מלבי"ם על משלי לא
<< · מלבי"ם על משלי · לא
פסוק א
פסוק ב
- א) שאתה "ברי", ר"ל הנברר אצלי מכל בני ע"י הלימוד והחינוך ששקדתי עליך יותר מעל כל בני,
- ב) אתה "בר בטני" המבורר מצד בטני, שיצאת מבורר מטבעך מלידה ומבטן ומהריון מיוחד בטבעך להיות סגולה מכל בני,
- ג) אתה "בר נדרי" שנדרתי בעבורך נדרים גדולים לאלהים, בענין שאתה הנברר קודם ההריון ע"י נדרים גדולים ותפלה לאלהים, ובעת ההריון מרחם משחר, ואחרי הלידה על ידי חינוך ולימוד:
ביאור המילות
פסוק ג
ביאור המילות
פסוק ד
ביאור המילות
פסוק ה
פסוק ו
פסוק ז
פסוק ח
פסוק ט
פסוק י
דרך המושכל
"אשת", כבר הסכימו המפרשים שיש במאמר זה משל ומליצה, ורובם פירשוהו על הנפש וכן דעתי בזה, רק שלפי דעתי ידבר על הנפש ההיולאנית, לא הנשמה הנאצלת ממרום הנצחיית, וכבר בארתי בפירוש תהלות (סי' מ"ה) שבמליצתו שם תאר את השכל כמלך המולך בגויה, ואת הנפש ההיולאנית המשיל שם לאשה בת צור אשר ארשה המלך, כי היא בת צור, ר"ל בת החומר שהוא מבני נכר אל הרוחניים, ובהיותה נשמעת אל השכל יארוש אותה לו לאשה, כי היא לפעמים אשה טובה אם היא מוכנה בטבעה או ע"י השתדלות לקבל ציורי החכמה והטוב וללכת בדרכי החכמה והאושר, ואז היא אשת חיל שהכתוב משבחה והתורה נמשלה בה, ולפעמים היא אשה רעה במי שנפשו נוטה לכל מדה רעה, והשכל בעלה י"ל עמה תמיד מלחמה פנימית, וינצו שניהם וירגנו באהליהם בהיותה משרכת דרכיה כפי טבעה הרע למרות עיני כבוד השכל ועצתו, ויש מי שנפשו מוכנת למדות טובות ותכונות מאושרות מתולדה, ויש מי שנפשו תקנה מדות טובות ותכונות מאושרות ע"י לימוד והרגל, על הראשון אמר אשת חיל מי ימצא, שזה דומה כמוצא מציאה בלי יגיע כפים, ועל השני אמר ורחוק מפנינים מכרה, שמי שרוצה לקנות אותה ע"י עמל והשתדלות, היא רחוקה יותר מפנינים, שמקומם במצולות ים רחוקים וצריך לעבור ימים רחוקים ולרדת לעמקי מצולות, כן צריך ע"ז זמן רב ומעשים רבים ולרדת לעמקי תהום הנפש להוציא הכחות המשובחות הנסתרים בה במצולותיה ולדלותם על פני חוץ:
ביאור המילות
פסוק יא
דרך המושכל
(יא) "בטח", הלב הוא כח הממשלה אשר בנפש, ובעלה הוא השכל, שלבו רוצה למשול עפ"י עצת השכל והחכמה, וכשהיא אשה רעה לא תמשך אחרי עצת לבו, וגם כשתשמע פעם אחד לעצתו וירויח שלל, תשוב אח"כ ע"י התאוה והזדון שישיבוה אחור מעצתו ותאבד הון, וכל מה שהרויח השכל להשכיל בחקי התורה, תאבדהו נפשו הרעה הזונה אחרי יצרה הרע, אבל כשהנפש טובה בטח בה לבו, וגם לא יחסר השלל שהרויח בעיון ובמעשה:
ביאור המילות
פסוק יב
דרך המושכל
(יב) "גמלתהו טוב", כי יתר הנפשות הגם שיש בכל נפש תכונות טובות, הלא אכלו מעץ הדעת טוב ורע, ולפעמים יתגברו התכונות רעות וימשלו בו, ויש שיכבוש יצרו בימי הזקנה ולא בימי הילדות, כענין שאמרו אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו, אבל הנפש הטובה גמלתהו רק טוב ולא רע כלל, וגם תתמיד בזה כל ימי חייה:
פסוק יג
דרך המושכל
