סוכה יא ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
בעינן כנף בשעת פתיל וליכא קמ"ל מיתיבי תלאן ולא פסק ראשי חוטין שלהן פסולין מאי לאו פסולין לעולם ותיובתא דרב אמר לך רב מאי פסולין פסולין עד שיפסקו ושמואל אמר אפסולין לעולם וכן אמר לוי פסולין לעולם וכן אמר רב מתנה אמר שמואל פסולין לעולם איכא דאמרי אמר רב מתנה בדידי הוה עובדא ואתאי לקמיה דמר שמואל ואמר לי פסולין לעולם מיתיבי תלאן ואחר כך פסק ראשי חוטין שלהן פסולין ועוד תניא גבי סוכה (דברים טז, יג) תעשה ולא מן העשוי מכאן אמרו הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסוס וסיכך על גבן פסולה היכי דמי אילימא בשלא קצצן מאי איריא משום תעשה ולא מן העשוי תיפוק ליה דמחוברין נינהו אלא בשקצצן וקתני פסולה וש"מ דלא אמרינן קציצתן זו היא עשייתן ותיובתא דרב אמר לך רב הכא במאי עסקינן דשלפינהו שלופי דלא מינכרא עשיה דידהו מכל מקום תלאן ואח"כ פסק קשיא לרב קשיא לימא כתנאי עבר וליקטן פסול דברי רבי שמעון בר יהוצדק וחכמים מכשירין סברוה דכ"ע לולב צריך אגד וילפינן לולב מסוכה דכתיב גבי סוכה תעשה ולא מן העשוי מאי לאו בהא קא מיפלגי דמאן דמכשיר סבר אמרינן גבי סוכה קציצתן זו היא עשייתן וגבי לולב נמי אמרינן לקיטתן זו היא עשייתן ומאן דפסיל סבר לא אמרינן גבי סוכה קציצתן זו היא עשייתן וגבי לולב נמי לא אמרינן לקיטתן זו היא עשייתן לא דכ"ע לא אמרינן גבי סוכה קציצתן זו היא עשייתן והכא במילף לולב מסוכה קמיפלגי מאן דמכשר סבר לא ילפינן לולב מסוכה ומאן דפסיל סבר ילפינן לולב מסוכה ואב"א אי סבירא לן דלולב צריך אגד כולי עלמא לא פליגי דילפינן לולב מסוכה והכא בהא קמיפלגי מר סבר צריך אגד ומר סבר אין צריך אגד ובפלוגתא דהני תנאי דתניא לולב בין אגוד בין שאינו אגוד כשר ר' יהודה אומר אגוד כשר שאינו אגוד פסול מ"ט דרבי יהודה יליף לקיחה לקיחה מאגודת אזוב כתיב התם (שמות יב, כב) ולקחתם אגודת אזוב וכתיב הכא (ויקרא כג, מ) ולקחתם לכם ביום הראשון מה להלן באגודה אף כאן נמי באגודה ורבנן לקיחה מלקיחה לא ילפינן כמאן אזלא הא דתניא לולב מצוה לאוגדו ואם לא אגדו כשר אי ר' יהודה כי לא אגדו אמאי כשר אי רבנן אמאי מצוה לעולם רבנן היא ומשום שנאמר (שמות טו, ב) זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות:
זה הכלל כל דבר שמקבל טומאה כו':
מה"מ אמר ריש לקיש אמר קרא (בראשית ב, ו) ואד יעלה מן הארץ מה אד דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ אף סוכה דבר שאין מקבל טומאה וגידולו מן הארץ הניחא למ"ד ענני כבוד היו אלא למ"ד סוכות ממש עשו להם מאי איכא למימר דתניא (ויקרא כג, מג) כי בסוכות הושבתי את בני ישראל ענני כבוד היו דברי ר' אליעזר ר"ע אומר סוכות ממש עשו להם הניחא לר"א אלא לר"ע מאי איכא למימר כי אתא רב דימי א"ר יוחנן אמר קרא (דברים טז, יג) חג הסוכות תעשה לך מקיש סוכה לחגיגה מה חגיגה דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ אף סוכה דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ
