פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ידיה שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יָדֶיהָ שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר וְכַפֶּיהָ תָּמְכוּ פָלֶךְ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
יָ֭דֶיהָ שִׁלְּחָ֣ה בַכִּישׁ֑וֹר
  וְ֝כַפֶּ֗יהָ תָּ֣מְכוּ פָֽלֶךְ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בכישור" - שקורין (ווירטוי"ל בלע"ז) המכשיר את הפלך לטוות פלך (פושי"ל בלע"ז).

לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):

"בכישור" - בכשרון מעשים.

"תמכו פלך" - משען ומשענה, כמו (שמואל ב ג): "מחזיק בפלך".

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ידיה שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך". לטוות הצמר והפשתים:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


דרך הפשט

(יט-כ) "ידיה", שיעור הכתובים. ידיה אשר שלחה בכישור שלחה לאביון, וכפה אשר תמכו פלך פרשה לעני, שתפריש ממעשה ידיה צדקה לאביון וג"ח לעני, הכפים עושות מלאכות דקות יותר, אותם תשלח לעני שהוא נעלה מן האביון, ופרישת הכפים הוא בצנעה, אבל שליחות כל היד הוא בפרהסיא, כי העני בוש מליקח לא כן האביון:

דרך המושכל

(יט - כ) "ידיה שלחה בכישור", שלחה לאביון, וכפיה תמכו פלך, פרשה לעני, העני מציין עוני הנפש והאביון מציין דלות הגוף, והידים מציינים את המעשה, מה ששלחה ידיה בכישור וכשרון, וגם הכישור הוא עץ העב שאליו אוסרים את הנאסרים בכלא, כמ"ש מוציא אסירים בכושרות, והוא ציון החומר העב האוסר ומכביד על הנפש, תשלח בו ידיה הפועלות מצות ומע"ט שבם תזכך את החומר ותתיר אסוריו, וידים אלה תשלח לאביון, ר"ל למי שהתאוה גברה עליו, שע"י שיראו מעשי ידיו וצדקתו ילמדו לעשות כמוהו ולהתגבר על חמרם, וכפיה אשר תמכו פלך שהוא המטוה שתטוה ותארג את המושכלות, זאת תשלח לעני בדעת שתלמדהו תורת ה' ודעת קדושים, וזה יעמוד לו גם בעולם הבא:


ביאור המילות

"בכשור". עץ עב שעליו עומד הארג, וכן מוציא אסירים בכושרות.

"ופלך", הוא המטוה. וההבדל בין יד וכף התבאר למעלה (י' ד'):

 

הגאון מווילנה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ידיה שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך" -

"בכישור" הם הכשרים, שהיא אוחזת בהם תמיד.

ו"פלך" הם ה'רשעים', שהם שלושה בעלי תשובה, שהיא מסייעת אותם, כמו שאמרו (שבת קד א): "בא ליטהר - מסייעים אותו".

וזה שאמר כאן "שלחה" וכאן "תמכה".

ופלך ראשי תיבות פתי, לץ, כסיל, והם שלושה בעלי תשובה, כמו שנאמר למעלה (משלי א כב): "עד מתי פתיים תאהבו פתי, ולצים לצון חמדו להם, וכסילים ישנאו דעת".

ואמר כאן "ידיה" - בפתחא דידין, וכאן "כפיה" - בסתימא, כמו שנאמר (יחזקאל א ח): "וידי אדם מתחת כנפיהם", שהן פרושות לבעלי תשובה מפני מידת הדין.

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ידיה" - עם כי חושבת בסחורה, מכל מקום לא זזה ממלאכת נשים, ותושיט ידיה לאחוז בכישור ולתמוך בפלך, והם כלי הטוויה.

מצודת ציון

"שלחה" - ענין הושטה, כמו (ישעיהו נח): "שלח אצבע".

"בכישור" - הוא הכלי שהפשתן כרוך בו, ואין לו דומה.

"תמכו" - ענין השענה.

"פלך" - הוא הכלי שבו המטוה, ודומה לו (שמואל ב ג): "ומחזיק בפלך".


לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):

"ידיה" - כשתחלש כח העיוני, תטייל בדברים קלי העיון.

<< · מ"ג משלי · לא · יט · >>