קטגוריה:שמות יב לד
נוסח המקרא
וישא העם את בצקו טרם יחמץ משארתם צררת בשמלתם על שכמם
וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל שִׁכְמָם.
וַיִּשָּׂ֥א הָעָ֛ם אֶת־בְּצֵק֖וֹ טֶ֣רֶם יֶחְמָ֑ץ מִשְׁאֲרֹתָ֛ם צְרֻרֹ֥ת בְּשִׂמְלֹתָ֖ם עַל־שִׁכְמָֽם׃
וַ/יִּשָּׂ֥א הָ/עָ֛ם אֶת־בְּצֵק֖/וֹ טֶ֣רֶם יֶחְמָ֑ץ מִשְׁאֲרֹתָ֛/ם צְרֻרֹ֥ת בְּ/שִׂמְלֹתָ֖/ם עַל־שִׁכְמָֽ/ם׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | וּנְטַל עַמָּא יָת לֵישְׁהוֹן עַד לָא חֲמַע מוֹתַר אָצְוָתְהוֹן צְרִיר בִּלְבוּשֵׁיהוֹן עַל כַּתְפֵיהוֹן׃ |
ירושלמי (יונתן): | וּנְטַל עַמָּא יַת לֵישֵׁיהוֹן עֲלוֹי רֵישֵׁיהוֹן עַד דְּלָא אַחְמָע וּמִן דְּמִשְׁתַּיֵּיר לְהוֹן מִן פַּטִּירֵי וּמְרִירִי סוֹבָרוּ צְרִיר בִּלְבוּשֵׁיהוֹן עַל כַּתְפֵיהוֹן: |
ירושלמי (קטעים): | מוֹתָר פִּסְחֵיהוֹן קְטִירִין בְּשׁוֹשִׁיפְהוֹן יְהָבִין עַל כִּתְפֵּהוֹן: |
רש"י
"משארותם" - שירי מצה ומרור (מכילתא)
"על שכמם" - אע"פ שבהמות הרבה הוליכו עמהם מחבבים היו את המצות (מכילתא)
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
מִשְׁאֲרֹתָם – שִׁיּוּרֵי מַצָּה וּמָרוֹר (מכילתא כאן).
עַל שִׁכְמָם – אַף עַל פִּי שֶׁבְּהֵמוֹת הַרְבֵּה הוֹלִיכוּ עִמָּהֶם, מְחַבְּבִים הָיוּ אֶת הַמִּצְוָה (שם).
רשב"ם
משארותם: הוא הכלי שנותנין בו הבצק, וזה מוכיח ברוך טנאך ומשארתך, כשם שהטנא הוא הסל שנותנין בה את הפרי, כן משארתך כלי שנותנין בו את העיסה, וזהו ברכת הכלים שיהו מלאים פירות ועיסה:
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
משארותם שירי מצה ומרור ואמרי לה שירי פסחים שנאמר ולא תותירו ממנו עד בקר.
על שכמם. הרבה בהמות היו להם שכן כתוב מקנה כבד מאד, אלא שהיו מחבבים את המצות.מדרש מכילתא
• לפירוש "מדרש מכילתא" על כל הפרק •
משארותם אלו שירי מצה ומרור. אתה אומר כן, או אינו אלא שירי פסחים? כשהוא אומר לא תותירו ממנו עד בקר, הרי שירי פסח אמור, ומה אני מקיים משארותם צרורות בשמלותם - אלו שירי מצה ומרור. צרורות בשמלותם על שכמם. ר' נתן אומר [וכי] לא היתה שם בהמה? והרי כבר נאמר וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר, ומה תלמוד לומר על שכמם - אלא שהיו מחבבין את המצות.
מלבי"ם - התורה והמצוה
פג. וישא העם את בצקו טרם יחמץ , משמע שרצו להחמיצה, רק שלא הספיק השעה, כמו שאמרו במכילתא שלא הספיקו לחמצה. ומזה משמע שמה שאמר ר' יסוי הגלילי לקמן ( בא קג ) שבמצרים לא נהג איסור חמץ רק יום אחד, היינו יום ארבעה עשר והלילה שלאחריו.
וזה נראה משני טעמים א] שקודם מתן תורה היה הלילה הולך אחר היום כמו שדברתי על זה במקום אחר, ב] שבקדשים הלילה הולך אחר היום כמו שלמדנו בחולין (דף פג). ובודאי היה אזהרת חמץ מיום י"ד דהא אטור לשחוט את הפסח על החמץ. והרי במה שחשב במשנה (פסחים דף צו) דברים שבין פסח מצרים לפסח דורות, לא חשב שפסח מצרים נשחט על החמץ.
ואם כן מבואר שהיו אסורים בחמץ משש שעות ולמעלה. דר' ישמעאל מוכיח למעלה ( בא כו ) ופסחים (דף ה) דחמץ אסור משש שעות ולמעלה, מן לא תשחט על חמץ דם זבחי . ועל זה אמרו ולא יאכל חמץ, היום הינו יום י"ד ולילה שאחריו, שבלילה התחלה יציאתם. ועל זה אמרו בראשון בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצות , כי אז ליל ט"ו היה נחשב ליום ארבעה עשר [ומסלק קושית התוס' בברכות (דף ט ע"ב)]. ועל כן רצו להחמיץ העסה ולא הספיק השעה.
אולם המפרשים פרשו דברי ר' יוסי הגלילי שמה שנאמר פסח מצרים אין חמוצו נוהג אלא יום אחד, היינו יום ט"ו שבו יצאו. ולפי זהו צריך לומר שמה שנאמר שלשו את העסה, ולא הספיקו לחמצה היינו שלשו על מנת לאפותה מיד טרם תחמץ, רק כי גורשו ממצרים ולא יכלו לאפותה. ומה שנאמר ולא הספיקו לחמצה זה היה בנס, ועל זה אמרו וכן לעת"ל. רוצה לומר שהיה רמז בזה שלא שלט בהם יצר הרע להחטיאם בדרך. וזה נמשל במשל החמצת העסה, כמו שאמרו גלוי וידוע שרצוננו לעשות רצונך, אלא שאור שבעסה מעכב. ובהשגחת ה' שבת מעיר הוא היצר הרע מלוש בצק עד חומצתו ולא נתחמצה העסה וכן לא שלט בם יצר הרע. וכן יהיה לעת"ל.
ומ"ש משארותם. פירש הראב"ע שהוא הכלי שבו העסה. כמו ברוך טנאך ומשארתך. ולמה שכתב בתרגום יונתן, שנאפה מחום השמש, יש לבאר ששמו העוגות בכליהם על שכמם נגד השמש נאפה כחום השמש שהיה בוער ביום ההוא. ובמכילתא פירש, משארותם הנשאר ממצה ומרור טענו על שכמם, ולא שמוהו על הבהמות משום חבוב מצוה. ור' יוסי הגלילי פירש משום שבהמותם היו טעונות כלי כסף וכלי זהב, ויש לפרש שעל זה אמר, ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו וכו', רצה לומר שלכן לא יכלו לטעון על הבהמות.
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמות יב לד.
האם בני ישראל התכוונו לאכול חמץ בפסח מצרים?
(שמות יב לד): "וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ; מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל שִׁכְמָם".
באותו לילה הכינו בני-ישראל בצק כדי לאפות להם צידה לקראת היציאה לדרך בבוקר, אולם כיוון שהמצרים גירשו אותם בלילה הם לא הספיקו לאפות את הבצק; ו כל אחד מ העם נשא את הבצק שלו טרם (לפני ש-) הספיק להחמיץ; ואת השאריות מסעודת הפסח שמו בצרור בתוך שמלות שאותן שמו על שכמם -
הקבלות
טרם יחמץ
המילים טרם יחמץ רומזות שבני-ישראל התכוונו לתת לבצק להחמיץ ולתפוח, אלא שהם לא הספיקו כי המצרים גרשו אותם: "המצריים לא הניחום לשהות כדי חימוץ" ( רש"י ) .
אולם, בתחילת הפרק, ה' אמר למשה שבני-ישראל צריכים לאכול את קרבן הפסח עם מצות ומרורים, (שמות יב ח): "וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה; צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת, עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ";
ובהמשך נאמר שבמשך שבעה ימים אסור לאכול חמץ, (שמות יב טו): "שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ, אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם; כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִעִי"; (שמות יב יט): "שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם, כִּי כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ";
האם בני ישראל התכוונו לעבור על מצוות ה' ולהכין להם חמץ?! כמה פירושים:
1. בחג הפסח הראשון הייתה מצוה לאכול מצה (שמות יב ח) , אבל לא היה איסור לאכול חמץ (שד"ל על שמות יב כא, על-פי הר"ן ובעל-הטורים) . ה' כמובן ידע שבצקם של בני ישראל לא יספיק להחמיץ, ולכן הוא אמר למשה מראש שבדורות הבאים יהיה אסור להם לאכול חמץ בפסח (שמות יב טו-יט) ; אך משה לא אמר זאת לישראל כשהיו במצרים ( שמות יב כא-כח ) , אלא רק אחרי שיצאו ממצרים ויכלו להבין את משמעותן של מצוות אלו ( שמות יג ג-י ) . בני ישראל התכוונו לאפות לחם חמץ, אך לא הספיקו - כפי שה' חזה מראש.
- אך לפי פירוש זה, לא ברור מדוע בני ישראל לא אפו חמץ כשהגיעו לסוכות; הרי כשהיו במצרים הם לא הספיקו לאפות שום דבר - לא מצות ולא חמץ - כי המצרים גירשו אותם; הם הוציאו ממצרים בצק לא אפוי ("ויישא העם את בצקו, טרם יחמץ"); וכשהגיעו לסוכות - כבר לא היו שם מצרים, ובני-ישראל יכלו לשבת בנחת בסוכות ולחכות שהבצק שהוציאו ממצרים יחמיץ.
2. בחג הפסח הראשון היה גם איסור לאכול חמץ, כמו בכל שאר השנים. משה אמר איסור זה לבני ישראל, כמו שאמר את כל שאר המצוות שה' מסר לו, גם כשזה לא נכתב בפירוש. בני ישראל אכן אפו מצות במשך הלילה בבתיהם שבמצרים. אך בחצות הלילה, כשהמצרים גירשו את בני ישראל ממצרים, היה בידם בצק שעדיין לא הספיקו לאפות. הנס הגדול של יציאת מצרים היה, שבני ישראל יצאו ממצרים כל-כך מהר, שהבצק שהם הוציאו ממצרים לא הספיק להחמיץ עד שהגיעו לחניה הראשונה שלהם (בסוכות - פסוק לז) , ושם, (שמות יב לט): "וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת, כִּי לֹא חָמֵץ; כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ, וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם"( פירוט ). לזכר הנס הגדול הזה אנו מבערים את החמץ מכל גבולינו למשך 7 ימים בשנה - סמל מוחשי למהירות הגדולה שבה יצאו בני ישראל ממצרים (ע"פ אברבנאל) .
משארותם צרורות בשמלותם
"משארותם - שירי מצה ומרור. על שכמם - אע"פ שבהמות הרבה הוליכו עמהם, מחבבים היו את המצות" ( רש"י ע"פ מכילתא) .
שמלה היא בד או בגד לנשים או גברים .
צרור בשמלה נזכר גם ב (משלי ל ד): "מִי עָלָה שָׁמַיִם וַיֵּרַד? מִי אָסַף רוּחַ בְּחָפְנָיו? מִי צָרַר מַיִם בַּשִּׂמְלָה? מִי הֵקִים כָּל אַפְסֵי אָרֶץ? מַה שְּׁמוֹ וּמַה שֶּׁם בְּנוֹ כִּי תֵדָע?"( פירוט ). להסבר הקשר בין הפסוקים ראו: צרור החיים .
מקורות ופירושים נוספים
תגובות
יש כאן אי דיוקים
במקרה הגעתי לפה, וקראתי ואני מעוניין לתקן ולשמוע דעתך, אראל,
ציטוט: ""כי לא (חמץ כי (גורשו ממצרים))" = "כי לא (חמץ), למרות ש(גורשו ממצרים)"; ראו לא כי = למרות.
פירוש זה אינו נכון.אלא:
כי לא= מכיוון ש, כן(אכן) לא
ולגבי ה"כי" השני, משמעו:
כי= מכיוון ש,
וההסבר הוא שהבצק לא החמיץ מכיוון שנתמהמהו עקב גירושם לאחר מכת בכורות- זוכרים? ויהי בחצי הלילה וה' היכה כל בכור בארץ מצרים....
בקיצר- נא לתקן ולהבין בצורה נכונה. זה פשוט מאוד.
- -- בני קו, 2015-04-14 04:03:49
וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ יהוה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל כֵּן צִוְּךָ יהוה אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת.