רש"י
עריכה
בעינן כנף בשעת פתיל - בשעה שפותלו שתולה בו הפתילים בעינן כנף אחד ולא שנים:
לעולם - ואפילו מפסקן לשנים לאחר קישור וקשיא לרב:
וסיכך על גבן פסולה - ול"ג בברייתא אם היה סיכוך הרבה מהן או שקצצן:
דשלפינהו שלופי - פשחן מן האילן עד שניתקן ומתוך שאין קציצתן ניכרת כל כך ששוכבין ראשי פשיחתן אצל האילן לא הוי עשיה מעלייא:
מ"מ תלאן ואח"כ פסק קשיא לרב - דמכשר:
כתנאי - אי אמרינן קציצתן זו היא עשייתן או לא:
עבר וליקטן - ענבי ההדס דתנן לקמן (ד' לב:) אם היו ענביו מרובין מעליו פסול דהוה ליה מנומר ולא הדר הוא ואם מיעטו כשר ואין ממעטין בי"ט דמתקן מנא להכשיר את הפסול וקתני בברייתא עבר על דברי חכמים שאמרו אין ממעטין בי"ט ולקטן בי"ט פסול:
סברוה - רבנן דבי מדרשא דבעו למישמע מינה דבלקיטתן זו היא גמר עשייתן פליג:
דכולי עלמא - תרוייהו הנך תנאי סבירא להו:
לולב צריך אגד - לאגוד שלשה המינין כאחד ושייכא בה עשיה:
וילפינן לולב מסוכה - בבנין אב מה מצינו בסוכה שיש בה מעשה והקפידה תורה על העשוי בפסול אף לולב כן:
לא ילפינן לולב מסוכה - לפסול בה את העשוי:
ואיבעית אימא - אם הוה סבירא להו לתרוייהו לולב צריך אגד ושייכא ביה עשיה דכולי עלמא דילפינן לולב מסוכה למיפסל ולקיטתן לאו זו היא עשייתן:
ר"ש סבר לולב צריך אגד - לאגוד שלשה המינים ושייכא ביה עשיה ועל כרחך מבעוד יום אגדו עם ענביו וכי לוקטו בי"ט הוה ליה מן העשוי:
לא ילפינן - לא למדוה ואין אדם דן גזירה שוה מעצמו אלא א"כ למדו מרבו ורבו מרבו עד משה רבינו ושמא מקראות הללו לא לדרוש גזירה שוה נכתבו:
ואנוהו התנאה לפניו במצות - סוכה נאה לולב נאה ציצית נאה:
ואד יעלה מן הארץ - שמע מינה עננים גידולי קרקע נינהו וסוכה מעננים ילפינן שהרי זכר לענני כבוד הוא כדכתיב כי בסוכות הושבתי ומתרגמינן ארי במטלות ענניי:
אין מקבל טומאה - דלא נאמרה טומאה אלא בכלים ואוכלין ומשקין ואדם וזה איננו אחד מאלה:
ענני כבוד היו - סוכות שאמר הכתוב שהושיבם במדבר:
סוכות ממש - מפני החמה בשעת חנייתן היו עושים סכות:
מאי איכא למימר - מי יאמר לנו שלא היו מסוככות בכלים ובגדים ועורות:
