ביאור:רות א יג

רות א יג: "הֲלָהֵן תְּשַׂבֵּרְנָה עַד אֲשֶׁר יִגְדָּלוּ, הֲלָהֵן תֵּעָגֵנָה לְבִלְתִּי הֱיוֹת לְאִישׁ, אַל בְּנֹתַי, כִּי מַר לִי מְאֹד מִכֶּם, כִּי יָצְאָה בִי יַד יְהוָה."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:רות א יג.


הֲלָהֵן תֵּעָגֵנָה לְבִלְתִּי הֱיוֹת לְאִישׁעריכה

הֲלָהֵן תְּשַׂבֵּרְנָה עַד אֲשֶׁר יִגְדָּלוּעריכה

"הֲלָהֵן" במשמעות - אתן, בשביל זה.
"תְּשַׂבֵּרְנָה"? לשבור, לנפץ, לנתץ, להרוס, להכות, לסבול, לוותר (מילוג). פרוש המילה במקום הזה אינו ברור, אבל בדומה לחלק הבא "תֵּעָגֵנָה" להיות עגונות, אז פרוש המילה היא להיות שבורות, הרוסות, סובלות עד שהתינוק שיוולד, בנס גדול, ויגדל.

נעמי מדברת על הבנים ברבים - יִגְדָּלוּ. לא רק שהיא צריכה בן אחד, היא צריכה שנים, בן לכל כלה - אחרת הכלות יריבו על אהבת התינוק, וייצרו גיהנום למשפחה כולה.

הֲלָהֵן תֵּעָגֵנָה לְבִלְתִּי הֱיוֹת לְאִישׁעריכה

נעמי מזהירה את הכלות שאם הן יחכו לבן, הן תשארנה עגונות כבולות לעוגן, מנועות מאחרים, מחכות לתינוק להוולד ולגדול, ללא סיכויים לבעל מתאים בגיל.

אַל בְּנֹתַי, כִּי מַר לִי מְאֹד מִכֶּםעריכה

נעמי מבקשת מהם לא לעשות זאת, כי במילא כבר רע לה מאוד ממה שקרה לכלות, שקיבלו כזה אסון.

לרוב כלה מקבלת נדוניה מאביה. היא משתמשת בנדוניה שלה בחייה, וילדיה ירשו את נדוניתה, לפי חוקי חמורבי בחלקים שווים. כאשר בעל מת ללא יורש, האישה יכולה לחזור לאביה עם נדוניתה, או למצוא בעל חדש כבחירתה. לפי הסיפור כאן, לכלות לא היתה נדוניה. הן חיו עם בעליהן, ועכשו לא נשאר להם לא רכוש ולא הכנסה. נראה שהן העדיפו להשאר עם נעמי ולא לשוב לאימן.

לנעמי צר על הצרה והאובדן שמשפחתה גרמה לכלות. עכשו הן אלמנות ולא בתולות. יש חשש שהן גרמו למות בעליהן. גברים אחרים ידחו אותן, ובארץ יהודה הן תהינה תועבה מואבית.

כִּי יָצְאָה בִי יַד יְהוָהעריכה

נעמי מאמינה שהכל בא מאלוהים. אלוהים יושב ומחלק מתנות ומכות לפי רצונו.
ייתכן שהיא אומרת זאת כדי לשכנע את הכלות לעזוב אותה, לטובתן, כי היא רק מקבלת צרות מאלוהים.
כנגד הדעה הזאת נלמד את סיפור איוב. צרות באות בלי קשר לאלוהים. כאשר המצב חשוב לתוכניתו של אלוהים הוא מתערב, אבל צרות אינן סימן של חטא או עונש, כי אז הינו מכים בכל החולים והחלשים, מתנהגים באלימות לאלמנות ויתומים. אין ספק שזאת לא דרך אלוהים.

אנחנו לא מאמינים בגורל, והנה באמת הכל היה לטובה. אלוהים רצה בדוד המלך, ולולא סיפור רות, לא הינו מקבלים אותו.