רש"י על משלי לא
<< · רש"י על משלי · לא
פסוק א
פסוק ב
"בר בטני" - כל נשי אביך כיון שמתעברות אינן שבות לתשמיש ואני דחקתי ונכנסתי כדי שיהא לי בן מלובן ומזורז שהתשמיש יפה כל ששה חדשים אחרונים
"ומה בר נדרי" - כל נשי אביך היו נודרות שיהא להן בן הגון למלכות ואני נדרתי שיהא לי בן מלובן בתורהפסוק ג
פסוק ד
"אל למלכים שתו יין" - אין נאה להם להשתכר
"אי שכר" - כמו אין שכרפסוק ה
פסוק ו
פסוק ח
פסוק י
לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):
לפי המשל, על התורה ולומדיה הפרשה מתבארת.
"אשת חיל" - היא התורה.
"מי ימצא" - אשרי הזוכה למצוא אותה.
"מפנינים" - מרגליות.
פסוק יא
לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):
"ושלל לא יחסר" - אוכל פירות בעולם הזה ובעולם הבא.
פסוק יג
לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):
"דרשה צמר ופשתים" - לפי שהמשילה לאשה, דיבר לפי המליצה כצרכי מלאכת הנשים. והמשל כך הוא: דורשת התורה מקרא משנה מדרש ומחזרת אחריהם, שהם צרכי התלמידים.
פסוק יד
לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):
"היתה כאניות סוחר" - מביאה היא ללומדים ברכה ומזון.
פסוק טו
"וחוק" - הוא מזון הקצוב להם.
לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):
"ותקם בעוד לילה" - משכימים באשמורת.
"ותתן טרף לביתה" - שונה הרב לתלמידים החוק הקצוב להם.
פסוק טז
לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):
"זממה שדה" - זממה בזמם וברסן את עשו, (בראשית כה): "איש שדה".
"ותקחהו" - מן העולם להאבידו.
"מפרי מעשיה נטעה כרם" - ישראל, לקיימם לחיי העולם הבא.
פסוק יח
לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):
"טעמה" - דיבורה.
"לא יכבה בלילה נרה" - בליל כתיב, חסר ה: בליל שימורים, שנגפו המצריים, האירה לישראל והגינה עליהם.
פסוק יט
לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):
"בכישור" - בכשרון מעשים.
"תמכו פלך" - משען ומשענה, כמו (שמואל ב ג): "מחזיק בפלך".
פסוק כ
לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):
"כפה פרשה" - למי שמשים עצמו עליה כ"עני", בו היא מתקיימת.
פסוק כא
"משלג" - מצינה.
"לבוש שנים" - בגדי צבעונין.
לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):
"לא תירא לביתה משלג" - שדנין בו הרשעים מאש לשלג.
"לבוש שנים" - ברית דם מילה. דבר אחר: מלובשים בכפל, (דברים טו): "נתן תתן... פתח תפתח... הענק תעניק...", כל אלו מצילין אותן משלג גיהנם; כך הוא נדרש בתנחומא.
פסוק כב
פסוק כג
פסוק כד
לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):
"סדין עשתה" - לבוש תפארת נותנת לחכמים.
"וחגור נתנה לכנעני" - למי/לפי שהוא חגור בסחורתה, נותנה אזור למתניהם.
פסוק כה
"ותשחק" - כל ימיה על יום מיתתה, שיהא נכבד, בשם טוב.
לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):
"ליום אחרון" - אין להם להתעצב ממדת הדין, כי ינצלו ממנו, וכל ימי חייהם ישחקו ליום הדין.
מי שאינו צריך לדאוג, נופל בדבר לשון צחוק, כמו (איוב מא כא): "וישחק לרעש כידון".
פסוק כז
לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):
"צופיה הליכות ביתה" - התורה מלמדתם דרך הטוב לפרוש מעבירה.
פסוק כח
לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):
"קמו בניה" - התלמידים.
"בעלה" - הקב"ה.
פסוק כט
פסוק ל
לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):
"שקר החן" - שבמלכי העובדי-גילולים.
פסוק לא
זו המליצה שפירשתי.
אבל לפי המשל, על התורה ולומדיה הפרשה מתבארת:
...
לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):
"תנו לה" - לעתיד לבא.
"מפרי ידיה" - תפארת וגדולה עוז פאר וממשלה.
סליק ספר משלי!
<< · רש"י על משלי · לא