כי חגיגה - כל בהמה לרבי יוחנן גדולי קרקע הן שמן הקרקע גדילים וניזונין אבל דגים ומלח וכמהין ופטריות לאו גידולי קרקע נינהו וגבי מעשר קרינן להו לבהמות גידולי קרקע דאמר קרא (דברים יד) ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך וגו' מה הפרט מפורש פרי מפרי וגידולי קרקע וכו' ומיהו כיון דלא קמה מילתייהו דרבי יוחנן דהא פרכינן עלה אי מה חגיגה בעלי חיים וכו' וילפינן טעמא מגרנך ומיקבך לא סמכינן עלה לאכשורי לסכך בעורות דנהי דגידולי הארץ איקרי על שם שהארץ מגדלתן במרעה ופרנסה אבל גידולים מן הארץ לא אקרי אלא דבר הצומח מן הקרקע ולא בהמות דתניא בהשוכר את הפועלים (ב"מ ד' פט.) פועלים אוכלין בדבר שגידולו מן הארץ וגמר מלא תחסום שור בדישו מה דיש מיוחד דבר שגידולו מן הארץ כו' יצא החולב והמחבץ והמגבן אלמא לאו גידולין מן הארץ קרי להו תנא:
תוספות
עריכה
פסולין לעולם. כולהו אמוראי וכולה שיטתא כשמואל ולא אמר קציצתן זו עשייתן וגבי סוכה צריך נענוע:
דשלפינהו שלופי. קצת קשה דהא מפרש טעמא בברייתא משום תעשה ולא מן העשוי וי"ל אסמכתא בעלמא הוא אי נמי הכא מיירי כשנפשח ומעורה בקליפה ואין יכול להחיות לה כי ההיא דפ' העור והרוטב (חולין דף קכז:) דאע"ג דחשיב כתלוש מ"מ כיון דלא נקצץ לגמרי לא אמרינן זו היא עשיה:
דברי ר"ש בן יהוצדק. תנא היה ואפשר שזה הוא הנזכר בכמה מקומות בש"ס א"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק ואין זה הוא דפרק זה בורר (סנהדרין דף כו.) דקרנהו ריש לקיש רועי בקר ואמר להו ר' יוחנן אי קרינכו רועי צאן מאי עבידנא לכו דלא הוה מהדר ליה הכי אלא מוחה היה על כבוד רבו.:
והכא במילף לולב מסוכה קמיפלגי. והא דאיפלגו בעבר וליקטן ולא איפלגו בליקטן מערב י"ט דבעי לאשמועינן אין דיחוי אצל מצות כדאיתא בפרק לולב הגזול (לקמן דף לג.) א"נ משום דמעי"ט היה יכול לתקן לכתחילה להתיר אוגדו ולחזור ולאוגדו אי נמי כדפי' בקונטרס לקמן דנקט פלוגתייהו בי"ט למימר דבתר אוגדיה פליגי דהא בי"ט לא אגיד ליה:
לקיחה לקיחה לא ילפינן. בריש קדושין (דף ב.) ילפי' קיחה קיחה משדה עפרון אבל הכא לא ילפינן גזירה שוה דלקיחה:
מקיש סוכה לחגיגה. הכא מייתי קרא דחג הסוכות תעשה לך ולעיל (דף ט.) דאסרינן עצי סוכה משום דאיתקש לחגיגה מייתי קרא דחג הסוכות שבעת ימים לה':
וגידולו מן הארץ. בריש בכל מערבין (עירובין דף כז:) גבי מעשר שני דכתיב ונתתה הכסף בבקר ובצאן חשיב בהמה גידולו מן הארץ אבל בפ' השוכר את הפועלים (ב"מ דף פט.) גבי דיש ובפ"ק דקדושין (דף יז.) גבי הענקה לא חשיב בהמה גידולי קרקע דלגבי דבר היוצא מן הקרקע ממש כגון דיש וגידולין לאו יוצא מן הקרקע היא אלא שהיא גדילה מן הקרקע:
עין משפט ונר מצוה
עריכהמתוך: עין משפט ונר מצוה/סוכה/פרק א (עריכה)
עה א מיי' שם, טור ושו"ע או"ח סי' י"א סעיף י"ג:
ראשונים נוספים
מתוך: רבינו חננאל על הש"ס/סוכה/פרק א (עריכה)
ודחינן להאי דתני ר' חייא כגון שקישר ועשה מעשה אחר שפסק ביניהן והא אתא לאשמעינן מהו דתימא בעינן ענף נוטף בשעת נתינת פתיל בכנף הבגד וליכא. דהוא מתוח הוא ואינה ענף נוטף קמ"ל דלא חיישי'.
