יהודה דאמר אומרים לו לאדם לב זה עליך וקא סבר שאין מתירין לו אלא אם כן אמר טענה זו שאלמא פייסוהו בני אדם בשעת הנדר שלא ידור יעמוד מפניהם שלא לידור בכי האי גוונא פותחין לו דהיינו פתח. ולא דאיק דבשלמא אם באין עכשו אותן עשרה בני אדם והם גוערין בו ומאשימין אותו על נדרו והוא אומר אילו הייתי יודע שיבאו בני אדם אלו ויגיעם טורח זה על ידי נדרי לא הייתי נודר כי האי גוונא ודאי הוא פתח. אבל עכשו שלא באו מה פתח הוא זה שיאמר אלמלא באו בשעת הנדר ופייסוני לא הייתי נודר. אלא ודאי חרטה היא אלא שרצה לחקור אם חרטה דמעיקרא היא כדפרישנא. וכך דעת הראשונים בפירוש חרטה כדאמרן שהוא גומר בלבו שמתחרט לגמרי מעיקרו והוא מצטער על כך לפי שכעסו גרם לו ועכשו שעבר כעסו נהפך לבו לדעת אחרת ואילו היה לב זה עליו לא היה נודר ובכך מתירין אותו. וכתב רבינו ז"ל: פירוש לב זה עליך בשעה שנדרת. ולישנא דתוספתא אומרין לו אילו היה עליך לב זה היית נודר. עד כאן.
וזה לשון הרשב"א ז"ל: אמר לו אילו היה עשרה בני אדם שפייסוך באותה שעה כלום נדרת. פירוש אף על פי שאין העשרה מפייסין אותו עכשיו מכל מקום כיון שהיה נמנע מלידור אילו פייסוהו עשרה בני אדם נמצא שהנדר הוא גרוע ויכול החכם להתירו בכך. ומכל מקום הא עדיף מחרטה שאילו נדר בנדר זה אילו פייסוהו בשעתו עשרה בני אדם היה נמנע מה שאין כן בחרטה שבשעתו לא היה נמנע אלא שעכשו הלך לבו הרע ונתחרט. והיינו דאמרינן לקמן קסבר אין פותחין בחרטה כלומר כיון שהוצרך לשאול ממנו כך ולא אמר ליה לב זה עליך שמע מינה שאין פותחין בחרטה.
ויש מי שגורס אלמא קסבר פותחין בחרטה שאין זה פתח אלא שנראה שעשאו מרוע הלב ומפני שהיו מרגיזין אותו או שלא היו מפייסין אותו ועכשו הפך לדעת אחרת והלך לב רע שהיה לו. ולפי פירוש זה ר' יהודה ור' ישמעאל בר' יוסי משום אביו תרוייהו סבירא להו דפותחין בחרטה. וכן נראה מרברי רב האיי גאון ז"ל שכתב בתשובה וזה לשונו מי שפתחו לו פתח ואמר חרה אפי בשעת הנדר ועכשיו נחתי ואילו הייתי באותה שעה כמו שאני עכשו לא הייתי נשבע הרי זה מותר כדאמרינן רב הונא סבר פותחין בחרטה כההוא דאתא לקמיה דרב הונא וכו'. ותניא ר' יהודה אומר אומרים לו לאדם לב זה עליך ותניא ר' ישמעאל בר' יוסי אומר משום אביו וכו' וכל אותם המעשים כסדר הזה. ולענין נדרים לא נחלק אדם שפותחין בחרטה שהרי משניות שלימות שנינו אלא לענין שבועה נחלקו רב הונא וכל החכמים האלו סוברים כדרך שפותחין בחרטה בנדרים כך פותחין בחרטה בשבועות וכולה תשובה. וממנה אנו לומדין שהוא גורס אלמא קסבר פותחין בחרטה. עד כאן.
כדו תהית. שמעתי דהכי פירושו רוצה אתה להיות בנדרך אמר לו לא. כדו כזה תהית תהיה. אבל אי הוה מתחלה נדר גמור לא הוה שרי דסבר אין פותחין בחרטה. פירוש. כדו תהית כלומר אתה תהוי ומתחרט בך עכשו. אמר לו אין מתחרטנא בי ושרייה ר' יוסי. כדו לשון עכשו הוא כמו וכדו פטרית. תהית לשון תמהון לב שמצטער על החפץ וכדאמר בפרק קמא כשהן תוהין נודרין. אמר לו בעית נדר כלום היה דעתך לנדור בשעה שנדרת שלא נאנסת עליו. אילו לא מרגזין לי לא היה דעתי לנדור אם לא מפני שהכעיסוני לא הייתי נודר. תהא קבעת. כלומר יהא נדרך זה קיים כאילו נדרת מדעתך בלא שום כעס הואיל ונתרצית לנדור על ידי הכעס וסבר אין פותחין בחרטה. ומיהו ותמיהא אם כן אף על גב דנאנס נמי דהוי נדר מאי היא דאמר לו בעית נדר ואומר לו לא. ונראה לי שכך הוא גופו של דבר: בעית נדר רצונך בנדר זה. אמר לו לא היה דעתי בנדר זה מעולם שאף בשעה שנדרתי לא הייתי נודר אם לא מפני שהכעיסוני. הואיל ואתה מתחרט בך תהא כבעית יהא מותר כרצונך שבאת אלי להתירו. וסברי כל הני אמוראי דפתחינן בחרטה והכי מסקנא בסמוך. שיט"ה:
בעית נֵדֶר בסגו"ל כך לשון רבינו שמשון. ואית דגרסי בעית נְדַר בפת"ח כלומר היה רצונך לנדור. פירוש. ויש ספרים שכתוב בהן בעיא נהר. ופירושם כך כי אדם אחד בא לפני ר' אלעזר שנדרה אשתו שלא תשמש לפניו בצורכי הבית והוא בא לשאול על נדרה ואמר לו ר' אלעזר אולי להכי נדרה כי מבקשת שפחה שתעשה צורכי הבית ולא יהיה כל הטורח מוטל עליה ולהכי נדרה קנה לה שפחה והנדר מותר ממילא. והשיב לו הבעל כי אינו מפני זה כי כשהיא מתרצת עמי אינה מבקשת שפחה כלל ולא נדרה על זה כלל אלא על ידי כעס שהיה לו עמה שלא השלים רצונה. והשיב לו ר' אלעזר אם כן הוא עשה רצונה ככל אשר תחפוץ והנדר מותר ממילא. ויש מפרשים כי שם האשה בעיא ואינו נכון לפרש כן. נהר הוא שפחה שמנהרת הבית כדאמרינן בפרק אין בין המודר הנאה עבדיו ושפחותיו למנהרותא עבידי. הרי"ץ ז"ל.
דאדרתה לברתה. שהדירה מליהנות מנכסים. אתאי ההיא אתתא לקמיה דרבי יוחנן. דאמרן מגירתא עלה דברתיך. שמוציאות השכינות על בתך שם רע אם לא מפני שראתה בה אמה בבתה (ראת') שהיתה עושה דברים שאינם ראויים שעל ידיהם היתה ראויה (לערכה) אמר המגיה נראה דצריך להיות: לעזבה ולהדירה מנכסיה מי אדרת בתמיה ושרייה. הא לאו הכי לא הוה שרי לה דקסבר אין פותחין בחרטה. שיטה.
ירושלמי בפרק ר' אליעזר אימא פותחין וכו'. ר' מנא נדר מן חמרא דאבוה סליק לגביה. אמר ליה אילו הות ידעת דאנא מצטער נדר הוית אמר ליה לא ושריא ליה. הרשב"א ז"ל.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה