קטגוריה:משלי לא כ

דקויות

מה ההבדל בין שני חלקי הפסוק? - לפי רוב המפרשים, שני החלקים מייצגים שני סוגים של מצוות צדקה:

1. פרשה - פתחה את ידה כך שהעני ייקח בעצמו; שלחה - הושיטה לתת למי שמתבייש לקחת בעצמו (מצודות).

2. "יש מפרשים שעני הוא מי שאין לו כסף לקנות אוכל, אך אביון יכול להיות שיש לו כסף, אך הוא צריך תמיכה נפשית. לכן לעני היא פורשת את ידה - ובתוך היד מטבע או מאכל. לאביון יש לתת את שתי הידיים, לתמוך, לעודד, לחבק" (אורי מילר, ויקיטקסט).

3. "ישנה צדקה הבאה בתגובה לבקשה - כפה פרשה לעני - כאשר בא עני לאשת חיל, היא פורשת את כפה ונותנת לו משלה. וישנה צדקה הבאה ביוזמת הנותן - וידיה שלחה לאביון - אשת חיל שולחת ומחפשת את האביון לו תוכל לתת את מתנתה. שתי בחינות אלו קיימות בצדקה זו לצד זו, ועל האדם לקיים את שתיהן. יוזמתו של האדם לנתינת צדקה, אל לה למנוע אותו מלהיענות לעני הפושט יד בפניו. וכן להיפך - על האדם ליזום ולחפש כיצד ניתן להוסיף בצדקה, מעבר לנתינתו כתגובה לבקשת העניים" (הרב יהושע וייצמן, ישיבת מעלות).

וכן פירש האר"י על פסוק זה: "הרואה עני ונותן לו צדקה (ללא שהעני ביקש), אז הפרוטה, השקל שנותן – מסמל את האות יו"ד. הכף יד של הנותן, חמש האצבעות - זה כמו אות ה"א. מושיט לעני – זה אות וא"ו. וכשהעני פושט את ידו ולוקח את הפרוטה – זה אות ה"א – יוצא שם ה'. אבל אם העני פושט את ידו בתחילה - אין כאן שם ה' לפי הסדר. ולכן כתוב "כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון", עוד לפני שהעני יבקש" (הרב מרדכי אליהו, משפטים התשסב).

הקבלות

1. בפסוק אחר נאמר שיש לפזר צדקה לאביונים רבים, (תהלים קיב ט): "פִּזַּר נָתַן לָאֶבְיוֹנִים, צִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד, קַרְנוֹ תָּרוּם בְּכָבוֹד", ובפסוק שלנו מוזכר רק עני אחד ואביון אחד. אולי הסיבה היא שהפסוק בתהלים מדבר על גבר, שדרכו להסתובב בחוץ ולפזר לאביונים רבים, והפסוק שלנו מדבר על אישה, שדרכה לתת יחס אישי לכל נזקק בפני עצמו (וראו גם חגי הופר).

2. גם בפסוק הקודם נזכרו ידיים וכפיים, (משלי לא יט): "יָדֶיהָ שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר, וְכַפֶּיהָ תָּמְכוּ פָלֶךְ". וייתכן שיש כאן רמז, שאשת חיל עוזרת לנזקקים בכך שהיא מסייעת להם לעבוד: "היא מתכננת בחכמה את התמיכה בחלשים, בכך שהיא יוזמת עבודות טוויה" .

3. ועל-דרך הדרש: שם אלהים מסמל את מידת הדין, (תהלים נח יב): "אַךְ יֵשׁ אֱלֹהִים שֹׁפְטִים בָּאָרֶץ"*. האות ם הסופית, המרובעת והסגורה מכל הכיוונים, מסמלת את סופיות הדיון, כביכול אין מקום לערער, ומי שנגזר עליו שיהיה עני - לעולם יהיה עני. אולם אשת חיל פורשת את האות ם והופכת אותה ל-ך, כף פתוחה, ואז שם אלהים הופך להיות אלהיך, שם של תמיכה וישועה לעני, (ישעיהו מא י): "אַל תִּירָא כִּי עִמְּךָ אֲנִי, אַל תִּשְׁתָּע כִּי אָנִי אֱלֹהֶיךָ, אִמַּצְתִּיךָ אַף עֲזַרְתִּיךָ אַף תְּמַכְתִּיךָ בִּימִין צִדְקִי" (ע"פ רמ"ד ואלי).