ת"ש תלאן ולא פיסק ראשי חוטין שלהן פסול מאי לאו פסול לעולם. ומשני רב פסולה עד שיפסיקו ולוי תני פסולה לעולם אמר רב מתנה בדידי הוה עובדא ואמר שמואל פסולה לעולם. ואע"ג דמשני רב בהודלי' על הגפן וכו' דשלפינהו שלופי [דלא מנכרא] עשיה דידהו ולפיכך קתני פסולה כו' קיי"ל פסולה לעולם. חדא דהא לוי ושמואל פליגי עליה דרב והם רבים לגביה. ותוב דהא עלתה ליה בקושיא ואתינן לאוקמי שמעתא דרב כתנאי ר"ש בר' [יהוצדק] דא' עבר וליקט ביו"ט הענפים של הדס כגון שהיו ענביו מרובין מעליו אע"פ דמיעטו היום בפסילתו עומד דילפינן לולב מסוכה. ת"ק דפסיל כשמואל ולוי חכמים שמכשירין כרב דאמר קציצתן זו היא עשייתן.
ודחינן לא כ"ע והן ת"ק וחכמים כולהו סבירא להו גבי סוכה בעינן מעשה לשם סוכה (דמובא) דקיי"ל תעשה ולא מן העשוי ולא אמרינן קציצתן זו היא עשייתן. אלא בהא פליגי ת"ק סבר ילפינן לולב מסוכה כשם דלגבי סוכה לא אמרינן קציצתן זו היא עשייתן כך גבי לולב לא אמרינן לקיטתן זו היא עשייתן וחכמים סברי הני מילי סוכה אבל לולב אמרינן לקיטתן זו היא עשייתן. איבעית אימא בהא פליגי ת"ק סבר לולב צריך אגד. ואגודתו זו היא עשייתו. ויליף לולב מסוכה.
וחכ"א לולב אין צריך איגוד ולקיטתו זה הוא עשייתו וכפלוגתא דהני תנאי חכמים דמכשירי אם מיעטו כת"ק דתני לולב בין אגוד בין לא אגוד כשר ואוקימנא נמי דהא דתניא סתמה לולב מצוה לאוגדו לא אגדו כשר כרבנן דמכשרי כשאינו אגוד אבל מצוה לאוגדו משום זה אלי ואנוהו ות"ק דתני עבר וליקטו פסול כר' יהודה דתני אגוד כשר שאינו אגוד פסול. וסוגיא כרבנן.
זה הכלל [כל דבר] שאינו מקבל כו' פירוש אליבא דר' אליעזר דאמר הא דכתיב כי בסוכות הושבתי אותם סוכות ענני כבוד היו. בעינן סוכה כעין אותם הסוכות מה ענני כבוד שהן עולים מן הקרקע ואין מקבלים טומאה כדכתיב ואד יעלה מן הארץ הנה הענן שהוא גדולי קרקע ואינו (ככלי) המקבל טומאה אף סוכה כמו כן בעינן שפיר. אלא לר' עקיבא דאמר סוכות ממש היו מנא ליה דבר שגידולו מן הארץ ואינו מקבל טומאה ואתינן לפרושא מהאי קרא מדכתיב חג הסוכות (המצות) .
היכי דמי אלימא בשלא קצצן מאי אירי' משום תעשה ולא מן העשוי ת"ל דמחוברין נינהו: לפום האי לישנ' משמע דפסול' דאיכא במחובר לאו משום תעשה ולא מן העשוי הוא ותמיה מלתא א"כ מהיכא נפיק פסוליה ומ"ט דהא גידולו מן הארץ ואינו מקבל טומאה ואע"ג דאיכא למימר דדומי' דפסולת גורן ויקב בעי' שהוא תלוש מ"מ מ"ט פסל ר"ח למחובר טפי מתלוש דכותיה ונראה לומר דפסול מחובר היינו משום תעשה ולא מן העשוי דאלו מחובר דנפיק מגורן ויקב לא נעשה בו מעשה כלל מתחלתו לשום ענין אבל תלוש שנעשה בו מעשה אדם לשם דירה וכיוצא בו הוי ס"ד דכשר כל היכא דהוי דומי' דגורן ויקב שגדולו מן הארץ ואינו מקבל טומאה ואת' קרא ואסרום והיינו דפרכי' הכא מאי אירי' משום תעשה ולא מן העשוי ת"ל משום מחובר דפסול טפי שהוא מן העשוי מעצמו שלא נעשה בו מעשה כלל כתלוש.
