ביאור:רות ב א
רות ב א: "וּלְנָעֳמִי מידע (מוֹדָע) לְאִישָׁהּ, אִישׁ גִּבּוֹר חַיִל מִמִּשְׁפַּחַת אֱלִימֶלֶךְ, וּשְׁמוֹ בֹּעַז."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:רות ב א.
וּלְנָעֳמִי מידע (מוֹדָע) לְאִישָׁהּ עריכה
אִישׁ גִּבּוֹר חַיִל מִמִּשְׁפַּחַת אֱלִימֶלֶךְ עריכה
מתברר שנעמי מכירה את משפחת אלימלך, הן היא עזבה את בית לחם רק לפני עשר שנים (ביאור:רות א ד), והיו לה שני בנים בוגרים שנפטרו לאחר נשואיהם. סביר שהיא היתה בוגרת בזמן חייה בבית לחם, הכירה את קרוביו של בעלה, וידעה את כל הרכילויות עליהם ועסקיהם.
"בֹּעַז" - גם שמו של גיבור הסיפור הוא שם סמלי, כמו שאר השמות בסיפור. בֹּעַז - 'בו-עז', או 'בו-עוז'. יש בו עוז וכוח, והוא עז, אמיץ גיבור, בעל תעוזה ותושיה, לא ירא ולא יחת, ככתוב: "כִּי לֹא יִשְׁקֹט הָאִישׁ, כִּי אִם כִּלָּה הַדָּבָר הַיּוֹם" (ביאור:רות ג יח). הוא יכפה את רצונו על זקני העיר, הוא יעוות את הוראת משה לא לשאת מואבי, ואלוהים עוזר לו להצליח.
בתקופה ההיא מותר היה לשאת יותר מאישה אחת, ואכן אנשים חזקים ותקיפים עשו זאת, אולם מחוקי חמורבי מצטירת תמונה שהחוק העדיף אישה אחת ראשית.
מכל הסיפור נראה שבועז, ממשפחת אלימלך, היה בוגר, תקיף, יודע חוק, מהיר החלטה, לא פזיז, בוחן ובודק, עצמאי, עשיר, ורווק.
ניתן לראות את אופיו וכוחו במעשיו:
- הוא יודע דברים בעיר, ככתוב: "הֻגֵּד הֻגַּד לִי כֹּל אֲשֶׁר עָשִׂית אֶת חֲמוֹתֵךְ" (ביאור:רות ב יא), "הֻגֵּד הֻגַּד" במשמעות 'ציפור קטנה לחשה לי", 'שמעתי באבי הנחל', כלומר יש לו מקורות ומרגלים בעיר שמדווחים לו דברים חשובים, כפי שהוא מציין במילה "כֹּל" - לפרטי פרטים.
- רואים שהוא נאור ומבין שחוק היבום, לשמר שם משפחה בישראל לדורי דורות, חזק יותר מהאיסור לא להתחתן עם מואבי (ביאור:דברים כג ד). הוא מתעלם מהנזק שיגרם לזרעו לעשר דורות מהאיסור לבוא בקהל אלוהים, אבל משתמש בזה כדי להפחיד את הפלוני אלמוני לא לגאול את רות. בסוף הוא פותר את הבעיה בהכרזה ש"יֻלַּד בֵּן לְנָעֳמִי" (ביאור:רות ד יז) כך שאין סימן וזכר למואבייות, בהסתמך על דברי רות: "עַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי" (ביאור:רות א טז).
- הוא פוקד בעוצמה על הנצב על הקוצרים ומשרתיו, "וְלִקְּטָה וְלֹא תִגְעֲרוּ בָהּ" (ביאור:רות ב טז), ואכן כל ימי הקציר איש לא העיז לפגוע בנערה היפה, או לנסות להתעסק איתה.
- בחן את רות במשך כל ימי הקציר, וכאשר נלכד, מיד, באותו היום פעל לפתור את הבעיה (ביאור:רות ג יג).
- כאשר הוא הורה לגואל הקרוב לעצור בשער העיר, הגואל נשמע לו, ככתוב: "סוּרָה, שְׁבָה פֹּה פְּלֹנִי אַלְמֹנִי, וַיָּסַר, וַיֵּשֵׁב" (ביאור:רות ד א).
- כאשר הוא פקד על עשרה נכבדים לבוא להיות עדים לתהליך החליצה והגאולה הם צייתו לו, ככתוב: "וַיִּקַּח עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי הָעִיר, וַיֹּאמֶר: שְׁבוּ פֹה; וַיֵּשֵׁבוּ" (ביאור:רות ד ב).
מִמִּשְׁפַּחַת אֱלִימֶלֶךְ עריכה
הדגש שבועז הוא ממשפחת אלימלך. הוא מתאים להיות גואל לאלימלך ולבניו, ורשאי להביא יבום לרות לשאת את שמו של אלימלך, ולגאול את נחלתו של אלימלך בכסף לפני שנת היובל, או בשנת היובל הבן של רות ממנו יקבל את נחלתו של אלימלך, לו ולזרעו אחריו.
מה מטרת המשפט הזה? עריכה
המשפט הזה מחסל את המתח בסיפור, כי המספר מדווח לנו שיש גואל מוצלח, וכל המאזינים כבר יודעים שרות ובועז יפגשו ויהיה סוף טוב לסיפור. לא היה צריך להוסיף את זה אלא אם זה היה נחוץ כדי להגביר את המתח. סביר היה שבחורה יפה תמצא איש "אִם דַּל וְאִם עָשִׁיר" (ביאור:רות ג י) שישא אותה ויפרנס אותה ואת נעמי, אולם כאן נוצר המתח שרק הוא ישא אותה למרות הקשיים והסיבוכים העתידיים.
