ביאור:רות א ד

רות א ד: "וַיִּשְׂאוּ לָהֶם נָשִׁים מֹאֲבִיּוֹת: שֵׁם הָאַחַת עָרְפָּה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית רוּת. וַיֵּשְׁבוּ שָׁם כְּעֶשֶׂר שָׁנִים."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:רות א ד.


וַיִּשְׂאוּ לָהֶם נָשִׁים מֹאֲבִיּוֹתעריכה

וַיִּשְׂאוּ לָהֶםעריכה

אלימלך מת, מזקנה מחלה או צער. נעמי נשארה עם שני בניה.
הבנים גדלו (כבני 18-20) ונשאו לעצמם נשים, פחות או יותר באותו הזמן.
לא נאמר שנעמי הביאה להם כלות, ככתוב על הגר: "וַתִּקַּח לוֹ אִמּוֹ אִשָּׁה, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (ביאור:בראשית כא כא), ורבקה שלחה את יעקב לקבל אישה מאחיה, לבן (ביאור:בראשית כז מו). אפשרי שנעמי היתה יכולה להביא להם נשים מיהודה, אבל כנראה שלא היה לה כסף לקחת אישה, או שמשפחה בבית לחם יהודה לא היתה נותנת לה כלה לבניה במואב. ניתן להבין שהם לא היו עשירים והתבישו לשוב ליהודה כדי להתחתן.
לא נאמר שנעמי אישרה את הנשואין. הבנים פשוט הלכו ובחרו להן כלות ונשאו אותן. למעשה כך גם עשה יהודה כשלקח לו אישה (ביאור:בראשית לח ו) ללא בקשת אישור מיעקב. כך גם עשה עשו, ככתוב: "וַיְהִי עֵשָׂו בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה, וַיִּקַּח אִשָּׁה" (ביאור:בראשית כו לד), ובמקרה הזה זה היה למורת רוחן של הוריו.

כיוון שמשה העניש בנים של נשואי תערבות עם בני מואב עד דור עשירי (ביאור:דברים כג ד), ניתן להבין, שבזמן חתונתם, בני אלימלך לא התכוונו לשוב אי פעם ליהודה.

וַיִּשְׂאוּעריכה

עבד אברהם נשא, לקח, הרכיב את רבקה על הגמל והביא אותה ליצחק ככלה. סביר שהמילה לשאת אישה מקורה מהפעולה להרים, לקחת, לשאת, להראות בעלות.
לא נאמר שנעשתה מסיבת נשואין. ושמות הכלות לא כללו את שם אביהן בכבוד.
עבד אברהם שילם למשפחה, ונתן מתנות לרבקה. גם יצחק העניק לרבקה את אוהל אימו (ביאור:בראשית כד סז). לא נאמר שהכלות קיבלו דבר. ערפה לא לקחה איתה רכוש כאשר היא עזבה את נעמי, ורות לא הביאה איתה רכוש ליהודה.

שֵׁם הָאַחַת עָרְפָּה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית רוּתעריכה

לפי סדר השמות ניתן להבין שערפה היתה הכלה הראשונה שנשאה, אולם רות, למרות שהיא היתה הכלה השניה נשאה לבן הבכור, מחלון, כפי שבועז טוען: "רוּת הַמֹּאֲבִיָּה אֵשֶׁת מַחְלוֹן" (ביאור:רות ד י). כיוון שמחלון היה הבכור, לפי סדר השמות "וְשֵׁם שְׁנֵי בָנָיו מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן" (ביאור:רות א ב), בנה קיבל את הכבוד להיות בכורו של אלימלך ובניו. לבועז היה חשוב שאלימלך ימות ראשון, שרות תהיה אישתו של בכור בניו, מחלון, ושכליון הצעיר ימות ראשון ללא אישה וללא ילדים, כי כך כל הרכוש של אלימלך נשאר לגאולה ויבום בידי רות בלבד. ניתן לראות שכך חשב בועז כי הוא השמיט את ערפה, ושם את סדר האחים שמתו "לְכִלְיוֹן וּמַחְלוֹן" (ביאור:רות ד ט), הצעיר מת ראשון.

