ביאור:משלי י טז

משלי י טז: "פְּעֻלַּת צַדִּיק לְחַיִּים, תְּבוּאַת רָשָׁע לְחַטָּאת."

תרגום מצודות: פעולת (מעשה) הצדיק הוא סיבה לחיים; אבל תבואת (פרי מעשה) הרשע היא סיבה לחטאת (להחסיר) ימי חייו.

תרגום ויקיטקסט: כל פעולה שעושה הצדיק נועדה למטרה טובה, להרבות חיים בעולם; אולם כאשר התבואה (תוצאת הפעולה) מגיעה לידי אדם רשע, הוא משתמש בה לחטאת בהתאם לאינטרסים הפרטיים שלו ובניגוד לכוונה המקורית.

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי י טז.

דקויות

הכוונה והתוצאה

פעולה היא תחילת המעשה, ותבואה היא סיומו ותוצאתו; כך גם בעולם החקלאות - פעולה היא החרישה, הזריעה והקצירה, ותבואה היא התוצאה שמביאים הביתה.

אדם צדיק עושה פעולה במטרה להוסיף חיים, טוב וצדק בחברה, אך הרשע לוקח את התבואה, התוצאה מפעולתו של הצדיק, ומשתמש בה לחטאת (= חיסרון), בניגוד לכוונה המקורית.

כך פירש רש"י את פסוקנו, והביא דוגמה מבית המקדש: "שלמה עשה פעולת המקדש לחייהם של ישראל לכפרתן... ותבואתו של מנשה, שהכניס בו הסמל, היא היתה לחטאת" (רש"י בשם מדרש אגדה). הצדיק בנה את בית המקדש כמקום להתעלות מעל חיי החומר והתדבקות באינסוף, אבל הרשע הפך את בית המקדש ל"מאורת פריצים" (ירמיהו ז), מקום שבו מנקים את המצפון לאחר ביצוע פשעים חמורים.

כמו המקדש, כך גם כל רעיון לתיקון החברה, גם הרעיון הצודק והנשגב ביותר, עלול להיות מנוצל על-ידי רשעים לטובת האינטרסים הפרטיים שלהם. הנה כמה דוגמאות דמיוניות לחלוטין, אבל אפשריות:

א. הצדיק מחוקק חוק לשמירה על בריאות הציבור ואיכות הסביבה, למשל, חוק שמחייב מפעלים להתקין מסנן נגד זיהום; הרשע - שהוא בעל מפעל למסננים - מפעיל לוביסטים שדואגים לכך, שהתקנות יגדירו במדוייק את סוג המסנן המותר להתקנה, ו"במקרה" רק המסננים של אותו רשע עומדים בתקן, וכך הוא מתעשר והמתחרים פושטים רגל.

ב. הצדיק מחוקק חוק לשמירה על זכויות העובדים, למשל, חוק שכר מינימום; הרשע משחד פקידים במשרד העבודה והרווחה, כך שיאכפו את החוק בקפדנות רבה, אבל רק על המתחרים שלו.

ג. הצדיק רוצה לעודד אנשים לחסוך כסף לעת זקנה; הרשע משכנע אותו לחוקק חוקים שיעודדו אנשים לחסוך כסף דווקא בקרנות מאד מסויימות, ששייכות למשפחות של בעלי ההון.

ד. הצדיק מחליט להפריט מפעל ממשלתי כדי להקטין את הריכוזיות במשק; הרשע מבטיח לפקידים במשרד האוצר, שאם המפעל יימכר לו במחיר מוזל, הוא ייתן להם משרה מכובדת אחרי שיפרשו מתפקידם. הוא זוכה במכרז והציבור מפסיד.

ה. הצדיק מלמד שצריך לבטוח בה', ולהאמין שכל מה שקורה לאדם הוא ביד ה'; הרשע פוגע באנשים תמימים ועושק אותם, וכשהם מנסים למחות ולתבוע את מה שמגיע להם, הוא אומר להם שאין טעם להתלונן כי "הכל מה'".

