ביאור:רות א ז

רות א ז: "וַתֵּצֵא מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיְתָה שָּׁמָּה, וּשְׁתֵּי כַלּוֹתֶיהָ עִמָּהּ; וַתֵּלַכְנָה בַדֶּרֶךְ לָשׁוּב אֶל אֶרֶץ יְהוּדָה."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:רות א ז.


וַתֵּלַכְנָה בַדֶּרֶךְ לָשׁוּב אֶל אֶרֶץ יְהוּדָהעריכה

וַתֵּצֵא מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיְתָה שָּׁמָּהעריכה

נעמי יצאה מהמקום שהיא היתה שם. שם המקום לא מצויין. סביר שזה לא מקום חשוב או בעל ערך לסיפור.
כך גם יצאו בני ישראל מגושן, בלי לפרט את המיקום המדויק. הם פשוט קמו ויצאו.

לא נאמר שהיא מכרה רכוש, בית או אדמה. לא נאמר שהיא קנתה עגלה או חיות משא. לא נאמר שהם העמיסו דברים.
לא נאמר שהיא לקחה את עצמות בעלה או בניה. היא עזבה אותם במקומם.
היא פשוט קמה ויצאה, והשאירה הכל מאחוריה. קיימת אפשרות שניתן היה להבין שהיא עוזבת לצמיתות בלי כוונה לחזור לשדה מואב.

וּשְׁתֵּי כַלּוֹתֶיהָ עִמָּהּעריכה

לא נאמר שהיא הסבירה לכלות לאן היא הולכת. היא קמה ויצאה, ושתי כלותיה הצטרפו אליה. לא היה רכוש להשאר איתו. יעקב ביקש מרחל ולאה לבוא איתו, אבל כאן אין בקשה. מרצונן הן הולכות אחריה, כאילו שהיא אימן.

וַתֵּלַכְנָה בַדֶּרֶךְ לָשׁוּב אֶל אֶרֶץ יְהוּדָהעריכה

נעמי הלכה מערבה, שזה הכיון לארץ יהודה. סביר שהיה מרחק מה לפני חצית הירדן והיציאה ממואב.
העורך מביע דעה שהיא הולכת לארץ יהודה, אבל לא נאמר שהכלות ידעו זאת.
אולם כאשר הכלות אומרות: "כִּי אִתָּךְ נָשׁוּב, לְעַמֵּךְ" (ביאור:רות א י) ניתן להבין שהן ניחשו או ידעו שהיא עוזבת לצמיתות וחוזרת ליהודה.