פתיחת התפריט הראשי

ביאור:משלי לא י

משלי לא י: "אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא? וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ."

תרגום מצודות: כהתימו לספר מוסרי אמו, חזר לשבח אשת חיל לכבוד אמו, למען היות לה לזכרון.

מי יוכל למצוא אשת חיל (זריזה וישרה)? כי הוא דבר יקר ומילתא דלא שכיחא; אם היו רוצים למכרה, אז שוויה רחוק משל שווי הפנינים (המרגליות), כי היא שוותה יותר; והוא עניין מליצה.

וכל הענין אמורה גם למשל על הנפש המשכלת, שהיא עוזרת לבעליה כאישה לבעלה.

מי הוא המוצא נפש משכלת על שלימותה, לדעת ולהבין מעצמו כל דבר חכמה והשכל? וכאומר: הלא זה קשה במציאות, אבל נמצא און ותחבולה לדעת הכל, והיא על כי מכירת פעולתה רחוקה היא משכר הפנינים ואין לה ערך ודמיון עמה, כי מוכר הפנינים יקח המחיר והמה יוצאים מתחת ידו, אבל המלמד חכמה לזולת במחיר לימוד חכמה אחרת, נשארו שתיהן ביד כל אחד ואחד. אם כן, בעל נפש יוכל להשכיל בזה חכמות מרובות.

תרגום ויקיטקסט: האם יש מישהו שיכול למצוא אשת חיל?! הרי מכורתה (מקום הולדתה) רחוק יותר מהפנינים אשר בקרקעית הים!

/ מי שימצא אשת חיל, בת זוג חכמה ומוכשרת, לא יוותר עליה ולא ימכור אותה גם בעד הפנינים היקרות ביותר.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי לא י.


דקויותעריכה

אשת חיל היא אישה חרוצה ומוכשרת, היודעת לנהל בית ורכוש; מעלותיה של אשת חיל מפורטות בהמשך הפרק.

מה הן פנינים?עריכה

1. פנינים הן אבנים יקרות ונדירות שצריך לשלות מקרקעית הים; הפסוק מלמד שאשת חיל היא יקרה ונדירה יותר וקשה יותר למצוא אותה.

2. פנינים הן גם משל לנשים יפות. כשאיש רואה אשה יפה, הוא מרגיש שהיופי שלה הוא דבר נדיר, כי באמת אין שתי נשים שנראות אותו דבר. אולם הפרק שלנו מדגיש, שהחַיִל - הכישרון והמידות הטובות - הוא נדיר ויקר יותר מהיופי. וכך נאמר גם בסוף הפרק, (משלי לא ל): "שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי, אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל"*.

מה זה מִכְרָהּ?עריכה

1. מכרה מלשון מכורה, מולדת או ארץ מגורים, כמו (יחזקאל טז ג): "מְכֹרֹתַיִךְ וּמֹלְדֹתַיִךְ מֵאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי", (בראשית מט ה): "שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים, כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם" (ע"פ אונקלוס, רש"י, אבן עזרא, רד"ק). מקום מגוריה של "אשת חיל" רחוק יותר ממקום הימצאותן של הפנינים (הנמצאות בקרקעית הים), כלומר קשה מאד למצוא אשה כזאת (ראיתי ב'דעת מקרא' בהערה). פירוש זה מתיישב עם המילה רחוק - מרחק פיסי.

לפי זה, המסר של הפסוק מכוון לרווק, ואומר לו: אל תנסה לחפש אישה מושלמת, שיש לה כל המעלות המפורטות בהמשך הפרק, כי אישה כזאת רחוקה יותר מפנינים (וכמו הבדיחה הידועה על רווק שאמר "אני רוצה אשה יפה וחכמה", ואמרו לו "אבל החוק אוסר על ביגמיה"...); אם מצאת אישה שיש בה חלק מהמעלות - קח אותה ושמח בחלקך. מסר זו נכון כמובן גם לרווקה, וכדברי הפתגם העממי: "המצוי - אינו רצוי; הרצוי - אינו מצוי; הרצוי והמצוי - נשוי...".