(יג) "דרשה צמר ופשתים", כל קניני המדות והמעלות המתעצמים בנפש נקראו בשם לבושים, שבם תתלבש הנפש, והקנינים יתעצמו בנפש ע"י הפעולות, שמתוך שיתרגל במעשים טובים ישובו להיות קנין תמידי בנפשו שתתלבש בהם תמיד, וכאשר ידמה הקנינים והמדות למד ולבגד ולבוש, ידמה הפעולות למטוה של צו"פ שמהם יעשו הבגדים, עפ"ז יאמר כי האשת חיל הלז תדרוש צו"פ לטוות מהם קניני המדות, דהיינו שתבקש לעשות פעולות משובחות, ומפרש מהו הצו"פ, הוא מה שתעש בחפץ כפיה, שהפעולות והמעשים שתתרגל בהם כדי שישובו להיות תכונות קבועות בנפש לא תעשה מתוך הכרח כדרך הכובש, רק בחפץ לב ורצון טוב, כאלו הכפים הפועלים חפצים בפעולות אלה:
פסוק יד
דרך המושכל
(יד) "היתה", השגת המדעים נמשל למסחר שקונה ומרויח ומחליף דבר בדבר, וכן ירויח לימוד מלימוד והיקש מהיקש, כמ"ש קנות בינה נבחר מכסף, והיא דומה כאניה השטה בים הגדול כן תשוט בים המדעים העמוק והרחב וממרחק תביא לחם הנפש, כי החכמה והשכל והשכלות הרוחניות באלהות ובהנהגתו וברוחנים הם רחוקים מהעולם החומרי, ובאשר הנפש הנמשכת אחרי התאוה והיצר הם יעכבו בעדה מעיון המדע והתבונה, אבל האשת חיל אשר הטהרה מחלאת התאוה והיצר, תפרוש דגל בים המדעים:
פסוק טו
דרך המושכל
(טו) "ותקם בעוד לילה", וגם בעוה"ז שהאור הרוחני והשכלי ערפל חתולתו, כי החומר וטבעיו מחשיכים בעד נוגה השכל והשגת הנשמה, בכ"ז תקום משנת החומר ותתעורר מתרדמתו, ותתן טרף לביתה, הוא לימוד התורה שהוא מזון בני ביתה שהם כחות השכל והבינה, וחק לנערותיה הם קיום המצות שהם החקים הנתונים להנהגת החומר וטבעיו בצד שהם נערות הנפש המשרתים אותה בעבודתה בקדש:
ביאור המילות
"טרף", מזון.
" וחק", דבר קצוב, כמו כי חק לכהנים מאת פרעה:פסוק טז
דרך המושכל
(טז) "זממה שדה", גם תזרע זרעים אלהיים על חלקת הנפש, שכבר בארנו (ישעיה כ"ח) שהנפש היא כחניית ומוכנת להצמיח פרי תבואה אם יעבדו עבודתה בחרישה וזריעה בעיון ובמעשה, וזרע המעשים נמשל לשדה שיוציא תבואה ללחם הנפש בעולם הגמול, וזרע העיון נמשל לכרם, כי העיון מתעצם בנפש עצמה, לכן נמשלו המושכלות שיטע בנפשו כגפנים בכרם שהם עצמם עומדים לעד ולא יבולו כמו הקשים של התבואה, כן המושכלות העומדים לעד בנפש ובעולם הגמול תוציא מהם יין המשומר בענביו:
פסוק יז
דרך המושכל
(יז) "חגרה", בענין העיון שנמשל להליכה שילך ממושכל אל מושכל, חגרה מתנים ללכת מחיל אל חיל מהשגה אל השגה, ובענין המעשה תאמץ זרועתיה לעשות מצות ומע"ט מבלי עצלות ורפיון ידים:
פסוק יח
דרך המושכל
(יח) "טעמה", וחוץ ממה שתשלים א"ע תעשה בו מסחר, והוא מה שתשתדל להשלים את אחרים בין בעיון בין במעשה, שאז זכות הרבים תלוי בו, וכל מה שירויחו המה יהיה לו חלק עמהם כי הוא גרם זה וה"ז כסוחר שמרויח, וסחרה זה טוב מכל הסחורות שהוא ריוח המתמיד, וז"ש כי לא יכבה בלילה נרה שגם אחר המות תאיר נרו באישון חשך, כי המצות שיקיימו על ידו וההלכות שיאמרו על שמו הם יאירו נרו נר מצוה, ותורה אור לעולם ועד:
פסוק יט
(יט-כ) "ידיה", שיעור הכתובים. ידיה אשר שלחה בכישור שלחה לאביון, וכפה אשר תמכו פלך פרשה לעני, שתפריש ממעשה ידיה צדקה לאביון וג"ח לעני, הכפים עושות מלאכות דקות יותר, אותם תשלח לעני שהוא נעלה מן האביון, ופרישת הכפים הוא בצנעה, אבל שליחות כל היד הוא בפרהסיא, כי העני בוש מליקח לא כן האביון:
דרך המושכל