השבת היא זכר ליציאת מצרים אך שרשי השבת נטועים עמוק בימי בראשית
ככה גם המצות אשר הם זכר ליציאת מצרים אך המצות גם הם מימי בראשית
גם לוט אחי שרה אשת אברהם אפה מצות למלאכים במועד "חג המצות" בעת אשר ישב בסדום
בני ישראל נהיו לעם ליהוה בעת צאתם מארץ מצרים וטרם ידעו לשמוע בקולו
לכן אלהים בדרכו עזר לבני ישראל להקים את מצוות אכילת המצות כאשר גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה
- -- Daian Moshe, 2015-04-14 05:21:40
לגבי השבת קל להבין מדוע היא קשורה למעשה בראשית. אבל מה הקשר בין מצות לבראשית? מדוע היתה מצוה לאכול מצות מימי בראשית?
- -- Erel Segal Halevi, 2015-04-28 15:09:08
אלהים ברא את האדם מן האדמה בעת האביב
והמצות זה לחם האדם הראשון מימי בראשית
כי מנחת הלחם הראשון זה המצות קֹדֶשׁ קָדָשִׁים
ויקרא י יב: "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן וְאֶל אֶלְעָזָר וְאֶל אִיתָמָר בָּנָיו הַנּוֹתָרִים
קְחוּ אֶת הַמִּנְחָה הַנּוֹתֶרֶת מֵאִשֵּׁי יהוה וְאִכְלוּהָ מַצּוֹת אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ כִּי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא"
וככה אלהים "עזר" לבני ישראל להקים את מצוות המצות
שמות יב לט: "וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ
כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם"
בראשית יג י:
"וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה לִפְנֵי שַׁחֵת יהוה אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה כְּגַן יהוה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בֹּאֲכָה צֹעַר"
- כְּגַן יהוה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם *** כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם ***
וגם בעת גרוש האדם מגַן יהוה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם .......
- כְּגַן יהוה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם = כְּגַן עדן כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם *** וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ ***
- -- Daian Moshe, 2015-04-28 16:00:35
אבל כשאדם גורש מגן-עדן נאמר לו "בזעת אפיך תאכל לחם", ולא "בזעת אפיך תאכל מצות"...
- -- Erel Segal Halevi, 2015-04-30 14:09:23
שמות כט ב: "*** וְלֶחֶם מַצּוֹת *** וְחַלֹּת מַצֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן סֹלֶת חִטִּים תַּעֲשֶׂה אֹתָם"
גם מצות זה לחם = לחם עני
כשאדם הראשון בצאתו מגן-עדן הבין כי איבד את עושרו הגדול כי קולל בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם
לכן בראשית הימים באביב לא יכל לאכול לחם של עשירים לחם חמץ לכן אכל לחם עני
הָא לַחְמָא עַנְיָא דִּי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם [כְּגַן יהוה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם]
- -- Daian Moshe, 2015-04-30 14:29:56
ואני לתומי חשבתי שאם מתמהמהים עם הבצק אז הוא מחמיץ. וע"מ שלא יחמיץ צריכים לאפות אותו מייד כשנהיה בצק. אז לא ברור למה בנ"י יצאו עם בצק ולא עם מצות?
ולמה להכין בצק אם הם מגורשים ממצרים ואינם יכולים להתמהמה? האם לא קל יותר הקמח מהבצק? או שמא חששו שלא יהיה להם מים בדרך?
רגע, ולקחת עצי שיטים וארונו של יוסף כן היה להם זמן להתמהמה?
רק רגע, ומה עם וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות? אהה, זה יכול להיות שהיה לפני כן מאלו שהאמינו בכח ה' להביא מכת בכורות.
או קיי, אבל מה עם הלחם? למה לא הכינו לפני כן? אם ידעו על מכת בכורות, ידעו גם "בחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים"?
- -- יחיאל כהן, 2018-03-22 19:09:34
שאלות טובות. נראה שהסיבה היא שה' לא גילה לבני-ישראל את השעה המדוייקת שבה ייצאו ממצרים. הם ידעו שמכת בכורות תהיה בלילה אבל חשבו שהיציאה עצמה תהיה בבוקר, כמו שנאמר להם "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר", כך שיהיה להם מספיק זמן להכין אוכל טרי לדרך. באופן מפתיע המצרים גירשו אותם כבר באמצע הלילה. ראה כאן: [1]
- -- Erel Segal-Halevi, 2018-04-03 19:12:42
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-04-26.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "שמות יב לד"
קטגוריה זו מכילה את 10 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 10 דפים.