ביאור:רות א כא
רות א כא: "אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי וְרֵיקָם הֱשִׁיבַנִי יְהוָה, לָמָּה תִקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי, וַיהוָה עָנָה בִי וְשַׁדַּי הֵרַע לִי."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:רות א כא.
אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי וְרֵיקָם הֱשִׁיבַנִי יְהוָה
עריכהאֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי
עריכהברור שנעמי הלכה עם בעל ושני בנים, ושבה לבדה (עם אישה זרה). האם משפחה נחשב שהאישה היתה מלאה?
עצם העובדה שבשנת רעב, היא ומשפחתה עזבו את יהודה והלכו למואב מראה בעיה חמורה במשפחה. כל שאר האנשים נשארו בעיר ושרדו. לא ידוע על הגירה המונית מיהודה בתקופת השופטים, בריחה המונית. נראה, שאלימלך, שהיה ממשפחה עשירה כמו בועז, איבד את נחלתו וירד לעוני. בני משפחתו לא סייעו לו והוא יצא למואב לחפש את מזלו.
נראה שהיתה מחלה תורשתית במשפחתו, וכך הוא ושני בניו נפגעו תוך זמן קצר ומתו. בהמשך נראה שגם אחיו של אלימלך: שלמון וטוב(?), אביו של הגואל(?), נפטרו לפני שהיו להם נכדים. מהעובדה שהנשים לא נפגו ניתן להבין שזאת לא היתה מגפה. לא נאמר שאלוהים פגע בהם, להבדיל מער ואונן בני יהודה שאלוהים פגע בגברים. לא ידוע אם הבעיה התורשתית הזאת במשפחתו גרמה לאלימלך לרדת מנכסיו ולצאת מיהודה. למזלם של נעמי, רות ודוד המלך בני אלימלך לא הביאו ילדים שגם הם ישאו את המחלה התורשתית הזאת.
בכל מקרה אלוהים לא אחראי לזה שהיא הלכה, ושהגברים במשפחתה מתו.
וְרֵיקָם הֱשִׁיבַנִי יְהוָה
עריכהנעמי חזרה ללא בני משפחתה. היא נשארה רק עם כלתה. זה באמת מצב עגום מאוד, אבל אין ספק שיכול להיות הרבה יותר גרוע:
- לשוב ללא הכלה.
- לשוב חולה.
- לא להיות מסוגלת לשוב.
למעשה היא מודה לאלוהים שעזר לה לשוב.
לָמָּה תִקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי
עריכהנעמי חוזרת על דבריה מהמשפט הקודם. ייתכן שאין לה מה להגיד יותר, והיא חוזרת על דבריה כדי להרוויח זמן. אולם היא משנה משהו בתשובתה לעצמה.
ייתכן שמספר נשים שאלו אותה, והיא עונה לכולם את אותה תשובה, לכן הכתוב חוזר על דבריה באופנים שהיא ענתה.
וַיהוָה עָנָה בִי וְשַׁדַּי הֵרַע לִי
עריכהצרוף המילים "עָנָה בִי" מתאים לחזרה הפיוטית "הֵרַע לִי" כשם שהמילה "וַיהוָה" מקבילה למילה "וְשַׁדַּי".
ניתן להבין שנעמי טוענת שאלוהים עינה אותה וגרם לה רע. לא נראה שנעמי טוענת שאלוהים ענה לבקשתה ועזר לה בדרכה ליהודה.
נעמי מכירה בכוחו של אלוהים, ומאמינה שהוא האלוהים שלה, היא רק שואלת בפליאה - 'למה אלוהים עינה אותי והרע לי?' לזאת אין לאף אחד תשובה.
רעיו של איוב יציקו לו לאורך ספר שלם, שכנראה מגיע לו העונש הזה, אולם בסוף אנו לומדים שאלוהים לא מתעסק בדברים כאלה. בני האדם פעם סובלים ופעם שמחים. החיים זה לא רק תענוג אחד ארוך, ואלוהים לא יושב ועושה חשבונות כאלה.
לשאלה הפילוסופית הזאת אין תשובה, ונשות העיר נשמטות ושבות לבתיהן ומשאירות את נעמי ורות לגורלן ולתוכניותיהן.
תוכנית סודית
עריכהניתן להבין שלנעמי יש תוכנית סודית. היא נזהרה לא לדבר על רות, ונמנעה מלהציג אותה ככלתה המואביה. נעמי לא ריכלה ולא פיטפטה עם הנשים. גם רות לא מתגאה לפני הניצב על הקוצרים, ולא מעלה את יחוסה לגבירה. היא רק אומרת לו שהיא: "נַעֲרָה מוֹאֲבִיָּה הִיא, הַשָּׁבָה עִם נָעֳמִי מִשְּׂדֵי מוֹאָב" (ביאור:רות ב ו). רות משפילה את עצמה לפני בועז, כאילו שהיא נחותת דרגה, שפחה (ביאור:רות ב י). כל אנשי העיר, וגם הגואל חשבו שרות היא משרתת מואביה של נעמי.
במשך כל תקופת הקציר, נעמי, רות ובעוז שמרו בסוד מי היא באמת, וכך כאשר בועז תובע מהגואל לשאת את רות לאישה, הוא מציג אותה: "רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֵשֶׁת הַמֵּת" (ביאור:רות ד ה), והוא יוצר את הרושם שרות היא אישה שניה של אלימלך.
מכל השתלשלות העניינים, ניתן להניח שנעמי היתה בקשר עם בועז והם תיכננו איך לייבם את רות, ולגאול את נחלת אלימלך. בועז דרש לראות ולבחון את רות לפני שהוא מסכים, ונעמי היתה חייבת להנחות את רות להצליח בבחינה, בלי לגלות לרות את האמת.