(יט - כ) "ידיה שלחה בכישור", שלחה לאביון, וכפיה תמכו פלך, פרשה לעני, העני מציין עוני הנפש והאביון מציין דלות הגוף, והידים מציינים את המעשה, מה ששלחה ידיה בכישור וכשרון, וגם הכישור הוא עץ העב שאליו אוסרים את הנאסרים בכלא, כמ"ש מוציא אסירים בכושרות, והוא ציון החומר העב האוסר ומכביד על הנפש, תשלח בו ידיה הפועלות מצות ומע"ט שבם תזכך את החומר ותתיר אסוריו, וידים אלה תשלח לאביון, ר"ל למי שהתאוה גברה עליו, שע"י שיראו מעשי ידיו וצדקתו ילמדו לעשות כמוהו ולהתגבר על חמרם, וכפיה אשר תמכו פלך שהוא המטוה שתטוה ותארג את המושכלות, זאת תשלח לעני בדעת שתלמדהו תורת ה' ודעת קדושים, וזה יעמוד לו גם בעולם הבא:
ביאור המילות
"בכשור". עץ עב שעליו עומד הארג, וכן מוציא אסירים בכושרות.
"ופלך", הוא המטוה. וההבדל בין יד וכף התבאר למעלה (י' ד'):פסוק כ
ביאור המילות
פסוק כא
דרך המושכל
(כא)" לא תירא", מעת השלג, שהוא מליצה על המות, כי חיי האדם הוא החום הטבעי ומרוצת הדם, ועם המות בא השלג והקרירות והקרח וקפאון הדם, והגם שיופסקו חיי הגוף לא תירא על ביתה שהם כחותיה הנפשיים שישארו בלא לבוש, כי כל ביתה לבוש שנים, שאז תתלבש מלבושים שונים מתורה ומצות שעשתה שהם נעשים לבושים רוחנים אל הנפש:
ביאור המילות
"לבש". כ"א לבוש מן הבגד, וי"מ לבוש בשנים.
"ושנים", מענין תולעת שני, והריק"ם פירש בגדים שונים:פסוק כב
דרך המושכל
(כב)" מרבדים", וגם עשתה לה לעצמה תכשיטים מהשכלות שהשכילה בחייה שיתעצמו בה ויקשטו אותה, ולבושה הרוחני הוא משש וארגמן, שהיא מליצה על החלוקא דרבנן ובגדי הוד והדר לתפארת:
פסוק כג
דרך המושכל
(כג) "נודע", ובעל האשת חיל הזאת ר"ל שכלה, נודע בין בשערים, ששם ידברו את אויבי הנפש בשער, דהיינו במלחמת השכל עם היצר שזה ע"י חקי החכמה שבם ילמדו ללכת בדרך הטוב ולהשמר מן הרע, ובין בשבתו עם זקני ארץ שהוא בעיון המושכלות ובדרכי הבינה, שהזקנים יבינו משפט בדרכי הבינה:
פסוק כד
דרך המושכל
(כד) "סדין", הסדין אשר עשתה ותמכור, שהוא הבגד שארגה ע"י דרכי הבינה שבו יארוג המושכלות איש אל אחיו, ותמכור, כי הבינה נמשלה למסחר כמ"ש קנות בינה נבחר מכסף כמש"ש, וגם מה שלמדה דרכי בינתה לאחרים שבזה תרויח ג"כ כמ"ש ומתלמידי יותר מכולם, והחגור אשר נתנה לכנעני, הוא בהנהגה בין טוב לרע שהוא ע"י החכמה שזה נמשל לחגור שאוזר את המתנים בגבורה, כן בחכמה יתגבר בעוז על היצר לעשות חיל וזאת נתנה לכנעני שילמדו אחרים ממעשיה בזה:
פסוק כה
פסוק כו
דרך המושכל
(כו) "פיה", שאז תפתח פיה בחכמה מה שהיתה הולכת לפי חקי החכמה בדברים שבין טוב ורע, ותורת חסד על לשונה, מבואר אצלנו תמיד שהפה רומז על החכמה והלשון על הבינה, ע"י לשונה בדרכי הבינה נגלו לה תעלומות רבות בסתרי התורה, וזה נקרא תורת חסד, שהחסד כולל כל מה שיוצא מדרך הפשוט בשפע רב, כמו המרבה בדרכי החסידות יותר משורת הדין במעשים, והמפליג בתבונה בתעלומות סתרי התורה בעיון שזה נקרא תורת חסד:
פסוק כז
דרך המושכל
(כז) "צופיה", יש נפשות שאינם עוסקות רק להשלים א"ע והם לא יאושרו מאחרים אבל הנפשות שהושפע עליהן שפע רב עד שתזכינה גם את הדור והדורות הבאים כמו הנביאים ואנשי הרוח וגדולי הדור והצדיקים בתורתם ובמעשיהם הטובים הם יאושרו לדור דור, וז"ש הנפש אשר ענינה רק צופיה הליכות ביתה שתעיין רק על עניניה לבד, ולא תאכל לחם עצלות והיא זריזה בעיון ובמעשה רק להשלים א"ע, היא לא תהולל בשערי בת רבים, רק.
