ביאור:רות א כ

רות א כ: "וַתֹּאמֶר אֲלֵיהֶן: אַל תִּקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי, קְרֶאןָ לִי מָרָא, כִּי הֵמַר שַׁדַּי לִי מְאֹד."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:רות א כ.


אַל תִּקְרֶאנָה לִי נָעֳמִיעריכה

וַתֹּאמֶר אֲלֵיהֶןעריכה

נעמי שמעה את הנשים שואלות אחת את השניה: "הֲזֹאת נָעֳמִי"? (ביאור:רות א יט), והיא עונה להן למרות שלא שאלו אותה אישית - 'זאת את נעמי?'

הנשים בעצם רוצות לדעת הרבה: איפה בעלך? איפה בניך? מה קרה? למה לא חזרת קודם?

נעמי לא רוצה לענות לשאלות האלה בפומבי, ולכן היא עונה רק את מה שהיא רוצה לגלות להן. נעמי מודעת שמשפחת אלימלך לא באה לקראתה. היא מבינה שהם מנסים להתעלם ממנה. היא החליטה שהיא לא יכולה לכפות עליהם את חובת היבום. היא יודעת איך תמר רימתה את יהודה כשהתחפשה לזונה, ובנות לוט שיכרו את אביהן כדי שהוא יקבל יבום. היא יודעת שיבום מתבצע בביאה וטעות או חוסר ידע אינה משחררת. היא מתחילה בתוכניתה.

אַל תִּקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי, קְרֶאןָ לִי מָרָאעריכה

"נָעֳמִי" - מהשורש 'נ ע ם', נעים - נותן הרגשה טובה, גורם להנאה, מסביר פנים, עונג, נהנה (מילוג).
"מָרָא" - מהשרש 'מ ר ר' - קשה, עצוב, מעונה, רע, רע גורלי, נורא, רע ומר, משאיר טעם מר, טרגי (מילוג) - וזה ההפך מנועם ומתיקות.

נעמי במילת תאור אחת מסכמת את כל חייה - קשים ומרים.
אבל למעשה היא לא נותנת הסבר - הם עדיין לא יודעים איפה בעלה ובניה, למרות שזה חשוב מאוד כדי לדעת מה גורלה של נחלתו של אבימלך, ומי יהיה הגואל לנחלתו בשנת היובל.

כִּי הֵמַר שַׁדַּי לִי מְאֹדעריכה

נעמי מאשימה את אלוהים שהוא גרם לה לסבל ועשה את חייה מרים.
לא כל כך נאה להאשים את אלוהים בצרות שקורות לאדם. צרות קורות, כך מנהג העולם. אלוהים היה יכול להציל אותם, אבל העדיף לא להתערב. אולי היה לאלוהים תוכנית חשובה יותר - לידת דוד המלך, אבל גם זה לא מחייב שאלוהים פגע והרג את אלימלך ובניו רק כדי ליצור את דוד - פשוט כך קרה.

למעשה נעמי מסיתה נגד אלוהים וזאת עבירה חמורה שעונשה סקילה (דברים יג ז-יא), אולם היא לא מסיתה לעבוד לאלים אחרים, וכולם מבינים את סיבלה ויודעים שאין לשפוט אדם בצערו. בעתיד דוד ישתמש בחוק הסקילה הזה כדי להכות בגולית באבן, כסקילה, על שגולית הסית את בני ישראל לעזור אל אלוהים ואת מלכם שאול (שמואל א יז י).