  • עָרְפָּה - השם מיצג את מה שהיא תעשה בעתיד - היא נשקה את נעמי, בכתה, פנתה עורף לנעמי, הלכה, ולא הסתכלה אחורה (ביאור:רות ב יד).
  • רוּת - שם פשוט. כפל האותיות ר' ות' אולי רומז לתמר שהיתה האם של פרץ, בכורו של יהודה ביבום, אביו של בועז.

וַיֵּשְׁבוּ שָׁם כְּעֶשֶׂר שָׁנִיםעריכה

לא ברור אם:

  • נעמי, בניה וכלותיה ישבו שם עשר שנים לאחר הנשואין של הבנים.
  • הזמן הכולל מאז שאלימלך הגיע למואב, מת, בניו התחתנו וחיו עם נשותיהן היה כעשר שנים.

קשה להאמין ששני בנים, נשואים לשתי כלות לאחר עשר שנות נשואין, לא יהיה להם ילדים, והם לא יחפשו נשים נוספות כדי לזכות בבן. לכן סביר שעשר שנים זה הזמן הכולל של שהייתם של משפחת אלימלך במואב. לפי זה הכלות היו נשים צעירות שרק התחתנו, ותוך זמן קצר הבנים מתו.

נָשִׁים מֹאֲבִיּוֹתעריכה

בספר דברים משה כתב: "לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יְהוָה, גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי, לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְהוָה עַד עוֹלָם" (ביאור:דברים כג ד), וזאת במקביל לאיסור על ממזר לבוא בקהל אדוני (דברים כג ג). משה מסביר את החוק בגלל שמואב ועמון הזמינו את בלעם לקלל את בני ישראל. לא ברור למה עמון כלול, הן אין הוכחה שעמון היה מעורב בסיפור בלעם.

ניתן להבין שהיתה רתיעה חזקה ותעוב לנשואים עם בני מואב ועמון. ייתכן שזה נבע מהסלידה העמוקה למעשה לוט עם בנותיו, שהולידו את מואב ועמון. הפרוש שהחוק מגביל רק גברים לבוא בקהל בני ישראל, אבל לנשים מואביות מותר ללדת בנים לבני ישראל, נראה חלש ביותר, הן גם לבנים כאלה אסור לבוא בקהל אדוני עד דור עשירי.

כדי להבין את תגובת הגואל, "פְּלֹנִי אַלְמֹנִי" (ביאור:רות ד א) בדבריו: "לֹא אוּכַל לגאול (לִגְאָל) לִי, פֶּן אַשְׁחִית אֶת נַחֲלָתִי" (ביאור:רות ד ו), צריך להבין שהוא לא מדבר רק על נחלתו ואדמת משפחתו לפי חוקי ירושה ושנת היובל, אלא שהוא מגיב לדברי בועז: "בְּיוֹם קְנוֹתְךָ הַשָּׂדֶה מִיַּד נָעֳמִי, וּמֵאֵת רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֵשֶׁת הַמֵּת" (ביאור:רות ד ה), וכך, כאשר בועז מדגיש שרות היא מואביה, הגואל מבין שבניו, עד דור עשירי יסבלו ולא יבאו בקהל אדוני, ומשנה את הסכמתו הקודמת לגאול.

בועז כנראה לא הקפיד על חוק האיסור, חשק באישה היפה והחרוצה, ורצה לקבל דרכה את נחלתו של אלימלך, בשנת היובל, וכך הוא שבר את החוק הזה שהביא להולדתו של דוד המלך. גם שלמה המלך לא הקפיד על החוק, ואשתו, נעמה העמונית, היתה אימו של יורשו, רחבעם המלך (מלכים א יד כא).