פסוק כח
ביאור המילות
פסוק כט
דרך המושכל
(כט - לא) "רבות בנות עשו חיל", נפשות כאלה היו רבות שהשלימו א"ע, אבל את עלית על כולנה עד ששקר החן, שהנפשות הקודמות שהשיגו חן ויופי על שכלם ומע"ט, הם שקר והבל לנגדך, כי את תתהלל במה שאת אשה יראת ה' וע"י יראת ה' זכית לרוח הקודש ולהצדיק רבים (כמ"ש חז"ל שקר החן זה דורו של משה וכו' וכדומה כמה דרשות, על הנפשות שעלו במעלה על דורות הקודמים ביתר שאת ע"י יראת ה' שקננה בלבם), ולכן תנו לה מפרי ידיה ותקבל שכר גדול על ידי זכות הרבים. ויהללוה בשערים מעשיה וישאר שמה לברכה ולתפארת בשערי החכמה והצדקה ובשערי בת רבים:
דרך הפשוט
"אשת חיל," יען הזכיר המוסר של אם למואל שהיתה אשת חיל כמו שנראה ממוסרה, זכר שבח האשת חיל. והנה להשיג דבר, יהיה או ע"י מציאה, או ע"י השתדלות כקונה דבר בעד דבר אחר, על הראשון אמר מי ימצא אותה ע"י מציאה, ועל הקנין ע"י השתדלות אמר שמכרה וקנינה, או מקום מגורתה רחוק יותר מפנינים שהם יקרים ובלתי נמצאים:
"בטח בה לב בעלה" כי רוב הנשים מפזרות הון ובעלה אינו בוטח שתשמור את אשר הרויח, אבל בה יבטח לבו שלא יחסר מאומה מכל השלל שהרויח:
"גמלתהו", יתר הנשים גומלות רע לבעליהן וגם הטובה מהן תגמלהו פעמים רבות גם רעות, והטובה בימי ילדותה תריע לו בעת הזקנה, או בעת העוני והמחסור, אבל היא גמלתהו רק טוב ולא רע, וגם זה מתמיד כל ימי חייה:
"דרשה", בכל העסקים שתעסוק תעשה בזריזות וחריצות ועל צד היותר טוב, אם בחרה לעסקה אריגת הבגדים ועשייתם, תדרוש צמר ופשתים לארוג מהם בגדים, ולא תעשה בעצלות או כמוכרחת רק תעשה בחפץ כפיה, הפך ממ"ש בגנאי העצל כי מאנו ידיו לעשות:
"היתה", ואם היא עוסקת במסחר חוץ לביתה לא תסחר בקרוב שאין הריוח גדול כ"כ, רק תדמה כאניות סוחר העוברת ימים רחוקים ותביא לחמה ממרחק:
"ותקם", ואם עוסקת בצרכי הבית פנימה, תקום בעוד לילה להכין טרף ומזון לבני ביתה, וחק קצוב לנערותיה כי בני בית יקבלו בלי קצבה, והמשרתים יקבלו חק קצבה:
"זממה", ואם בחרה במלאכת חוץ לעבוד את האדמה, או זממה מחשבות עמוקות איך תקנה שדה, ומפרי עבודתה שהרויחה בעבודת השדה תטע כרם:
"חגרה", בצד שתסחר בחוץ ללכת באניות סוחר, או בכל עבודה בשדה, חגרה בעוז מתניה אל ההליכה, ובצד שתעשה מלאכת הבית פנימה תאמץ זרועותיה בל ירפו ממלאכה:
"טעמה", גם לא תיחד מסחרה רק בעבור הערב והמועיל לצורך עצמה, כי טעמה כי טוב סחרה, שתוכל לעשות בו גם את הטוב כמו צדקה וג"ח וע"כ לא יכבה בלילה נרה ותוסיף אומץ במלאכתה כדי שיהיה לה מעות גם על מצות ומע"ט:
