פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
קמו בניה ויאשרוה בעלה ויהללה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
קָמוּ בָנֶיהָ וַיְאַשְּׁרוּהָ בַּעְלָהּ וַיְהַלְלָהּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
קָ֣מוּ בָ֭נֶיהָ וַֽיְאַשְּׁר֑וּהָ
  בַּ֝עְלָ֗הּ וַֽיְהַלְלָֽהּ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):

"קמו בניה" - התלמידים.

"בעלה" - הקב"ה.

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


הנה, האשה אשר כה משפטה תשובח מצד כחות הנפש ומצד השכל,

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(כח)" קמו בניה ויאשרוה" נגד מה שזריזה במע"ט יאשרוה תולדותיה שהם מעשיה הטובים שהם בניה, וכן כחות הנפש המקבלת שכר המעשים שהם בני הנפש הכוללת, ונגד מה שהשתדלה בעיון והשגת האמתיות רק בעלה יהללה, שהוא השכל שהוא בעל האשת חיל המליציית, הוא יהלל אותה על שלא השביתה אותו מן הלימוד והעיון:


ביאור המילות

"ויאשרוה, ויהללוה". האושר הוא אושר הנפש, כי מאושרת לעוה"ב ע"י בניה הטובים ומהוללת בעוה"ז ע"י בעלה:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"קמו" - בעבור כל זה קמו בניה ובעלה, ומשבחים ומהללים אותה.

מצודת ציון

"קמו" - ענין התעוררות לדבר מה, כמו (בראשית כז): "קום נא שבה".

"ויאשרוה" - ענין שבח והלול, כמו (תהלים א א): "אשרי האיש".


לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):

"קמו בניה" - המלאכים שבראה בקיום המצות, ובעלה אדון כל הנשמות, כולם כאחד מהללים ומפארים אותה.

<< · מ"ג משלי · לא · כח · >>