פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
צופיה הליכות ביתה ולחם עצלות לא תאכל

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ וְלֶחֶם עַצְלוּת לֹא תֹאכֵל.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
צ֭וֹפִיָּה הילכת הֲלִיכ֣וֹת בֵּיתָ֑הּ
  וְלֶ֥חֶם עַ֝צְל֗וּת לֹ֣א תֹאכֵֽל׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"צופיה" - היא בביתה נותנת לב על צורכי בני ביתה, איך ינהגו באמת וצניעות.

לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):

"צופיה הליכות ביתה" - התורה מלמדתם דרך הטוב לפרוש מעבירה.

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"צופיה". תמיד היא "צופיה" ומבטת "ההליכות" והדרכים אשר יובילוה אל "ביתה" אשר תתחבר בו אל השכל להשפיע לו מהחוש המצטרך לו בחקירות, "ולא תאכל מזון העצל" שהוא חסר התיקון, אך כל מה שתקנה מאלו הצורות הדמיוניות יהיה שלם התיקון להביט אל השכל.

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(כז-כח) "צופיה", במה שהיתה אשת חיל לצורך החזקת ביתה ומה שהיתה "צופיה" ומשגחת על הליכות והנהגת "ביתה ושלא תאכל לחם עצלות", והיה הזריזות שלה לברכה לבד לאכול לחם, ע"ז לא יהללוה בשערי בת רבים, רק "קמו בניה ויאשרוה", ולא תהולל רק מבניה ובעלה לבד, לא מאחרים, כי.

דרך המושכל

(כז) "צופיה", יש נפשות שאינם עוסקות רק להשלים א"ע והם לא יאושרו מאחרים אבל הנפשות שהושפע עליהן שפע רב עד שתזכינה גם את הדור והדורות הבאים כמו הנביאים ואנשי הרוח וגדולי הדור והצדיקים בתורתם ובמעשיהם הטובים הם יאושרו לדור דור, וז"ש הנפש אשר ענינה רק צופיה הליכות ביתה שתעיין רק על עניניה לבד, ולא תאכל לחם עצלות והיא זריזה בעיון ובמעשה רק להשלים א"ע, היא לא תהולל בשערי בת רבים, רק.


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"צופיה" - מבטת בהליכות אנשי ביתה ומיישרת דרכם בצניעות וביראת ה'.

"ולחם עצלות" - ר"ל לא תשהה באכילתה להתעכב בה זמן הרבה כדרך העצל, אלא תמהר בה וחוזרת למלאכתה.

מצודת ציון

"צופיה" - ענין הבטה כמו צופות רעים וטובים (לעיל טו)


לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):

"צופיה" - בכל עת מבטת ומעלה על זכרונה הליכות עולם, כי שם ביתה האמיתי הנצחי; לזאת לא תתעצל בשקידת החכמה עודה בארץ.

<< · מ"ג משלי · לא · כז · >>