ו. הצדיק מלמד שצריך לשמוע בקול חכמים ולקבל את ברכתם; הרשע מתחזה לרב, מקבל שליטה והשפעה על מספר גדול של אנשים, וגובה כסף מאנשים שבאים לבקש את ברכתו. או: הרשע לוקח אדם תמים שנראה כמו רב, מפיץ סיפורים על כך שהוא "רב גדול וצדיק", וממנה את עצמו ל"משרת בקודש" של אותו "רב", המחליט איזה שאלות להעביר לרב ואיזה תשובות להעביר מהרב אל הציבור, וכך מקבל כוח ושליטה על האנשים שבאים להתייעץ עם הרב.

ז. רעיון דומה נמצא בכתבי האדמו"ר מגור: "כשנעשה אדם למנהיג, מן הצורך הוא שיהיו מוכנים כל הדברים, בית-המדרש וחדרים ושולחנות וספסלים, ואחד נעשה גבאי ואחד נעשה משמש וכיוצא בזה. ואחר כך בא השטן וחוטף את הנקודה הפנימית, אבל הוא משאיר את כל השאר, והגלגל מתגלגל, ורק הנקודה הפנימית חסרה" (ראיתי באתר אדרבה).

פירושים נוספים

הפסוק מדבר במושגים מאד כלליים - פעולה, חיים, תבואה, חטאת. אילו מסקנות פרטיות ניתן להסיק ממושגים כלליים אלה?

1. לעשות פעולות שמרבות את החיים ולהיזהר מפעולות שמקצרות את החיים: "מעשה הצדיק הוא סיבה לחיים, אבל פרי מעשה הרשע הוא סיבה להחסיר ימי חייו" (מצודת דוד). יש כאן גם רמז שמידת השכר מרובה ממידת העונש - ה' נותן שכר לצדיק גם על מעשים טובים ללא תוצאות, אבל שופט את הרשע רק על מעשים רעים שיש להם פרי (תוצאות רעות).

2. לשים לב לאמצעים ולא רק למטרות. פעולה היא האמצעי ותבואה היא המטרה (שהרי המטרה של כל פעולה שעושים בשדה היא התבואה שקוצרים בסוף): "הצדיק... גם האמצעיים שעוסק בהם להכין את התכלית הם לחיים, וכל-שכן התכלית... והרשע... גם התבואה הנגמרת, שהיא תכלית מעשהו, הוא לחטאת וחיסרון, והוא תכלית כוזב" (מלבי"ם, ודומה לזה פירש הגאון מווילנה). כלומר, כדי להיות צדיק, צריך גם לפעול למען מטרה טובה המרבה חיים בעולם, וגם לעשות זאת באמצעים כשרים השומרים על החיים.

3. להעשיר את הצדיקים ולא את הרשעים. בהמשך לפסוק הקודם, שתיאר את העשיר והעני החושבים שהעושר והעוני הם הדבר החשוב ביותר בחיים, הפסוק שלנו מלמד שהדבר החשוב ביותר הוא איך משתמשים בכסף, כי "צדיק... כל מה שיפעל, אם במצוות, אם ביגיע כפיו להרויח ממונו, ואם מעט ואם הרבה, כל פעולתו לחיים, כי יגיעו בממון למען לא ישלח בעוולתה ידו, ולמען שיכבד את ה' מהונו, ולמען יוכל לייחד נפשו למלאכת שמיים, ויעזור לנשא יראי ה'... רשע... צבירת ההון ותוספת הממון... גם כי לא יקבצנו מן הגזל... הכל לחטאת ולמכשול עוון, וכל תוספת ריווחו למען ספות חטאת, כי יעזור ברשעו, וישלוט לחזק ידי מרעים כמוהו, ותשיג ידו למלאות תאוותו ברשעו ובחטאים, ולתת חתיתו ולהשתרר על הצדיקים... ויוסיף בהון גאווה וגודל לבב... וישים כסלו בהונו ומבטח בקניינו ולא בקונו..." (ר' יונה גירונדי).

4. ועל-דרך הדרש, הפסוק מדבר על תבואת הבטן - ילדים ונכדים, וממליץ לאדם לתת את תבואתו למחנכים צדיקים: "פעולת צדיק לחיים... זה אליפז שגדל בחיקו של יצחק. ותבואת רשע לחטאת זה עמלק שגדל בחיקו של עשו" (רבי תנחום, דברים רבה, פרשת ואתחנן).

5. וכפי שפירשנו למעלה (ע"פ רש"י), הפסוק מלמד להיזהר מרשעים המנצלים לרעה את פעולת הצדיקים.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/10-16