קטגוריה:משלי לא כז
צופיה הליכות ביתה ולחם עצלות לא תאכל
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ וְלֶחֶם עַצְלוּת לֹא תֹאכֵל.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
צ֭וֹפִיָּה הילכות הֲלִיכ֣וֹת בֵּיתָ֑הּ
וְלֶ֥חֶם עַ֝צְל֗וּת לֹ֣א תֹאכֵֽל׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
צ֭וֹפִיָּה הֲלִיכ֣וֹת בֵּיתָ֑/הּ וְ/לֶ֥חֶם עַ֝צְל֗וּת לֹ֣א תֹאכֵֽל׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים:
• ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
רש"י
"צופיה" - היא בביתה נותנת לב על צורכי בני ביתה, איך ינהגו באמת וצניעות.
לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):
"צופיה הליכות ביתה" - התורה מלמדתם דרך הטוב לפרוש מעבירה.
רלב"ג
"צופיה". תמיד היא "צופיה" ומבטת "ההליכות" והדרכים אשר יובילוה אל "ביתה" אשר תתחבר בו אל השכל להשפיע לו מהחוש המצטרך לו בחקירות, "ולא תאכל מזון העצל" שהוא חסר התיקון, אך כל מה שתקנה מאלו הצורות הדמיוניות יהיה שלם התיקון להביט אל השכל.
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"צופיה" - מבטת בהליכות אנשי ביתה ומיישרת דרכם בצניעות וביראת ה'.
"ולחם עצלות" - ר"ל לא תשהה באכילתה להתעכב בה זמן הרבה כדרך העצל, אלא תמהר בה וחוזרת למלאכתה.
מצודת ציון
"צופיה" - ענין הבטה כמו צופות רעים וטובים (לעיל טו)
לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):
"צופיה" - בכל עת מבטת ומעלה על זכרונה הליכות עולם, כי שם ביתה האמיתי הנצחי; לזאת לא תתעצל בשקידת החכמה עודה בארץ.
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
(כז-כח) "צופיה", במה שהיתה אשת חיל לצורך החזקת ביתה ומה שהיתה "צופיה" ומשגחת על הליכות והנהגת "ביתה ושלא תאכל לחם עצלות", והיה הזריזות שלה לברכה לבד לאכול לחם, ע"ז לא יהללוה בשערי בת רבים, רק "קמו בניה ויאשרוה", ולא תהולל רק מבניה ובעלה לבד, לא מאחרים, כי.
דרך המושכל
(כז) "צופיה", יש נפשות שאינם עוסקות רק להשלים א"ע והם לא יאושרו מאחרים אבל הנפשות שהושפע עליהן שפע רב עד שתזכינה גם את הדור והדורות הבאים כמו הנביאים ואנשי הרוח וגדולי הדור והצדיקים בתורתם ובמעשיהם הטובים הם יאושרו לדור דור, וז"ש הנפש אשר ענינה רק צופיה הליכות ביתה שתעיין רק על עניניה לבד, ולא תאכל לחם עצלות והיא זריזה בעיון ובמעשה רק להשלים א"ע, היא לא תהולל בשערי בת רבים, רק.
תרגום מצודות: צופיה (מבטת) בהליכות אנשי ביתה, ומיישרת דרכם בצניעות וביראת ה'; ולא תשהה באכילתה להתעכב בה זמן הרבה כדרך העצל, אלא תמהר בה וחוזרת למלאכתה.
ולפי המשל:
בכל עת מבטת ומעלה על זכרונה הליכות עולם, כי שם ביתה האמיתי הנצחי; לזאת לא תתעצל בשקידת החכמה עודה בארץ.
תרגום ויקיטקסט: היא צופיה (מפקחת) בתמידות על כל ההליכות והמאורעות הקורים בביתה, ולכן היא אוכלת את לחמה (סעודתה) בזריזות ולא בעצלות.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי לא כז.
דקויות
לחם עצלות
מה זה לחם עצלות? (ולמה אשת חיל לא רוצה לאכול אותו?) כמה פירושים:
1. לחם עצלות הוא אוכל שלא הושג בעבודה ובחריצות (אלא, למשל, התקבל במתנה, או כקיצבת הבטחת הכנסה): "וכל לחם שיגיע לידה, שלא עמלה בו ולא השגיחה עליו, לא יטעם לחכה ולא תאכל ממנו" (רמ"ד ואלי פירוש ראשון). גם בספר תהלים האידיאל הוא לאכול לחם שהושג ביגיעה, (תהלים קכח ב): "יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל, אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ"*.
2. לחם עצלות הוא אכילה שלא קדמה לה פעילות גופנית, כדברי הרמב"ם: "לא יאכל אדם עד שילך קודם אכילה עד שיתחיל גופו לחום, או יעשה מלאכתו, או יתיגע ביגע אחר; כללו של דבר, יענה גופו וייגע כל יום בבקר עד שיתחיל גופו לחום, וישקוט מעט עד שתתישב נפשו, ואוכל" ( רמב"ם, הלכות דעות ד ב).
3. לחם עצלות הוא אכילה איטית מאד הנמשכת זמן רב: "לא תשהה באכילתה להתעכב בה זמן הרבה כדרך העצל, אלא תמהר בה וחוזרת למלאכתה" (מצודות).
4. על-דרך הסוד, אשת חיל היא משל לשכינה: היא "אוכלת" ונהנית מהמצוות שבני האדם מקיימים בזריזות ובאהבה, אולם אינה נהנית מהמצוות שבני האדם מקיימים בעצלות ורפיון (ע"פ רמ"ד ואלי פירוש שני).
הקבלות
צופיה
מדוע נאמר צוֹפִיָּה ולא צוֹפָה?
1. בעברית (כמו גם בערבית) ישנם שורשים שהאות השלישית בהם היא י נחה, הנראית לפעמים כמו ה (הבלשנים קוראים להם "נחי ל"ה/ל"י"). כך למשל, בגוף שלישי אומרים בכה ובגוף ראשון אומרים בכיתי. כך גם אצלנו, בגוף שלישי אומרים צפה ובגוף ראשון אומרים צפיתי - האות השלישית היא ה או י. לכן הצורה צופיה היא תקנית, כמו גם ב(איכה א טז): "עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה" (במקום בּוֹכָה). בשני המקרים, האות י מאריכה את המילה ונותנת לה גוון פיוטי.
2. מעבר לכך, הצורה צופיה רומזת, על דרך הניגוד, למילה אחרת בספר משלי הנטויה בצורה דומה - הומיה. מילה זו נאמרה פעמיים על האישה הזרה: ב(משלי ז יא): "הֹמִיָּה הִיא וְסֹרָרֶת, בְּבֵיתָהּ לֹא יִשְׁכְּנוּ רַגְלֶיהָ"*, וב([[{{{2}}}]]): "אֵשֶׁת כְּסִילוּת הֹמִיָּה, פְּתַיּוּת וּבַל יָדְעָה מָּה... ""מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ, וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם"*. הפסוק בפרק ז מנוגד אל: ""צופיה הליכות ביתה", והפסוק בפרק ט מנוגד אל: "ולחם עצלות לא תאכל".
3. יש שפירשו, שהמילה צופיה רומזת למילה היוונית סופיה (sophia), שעניינה חכמה. לפי זה, הצורה הייחודית רומזת לכך שאשת-החיל בפרקנו היא משל לחכמה (אלכסנדר רופא). אמנם, פירוש זה נראה קלוש, שכן אין בפרק כל רמז אחר למילה יוונית.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "משלי לא כז"
קטגוריה זו מכילה את 7 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 7 דפים.