המשפט מודיע לנו שבועז הוא "אִישׁ גִּבּוֹר חַיִל". הוא היה מפקד, שליט, איש עשיר, חזק, בטוח שתמיד הוא צודק, מחלק פקודות, אפילו מה לאכול (ביאור:רות ב יד). כתצואה מההתנהגות שלו, היא נשאר רווק. נשים לא רצו שהוא יהיה הבעל שלהן, והן תהינה לו כמו שפחות.
ולאומתו גם רות היתה אישה חזקה ותקיפה. היא לא היתה מוכנה לשנות את דעתה ואנשים וויתרו לה וחדלו להתווכח איתה. כך נאמר שנעמי "וַתֶּחְדַּל לְדַבֵּר אֵלֶיהָ" (ביאור:רות א יח), וכך קרה עם בועז שהוא לא ענה לה כאשר היא כעסה עליו שהיא לא תהיה שפחתו (ביאור:רות ב יג).
יקח זמן עד שהם יבינו שהם אוהבים אחד את השני ומתאימים אחד לשני, ושניהם יפסיקו להיות אנשי חיל אחד נגד השני.
מידע (מוֹדָע) עריכה
לפי התיקון למילה 'מידע' למילה 'מוֹדָע' - ניתן להבין שיש בכתוב שגיאה, והעורך בתקופה מאוחרת יותר ניסה לפרש ולתקן. התיקון שלו אינו מחייב.
אז מה האפשרות לפרוש הפסוק והמילה?
- ככתוב: לנעמי היה איש מוֹדָע, מכיר, ממשפחת אלימלך.
- אפשרי שנודע לנעמי שבועז הוא ממשפחת אלימלך, לא נשוי, ומתאים להיות גואל. אולם זה בלתי הגיוני כי היא דודתו, אשת אחי אביו. הם הכירו אחד את השני.
- אפשרי שנעמי סיפרה בסוד, העבירה ידע, יִדַּעְה, ככתוב: "הְמִיָּמֶיךָ צִוִּיתָ בֹּקֶר ידעתה שחר [יִדַּעְתָּ הַשַּׁחַר] מְקֹמוֹ" (איוב לח יב). וכך נעמי גילתה בסוד לבועז על כל מה שקרה לה. כלומר, כפי שבועז מסביר לרות: "הֻגֵּד הֻגַּד לִי כֹּל אֲשֶׁר עָשִׂית אֶת חֲמוֹתֵךְ" (ביאור:רות ב יא), וכך נעמי ידעה את בועז, ושניהם אירגנו את הבחינה לרות לראות אם היא מתאימה לזכות להיות גבירה בבית בועז ואלימלך וכך בועז ידע אותה. אנחנו רואים, שהגואל הקרוב, פלוני אלמוני, שגם הוא גר בעיר, וגם הוא היה בעל נחלה, לא ידע שלרות יש כלה, ושרות היא מואביה. הוא היה מוכן לשאת את נעמי, אבל כאשר נודע לו שמדובר ברות המואביה, שהוא יצטרך ליבם, הוא שינה את דעתו, וויתר.
סביר שנעמי ובועז ידעו אחד את השני. ייתכן שזה קרה לפני שנעמי עזבה את מואב, או כאשר נעמי הגיעה לבית לחם. נעמי אף פעם בסיפור לא דיברה עם בועז, ובכל זאת הוא יודע הכל, ומודיע: "קָנִיתִי אֶת כָּל אֲשֶׁר לֶאֱלִימֶלֶךְ, וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לְכִלְיוֹן וּמַחְלוֹן, מִיַּד נָעֳמִי" (ביאור:רות ד ט) ואין ספק שהוא קיבל ממנה רשות לדבר בשמה. נעמי ניסתה את הכלות, ורק רות דבקה בה, בועז ניסה את רות בעבודת פרך, והיא דבקה בו. כך רות הוכיחה לשניהם שהיא ראויה לגאולה, ובועז גאל אותה.
וּמֵעַז יָצָא מָתוֹק עריכה
- בועז, כשמו בו-עז, בו-עוז, מיצג את גור אריה יהודה (בראשית מט ט), יורש לנשיאי שבט יהודה המפואר. אדם במלוא עצמתו ושלטונו בעירו - בית-לחם יהודה. ובכל זאת אינו נשוי, ודרכו לכליון ואבדון, כפי שאלימלך הנציח בבניו.
- נעמי, כשמה נועם, מתיקות, טוענת שסבלה צרות ולכן מבקשת להקרא "מָרָא, כִּי הֵמַר שַׁדַּי לִי מְאֹד" (ביאור:רות א כ). עם בעל וילדים הם יצאו לגור במואב, בעלה ובניה מתו, והיא נותרה עם שתי כלות מואביות. כולן היו אבודות, מנותקות.
והנה שני חלקי המשפחה האבודים נפגשים - "וּמֵעַז יָצָא מָתוֹק", איחוד האבודים - נעמי מארגנת עם בועז שיגאל את רות, בועז מקבל אישה ובן, נעמי חוזרת לשמה המתוק, ומשפחת נשיאי יהודה חוזרת לגדולתה ועברה מאוֹבֵד לעוֹבֵד - עם דם חדש. כשם שבא גאולה ליעקב, ככתוב: "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב" (דברים כו ה), כך באה גאולה לבועז ורות, ומהם קם דוד המלך ושולשלתו, קיבלנו ספרי תהילים, שירים, מגילות, היסטוריה. וכולנו נגאלנו.