"ידיה", שיעור הכתובים. ידיה אשר שלחה בכישור שלחה לאביון, וכפה אשר תמכו פלך פרשה לעני, שתפריש ממעשה ידיה צדקה לאביון וג"ח לעני, הכפים עושות מלאכות דקות יותר, אותם תשלח לעני שהוא נעלה מן האביון, ופרישת הכפים הוא בצנעה, אבל שליחות כל היד הוא בפרהסיא, כי העני בוש מליקח לא כן האביון:
"לא תירא", והגם שנתנה מלבושיה אשר ארגה לעניים ואביונים, לא תירא בעבור בני ביתה מעת השלג שלא יהיה להם כסות בקרה, כי כל בני ביתה לבושים שנים:
"והיא בעצמה מרבדים עשתה לה", שהם תכשיטין יקרים, ושש וארגמן לבושה, כי נתן ה' לה הון ועושר ושלח ברכה במעשה ידיה:
"נודע", והיא תחזיק יד בעלה שיעסוק בתורה, עד שיהיה איש גדול מצוין בשבתו עם הסנהדרין והזקנים יושבי שער:
"סדין" הסדין אשר עשתה ותמכור לסחורה וכן החגור אשר ארגה ונתנה לכנעני כדי לחלק את המעות לעניים, הסדין הזה הוא עוז והדר לבושה ליום אחרון, ובו תשחק ליום אחרון, שהמצוה יהיה לה לבוש רוחני שבו תתלבש עת תפשוט בגדיה החומריים:
"פיה פתחה", ואז תפתח פיה ליום הדין ע"י חקי החכמה שהלכה בהם, ותורת חסד שהוא מה שעשתה חסד לפנים משורת הדין יהיה על לשונה, שזה יהיה לה למליץ ליום אחרון:
"צופיה", במה שהיתה אשת חיל לצורך החזקת ביתה ומה שהיתה צופיה ומשגחת על הליכות והנהגת ביתה ושלא תאכל לחם עצלות, והיה הזריזות שלה לברכה לבד לאכול לחם, ע"ז לא יהללוה בשערי בת רבים, רק קמו בניה ויאשרוה, ולא תהולל רק מבניה ובעלה לבד, לא מאחרים, כי.
"רבות בנות עשו חיל בענין זה", לאסוף הון וחיל לביתם, אבל במה שאת עלית כולנה, במה שאצלך היה החן שקר והיופי הבל לא התהללת בחן ויופי, רק תתהלל במה שהיית אשה יראת ה', ע"ז תנו לה מפרי ידיה, ע"ז תקבל פירות מעשיה בעולם הגמול. וע"ז לא בעלה לבד יהללוה רק יהללוה בשערים מעשיה:
פסוק ל
"אשת חיל," יען הזכיר המוסר של אם למואל שהיתה אשת חיל כמו שנראה ממוסרה, זכר שבח האשת חיל. והנה להשיג דבר, יהיה או ע"י מציאה, או ע"י השתדלות כקונה דבר בעד דבר אחר, על הראשון אמר מי ימצא אותה ע"י מציאה, ועל הקנין ע"י השתדלות אמר שמכרה וקנינה, או מקום מגורתה רחוק יותר מפנינים שהם יקרים ובלתי נמצאים:
"בטח בה לב בעלה" כי רוב הנשים מפזרות הון ובעלה אינו בוטח שתשמור את אשר הרויח, אבל בה יבטח לבו שלא יחסר מאומה מכל השלל שהרויח:
"גמלתהו", יתר הנשים גומלות רע לבעליהן וגם הטובה מהן תגמלהו פעמים רבות גם רעות, והטובה בימי ילדותה תריע לו בעת הזקנה, או בעת העוני והמחסור, אבל היא גמלתהו רק טוב ולא רע, וגם זה מתמיד כל ימי חייה:
"דרשה", בכל העסקים שתעסוק תעשה בזריזות וחריצות ועל צד היותר טוב, אם בחרה לעסקה אריגת הבגדים ועשייתם, תדרוש צמר ופשתים לארוג מהם בגדים, ולא תעשה בעצלות או כמוכרחת רק תעשה בחפץ כפיה, הפך ממ"ש בגנאי העצל כי מאנו ידיו לעשות:
