ביאור:רות ב ג

רות ב ג: "וַתֵּלֶךְ וַתָּבוֹא וַתְּלַקֵּט בַּשָּׂדֶה אַחֲרֵי הַקֹּצְרִים. וַיִּקֶר מִקְרֶהָ חֶלְקַת הַשָּׂדֶה לְבֹעַז, אֲשֶׁר מִמִּשְׁפַּחַת אֱלִימֶלֶךְ."

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:רות ב ג.

וַיִּקֶר מִקְרֶהָ חֶלְקַת הַשָּׂדֶה לְבֹעַז

וַתֵּלֶךְ וַתָּבוֹא וַתְּלַקֵּט בַּשָּׂדֶה אַחֲרֵי הַקֹּצְרִים

רות יצאה מהעיר והסתובבה בדרך לשדות. היא ראתה את הקוצרים העובדים.
את מי מהשדות היה עליה לבחור?

שדה גדול מעיד שבעליו הוא עשיר, חזק, מכובד.
עובדים רבים מעידים על כושר אירגון וכבוד לעובדים ועבודתם.
ניתן לראות איך הקוצרים בחרמש מתקדמים בקו מקביל לפאת השדה, ברווחים מדורגים, כדי לא לחתוך את הרגלים של הקוצרים האחרים.
הקוצרים פועלים במהימנות וקוצרים קרוב לקרקע כדי להגדיל את כמות התבן.
הנערות אוספות את השיבולים לעומרים בקצב מתאים.
לבוש נאה וכובעים מעיד על משכורת נאותה ויחס הוגן לפועלים, ושהפועלים מכבדים את עבודתם.
שהנערים העובדים לא מציקים לנערות.
העובדים שרים בשמחה ולא מתעצלים או מתרשלים.
מנהל העבודה מרשה הפסקות מים, אוכל, צרכים, ומנוחה.
לא מופיעים אנשים באיחור, או נוטשים את עבודתם כרצונם.
כלי העבודה חדים ותקינים, והתבואה נאספת בצורה מאורגנת לערמות ולעגלות.
שדה שיש בו עניים שאוספים מאחורי הקוצרים מעיד שבעל האדמה מכבד את החוק, ועניי העיר ידעו שהוא ירשה להם ללקט ולא ניסו לשדוד מהשדה לפני הקציר.
שדה שנוקה מאבנים וסלעים ומאורגן, מעיד על אהבת האדמה ונחלתו של בעל האדמה.
שדה שמניב בזמן מעיד שהבעל הכין את השדה וזרע בזמן המתאים, וכל זה מעיד על חוש אחריות והשכלה מקצועית.

הכל ביחד מעיד שאלוהים ברך את בעל השדה, ומביא הצלחה לו ולאנשי העיר שעובדים עבורו.
לשדה כזה בחרה רות להצטרף מאחורי הקוצרים יחד עם נערות האדון והעניים, וסביר שבעל השדה הזה היה "אִישׁ גִּבּוֹר חַיִל" (ביאור:רות א א), שמגיע לו, או לבניו, לזכות בחסד מאלוהים.

מִקְרֶהָ ?

"מִקְרֶהָ" או יד אלוהים?
אנחנו לא יודעים כמה בעלי שדות של שעורה היו באזור. אולי היה רק אחד והשאר גידלו עצי פרי, חיטה ושאר יבולי השדה הנחוצים לאנשי העיר.
אנחנו לא יודעים אם נעמי בחרה בית ליד השער שמוביל לשדות של בועז.
אנחנו לא ידועים אם נעמי טיילה עם רות ליד השדות, או בבואם לעיר, היא הצביעה על שדה שנראה מטופח ומצליח.
אנחנו לא יודעים אם רות שאלה מי בעל השדה.
אנחנו יודעים שהניצב על הקוצרים דיבר איתה, ייתכן שהיא בקשה רשות והוא שאל מי היא.

לא היה קורה אסון אם היא היתה עובדת בשדה של איש זר. היא היתה מספרת את זה לנעמי, ולמחרת היא היתה הולכת לשדה אחר. בעל האדמה לא היה יכול לכפות עליה ללקט בשדה שלו. הוא רק היה יכול לבקש ממנה להשאר אצלו.

וַיִּקֶר מִקְרֶהָ

המשפט ברור - קרה מקרה. אבל העורך כתב זאת ללא ניקוד, והוא בכונה השתמש במילים שמראות על דבר יקר, רב ערך שקרה לה. היא הגיעה לגואל המתאים ביותר, והוא היה איש יקר, חכם וטוב לב.

לְבֹעַז, אֲשֶׁר מִמִּשְׁפַּחַת אֱלִימֶלֶךְ

רות הגיע לשדה של בועז, אדם ממשפחת אלימלך, ולפי סדר עדיפות גם הוא בין הגואלים לנחלת אלימלך.

וַתְּלַקֵּט

רות פעלה לפי חוק הלקט. היא הלכה מאחורי הנערות שהלכו אחרי הקוצרים, וליקטה מהאדמה את הגרעינים שנפלו. רות לא ניסתה להתחכם ולעשות כרצונה. היא לא ניסתה למשוך תשומת לב של הקוצרים או הניצב עליהם או הנערות. היא עשתה את עבודתה באמונה מהבוקר ומספר פעמים היא הלכה לביתה עם הזרעים שהיא אספה (ביאור:רות ב ז) ומיד שבה לעבודתה.