אמר לך כגון דשלפינהו שלופי דלא מנכר עשיה דידהו: מסתברא דהא ודאי כיון שקצצן לגמרי עד שאינם יונקים כלל ה"ל תלושין גמורין אע"פ שמחוברין קצת במקום עיקרן באילן לאו כלום היא וה"נ איכא למימר דקציצתן שהוציאתן מהכשר לפסול זו היא עשייתן מדאורייתא אליבא דרב אלא דהשתא הכי קאמרינן דאע"ג דמדאורייתא כשרה פסולה מדרבנן משום דלא מינכר' עשיה דידהו ודמיא מן העשוי וקרא דנקיט מתנית' מדרבנן וקרא אסמכת' בעלמא משום תעשה ולא מן העשוי שאמרה תורה הפריזו חכמים ואסרו אף זו משום דלא מנכר' עשיה דידהו איכא נוסחי דגרסי בסיום פירכא דפרכי' לרב מקמי האי פירוק' אמר לך רב ולטעמיך תקשי לך מתני' דתנן או שקצצן כשרה אלמא קציצתן זו היא עשייתן ולא דייק דמאי קושיא הא אוקמה שמואל דהיינו בשנענע ובנוסחי דוקאני ל"ג ליה אלא ה"ג אמר לך רב כגון דשלפינהו שלופי.
לימא כתנאי עבר ולקטן: פי' הדס שענביו מרובין מעליו אין ממעטין אותו בי"ט דקא מתקן מנא דמעיקר' פסול והשתא כשר ואם עבר ולקטן ולא נעשה בו שום מעשה אחר הכשרו פסול דברי ר"ש בן צדוק וחכמים מכשירין סברוה דכ"ע וכו' דכ"ע לא אמרינן קציצתן זו היא עשייתן פי' בכלהו אוקימתי מוקים לה דהכי דינ' לכ"ע כשמואל משום דהלכת' כותיה דאלו רב הא אתותב וכ"ע פליגן עליה.
והכא בלולב צריך אגד קמיפלגי מר סבר צריך אגד: פי' וכיון דלא אגדי' בתר הכשר דידיה ה"ל מן העשוי ומ"ס א"צ אגד ולית ביה שום מעשה לעכב שלא יהא מן העשוי ובפלוגת' דהני תנאי דתני' לולב בין אגוד בין אינו אגוד כשר ר"י אומר אגוד כשר שאינו אגוד פסול ואסיקנ' לכ"ע אזוב של מצרי' צריך אגד דכתיב ביה ולקחתם לכם אגודת אזוב ובהא פליגי ר"י ס' ילפינן קיחה קיחה מהתם מה להלן צריך אגד אף כאן צריך אגד ורבנן סברי לא ילפינן קיחה קיחה מהתם דלא גמרי להאי ג"ש וקשיא לן דהכא משמע דאזוב צריך אגד ואם לא אגדו פסול דומיא דלולב דגמר מינה ר' יהודה הכא ואלו התם במסכת פרה תנן אזוב שיש לו ג' קלחים כאחד מפסגן ואוגדן פסגן ולא אגדן אגדן ולא פסגן לא פסגן ולא אגדן כשר אלמא אין אגד מעכב בהן תירץ מורי נר"ו דב' מיני אגד הם אגד בחוט והשני אגד ביד שיטלם כלם כאחד ויהיו בידו לאגודה וכי אמרינן התם מצוה לאגדן ואם לא אגדן כשר היינו בחוט ודאמרינן הכא דאזוב צריך אגד היינו אגד בידו ובהא הוא דקאמר ר"י דלולב שאינו אגוד