2. מכרה מלשון מכירה, קניין: "אם היו רוצים למכרה, אז שוויה רחוק משל שווי הפנינים, כי היא שוותה יותר; והוא עניין מליצה" (מצודת דוד).

לפי זה, המסר של הפסוק מכוון לנשוי, שכבר יש לו אשת חיל, (משלי יב ד): "אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ"*, ואומר לו: אל תמכור את אשת החיל שלך תמורת כל הון שבעולם! אם לבת-זוגך יש חלק מהמעלות המפורטות בהמשך הפרק, שמור עליה היטב והשקע בה ואל תוותר עליה, כמו שלא היית מוותר על פנינים יקרות ונדירות, ויותר מכך.

הקבלותעריכה

א. האם אפשר או אי אפשר למצוא אשת חיל?עריכה

1. הפסוק שלנו שואל מי ימצא?, שאלת תמיהה, כביכול אף אחד לא יכול למצוא אשת חיל, היא נדירה יותר מפנינים.

אולם, אשת חיל נזכרה כדבר ממשי ומציאותי ב(משלי יב ד): "אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ, וּכְרָקָב בְּעַצְמוֹתָיו מְבִישָׁה"*; יש אף אישה ממשית שנקראה אשת חיל, (רות ג יא): "וְעַתָּה, בִּתִּי, אַל תִּירְאִי, כָּל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי אֶעֱשֶׂה לָּךְ, כִּי יוֹדֵעַ כֹּל שַׁעַר עַמִּי כִּי אֵשֶׁת חַיִל אָתְּ"; מעבר לכך, בהמשך הפרק שלנו נאמר, משלי לא29: ""רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל""*, כלומר, אשת חיל היא בכלל לא דבר נדיר - יש הרבה כאלו!

לענ"ד, מילת המפתח כאן היא ימצא. אף אישה לא נולדת אשת חיל; ולכן, איש שינסה לחפש בת-זוג שהיא כבר אשת חיל, שיש בה כל המעלות המפורטות בהמשך הפרק, הסיכוי שימצא אחת כזאת קטן יותר מהסיכוי שימצא פנינים באמצע הרחוב.

אולם, איש שמשקיע באשתו ומטפח אותה בחכמה, יכול להפוך אותה לאשת חיל, עד שתהיה עטרת בעלה, ותעלה על כולנה, והוא יוכל לבטוח בה, (משלי לא יא): "בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ, וְשָׁלָל לֹא יֶחְסָר"*.

אם כך, פסוק 10 מדבר על הרווקוּת ועל תחילת הנישואין, שאז כמעט בלתי אפשרי למצוא אשת חיל, "ורחוק מפנינים מכרה"; ופסוק 29 מדבר אחרי שנים רבות של נישואין והשקעה הדדית בזוגיות, ואז "רבות בנות עשו חיל".

2. אותו ביטוי שנאמר בפסוקנו על האישה, נאמר בפסוק אחר על האיש, (משלי כ ו): "רָב אָדָם יִקְרָא אִישׁ חַסְדּוֹ, וְאִישׁ אֱמוּנִים מִי יִמְצָא?"*. כמו שקשה לאיש למצוא אשת חיל שאפשר לבטוח בה, כך קשה לאשה למצוא איש אמונים שאפשר לבטוח בו; וכמו שהאיש צריך להשקיע עד שיהפוך את אשתו לאשת חיל, כך גם האשה צריכה להשקיע עד שתהפוך את בעלה לאיש אמונים.

3. בפסוק אחר נאמר, (קהלת ז כח): "אֲשֶׁר עוֹד בִּקְשָׁה נַפְשִׁי וְלֹא מָצָאתִי: אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי, וְאִשָּׁה בְכָל אֵלֶּה לֹא מָצָאתִי": שלמה לקח אלף נשים, במטרה למצוא אחת מהן שתהיה אשת חיל, אולם הוא לא מצא. כמובן, מי שיש לו אלף נשים אינו נאמן לאף אחת מהן ואינו יכול להשקיע כראוי באף אחת מהן; אילו היה לוקח רק אחת, ייתכן שהיה מוצא. כך אמרה לו אימו בתחילת הפרק, (משלי לא ג): "אַל תִּתֵּן לַנָּשִׁים חֵילֶךָ"*- אל תפזר את חילך (כוחך ורכושך) בין נשים רבות; היה נאמן לאישה אחת ועשה אותה לאשת חיל.

ב. האישה והאֵםעריכה

1. מעבר לפירוש הכללי המתאים לכל דור, ניתן לפרש שהשיר נכתב על אישה מסויימת - רות המואביה, שנקראה אשת חיל, (רות ג יא): "וְעַתָּה, בִּתִּי, אַל תִּירְאִי, כָּל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי אֶעֱשֶׂה לָּךְ, כִּי יוֹדֵעַ כֹּל שַׁעַר עַמִּי כִּי אֵשֶׁת חַיִל אָתְּ".

שלמה המלך רצה לסיים את ספרו בדברי שבח לרות, האֵם הגדולה של שושלת המלוכה ששלמה הוא חלק ממנה.

בפסוקים הקודמים (פסוקים 1-9) הובאו דברי מוסר שאמרה אמו של המלך כתוכחה לבנה. ייתכן שהאם היא רות והבן הוא שלמה (בן = צאצא). דברי השבח הנאמרים כאן באים ללמד ששלמה קיבל את תוכחתה באהבה, בהתאם ל(משלי ט ח): "הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ"*.

אשת חיל מי ימצא - כמו ב(קהלת ז כח): "אֲשֶׁר עוֹד בִּקְשָׁה נַפְשִׁי וְלֹא מָצָאתִי: אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי, וְאִשָּׁה בְכָל אֵלֶּה לֹא מָצָאתִי": "אמו של החכם הזה, הכשרה וההגונה, היתה דוגמתה [של השכינה הקדושה] למטה. ומאלף נשים שהיו לו לשלמה המלך, לא מצא אחת כמותה" (רמ"ד ואלי).

ג. האישה והחכמהעריכה

לכאורה נראה תמוה שהכתוב משוה אישה לחפץ דומם, פנינים. אולם, גם החכמה, שכל ספר משלי משבח ומהלל אותה, נמשלה לפנינים, (איוב כח יח): "רָאמוֹת וְגָבִישׁ לֹא יִזָּכֵר, וּמֶשֶׁךְ חָכְמָה מִפְּנִינִים", (משלי ג טו): "יְקָרָה הִיא מפניים[מִפְּנִינִים] , וְכָל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ", (משלי ח יא): "כִּי טוֹבָה חָכְמָה מִפְּנִינִים, וְכָל חֲפָצִים לֹא יִשְׁווּ בָהּ"*.

ועוד: על אשת חיל נאמר מי ימצא? וגם על החכמה, (קהלת ז כד): "רָחוֹק מַה שֶּׁהָיָה וְעָמֹק עָמֹק מִי יִמְצָאֶנּוּ". ההקבלה מלמדת, שמי שרוצה אשת חיל צריך להתאמץ וללמוד ולהשקיע, כמו כדי להשיג חכמה. מעבר לכך, מי שכבר יש לו אשת חיל צריך לכבד את אשתו מאד, כי ערכה רב כערכה של החכמה הרוחנית הנעלה.

בעקבות ההקבלה שבין אשת חיל לבין חכמה, יש שפירשו שהפסוק מדבר על החכמה, וכל הדברים שנאמרו בהמשך הפרק על אשת חיל הם משל למעלותיה של החכמה האמיתית (ראו רש"י ומצודות בסוף הפרק, הגאון מווילנה).

באופן דומה, יש שפירשו שהפרק הוא משל לגוף החומרי כאשר הוא משרת את הנפש בנאמנות (רמב"ם במורה נבוכים, רלב"ג), או לנפש החומרית (מלבי"ם), או לנפש המשכלת (מצודת דוד בסוף הפרק), או לשכינה הקדושה (רמ"ד ואלי).




דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/31-10