ביאור:משלי לא טז

משלי לא טז: "זָמְמָה שָׂדֶה וַתִּקָּחֵהוּ, מִפְּרִי כַפֶּיהָ נטע[נָטְעָה] כָּרֶם."

תרגום מצודות: כאשר זממה (חשבה) על השדה ונתנה עיניה בה, לא תשקוט עד אשר תקנה; ומפרי כפיה (משכר מעשה ידיה) נטעה כרם.

ולפי המשל:

כל מה שתכסוף להשכיל - תשכיל ותשיג, ותתחכם עוד להבין דבר מתוך דבר, ועושה עוד ציצים ופרחים.

תרגום ויקיטקסט: תוך כדי עבודה היא זוממת (מתכננת) באיזה שדה כדאי להשקיע את רווחיה, ולאחר העבודה היא לוקחת שדה מן ההפקר, קונה שתילים מהפרי (הרווח) של עבודת כּפֶּיהָ, ונוטעת כרם.

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי לא טז.

דקויות

מה זה זממה?

1. בלשון המקרא, הפועל זמם משמעו חשב מחשבות עמוקות. הפסוק ממליץ לתכנן, תוך כדי העבודה, איפה להשקיע את הכסף שמרוויחים בעבודה, ובפרט - להשקיע אותם בקרקע. "והנה כבר ידוע, שאדם שאין לו קרקע אינו אדם, כי הוא העיקר לעשות את לחמו ולסמוך עליו באסיפת תבואותיו מדי שנה בשנה. ולכן אשת חיל... כל מגמתה לקנות שדה במעותיה ולטעת כרם מפרי כפיה, ולא לבזבז את שלה בהבלי נשים... בקישוטים ובתכשיטים" (רמ"ד ואלי).

3. ויש שפירשו שהפועל זמם משמעו חרש. כמו שהפועל חרש מציין גם חפירה בקרקע וגם מחשבה עמוקה, כך הפועל זמם מציין את שתי המשמעויות - מחשבה עמוקה וגם חפירה בקרקע (ע"פ דעת מקרא בשם הרב משה זיידל ב"חקרי לשון").

מה זה ותקחהו?

1. בלשון חז"ל, הפועל לקח משמעו גם קנה (מכאן לָקוֹח = קונה): "כאשר חשבה על השדה ונתנה עיניה בה, לא תשקוט עד אשר תקנה" (מצודת דוד). לפי זה יש לפרש שהמילים מפרי כפיה מתייחסות לחלק הראשון של הפסוק: היא קנתה שדה מרווחי עבודת כפיה, ואז נטעה בו כרם.

2. אולם בלשון המקרא, המשמעות לקח=קנה אינה קיימת (למיטב ידיעתי), ולפי זה יש לפרש שהיא לקחה שדה מן ההפקר, ואז מפרי כפיה (מרווחי עבודת כפיה) קנתה שתילים ונטעה כרם בשדה.

3. ויש שפירשו שהפועל לקח משמעו זרע, כמו ב(יחזקאל יז ה): "וַיִּקַּח מִזֶּרַע הָאָרֶץ, וַיִּתְּנֵהוּ בִּשְׂדֵה זָרַע, קָח עַל מַיִם רַבִּים...". לפי זה, זממה שדה ותקחהו = חרשה שדה וזרעה אותו (ע"פ דעת מקרא בשם הרב משה זיידל ב"חקרי לשון").

באותו אופן, ותקחהו = זרעה, כמו ב(יחזקאל יז ה): "וַיִּקַּח מִזֶּרַע הָאָרֶץ, וַיִּתְּנֵהוּ בִּשְׂדֵה זָרַע, קָח עַל מַיִם רַבִּים...". לפי זה, זממה שדה ותקחהו = חרשה שדה וזרעה אותו (ע"פ דעת מקרא בשם הרב משה זיידל ב"חקרי לשון").

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/31-16