<< · מ"ג רות · ב · יד · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר לה בעז לעת האכל גשי הלם ואכלת מן הלחם וטבלת פתך בחמץ ותשב מצד הקוצרים ויצבט לה קלי ותאכל ותשבע ותתר

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר לָה בֹעַז לְעֵת הָאֹכֶל גֹּשִׁי הֲלֹם וְאָכַלְתְּ מִן הַלֶּחֶם וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ בַּחֹמֶץ וַתֵּשֶׁב מִצַּד הַקּוֹצְרִים וַיִּצְבָּט לָהּ קָלִי וַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֩אמֶר֩ לָ֨הֿ בֹ֜עַז לְעֵ֣ת הָאֹ֗כֶל גֹּ֤שִֽׁי הֲלֹם֙ וְאָכַ֣לְתְּ מִן־הַלֶּ֔חֶם וְטָבַ֥לְתְּ פִּתֵּ֖ךְ בַּחֹ֑מֶץ וַתֵּ֙שֶׁב֙ מִצַּ֣ד הַקֹּצְרִ֔ים וַיִּצְבׇּט־לָ֣הּ קָלִ֔י וַתֹּ֥אכַל וַתִּשְׂבַּ֖ע וַתֹּתַֽר׃

תרגום (כל הפרק)

וַאֲמַר לַהּ בּוֹעַז לְעִדַּן סְעוּדָתָא קְרִיבִי הָלְכָא וְתֵיכְלִין מִן לַחְמָא וּטַמִּישִׁי סַעֲדַיִךְ בְּתַבְשִׁילָא דְּאִתְבַּשַּׁל בְּחַלָא וִיתֵיבַת מִסְּטַר חָצוֹדַיָּא וְאוֹשֵׁיט לַהּ קֶמַח קָלִי וַאֲכַלַת וּשְׂבַעַת וְאַשְׁאַרַת:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"וטבלת פתך בחומץ" - מכאן שהחומץ יפה לשרב "ויצבט לה קלי" - ויושט לה ואין לו דמיון במקרא אלא בלשון משנה אחוריים ותוך ובית הצביטה

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(יד) "ויאמר לה בועז." בתוך כך הגיע עת האוכל ובועז אכל בשלחן אחד עם הקוצרים, כי הפועלים שעושים בשכרם אין מברכים בהמ"ז רק שתי ברכות אבל כשבעה"ב מסב עמהם מברכים כתקנם כמ"ש בברכות (דף ט"ז) ובודאי היה מסב עמהם לחייבם בבהמ"ז ובועז ישב בראש והקוצרים ישבו למטה ואמר לה גשי הלם שתשב למעלה בצד בועז [ומלת הלום מציין תמיד מקום נעלה ממדרגתו ועז"א אין הלום אלא מלכות]. ואכלת מן הלחם, הלחם הוא השלם והפת הוא החתוך לפתיתין (התו"ה ויקרא) נתן לה לחם שלם שיהיה שלה (שלכן לקחה המותר לביתה) וא"ל שתאכל מן כל הלחם, והפת שתחתוך ממנו לאכלו בסעודה זו תטבול בחומץ, ותשב אולם היא לא ישבה אצל בועז רק למטה מצד הקוצרים, והוסיף והושיט לה קליות למעדנים ונתן לה בשפע עד ששבעה והותירה:

 

<< · מ"ג רות · ב · יד · >>