קטגוריה:משלי י כג

1. לפי רוב המפרשים, שחוק = צחוק, משל לדבר שקורה לנו באופן ספונטני ובלתי-נשלט. כשאנחנו רואים משהו מצחיק, או כשמדגדגים אותנו, אנחנו צוחקים מייד, באופן כמעט אוטומטי. הפסוק מלמד, שגם הדברים שאנחנו עושים באופן בלתי-נשלט הם תוצאה של הבחירות שלנו בעבר:

כסיל הוא אדם השונא ללמוד חכמה; זימה = מעשים רעים ומתועבים. כשחוק לכסיל עשות זימה = עבור אדם השונא ללמוד, עשיית מעשי זימה היא כמו שחוק - הוא עושה אותם באופן אוטומטי, בלתי-נשלט, כי התרגל לחיות בלי מעצורים ובלי שליטה עצמית.

איש תבונה = איש היודע לנתח ולהסיק מסקנות; וחכמה לאיש תבונה = עבור איש תבונה, עשיית מעשי-חכמה היא כמו שחוק - הוא עושה מעשי-חכמה באופן אוטומטי, כי הוא כבר התרגל לחיות בחכמה ולהשתמש בה באופן מעמיק - לא רק ללמוד אלא גם להסיק מסקנות. גם אם הוא שוכח משהו ממה שלמד - הוא יכול לפתח את זה מחדש בכוח תבונתו.

אכן, יש תגובות שקשה לנו לשלוט בהן - אך זה רק משום שבחרנו בדרך חיים מסויימת. הבחירה היא בידינו - לחיות כמו כסיל או כמו איש-תבונה.

2. ולענ"ד, שחוק = משחק, משל לדבר שאנחנו עושים לשם בילוי והנאה. הפסוק מלמד, שכדאי לנו לבחור את המשחקים המתאימים למי שאנחנו רוצים להיות. אדם הבוחר במשחקים של עשיית זימה הוא כסיל, ואדם הבוחר במשחקים של חכמה הוא איש תבונה. ו"כשם ששמח הכסיל בעשותו את הזימה, כך שמח איש תבונה כשלומד איזה דבר של חכמה" (רמ"ד ואלי). ראו גם "הקבלות".

1. בשני מקומות נוספים בספר משלי מדובר על משחקים:

• (משלי ח ל): "וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשֻׁעִים יוֹם יוֹם מְשַׂחֶקֶת לְפָנָיו בְּכָל עֵת. מְשַׂחֶקֶת בְּתֵבֵל אַרְצוֹ וְשַׁעֲשֻׁעַי אֶת בְּנֵי אָדָם"*.
• (משלי כו יט): "כֵּן אִישׁ רִמָּה אֶת רֵעֵהוּ וְאָמַר הלא מְשַׂחֵק אָנִי"*.

נראה שהפסוק שלנו מתייחס לשני סוגי המשחקים:

• כשחוק לכסיל עשות זימה - אצל הכסיל, מעשי זימה ורשע הם כמו משחק; הוא נהנה ממשחקים שיש בהם אלימות, הרס ורמאות, כמו אותו איש הנזכר במשלי כו19.
• וחכמה לאיש תבונה - אצל איש התבונה, המשחקים הם מסוג אחר לגמרי; הוא נהנה ממשחקים שיש בהם חכמה ומחשבה, כמו החכמה המדברת במשלי ח31.

אם כך, ניתן להבחין בין כסיל לבין איש תבונה גם לפי המשחקים שהם משחקים.

2. לאחר פטירתו של גדעון השופט, אבימלך בנו רצח את שבעים אחיו ועלה לשלטון בעיר שכם (שופטים ט). מעשה זה נרמז ב(הושע ו ט): "וּכְחַכֵּי אִישׁ גְּדוּדִים חֶבֶר כֹּהֲנִים, דֶּרֶךְ יְרַצְּחוּ שֶׁכְמָה כִּי זִמָּה עָשׂוּ". ייתכן שגם הפסוק שלנו רומז למעשה זה: לכסיל, מעשה-זימה כמו רצח שבעים איש נחשב כמו שחוק - בעיניו זה אמצעי כשר ב"משחק" להשגת השלטון. אולם החכמה האמיתית נמצאת בפיו של איש תבונה - יותם בן גדעון. הוא נמלט מאבימלך ונשא משל של דברי-חכמה, שבו חזה שאבימלך ייפול תוך זמן קצר וישרוף גם את תומכיו, וכך אכן קרה (שופטים שם).

גם את הפסוק הבא אפשר לקשר לאבימלך - ראו שם "הקבלות".