"היתה", ואם היא עוסקת במסחר חוץ לביתה לא תסחר בקרוב שאין הריוח גדול כ"כ, רק תדמה כאניות סוחר העוברת ימים רחוקים ותביא לחמה ממרחק:
"ותקם", ואם עוסקת בצרכי הבית פנימה, תקום בעוד לילה להכין טרף ומזון לבני ביתה, וחק קצוב לנערותיה כי בני בית יקבלו בלי קצבה, והמשרתים יקבלו חק קצבה:
"זממה", ואם בחרה במלאכת חוץ לעבוד את האדמה, או זממה מחשבות עמוקות איך תקנה שדה, ומפרי עבודתה שהרויחה בעבודת השדה תטע כרם:
"חגרה", בצד שתסחר בחוץ ללכת באניות סוחר, או בכל עבודה בשדה, חגרה בעוז מתניה אל ההליכה, ובצד שתעשה מלאכת הבית פנימה תאמץ זרועותיה בל ירפו ממלאכה:
"טעמה", גם לא תיחד מסחרה רק בעבור הערב והמועיל לצורך עצמה, כי טעמה כי טוב סחרה, שתוכל לעשות בו גם את הטוב כמו צדקה וג"ח וע"כ לא יכבה בלילה נרה ותוסיף אומץ במלאכתה כדי שיהיה לה מעות גם על מצות ומע"ט:
"ידיה", שיעור הכתובים. ידיה אשר שלחה בכישור שלחה לאביון, וכפה אשר תמכו פלך פרשה לעני, שתפריש ממעשה ידיה צדקה לאביון וג"ח לעני, הכפים עושות מלאכות דקות יותר, אותם תשלח לעני שהוא נעלה מן האביון, ופרישת הכפים הוא בצנעה, אבל שליחות כל היד הוא בפרהסיא, כי העני בוש מליקח לא כן האביון:
"לא תירא", והגם שנתנה מלבושיה אשר ארגה לעניים ואביונים, לא תירא בעבור בני ביתה מעת השלג שלא יהיה להם כסות בקרה, כי כל בני ביתה לבושים שנים:
"והיא בעצמה מרבדים עשתה לה", שהם תכשיטין יקרים, ושש וארגמן לבושה, כי נתן ה' לה הון ועושר ושלח ברכה במעשה ידיה:
"נודע", והיא תחזיק יד בעלה שיעסוק בתורה, עד שיהיה איש גדול מצוין בשבתו עם הסנהדרין והזקנים יושבי שער:
"סדין" הסדין אשר עשתה ותמכור לסחורה וכן החגור אשר ארגה ונתנה לכנעני כדי לחלק את המעות לעניים, הסדין הזה הוא עוז והדר לבושה ליום אחרון, ובו תשחק ליום אחרון, שהמצוה יהיה לה לבוש רוחני שבו תתלבש עת תפשוט בגדיה החומריים:
"פיה פתחה", ואז תפתח פיה ליום הדין ע"י חקי החכמה שהלכה בהם, ותורת חסד שהוא מה שעשתה חסד לפנים משורת הדין יהיה על לשונה, שזה יהיה לה למליץ ליום אחרון:
"צופיה", במה שהיתה אשת חיל לצורך החזקת ביתה ומה שהיתה צופיה ומשגחת על הליכות והנהגת ביתה ושלא תאכל לחם עצלות, והיה הזריזות שלה לברכה לבד לאכול לחם, ע"ז לא יהללוה בשערי בת רבים, רק קמו בניה ויאשרוה, ולא תהולל רק מבניה ובעלה לבד, לא מאחרים, כי.
"רבות בנות עשו חיל בענין זה", לאסוף הון וחיל לביתם, אבל במה שאת עלית כולנה, במה שאצלך היה החן שקר והיופי הבל לא התהללת בחן ויופי, רק תתהלל במה שהיית אשה יראת ה', ע"ז תנו לה מפרי ידיה, ע"ז תקבל פירות מעשיה בעולם הגמול. וע"ז לא בעלה לבד יהללוה רק יהללוה בשערים מעשיה: }}