ביאור:רות א טז

רות א טז: "וַתֹּאמֶר רוּת: אַל תִּפְגְּעִי בִי לְעָזְבֵךְ, לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ, כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ, וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין, עַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:רות א טז.


עַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָיעריכה

וַתֹּאמֶר רוּתעריכה

למעשה זאת הפעם הראשונה שאנו שומעים את רות. כאשר שתי הכלות אמרו "כִּי אִתָּךְ נָשׁוּב לְעַמֵּךְ" (ביאור:רות א י) זאת היתה ערפה שדיברה, כי כאן אנו רואים שרות לא אומרת 'עמך' אלא 'עמי'.

אַל תִּפְגְּעִי בִי לְעָזְבֵךְ, לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְעריכה

צעד ראשון: הגנה.
רות מבקשת שנעמי לא תמשיך לפגוע בה. ייתכן שהיו דברים נוספים שנעמי ידעה על רות והיתה יכולה להתקיף ולהעליב אותה לשוב למשפחתה. רות יודעת שהמואבים מתועבים בעייני בני ישראל. היא לא רוצה לשמוע על עתיד רע הצפוי להן ביהודה, וסכנות הדרך כאשר שתי נשים בודדות הולכות בדרך ליהודה.

במשפט הבא רות אומרת: "בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת" (ביאור:רות א יז) והיא לא מדברת רק על מוות מזקנה, בעתיד הרחוק. היא מדברת גם על הסכנה המידית, בדרך.

כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ, וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִיןעריכה

צעד שני: הבטחה לעתיד. יצירת אימון.
כפי שהעורך אמר לנו את דעתו, "וְרוּת דָּבְקָה בָּהּ" (ביאור:רות א יד). רות נשבעת שהיא תהיה מסורה לנעמי בצורה מוחלטת - דבוקה בה, מסירות אילאית.
רות משאירה לנעמי להוביל ולעשות את ההחלטות. היא רק תלך אחריה ואיתה, ולא תסטה מהדרך לחפש דבר לעצמה. יום ולילה היא תדבק בנעמי.

עַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָיעריכה

(קטע כל כך מרגש שבא לבכות.)
צעד שלישי: הצהרת נאמנות.
רות אומרת את ההצהרה המדהימה הזאת, "עַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי". רות ראתה את משפחת בעלה. היא למדה מנעמי להיות נעימה ונאמנה. היא ראתה את הסבל שירד על נעמי, ובכל זאת היא מודעת לגדולת אלוהים ולגדולת העם שהוא בחר ויצר להיות אור לגויים כדי ללמד את תורתו. סביר שנעמי סיפרה לה את סיפורי האבות, את כל האמת המרה וכל גדולת השם. רות למדה על פלאי יציאת מצרים, והשיבה לארץ המובטחת. היא למדה גם על לוט ומשפחתו שהקימו את העמים התקיפים של מואב ועמון ועל הבטחת אלוהים לתת להם נחלה. אבל היא ראתה שבני ישראל הם המרכז, ולשם היא שאפה ללכת ולהצטרף.

רות גם היתה צריכה לבטל את דברי ערפה בשמה. היא היתה חייבת להגיד שהיא לא מסכימה עם ערפה שבני ישראל הם לא עמה. בהצהרה החזקה הזאת, רות הראתה את כוונתה האמיתית.

רות מכירה שאלוהי אברהם היה אלוהי לוט, אביה הקדום. היא יודעת שהמקור נמצא בבני ישראל, והיא רוצה לשוב לחיק עמה ומשפחתה לפני הפרוד בין לוט ואברם.