שלא נטל כל שלשת המינין באגודה אחת בידו אלא בזה אחר זה פסול כלומר שלא יצא בו ומאי דקאמר לישנא דפסיל משום דכל אחד בפני עצמו פסול לצאת בו ואינו נכשר עד שיאגד עם חברו ביד ורבנן סברי דאפי' לא אגדם ביד אלא שנטלם בזה אחר זה כשרה וקי"ל כרבנן דלולב אין צריך אגד ואם כן שמעינן שאפי' נטלן זה אחר זה כל אחד בפני עצמו יוצא ובלבד שיהיו כולן לפניו אבל לכתחלה מצוה לאגדו ביד או בחוטין משום זה אלי ואנוהו. ומסתברא לי דמהא ליכא למשמע מינה דלעולם אימא לך דאגד דאמרי' הכא היינו דאינו אגוד בחוט ולרבי יהודה פסול דגמרינן מאזוב ולרבנן כשר אף על פי שאינו אגוד בחוט אבל אגוד ביד בעינן אפילו בדיעבד והא דמשמע במסכת פרה באזוב אין צריך אגד י"ל דלא קשיא דהכא איירינן באזוב דמצרים דבדידיה כתיב קיחה והוא צריך אגד בחוט כדכתיב אגודת אזוב ומתניתין דמסכת פרה באזוב דפרה דלא ילפי' קיחה קיחה לגבי לולב דהא באזוב דפרה לא כתיב בה אגודה ועוד דפריך כמאן אזל' הא דתניא לולב מצוה לאגדו לא אגדו כשר אי כר"י היכי קתני לא אגדו כשר דילמא שלא אגדו בחוט ש"מ דרב יהודה פוסל כשלא אגדו בחוט אע"פ שאגדו ביד והיינו דקשיא ליא מתניתא דקתני לא אגדו כשר וצ"ת.
ואי רבנן מאי מצוה: פי' דליכא למימר דמצוה לאוגדו לכתחלה מן התורה אלא דיעבד אם לא אגדו כשר דהא כל בדאורייתא לא שאני לה בין לכתחלה בין בדיעבד ופרקינן דהיינו מצוה מדרבנן משום שנאמר זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות.
מתני' זה הכלל כל דבר המקבל טומאה ואין גדולו מן הארץ אין מסככין בו: כך הגירס' במשניות המדוייקות וכן עיקר דהא ודאי לא מצי למתני כל דבר שגדולו מן הארץ ואינו מקבל טומאה מסככין בו דהא לאו בכלל' דוקא הוא דהא איכא מחובר ונסרין וחבילין שגידולן מן הארץ ואינן מקבלין טומאה ואין מסככין בהן אבל השתא הוא מתני כלל' דוקא דאע"ג דאיכא פסולי אחרינא דלא הוו מהאי אפי' הכי כלל' הכא הוא דוקא והאי דקתני זה הכלל איידי דקתני הדלה עליה את הגפן דהוי סכך פסול נקט זה הכלל מיהו אין זה דומה לזה כלל דאמרי' בעלמא דבעלמא הוי הכלל מעין הפרט ואלו הכא אין הכלל מעין פסול הפרט דקתני מעיקרא אלא דשו' בפסול' בלחוד ולא בטעמא. ויש עוד זה הכלל בענין שלישי שאין הכלל מרב' כלום על הפרט דקתני אלא דהוי סימנ' בעלמא כדאיתא במסכת מגילה.
חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדים אין מסככין בהם: פי' הני כשרים לסכך מדאורייתא דהא גדולן מן הארץ ואין מקבלין טומאה אלא דרבנן פסלינהו משום גזירות אוצר דה"ל תעשה ולא מן העשוי וכבר פירשתי דמאי דאמרינן ולא מן העשוי אין פירושו ולא מן העשוי שלא לשם מצוה דהא סוכה לא בעינן לשמה ואית בה משום תעשה ולא מן העשוי והיינו מן העשוי בפסלות כגון ציצית שנעשו קשריו קודם פסיקת חוטין וסוכה שסככה במחובר וכן סוכה שנעשית מתקר' הבית או מחבלים שנתנן לגג לאוצר בפסלות היא דבעינן סוכה לשם צל ואילו תקרת הבית לשם דירה וחבלים בגג ניתנו לייבשם ולא לצל כדקתני בברייתא לקמן בהדי' מפני מה אמרה חבילי קש כו' והאי פיסולה דאורייתא ולהכי גזרו רבנן בכל חבילין וגזרו נמי בנסרים משום גזרת תקרה וכן החוטט בגדיש פיסולה דאורייתא הוא שלא נעשה סכך זה מתחלתו כשהגדישו לשם צל אלא לאסוף עמרים שלו אבל סוכת גנב"ך כשרה שנעשית לשם צל מבואר בעיני אלא שראיתי גדולים טועים בדבר זה.
ואם התירן כשרות: פירוש כולן כשרות ואפי' אותן שהניח לייבש דהא עבד בהו מעשה בכשרות לשם צל וכלן כשרות לדפנות יש שפרשו בשאינו סומך עליהם דאסור לסמוך בדבר שאין מסככין בו גזירה שמא יסכך בהם כדאי' לקמן במכלתין ואין צורך אלא מתניתין כפשטא דבזו שאיסורן מדרבנן לא גזרו סמיכה ואפי' כשפסול לסכך מן התורה לא גזור רבנן אלא בדבר שדרך בני אדם לסמוך בכותלים אע"פ שעפר פסול לסכך כדבעי' למימר קמן מפי מורי הרב נר"ו.
מה"מ אר"ש בן לקיש דאמר קרא כו': מקיש סוכה לחגיגה מה חגיגה דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארן אף כל דבר שאינו מקבל טומאה וגדולו מן הארץ תמי' מלתא דהכא משמע דבעלי חיים חשיב גדולו מן הארץ והכא נמי משמע הא דתניא ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך כלל בבקר ובצאן ביין ובשכר פרט ובכל אשר תשאלך חזר וכלל כלל פרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש פרי מפרי וגדולי קרקע אף כל פרי מפרי וגדולי קרקע ואלו בעלמא אמרינן דבעלי חיים לא הוו גדולי קרקע דאמרי' בפ"ק דקדושין גבי הענקת עבד עברי אי כתב רחמנא צאן ולא כתב גורן ה"א בעלי חיים אין גדולי קרקע לא כתב רחמנא גורן ואי כתב רחמנא גורן הוה אמינא גדולי קרקע אין בעלי חיים לא כתב רחמנא צאן. ואמרינן נמי בפרק השוכר את הפועלים מה דיש מיוחד שהוא גדולי קרקע אף כל שהוא גדולי קרקע יצא החולב והמגבן ואמרינן בברכות פרק כיצד מברכין על דבר שאין גדולו מן הארץ כגון בשר בהמה חיה ועוף ודגים אומר שהכל. ותירוצן של דברים דגדולי קרקע נאמר על שני פנים הא' גדולי קרקע ממש שצומח ויונק מן הקרקע כגון פירות וכל דבר צומח ואין בכלל זה בעלי חיים ואינו ראוי לקרותן פרי האדמה ולפיכך אמרו עליהם שהכל והשני דבר שהוא גדל ורבה על ידי הארץ אבל אינם יונקים ממנו וזה נאמר על ב"ח ואינו ראוי ליאמר על הצומח ולפיכך כל שאמרה תורה בפרט פירות וב"ח כגון מעשר אתו מינייהו כל שני מיני גדולי קרקע אבל כל שלא כתב אלא אחד מהם לא אתי אידך מיני' והיינו הנהו דמסכתא קדושין ודבב' מציע' והא דהכא נמי אתינן למימר מעיקרא דנילף מחגיגה שהוא כל גדולי קרקע ואפי' הצומח ולהכי פרכינן ליה דלא אפשר דלא ילפי' מינה אלא בעלי חיים בלחוד והיינו דפרכינן אימ' חגיגה בעלי חיים אף סוכה נמי ב"ח וזה מבואר ונכון.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה